עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    גם הליכה בתלם מורידה קלוריות

    ביקורת תרבות והגיגים.

    על בנים ועל הפנים

    3 תגובות   יום שישי , 5/3/10, 22:44

     אף אחד לא התחיל איתנו.

     

    אלירז ניצח!

    מי?

    בגמר!

    איזה גמר?

    האח הגדול..

    אה, התוכנית הזאת?

    הברמן התייאש, הסתובב בחיוך מזויף והלך להפעיל את קסמיו על בנות בפינה אחרת של הבר המעוגל. האמת, אני לא מאשימה אותו; יכול להיות שהוא בליבו אינטלקטואל מופלא, סטודנט לפילוסופיה של מדעי החיים, אבל בפאב הזה סיכוי קלוש לעניין בנושא אחר את היפייפיות שנשפכות מכל רחבי תל אביב לבושות בחולצות-מעצבים-350שקלבלבד-מנוקדות-עם-כתפיות-נפוחות-אלוהים-למה-לקנות-את-הדבר-המביך-הזה.

     

    על הבר שבכניסה כסאות נדנדה במקום כיסאות בר; שם לא תפסנו מקום, אבל כרבע שעה אחרי שהתיישבנו בבר המעוגל מסתברשמקום ישיבה זה הוא חלומם של עשרות רבות שהחלו להתאסף במקום, נשארים עם חצי תאוותם (או לפחות חצאי כוסות הבירה שלהם) בידם. ואז הגיעה ההתלבטות האמיתית: מיהו אלירז??

     

    סתם. ההתלבטות האמיתית היא, כמובן, האם להישאר במקום מושבנו הנוח ולחכות שיתחילו איתנו, או להסתובב ולתת סיכוי למגוון רב יותר של בחורים להתחיל איתי (זה שישב לצידי כ"כ הצחיק והרגיז אותי, שקראתי לו שמנצ'יק וקיוויתי שזה יעזור לו להירגע. זה היה אחרי ויכוח על מחשוף, הוא טען שזה מעיד שלבחורה אין שכל, אני טענתי שאם היה לו מחשוף הוא היה חושף אותו במקום להתלונן). אז מה בחרנו? רגע, רגע. מההתחלה.

     

    את הערב פתחו בבתה וגרגה, אני הייתי בטוחה שמדובר בתה, כזה עם קמומיל ודבש, אבל מדובר בפאב לכל דבר, ולא אין הפי האוור, אבל זה רעיון טוב והמלצר הגמלוני בהחלט יציע זאת להנהלה. חברתי שהזמינה אותי להנות מבריזת-אוטובוסים-מאלנבי לוחשת ששמעה שזה פאב של לסביות, ובמבט מהיר מסביב אכן מלבד זוג קשישים אחד כולן היו נשים, ושיחות אינטלאטואליות ורומנטיות התלהטו סביבנו. גם אנחנו גלשנו איכשהו לסיפורים תאותניים ביותר (טוב, לא נפגשנו כבר איזה חודש) ובחורה שישבה שולחן לפנינו ועשתה כאילו היא שותה ספר עם כוס בירה קלילה נצפתה מסמיקה באופן תמוה. את האוירה השלווה הפר המסומם התורן שבמקום לבקש כסף פשוט עבר שולחן שולחן וקילל את כולם, ורק כשישב על ספסל צמוד לפאב וניפץ בקבוק בירה על המדרכה הצליח להרגיז המלצרית, היא ניגשת אליו ומדברת בתקיפות ואני רועדת מהרגע הבא שבו וודאי יפרק לה את הצורה. המלצר השני רק עמד מאחוריה מהוסס, פאב של נשים או לא?

    המסומם הסתלק, סיימנו את חצאי הטובורג והטוסט החמאתי (חסר הירקות יש לציין) והמשכנו למקום אליו לא יגיעו לא המופרעים של אלנבי, ולא אף אחד שלא ציחצח נעליו לקראת הכניסה אל חצר המלוכה.

