עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    אני וחיות אחרות

    הכל ולא כלום

    מטען הכאב - מוכר ואפקטיבי

    33 תגובות   יום שבת, 27/2/10, 20:26

    "מטען הכאב" הוא שם מוצלח שניתן לסרט "The Hurt Locker" האמריקאי.

    את המטען שסוחב איתו חייל שיוצא מתקופה ארוכה של שרות במשימת לחימה מתמשכת במדינה לא לו, אפשר לתאר ככאב, כך מספרים מי שהיו שם. אם התיאור הזה נשמע לכם מוכר ואתם קוראים את הביקורת הזו, אתם כנראה חיים בישראל בעשרות השנים האחרונות. לאמריקאים, אני מניחה, כל זה די חדש; במדינה של כ-300 מליון אזרחים, כמה מאות אלפי חיילים שמשטרים מעבר לים – אפגניסטן או עירק – רחוקים מרוב ה,תושבים. הסרט הזה ייתן סטירה על הלחי לאומה הזחוחה שמאמינה כבר כעשור למנהיגיה, שההשתתפות הזו סטרילית. מצד שני, ממתי סרטים עשו את ההבדל?

     

    קתרין ביגלו העמידה סרט מדויק על יחידת חבלנים, שמוצבת בבגדד וסופרת לאחור את ימי השרות שלהם בגזרה, חודש, ליתר דיוק. כדי לא להרבות בספוילרים לא אתאר כאן פרטים מהעלילה. עלילה היא בעצם הפרזה בנוגע לתסריט המדויק של הסרט, שבנוי על סצנות עבודה-לחימה אפרוריות ואכזריות של יחידת החבלה, המורכבת מאנשים צעירים מאד ושונים מאד.


    ואם כל זה נראה לכם מוכר 
      

    רצף הסצנות המקריות לכאורה מבוימות בדיוק מופלא ובמשחק מרגש עד כאב תוך כדי שמירת מרחק מהפרטים האישיים המרכיבים את חייהם של שלושת גיבוריה. בכל אחת מהן נבנה נדבך נוסף ועומק לדמויות הסתמיות והאנושיות כל כך.
     

    הצופה הישראלי ראה כבר סרטים מקומיים בנושא יותר מפעם אחת. הסיפורים שלא יאומנו - המערבים אוכלוסיה אזרחית עם אויב זר על אדמתה, שגם הוא מורכב מסיפורים אנושיים מורכבים ושונים זה מזה - נראו כאן במציאות ובבידיון, למאות.

    הסיפור הקולנועי, לעומתו, מצוין ממש והשחקנים הראשיים, האנונימיים לחלוטין (עם הבלחות לרגע של גאי פירס וראלף פיינס) הם לא פחות מגילוי.
    ג'רמי רנר, שחקן אנונימי לחלוטין (עד עתה ולא עוד, כנראה), מהפנט ומעורר אמפתיה ורחמים, בעיקר בסצנות הסיום של הסרט.
     


    ג'רמי רנר



    אין בסרט ביקורת מכל סוג שהוא לכאורה – לא על החלטות ממשל רחוקות, לא על אוכלוסיות נשלטות ו/או עוינות או על טבע האדם אלא רק מבט מחבק למי שהופכים לכלי משחק על לוח החיים, ללא שליטה אמיתית ועל טבעו של האדם, שקתרין ביגלו דווקא רואה אותו כטוב מיסודו.

    כל המישמש הסנטימנטלי רגשי הזה, כאמור, נראה כאן בכל פיצ'ר מלחמתי כמו "ואלס עם באשיר", "בופור", "לבנון" ועוד אינספור דוגמאות מכאן אבל העובדה שנעשה על ידי אשה הופך אותו למעניין עוד יותר. אצלנו עשו את הסרטים הצבאיים האלה גברים "שהיו שם". בארה"ב זה עובר, כנראה, בלי להניד עפעף מפני ששם אין סיכוי שיקום לוחם וייכנס לזירת "המקצוענים" שעושים סרטים ואלה, אנחנו יודעים, לא ישלחו ילד שלהם או יותר מד"ש מצולם אל שטחי הקרב.
     

