עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    הרושם של רותם

    על תרבות וכל מה שטוב - קולנוע, מוזיקה, אוכל, ספרות, תיאטרון

    0

    הדרך- הספר או הסרט?

    7 תגובות   יום חמישי, 1/4/10, 08:48

     

    הדרך הוא אחד מספרי העשור שלי. אם לומר ליתר דיוק, הוא אחד הספרים האהובים עלי בכלל. זהו ספר מהסוג שגורם לך לשוב ולהרהר בו, גם אם עברו לא מעט ימים אחרי שסיימת לקרוא בו...

    גם במקרה של "הדרך" כמו בכל ספר כמעט, תוך כדי קריאה יצרתי לי סוג של סרט בראש בו אני הבמאי, המלהק ומעצב התפאורה. לכן, ההיסטוריה (והניסיון) לימדה אותי שיש לגשת בחשש מה לסרט שהופק על בסיס של ספר ועוד אחד שאהבת. בדפדוף קצר באינדקס הסרטים שבראשי אני יכול להיזכר בקלות בלא מעט ספרים מעולים שהפכו לאסונות של ממש עם הפיכתם לסרט וזיכרון הספר נרמס לבלי שוב.

    לפעמים הפער בין מה שדמיינת, הפסקול שהשמעת בראשך, השחקנים שליהקת, התפאורה שעיצבת, שונים לחלוטין ממה שאתה רואה מולך. פתאום יש להם ביטוי ממשי, הפיוטיות נעלמת ונשאר רק שלד סיפורי כלשהו כזיכרון עמום מסיפור שאהבת. לא פעם הפער הזה הוא הוא האכזבה הגדולה..

     

    כך, ניגשתי בחשש אל מדף הסרטים ובחרתי לי את הדרך, גרסת הDVD. לאור הצלחת הספר בארץ (מקורות יודעי דבר מספרים שזהו אחד הספרים הזרים הנמכרים ביותר פה בשנים האחרונות), זה היה נראה לי אך טבעי שבקרוב נזכה לראותו על מיטב מסכינו, שהרי אם כל כך הרבה אנשים אהבו אותו יש סיכוי רב למשוך אותם אל בתי הקולנוע, אך לצערי, לא כך הדבר. לכו תבינו דרכם של מפיצים. רגע לפני השאלת הסרט עברה במוחי המחשבה:

    אם הם לא מביאים את הסרט ארצה, יש לזה כמה סימנים:

    א. הסרט נכשל בארה"ב כישלון חרוץ (מה זה 8 מיליון דולר, בוטנים!) ובהתאם לכך בטוח ייכשל גם אצלנו.

    ב. זהו נושא מדכא לגמרי ודיכאון לא מוכר כרטיסים.

    ג. זה פשוט סרט גרוע, שכדאי לחסוך מהקהל אותו.

    עם כל המחשבות הנ"ל צעדי הביתה, נחוש ודרוך, אך גם מלא חששות. האם הספר האהוב עלי נפל קורבן לעוד עיבוד כושל? כולי תקווה שלא.

    ובכן גבירותיי ורבותי, אפשר לנשום לרווחה. הסרט הדרך, הוא אמנם לא סרט העשור אבל הוא לגמרי סרט חזק ומצויין. ובעצם, עכשיו אפשר להתחיל לצאת לדרך.

    הבמאי האוסטרלי ג'ון הילקוט, כנראה צריך להתרגל לכך שסרטיו לא יוקרנו בארץ. הוא יצר כבר לפני חמש שנים את הסרט ההצעה (לא, לא זה עם סנדרה בולוק, אלא זה עם התסריט הנוקב של ניק קייב) שגם לא זכה בהקרנות מסחריות בארצנו, אבל היה למין מערבון מודרני קודר ואלים, ייחודי ומפתיע, עוכר שלווה, פסימי וחד פעמי. הפעם הוא קיבל לידיו את התסריט של אחד הספרים הכי מדוברים בארה"ב ובעולם בעשור הקודם, ספרו המופתי (וזוכה הפוליצר) של קורמאק מקארת'י - הדרך.

    למי שלא שמע על הספר רק נעדכן כי מדובר בסיפור אפוקליפטי על מסעם השקט, המדכא ושובר הלב של אב ובנו הצעיר (ללא שם), בעולם שעבר אסון. העולם המוכר לנו חרב, אמריקה המוכרת לנו נחרבה, התאריך הוא זכרון עמום, ההרס שולט, האלימות גם. אין אהבה ואין חמלה. המעטים ששרדו רעבים ומאבדים צלם אנוש, בכל מובן שהוא. בתוך שבילי הגהינום, נפרסת מערכת היחסים הנוגעת ללב בין האב לבנו. סוג של שרידים אחרונים לאנושיות, כפי שאנחנו מכירים. אתם כבר יכולים להבין שהדיכאון אכן חוגג פה.

