עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    הרושם של רותם

    על תרבות וכל מה שטוב - קולנוע, מוזיקה, אוכל, ספרות, תיאטרון

    0

    סרט שחור שחור

    ביקורת על "סרט לבן"

    סרט שחור שחור

    15

    סרטים  

    13 תגובות   יום חמישי, 11/2/10, 22:11

    מיכאל הנקה לא עושה לנו את החיים קלים, אף פעם לא עשה ואיך לומר זאת בעדינות - כנראה שגם לא יעשה. זה לא התפקיד שלו. מבחינתו, תפקיד הקולנוע הוא לתת לנו סטירה מצלצלת, ואם לא סטירה אז לכל הפחות להניח הנחה, לרוב מטרידה וקשה, על חיינו האלימים. אמירה שאומרת: לא באתם ליהנות פה (וכנראה לא תהנו). מחפשים הנאה? לכו לאווטאר. הנאה היא בכלל בסרט אחר.

     

     

    כל מי שראה לפחות סרט אחד של הנקה יודע שכשאני אומר חיים קשים ומאתגרים, לא מדובר רק בסיפור הקשה (תהיו רגועים, גם כאן מובטח לכם סיפור קשה, שחור משחור ומיד נדבר גם עליו), אלא גם בשימוש בטכניקות לא פשוטות כדוגמת התמונה הסטאטית שפותחת את מחבואים, סרטו הגדול ביותר (ועטור השבחים) עד כה, ונמשכת דקות ארוכות ומורטות עצבים, ובעיקר הסופים הקצת פתוחים, המשאירים אותך עם לא מעט שאלות ועם מעט מאוד תשובות (אגב, כאן זה מוצהר כבר בסצנת הפתיחה). הפעם, כנראה, בחר הנקה להקל עלינו (אבל רק קצת) כשבחר לעשות "רק" סרט בשחור-לבן, מעוצב ומושקע בכל פריים ופריים, שיחד עם הסיפור (הקשה קשה) יוצרים סרט איטי, אכזרי, עוכר שלווה ולעתים קשה מנשוא עד להתיש. כן, הנקה זה הנקה זה הנקה.

     

     

    הסיפור של סרט לבן ממשיך ומתכתב עם סרטיו הקודמים של הנקה ועוסק גם הוא באכזריות בלתי נתפסת, באלימות וברוע הרוחשים, לרוב מתחת לפני הקרקע, ורק מחכים שמישהו יגרד טיפה בשביל שכל המורסה הזאת תצא החוצה... הפעם, ממקם הנקה את סיפורו בכפר גרמני קטן, פסטורלי ודי מבודד בשם אייכנוולד, בימים של טרום מלחמת העולם הראשונה. מה שמתחיל כזך, טהור, יפה, הרמוני ושלו יהפוך למלוכלך, אלים, גס ואכזר.

    תאונת רכיבה מסתורית של רופא הכפר, המתגלה כמעשה זדוני, פותחת שורה של מעשי אלימות מסתוריים, מטרידים ומזוויעים הגוררים את הכפר כולו לקלחת רותחת במיוחד, בה כולם אשמים וכולם כמעט נרדפים. אם לרוב קשה לנו כצופים לראות אלימות הלכה למעשה על המסך, מצטיין הנקה באיפוק הויזואלי של מעשי האלימות וסוגר אותם מאחורי דלתות, נותן לנו רק לשמוע וכך מעצים את מימדי הכאב.

    מילים ודיאלוגים, לעומת זאת, הוא דווקא לא חוסך מאיתנו והם מצידם מצטיינים בקור עז - עד אלים במיוחד, הנושב מהחינוך הנוקשה וחסר הרגשות ומציג באור עגום, אך גם ציני מאוד, יחסי אהבה-שנאה בין הורים-ילדים, גברים-נשים ואפילו יחסים בין-מעמדיים ובין אדם לחברו. ולאור כל אלה - שנתפלא שקרה מה שקרה כמה עשרות שנים אחר כך באותה ארץ?