    הסרט נחשב מועמד מוביל באוסקר וזכה בינתיים בפרסים רבים מספור בכל טקס בו השתתף, בכל מקום בעולם. קתרין ביגלו, הבמאית, היא המתמודדת המובילה לצידו של בעלה לשעבר, ג'יימס קמרון, על אוסקר הבמוי וזה בהחלט פרט פיקנטי ביותר אבל לא רלוונטי.


    היום נודע לי שהסרט לא נרכש הפצה בארץ וישודר רק ב-yes בערב האוסקר, נדמה לי.

    מישהו יכול להסביר לי משהו על שיקול הדעת של המפיצים בארץ? אורון, אולי אתה?

    דרג את התוכן:

      תגובות (33)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/8/10 14:23:

      הסרט לו היה נעשה בארץ היה מוקע כתעמולה פאשיסטית זולה

       

      העיראקים הם "הרעים" שגם כשנחמדים איתם יוצא מזה פיגוע

       

      האמריקאים הם הטובים והמתייסרים שנהרגים על מזבח המוסריות יתר

       

      נכון היה אירוע אמריקאי "רע" בסרט - אבל הוא מטופל ומודגש כיציאה משגרה זכה

       

      קשה להאמין שפלסטיק כ"כ חד מימדי היה עובר אצלנו בלי הפגנות בכיכר

        14/3/10 16:30:

      אתמול צפיתי בסרט בyes. מאוד אהבתי את הסרט, הוא עשוי טוב.

      הסיפור אמנם לא גדול ובומבסטי, אין אפקטים מטורפים או טכנולוגיה חדישה, השחקנים אנונימיים והסרט דל תקציב אבל הסיפור אנושי מאוד ומעורר הזדהות, בטח למי שחי במדינה טעונה כמו שלנו. לשם שינוי סרט מציאותי והמציאות לעתים מלאת כאב.

        14/3/10 12:22:

      סרט מעולה.

      הצלחה של היוצרים

      לברוא  רגעים מרגשים

      ומותחים בלי טקסטים מיותרים..

      לסרט מתלווים גם לדעתי תחושת אבק

      וחוסר בהירות תמידיים..

       

       

        11/3/10 14:40:

      אף על פי שלא כ"כ אהבתי, יש מוטיבים מעניינים בסרט

      מה שמאד תפס את עיני - הנתק המוחלט התרבותי / המנטאלי / האישי / החוויתי - בין הכוח הכובש ובין האוכלוסיה הנכבשת

      זה עניי פשוט מזעזע לגמרי: אנשים מערביים מאמריקה הירוקה העישרה והצפונית כובשים מדינה ערבית במדבר

      העניין הזה נראה לי אותנטי מאד - אם כי הלבנים והעולם הראשון אמורים כבר להיות רגילים לתחושות השונות הללו אחרי שכבשו את כמעט כל העולם במאות עברו.

      מבחינה צבאית אני יודע שהסרט איננו מדייק - וזה מאד הפריע לחיילים אמריקאים אשר שרתו שם , או המבינים את המקצועות השונים המוצגים בסרט: חבלה, וכד'.

       


      ירמי....תמיד אמרו שאמנות תפקידה להשפיע על המציאות. אתה יכול להצביע על אירועים בהסטוריה שעשו תפנית דרמטית בגלל האמנות? האר נא את עיני, אשמח ללמוד. חוץ מזה, אל תשכח שאותה במאית של הסרט תעשה מהסרט מיליונים ותשלשל את הכסף לכיסה והמלחמות ימשיכו ויפרנסו עוד אמנים ועוד עוסקים בקולנוע שיעשו עוד סרטים על מלחמות. אם היא הייתה תורמת את הרווחים שלה לעניי עולם ולארצות במצוקה יכולתי להגיד שיצא משהו מהאמנות שלה, אבל השימוש של אמנים במצוקה האנושית בשביל למכור את עבודתם האמנותית ולקדם את עצמם, יש בה משהו מן הציניות, אתה לא חושב? בעיני כל ביטוי אמנותי שמבטא את המצוקה האנושית יש לו תפקיד אחד - קתרזיס.....הולכים לקולנוע....בוכים על העולם העצוב הזה שלתוכו נקלענו מבלי שישאלו אותנו ...מנקים את הרגשות....יוצאים מן הקולנוע ו....הופה....חזרה לשיגרה וחזרה לחיים שתמיד יהיו בהם מלחמות. אולי זו דרך של הטבע שיצר אדם עם צורך למלחמות כדי שיהרגו אחד את השני ויפתרו את בעיית צפיפות האוכלוסין.