    כמו בספר, כך גם הסרט: עצוב, קודר, מדכא עד עפר. ברגעים שלמים תרגישו צמרמורת בגבכם לנוכח סצנות שאין דרך לתארן מלבד שברון לב. תוסיפו על כך צילום מסויט בגווני אפור ערפילי וקפוא ו את הפסקול של ניק קייב ותרדו היגון שאולה. האכזבה אם יש פה ושם היא דווקא מהעלמות הפיוטיות שכל כך ייחדה את הספר.

    מן הסתם, את הסרט כמו בספר, נושאים על גביהם (שוב, תרתי משמע) שני שחקנים מרכזיים שעושים את הסרט לחזק כל כך ומטלטל כל כך: האב והבן (רוח הקודש התאבדה). את האב מגלם בסרט ויגו מורנטסן, שכבר בסרטיו האחרונים הולך מחזק את מעמדו כשחקן אופי יוצא דופן (ראינו אותו כמובן בשר הטבעות), אך הוא לגמרי הבריק ולהט בסרטיו האלימים (אך המעולים) של דיוויד קרוננברג: סימנים של כבוד והיסטוריה של אלימות (לא ראיתם? זה הזמן!). נראה כי אין שחקן אמריקאי בימינו שיכול היה לעשות את התפקיד הזה טוב יותר והוא כולו מלא ניגודים: שומר האש אך גם אדם נואש, רגישות מצד אחד ואלימות כבושה מצד שני, אי של שפיות גובל בשיגעון, כוח וחולשה, חמלה וניצוץ של טירוף בעיניים. כמה כישרון בויגו אחד.

    את הבן עדין הנפש, המחפש את הטוב אך מגלה בגילו הצעיר את אכזריות נפש האדם ועושה את זה בצורה כל כך נוגעת ללב הוא קודי סמית-מקפי. לכמה רגעים קצרים מופיעים גם שרליז ת'רון כאמו של הילד, רוברט דובאל וגאי פירס.

     

    ובכן אם תשאלו אותי מה הייתי מעדיף את הספר או הסרט אני אומר גם וגם. מצד אחד, אם משווים את הסרט לספר יש לציין כי הוא טוב, אבל לא כמו הספר. השפה הייחודית של מקרת'י לא משוחזרת כאן כראוי וקטעים חזקים מהספר הולכים מעט לאיבוד בעיבוד (וברור שלא ייזכר כעיבוד הכי טוב שנעשה לספר), אך מצד שני, אם בוחנים את הסרט בפני עצמו הרי מובטחת לכם חוויה מטלטלת ומדכאת עד עפר, חונקת את הגרון ומצמררת ובמילים אחרות סרט טוב מאוד, אם לא מצוין. תוסיפו על כך את הופעתו המעולה של ויגו מורטנסן, בתפקיד שנדמה כאילו נתפר למידותיו ואת המוזיקה של ניק קייב, אז בכלל...כעת די ברור למה ההמון האמריקאי לא עט על הסרט האסונות השונה הזה.

     

    לאתר הסרט באוזן השלישית:  http://www.third-ear.com/p_prod.aspx?id=52856  

    הסרט הוקרן באדיבות האוזן השלישית.

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/4/10 11:10:
      מעניין
        8/4/10 09:05:

      תודה, רותם, על ההמלצה.

      כהרגלך - כתובה היטב, לעניין ו"בגובה העיניים".

      עדיין מתלבטת אם לא כדאי להשאיר את "הסרט" שבניתי לי בראש תוך כדי קריאה... 

      וסתם הערה לסיום: לא תמיד יש קשר בין החלטות מפיצים לבין טיב הסרט (ראה מקרה "מטען הכאב").

      יום מקסים לך, זה יום חמישי, לא? :-) 

        3/4/10 16:53:


      מעניין שבבתי הקולנוע לא מצאו לנכון להקרין את הסרט...

      אכן ספר מעולה.

      חג שמח  *

        1/4/10 21:18:

      קראתי את הספר...שממש לא השאיר

      אותי אדישה...וגם אני התלבטתי אם

      לראות את הסרט...

      לאור ההמלצה שלך...כנראה שאראה...

      אם כי רוב הספר נצבט הלב...

      לך*

       

       

       

      לך*

        1/4/10 18:25:

      למה אותי לא מזמינים להקרנות באוזן?

      יש מצב שקצר חשמלי ישרוף את המקום

        1/4/10 10:33:


      תודה על ההמלצה.

      החשש הוא תמיד שיהרסו לנו את הספר..