    הסמל המובהק של הסרט (שתרם לסרט את שמו) הוא, כאמור, הסרט הלבן שהורים היו קושרים לידי ילדיהם בעבר כשעשו מעשה רע על מנת להזכיר להם את התום והטוהר בעולם. הווה אומר "שימו לב כולם - יש כאן ילד שלא התנהג יפה".. כן, הסרט הלבן הוא בכלל אות קלון, אך נדמה כאילו לא הילדים הם אלו שצריכים לענוד את הסרט כדי להיזכר בתום ובטוהר, כי אם הוריהם.

    כך, מעמיד הנקה באור ציני את משמעות הסרט -  שהרי אין בכפר הזה לא תום ולא טוהר ואם אלו ההורים, זה רק עניין של זמן עד שהריקבון יפשה גם בילדיהם... הלבן הופך מרגע לרגע לשחור משחור, כמעשה חוסך שבטו שונא בנו, וכמה שנאה יש בסרט הזה. כאילו מישהו שכח לפזר מעט אנושיות מעל הכפר הזה. שימו לב לסצנות החינוך המצמררות של הכומר וילדיו ולסצנה חותכת קרביים במיוחד בין הדוקטור לאומנת של ילדיו. לא תמצאו פה חמלה (אלא רק בדמויות שהגיעו מחוץ לכפר ובדמות המספר), שלא לדבר על אהבה. אם חשבתם שהפעם הנקה הקל עליכם את החיים, כעת אתם מבינים שגם הפעם ישלח אתכם לעמוד בפינה ולחשוב שוב על מה שעשיתם.

    אי אפשר לדבר על סרט לבן מבלי להתייחס לפן העיצובי שלו: כאמור, הצילום המרהיב בשחור לבן (ויזואלית מדובר באחד הצילומים היפים והאמנותיים ביותר שתראו השנה בקולנוע, שירה של ממש) מועצם עוד יותר לנוכח כל האירועים הקשים שקורים, כאומר - אין חמלה, אין אנושיות, אין אהבה, אין חום. והרי זהו עולם נטול צבע, חיוור ובעיקר עצוב, קר, חסר רגש ומנוכר. לתחושת הקיפאון הזאת יוסיפו גם סצנות השלג הרבות השזורות במהלך הסרט.

    אבל, ויש כאן אבל, לעתים כל הגודש הזה פשוט מתיש, שכן איך אומר השיר ההוא - כמה רוע אפשר לבלוע? השתיקות מחד והאמירות הקשות מאידך, כמו גם הקצב המיוחד של הסרט, מאתגרים, מדכאים ובפירוש לא מתאימים לכל אחד.

    לא באמת חשבתם שנדבר על סרט לבן ולא נדבר על האוסקר, נכון? ובכן, נישא על גלי התהילה כמנצח הגדול של פסטיבל קאן, פרסי האקדמיה לקולנוע באירופה וכמובן כזוכה בגלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר, מגיע סרט לבן לטקס האוסקר על תקן של סוס מנצח. צריך לקרות איזה נס ממש גדול כדי שסרט אחר יצליח לחטוף ממנו את הפרס (או שאולי יקרה לו סימפטום ואלס עם באשיר ודווקא עג'מי ייקח?!), כי סרט לבן הוא סוג של "סרט מבקרים". יש בו את כל מה שמבקרים אוהבים ובעיקר הוא מזכיר שהקולנוע הוא בכלל אמנות. כן, סרט לבן הוא סרט אמנותי שאין דומה לו כרגע בקולנוע.