      אכן סרט מרגש ונושא כואב. אני בוגר מלחמה אחת - וזה הספיק לי. אם האמנות יכולה להשפיע על המציאות, ואני די ספקן בקשר לכך, זה סרט שיכול למנוע את המלחמה הבאה. הלוואי. תודה.

      צטט: אורידו 2010-03-02 19:07:55


      הרשי לי לחלוק עליך. ראיתי את הסרט והוא ממש לא WOW. אם הבמאית היתה במאי ולא היה האקסית של ג'יימס קמרון הסרט אפילו לא היה מועמד (מה שנקרא "פרט פיקנטי אך לא רלוונטי"). אבל היום זה "פולטיקלי קורקט" לשנוא את אווטאר ויוצרו, כמו שפעם (ועדיין) שנאו את מייקרוסופט וביל גייטס.מה מתאים יותר להעמיד מול המועדמדות שלו את המועמדות של גרושתו?! אין ספור סרטי "אנטי מלחמה" כאלה נעשו בעבר ועוד יעשו בעתיד. רבים וטובים מ"מטען הכאב" אפילו לא התקרבו למועמדות לאוסקר. הסרטים הישראלים "בופור" ו"שתי אצבעות מצידון" שמטפלים באותו נושא ובאים מאותו הז'אנר הרבה יותר מוקפדים, מקצועיים וגם מעניינים ממנו. הסרט גם לא חף מקלישאות, ומקטעים ארוכים משעממים ולא רלוונטיים. למרות האמור לעיל אין לי כל צל של ספק שהסרט יזכה בתואר הסרט הטוב ביותר. (הוא אכן טוב יותר מ"ממזרים חסרי כבוד" :)

       

       

      מסכימה איתך לגמרי אורידו. ראיתי את הסרט אתמול אחרי שהקלטתי אותו ב yes למרות שאני שונאת סרטי מלחמה וממש ניסיתי בכוח להנות כי אמרו שהוא כל כך טוב. זה לא כל כך הצליח לי, אז העברתי לערוץ 3 ששם יש לפעמים סרטים מיוחדים ולא פחות טובים, אולי יותר, מסרטי אוסקר.
        8/3/10 09:04:


      הסרט למיטב ידיעתי יופץ בארץ על ידי רשת בתי קולנוע לב.

       

        3/3/10 16:28:

      היום נודע לי שהסרט לא נרכש הפצה בארץ וישודר רק ב-yes בערב האוסקר, נדמה לי.

      מישהו יכול להסביר לי משהו על שיקול הדעת של המפיצים בארץ? אורון, אולי אתה?

       

      טוב, אז אני לא יודע באיזה יום ה-היום הזה נכתב, אבל לנסות ולהסביר לך משהו על שיקול הדעת של המפיצים לא קל לי בשום יום... נדמה לי שחלק נכבד מהעבודה שלי לאורך השנים נדרש לעשות כן, ללא הצלחה. הנה הסיפור של "מטען הכאב", בקצרה:

      בסוף שנת 2008, כן כן, הוקרן הסרט בפסטיבלים כאלה ואחרים. אפילו חשובים, נדמה לי. אף אחד ממפיצי ישראל לא קנה אותו. הזמן חלף, ובמרץ 09 יצאה כבר מהדורת די.וי.די לא מתורגמת. "יס" החליטו לקנות את זכויות השידור. כי אף אחד עדיין לא קנה. לפתע פתאום, בזכות הפצה אמריקאית מוגבלת, הסרט זכה לביקורות ושבחים במולדתו. מאז ועד היום מתנהל אחד מקמפניי האוסקר הסוחפים של השנים האחרונות, כאילו משום מקום. הסרט זוכה בכל פרסי האיגודים, ואפילו בבאפט"א. ואיכשהו, בדיוק בשבוע הקריטי בו מחזירים חברי האקדמיה את טפסי ההצבעה,  הוא נהיה פייבוריט על-פני "אווטאר".