     

    עברנו את הדורמנית בדיזי, מתוך סקרנות דלינו ממנה את הפרט החשוב שבחורים יכנסו מגיל 25 ומעלה. הפאב כמו שאמרנו היה מקסים, כל פרט מושקע מקודמו, צלם הבית תפס אותי פוערת פי בתהדמה לנוכח כסאות הנדנדה וזה בהחלט יהיה מביך אם זה יתפרסם באיזה מקום. הנוכחים גם אם לא כולם יפים במיוחד בהחלט כולם מושקעים ומבריקי עיניים, כולם מלפלרטטים ומתפלרטטים ובהחלט נצפו כמה ממתקים, יאמי. אחרי חצי בירה באלנבי המטונפת החלטתי לקחת שליש עדין ורגוע, אבל השליש היה מן כוס קטנה והחלפתי לחצי, שלא היה חצי אלא כוס בינונית, ולדעתי 27 שקל לכוס-בינונית-כנראה-שליש-ווינשטפן זה די יקר, במיוחד כיון שלא הסתפקנו בכוס-בינונית אחת. לקראת סוף הכוס השניה החלטתי שדי, ניגשים לאחד הבחורים ומתפדחים- או זוכים...

     

    חברתי בחרה אחד נאה במיוחד, עם חולצה לבנה מכופתרת ומבט עורג עומד מעבר למעקה עם חבר, צופה אדיש לנעשה, בחורה מדי פעם נעצרת לידו בחינניות. לכל היותר בן שמונה עשרה, אנחנו מתפלאות. איך נכנס הנה היפיוף, הילדון? בטח פרוטקציות.

    רוצה לבוא איתנו לפיצה?

    מה? הצעיר נבהל.

    לפיצה.. אנחנו הולכות.. קצת רעבות.. אולי אתה יודע איפה יש פיצה טובה? שיניתי גרסא. 

    כן.. יש ברחוב הבא.. אה לא בעצם.. פה שני מטר יש, אנחנו נשארים, אבל נשמח אם תחזרו אחר כך.. וענה לטלפון דחוף.

    חברתי, שדיברה עם חבר שלו, סימנה לי.

    רוצה מהפיצות הקטנות שלהם? שאלה, והמשיכה: הוא פשוט הבעלים של הבר, זה שדיברת איתו, וזה חבר שלו הוא אומר שהוא יכול לארגן לנו פיצות..

    איזה את רוצה? דחק בי החבר, מה קרה? שאלתי, כי הצעיר נראה נסער,

    יש הגבלה של 130 אנשים, לא נורא, הוא יפתור את זה, איזה פיצה אמרת?

    ואני, שהאגו שלי לא מרשה שיקנו אותנו כל כך בזול, מילא היה מציע לי בירה, מילא הצעיר שלשמו טרחנו היה מעיף מבט נוסף.. לא לא, לא תודה, משכתי משם את חברתי והלכנו להתפטם בפיצריה הסמוכה.

     

    אך לא אחת כמוני תוותר.

     

    אחרי שאכלו המון מול "חברים" במרקע של הפיצריה הלילית, מעשה רווקות מושבע ומצער, החלטתי שבאופן עקרוני אנחנו חייבות לחזור- רק בשביל שיכניסו אותנו. תור השתרך מחוץ לפאב, מה שבדרך כלל פוסל את הפאב באופן מיידי.. והפעם, אמרתי, בואי ננסה להכנס בלי לחכות בתור, נראה אם יבוא נסיך הכתר להציל אותנו (או במקרה זה: להכניס אותנו חזרה אל מבנה מוזיקלי סגור ויקר יתר על המידה). אך הנסיך לא נראה באופק: הייתה זו הדורמנית שזיהתה אותנו בשניה. אתן הייתן פה, לא? בואו תיכנסו..

     

    מי זכה, אלירז? אצלי זו הברמנית, והדורמנית, וכל הבנות שלא שמו מחשוף ובכל זאת עמדו על שלהן, באותו ערב.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/3/10 23:13:

      כיף לקרוא אותך ונשמע שגם כיף לבלות איתך:)

       

        6/3/10 22:01:

      סיכמת יפה את המקום. האווירה שם מזכירה לי את ההלנה שהיתה בגן יעקב ליד הבימה ז"ל.

      חבל רק שמגישים שם רק פיינטים ולא חצאים והמחירים יקרים.

      את מגיעה למסיבת שנתיים לעכברוש העיר?

        6/3/10 15:24:


      נראה שערב איתך זה כמו חיים שלמים

      מושלם!!

      סמני שאת עושה סבב, אשמח !!