     

    כן, כמו שאתם מבינים, סרט לבן הוא סרט מאתגר למיטיבי סרט. העושר הויזואלי המרהיב שלו, יחד עם סיפורי הכפר הוא בכלל משל יפה וכואב על עולמנו העכשווי, שרק נלקח לימים אחרים וזמן אחר. מיכאל הנקה שוב משקף לנו מראה עגום של חיינו ומבקש לבחון את מקור הרוע בחיים ולהזכיר לנו כמה כוח ועוצמה (לטוב ובעיקר לרע) יש לחינוך ולמילה (ואנחנו לא לומדים כלום). בסצנות מופתיות ובקצב איטי סרט לבן הוא חוויה אמנותית מטלטלת, שמפצירה בנו לחשוב פעמיים, כל הזמן. לכו תראו .

    דרג את התוכן:

      תגובות (13)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/4/10 02:00:
      טוב חזרתי עכשיו מהסרט, אני אעשה לעצמי חיים קלים ואתעלם כאן מהצדדים הפילוסופיים מוסריים ווכו' (קטונתי),  הסרט כסרט, כחוויה אומנותית וסיפורית, היה חוויה מענגת חושים. הקצב, התמונות, השפה, הצבעים - הכל ביחד פשוט כבש אותי פנימה. מבחינתי היו יכולים להסתפק בעלילה הרבה פחות מורכבת, אפילו אם היו מראים סתם יום משעמם בחיי הכפר הזה, בלי שום קונפליקט, בלי עלילה בכלל, אני מרגיש שעדיין הייתי יכול לצפות בסרט הזה שעות. מהפנט ממש. כל הכבוד להנקה הזה. אגב מישהו יודע מה סבא שלו עשה ב...טוב לא משנה
        13/3/10 18:16:
      ביקורת יפה.
        22/2/10 06:57:

      שונא כפרים קטנים ומגעילים

      שונא כפייה

      סרט קשה

       

        21/2/10 10:58:

      אתה מתנסח לעילא ולעילא, מעבר לפיתוי לרוץ ולראות

      תודה

      ענת

        16/2/10 23:51:


      הסרט מרשים ויוצא דופן בעוצמתו, הן האומנותית/צורנית והן בתוכנו המצמרר.  איני רואה בו בהכרח מטפורה או אלגוריה על הרוע האנושי בכלל.

       

      רוע הוא חלק מעצם היותנו בני אדם ולכן הוא אנושי. להתרשמותי, הסרט עוסק בחוסר מוחלט של חמלה קבלה וסלחנות כלפי הרוע האנושי,

      ומציג בפנינו את התוצאות הזוועתיות לחסרונם של אלה.  הניסיונות להלחם ברוע ( השחור) על ידי חינוך נוקשה ואכזרי שמטרתו לשרש אותו(הסרט הלבן), הפחד שמוליד צייתנות אוטומטית, הם זרעי הרוע, הגרעין הקשה שלו.  ואלה הגיעו לדרגת שיא בחינוך הפרוסי- גרמני. השיטתיות

      הגרמנית ב"עקירת הרוע מן השורש"  היא מולידת הרוע האולטימטיבי.

      עדנה ביתן

        16/2/10 13:10:

      תודה על הבקורת,

       

      גורם לי ללכת לראות.

        14/2/10 16:05:

      ביקורת משובחת ביותר!! עכשיו אני באמת סקרן לראות את הסרט....
        14/2/10 11:26:


      ביקורת איכותית ביותר.

      שרון

        13/2/10 23:09:

       

      . אני לא אוכל לראות את הסרט...

      קשה מידי...אסתפק בביקורת שלך המצויינת.

      לך *

        13/2/10 08:56:
      אני מקווה שאני אזכור לחזור לתת את רשמיי אחרי שאצפה בו. תודה על ההפניה לסרט
        12/2/10 19:44:
      תודה
        12/2/10 10:37:

      תודה על ההמלצה.
        12/2/10 08:00:

      ביקורת משובחת

      עשית לי חשק לראות את הסרט.

      נדמה לי שראיתי כבר סרט טוב אחר

      של הנקה שהוצג כאן בבתי הקולנוע.

      (על בילוש אלקטרוני במזרח גרמניה - שכחתי את שמו)