      כךשהשאלה היא לא איך "יס" זיהו את הגדולה שלו לפני מפיצי הסרטים, אלא מדוע עד עכשיו, כולל ברגע זה בו אני כותב את התגובה הזו, אף מפיץ לא הודיע שהוא קנה את הסרט. זה המחדל האמיתי פה, כי את הריצה של סרט מ-2008, על המלחמה בעיראק (נושא מאוד לא פופולרי בקולנוע האמריקאי) - איש לא היה יכול לצפות. התיאוריה שלי - למפיצים אין אינטרנט. אבל אנחנו מדברים כאן על החבר'ה שבחרו שלא להקרין את "אנשים מצחיקים", "סינקדוכה ניו יורק" ו"דוני דארקו", אני ממש לא מתכוון לנסות להסביר את מעשיהם.

       

      מה שכן, אני לא חושב שאוכל לכתוב ביקורת עליו. הקפה יסתפק בשלך, כי את כל מה שיש לי להגיד כתבתי בקצרה בכתבה של אתמול בעכבר (שתעלה בתור פוסט אצלי, היום. שזה היום.) 

        3/3/10 13:24:


      קראתי בדיוק עכשיו שבכל זאת יציגו אותו מסחרית בבתי הקולנוע לב, החל מה- 11/3.

      אבל לפני זה כבר אפשר יהיה לראות אותו כאמור ב-yes ביום ראשון 7/3...

        3/3/10 12:20:


      תודה על ההמלצה

       

      עד כה, כל התערבות אמריקאית הסתיימה בכי רע

       

      ויאטנאם, קמבודיה...

       

      הם המליכו את השה, לא נתנו לו גיבוי בזמן, התוצאה ידועה

      נכנסו לעירק, עכשיו הם לא יכולים להכנס לאירן...

       

       

       

      יהיה מעניין לצפות

        3/3/10 09:13:


      תודה!

      את מוזמנת לכתוב גם כאן   http://www.bimat-hayotzer.co.il/

        2/3/10 22:01:

      צטט: אורידו 2010-03-02 19:07:55


      הרשי לי לחלוק עליך. ראיתי את הסרט והוא ממש לא WOW. אם הבמאית היתה במאי ולא היה האקסית של ג'יימס קמרון הסרט אפילו לא היה מועמד (מה שנקרא "פרט פיקנטי אך לא רלוונטי"). אבל היום זה "פולטיקלי קורקט" לשנוא את אווטאר ויוצרו, כמו שפעם (ועדיין) שנאו את מייקרוסופט וביל גייטס.מה מתאים יותר להעמיד מול המועדמדות שלו את המועמדות של גרושתו?! אין ספור סרטי "אנטי מלחמה" כאלה נעשו בעבר ועוד יעשו בעתיד. רבים וטובים מ"מטען הכאב" אפילו לא התקרבו למועמדות לאוסקר. הסרטים הישראלים "בופור" ו"שתי אצבעות מצידון" שמטפלים באותו נושא ובאים מאותו הז'אנר הרבה יותר מוקפדים, מקצועיים וגם מעניינים ממנו. הסרט גם לא חף מקלישאות, ומקטעים ארוכים משעממים ולא רלוונטיים. למרות האמור לעיל אין לי כל צל של ספק שהסרט יזכה בתואר הסרט הטוב ביותר. (הוא אכן טוב יותר מ"ממזרים חסרי כבוד" :)

       

      מרשה, בטח מרשה לחלוק.

      לא טענתי שהסרטים הישראלים לא טובים ממנו. חלקם בהחלט טובים ממנו אבל הם, כידוע, בעברית.

      חוצמיזה, אווטאר נפלא וטוב ממנו גם לדעתי והגברת לא מועמדת בגלל "הקרבה המשפחתית". היא במאית עסוקה עוד לפני.

      בעיניי הסרט מצוין ורגיש אבל הי, קולנוע זה עניין של טעם

        2/3/10 19:07:

      הרשי לי לחלוק עליך. ראיתי את הסרט והוא ממש לא WOW. אם הבמאית היתה במאי ולא היה האקסית של ג'יימס קמרון הסרט אפילו לא היה מועמד (מה שנקרא "פרט פיקנטי אך לא רלוונטי"). אבל היום זה "פולטיקלי קורקט" לשנוא את אווטאר ויוצרו, כמו שפעם (ועדיין) שנאו את מייקרוסופט וביל גייטס.מה מתאים יותר להעמיד מול המועדמדות שלו את המועמדות של גרושתו?! אין ספור סרטי "אנטי מלחמה" כאלה נעשו בעבר ועוד יעשו בעתיד. רבים וטובים מ"מטען הכאב" אפילו לא התקרבו למועמדות לאוסקר. הסרטים הישראלים "בופור" ו"שתי אצבעות מצידון" שמטפלים באותו נושא ובאים מאותו הז'אנר הרבה יותר מוקפדים, מקצועיים וגם מעניינים ממנו. הסרט גם לא חף מקלישאות, ומקטעים ארוכים משעממים ולא רלוונטיים. למרות האמור לעיל אין לי כל צל של ספק שהסרט יזכה בתואר הסרט הטוב ביותר. (הוא אכן טוב יותר מ"ממזרים חסרי כבוד" :)
        2/3/10 16:38:

      צטט: ~מאיה~ 2010-03-02 08:44:42

      תודה על הביקורת. ראיתי את הסרט מזמן מזמן (לא יודעת אפילו אייך הגעתי אליו) הרבה לפני המועמדות לאוסקר, והוא ללא כל ספק אחד הסרטים הטובים שראיתי בשנים האחרונות - בין היתר, כמו שאמרת בגלל המשחק המשובח של ראנר.

      דרך אגב, הוא שיחק אחר כך בסדרה מופלאה אחרת, שירדה משום מה מהמסך לאחר עונה אחת - the unusuals. ולמרות שיש לה רק עונה אחת שווה כל כך לראות אותה. איזה יופי של סדרה, עם המון שחקנים נפלאים. עוד אחת מההחלטות התמוהות של רשתות הטלוויזיה האמריקאיות.

      ספרי לי אחר כך איך היה :)

       וואלה, את שיחקת אותה. בחיי

       

        2/3/10 15:32:
      רשמתי לעצמי :-) תודה!
        2/3/10 13:38:

      צטט: ליאת z 2010-03-01 15:35:46

      צטט: אהוד אמיר. 2010-03-01 14:56:04


      "לאמריקאים, אני מניחה, כל זה די חדש; במדינה של כ-300 מליון אזרחים, כמה מאות אלפי חיילים שמשטרים מעבר לים – אפגניסטן או עירק – רחוקים מרוב ה,תושבים. הסרט הזה ייתן סטירה על הלחי לאומה הזחוחה שמאמינה כבר כעשור למנהיגיה, שההשתתפות הזו סטרילית."

      לא נראה לי שהם שכחו את וייטנם. לדעתי הטראומה הזו עדיין בתודעה שלהם עמוק. ומלחמת המפרץ כבר כמעט בת עשר, זמן מספיק כדי ליצור משקעים על גבי משקעים.

      בכלל, מ-1898, מהפלישה האמריקנית לפיליפינים, כל עשר שנים ארה"ב במלחמה. כך שקשה למצוא רגע פנוי מטראומה בזכרון הקולקטיבי שלהם. אז למה הם ממשיכים להילחם? אפשר להגיד שזה בגלל הנפט. אפשר להגיד שזה בגלל זכויות האדם וערכי הדמוקרטיה. אפשר להגיד שגם וגם.

       אני חושבת ששם עדיין זו רק שיכבה צרה שמשרתת והיא ממעמד ממועט קול.

      נראה לי שרוב האמריקאים לא יזהו טראומת מלחמה גם אם ייראו אותה על המסך.

       

       

       

       נשמע הגיוני. מה שכן, הם לא מפסיקים ליצור על זה סרטים ולהגג על זה בטירוף. אז למה הם עושים את זה עוד ועוד? רק כי זה פוטוגני?

      האמת? על האמריקנים אני יכול להאמין.

        2/3/10 08:44:

      תודה על הביקורת. ראיתי את הסרט מזמן מזמן (לא יודעת אפילו אייך הגעתי אליו) הרבה לפני המועמדות לאוסקר, והוא ללא כל ספק אחד הסרטים הטובים שראיתי בשנים האחרונות - בין היתר, כמו שאמרת בגלל המשחק המשובח של ראנר.

      דרך אגב, הוא שיחק אחר כך בסדרה מופלאה אחרת, שירדה משום מה מהמסך לאחר עונה אחת - the unusuals. ולמרות שיש לה רק עונה אחת שווה כל כך לראות אותה. איזה יופי של סדרה, עם המון שחקנים נפלאים. עוד אחת מההחלטות התמוהות של רשתות הטלוויזיה האמריקאיות.

      ספרי לי אחר כך איך היה :)

        1/3/10 15:35:

      צטט: אהוד אמיר. 2010-03-01 14:56:04


      "לאמריקאים, אני מניחה, כל זה די חדש; במדינה של כ-300 מליון אזרחים, כמה מאות אלפי חיילים שמשטרים מעבר לים – אפגניסטן או עירק – רחוקים מרוב ה,תושבים. הסרט הזה ייתן סטירה על הלחי לאומה הזחוחה שמאמינה כבר כעשור למנהיגיה, שההשתתפות הזו סטרילית."

      לא נראה לי שהם שכחו את וייטנם. לדעתי הטראומה הזו עדיין בתודעה שלהם עמוק. ומלחמת המפרץ כבר כמעט בת עשר, זמן מספיק כדי ליצור משקעים על גבי משקעים.

      בכלל, מ-1898, מהפלישה האמריקנית לפיליפינים, כל עשר שנים ארה"ב במלחמה. כך שקשה למצוא רגע פנוי מטראומה בזכרון הקולקטיבי שלהם. אז למה הם ממשיכים להילחם? אפשר להגיד שזה בגלל הנפט. אפשר להגיד שזה בגלל זכויות האדם וערכי הדמוקרטיה. אפשר להגיד שגם וגם.

       אני חושבת ששם עדיין זו רק שיכבה צרה שמשרתת והיא ממעמד ממועט קול.

      נראה לי שרוב האמריקאים לא יזהו טראומת מלחמה גם אם ייראו אותה על המסך.

       

        1/3/10 14:56:


      "לאמריקאים, אני מניחה, כל זה די חדש; במדינה של כ-300 מליון אזרחים, כמה מאות אלפי חיילים שמשטרים מעבר לים – אפגניסטן או עירק – רחוקים מרוב ה,תושבים. הסרט הזה ייתן סטירה על הלחי לאומה הזחוחה שמאמינה כבר כעשור למנהיגיה, שההשתתפות הזו סטרילית."

      לא נראה לי שהם שכחו את וייטנם. לדעתי הטראומה הזו עדיין בתודעה שלהם עמוק. ומלחמת המפרץ כבר כמעט בת עשר, זמן מספיק כדי ליצור משקעים על גבי משקעים.

      בכלל, מ-1898, מהפלישה האמריקנית לפיליפינים, כל עשר שנים ארה"ב במלחמה. כך שקשה למצוא רגע פנוי מטראומה בזכרון הקולקטיבי שלהם. אז למה הם ממשיכים להילחם? אפשר להגיד שזה בגלל הנפט. אפשר להגיד שזה בגלל זכויות האדם וערכי הדמוקרטיה. אפשר להגיד שגם וגם.

        1/3/10 13:31:

      צטט: חגית שחל 2010-03-01 07:17:13

      כדי לא להחמיץ,

      מתי בדיוק משדרים אותו בטלויזיה?

       

      זו תופעה "מקובלת" שסרטים מעולים נקנים בארץ להפצה ולא מוצגים.

       

      רשימה חלקית ממועדון הגנוזים,

       

      הלהיטים (הם הכניסו יותר ממאה מיליון דולר באמריקה, אבל לא מספיק טובים לקהל הישראלי):

      הפסיון של ישו” (שפירא)
      קטן עליו“+ (פורום פילם)
      סדרה של צרות“+ (ג.ג)

      הסרטים הזרים (הם זכו לתשבחות מוצדקות, נקנו להפצה בארץ, אבל לא יצאו מעולם):

      חיים אחרונים ביקום“* (יונייטד קינג)
      “גלים בלתי נראים” (יונייטד קינג)
      העולם“* (יונייטד קינג)
      טוני טאקיטני“* (יונייטד קינג)
      מדורי הגיהנום/דרך ללא מוצא“*+ (קולנוע לב)
      “משאבי אנוש” ו”פסק זמן” של לורן קאנטה (קולנוע לב)
      סופי שול, הימים האחרונים“* (נחשון)

       

       

       הבנתי שביום האוסקר - יום א' אבל רצוי לבדוק.

       

      שיחקת אותה עם הרשימה המושקעת. ייבדק

       

        1/3/10 07:17:

      כדי לא להחמיץ,

      מתי בדיוק משדרים אותו בטלויזיה?

       

      זו תופעה "מקובלת" שסרטים מעולים נקנים בארץ להפצה ולא מוצגים.

       

      רשימה חלקית ממועדון הגנוזים,

       

      הלהיטים (הם הכניסו יותר ממאה מיליון דולר באמריקה, אבל לא מספיק טובים לקהל הישראלי):

      הפסיון של ישו” (שפירא)
      קטן עליו“+ (פורום פילם)
      סדרה של צרות“+ (ג.ג)

      הסרטים הזרים (הם זכו לתשבחות מוצדקות, נקנו להפצה בארץ, אבל לא יצאו מעולם):

      חיים אחרונים ביקום“* (יונייטד קינג)
      “גלים בלתי נראים” (יונייטד קינג)
      העולם“* (יונייטד קינג)
      טוני טאקיטני“* (יונייטד קינג)
      מדורי הגיהנום/דרך ללא מוצא“*+ (קולנוע לב)
      “משאבי אנוש” ו”פסק זמן” של לורן קאנטה (קולנוע לב)
      סופי שול, הימים האחרונים“* (נחשון)

       

       

        28/2/10 23:28:

      נשמע מעניין ומסקרן. אני מבטיחה שאראה את הסרט.
        28/2/10 20:35:


      הדבר המפליא הוא שהסרט לא נרכש על ידי אף מפיץ. לא יאומן.

      yes אמורים לשדר אותו חד פעמית בקרוב.

       

      מה קורה לחושים של מפיצי הסרטים בארץ? לא ברור

        28/2/10 19:55:

      עכשיו אני ממש סקרן לראות את הסרט

      תודה על הביקורת האיכותית והשיתוף

      שיהיה שבוע מקסים 

        28/2/10 19:49:


      תודה על ההמלצה!.

       


      המישמש? מה לך ולמילה כל כך ארכאית?

      תודה על הביקורת, אני חושבת שנלך, נשמע כמו סרט טוב עם איכות של מסרים על מוסר.

        28/2/10 13:11:

      כל זמן שיושבים עושי סרטים מעין זה ודומיו על סיר הבשר ונהנים ממנעמיו , ימשיכו ויבואו עוד מיקרים דומים , שיספקו חומר לסרט הבא .

      גם הצופים הבאים ומשלמים ממיטב כספם לממן זאת התעשיה שותפים במידה לא פחותה .

        28/2/10 12:52:

      תודה על הביקורת, עושה חשק לראות

       

      מזכיר קצת את "מילכוד 22" בביקורת שלו על האבסורד של המלחמה, ואיך החיילים סופרים את הזמן/משימות עד לשליחתם חזרה הבייתה.

       

      בהקשר זה ולמי שלא ראה, מומלץ גם JARHEAD

       

        28/2/10 12:02:


      ההמלצה משכנעת לגמרי, ולבמאית אישה יש אצלי 'פוֹר' בתיאור סיטואציה מהסוג הזה.

      זכור לי במעומעם שגם ב'אפוקליפסה עכשיו' הייתה מעין ספירה לאחור עם חרדה עצומה לחיילים שנלחמים מלחמה לא להם בארץ רחוקה.

        27/2/10 22:32:


      כתבת יפה...שבא לראות...

      לך *

        27/2/10 22:00:

      צטט: rotemmon 2010-02-27 21:58:53

       

      איך עכשיו אני אכתוב ביקורת עליו עם כזאת ביקורת יפה?

       

       

      איך? הרבה יותר פואטי ולא פחות טוב אםלא יותר
        27/2/10 21:58:


      הוווו מטען הכאב הוא סרט כל כך מהפנט

      והמשפט שפותח אותו ואומר שהמלחמה היא כמו סם, פשוט תמצות הסרט.

      אני (על אף חיבתי הרבה לאווטאר) מאוד מקווה שהסרט הקטן הזה יגנוב לכל הגדולים כמה שיותר פרסים.

       

      איך עכשיו אני אכתוב ביקורת עליו עם כזאת ביקורת יפה?