עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    הרושם של רותם

    על תרבות וכל מה שטוב - קולנוע, מוזיקה, אוכל, ספרות, תיאטרון

    0

    המלכה קרולינה הראשונה

    ביקורת על "קרולינה - מה אעשה עכשיו?"

    המלכה קרולינה הראשונה

    12

    מוזיקה  

    9 תגובות   יום שני, 8/2/10, 08:37
    אנ'לא ציפיתי שכל הלילה אני ארקוד, אבל קרולינה לא נתנה לי לעמוד... טוב, תודו שזה היה אך מתבקש. מאז הפציעה לחיינו עם "לא ציפיתי" של סוליקו, נדמה שבכל מקום בערך רואים את קרולינה. ראינו אותה עם הבנות נחמה - במה שהתחיל כמשקה הכי מרענן בקיץ 2007 והפך להיות אחד הדברים המנג'סים באותה שנה (וכן, תודה לכן תחנות הרדיו שלא נזכיר את שמן, שלקחו שיר רוחני חמוד וטחנו לו את הצורה עד רצון קל להקיא) אפילו עד לארץ נהדרת היא הגיעה.

     


    זה היה רק עניין של זמן עד שהוד מלכותה הגברת קרולינה הראשונה (קרן אברץ בשבילכם) תוציא סוף סוף אלבום סולו משלה (וכן זה עם פאנ-סט לא ממש נחשב). והנה זה כבר חודש וחצי מסתובב לו בעולם האלבום מה אעשה עכשיו ועוד לא דיברנו עליו. איחור אופנתי זה יפה, אבל צריך לתקן את המעוות - קבלו את הביקורת השלמה על האלבום שהוא סוג של גלידה חמה או בעצם השמש המחממת בחורף הזה.

    האמת? אחרי פרויקט הבנות נחמה חששתי מהאלבום החדש של קרולינה. נכון, היא נוגעת בכל המקומות הנכונים במוזיקה והיא מקושרת לאנשים הכי נכונים בתעשייה (ע"ע סוליקו וקותי, התשובה הישראלית והמזרח תיכונית למארק רונסון. תזכרו איפה שמעתם את ההשוואה הזו בפעם הראשונה), אבל אפעס נדף מכל הפרויקט ההוא ריח חזק מדי של רוחניקיות מאוסה בשקל (דמיינו את להיות/so far - כפול 13 פעמים, בוורסיה זו או אחרת). אבל איפה הוא ואיפה זה. האלבום הזה, על אף נגיעות רוחניקיות פה ושם (ועוד מיד נדבר על זה), הוא אחד הממתקים הנוצצים והמושקעים שהופקו כאן בשנים האחרונות ומגע הזהב של סאבו וקותי מורגש בכל צליל ותו. הצמד, יחד עם קרולינה, רקחו כאן מרקחת טעימה המשלבת קצת נגיעות רגאיי, דיסקו ורוק ושילבו עם קורט ים תיכוניות, לא מעט סול ובעיקר הרבה הרבה גרוב.

     

    כמו שאתם בטח יודעים העשור האהוב עלי הוא שנות ה70, והנה כאילו קרולינה ידעה זאת היטב, היא הוציאה אלבום המתכתב כולו עם העשור ההוא. בואו נגיד ככה - אם קרולינה היתה מוציאה את הדיסק הזה בשנות ה70, סיכוי גדול שהיתה מלכת מועדוני הקצב של מתחם רמלה והמסגר (ויש מצב שאבא שלי, גרסת האפרו, היה קונה את התקליט). כן, האזנה למה אעשה עכשיו היא סוג של טריפ במנהרת הזמן אל עבר שנות ה 70 העליזות, גם ברוח, גם בקצב וגם קצת בתמימות ובחום.

     

     


    האלבום נפתח כמו שכל אלבום צריך להיפתח - בהמנון כובש. ולכן הבחירה גם לפתוח ב happiness היא מהמוצדקות והחזקות. כן, אני יודע שלא מעט אנשים נרתעים מנהמת הכאב בפתיחה (שהיה סיכוי רב שתהפוך למנג'סת) ומהשילוב בין אנגלית לעברית, אבל יא חביבי איזו פתיחה ממכרת. איזו הפקה. זהב. החצוצרות והכינורות, למות מהם. שיר שאני יכול לשמוע בלופים אין סופיים.


     

    מיד אח"כ מגיע אל תלך כל כך רחוק. הקוראת רותי נבון מוזמנת להרים טלפון עכשיו לסאבו וקותי ולהגיד להם - "אני רוצה כזה". כנראה השיר הכי טוב שרותי נבון לא הקליטה מעולם והיתה יכולה לבנות ממנו קריירה (שלא לומר קאמבק). אתם יודעים מה, גם צילה דגן היתה יכולה מעולה לעשות ממנו מטעמים (חכו, יש עוד שיר במיוחד בשבילה). אוירה חולמנית סבנטיזית, בעטיפת סול הכי 2009.

    שיר מס' 3 הורס אותי כל פעם מחדש. על אף שתוכלו לשמוע אותו בתחנת הרדיו הקרובה לביתכם - אף אחד לא בא לי, הוא לא כמו שהוא נשמע. תעשו טובה, תשמעו אותו לבד ותגלו את המנון הבדידות לחורף 2010. אילו מילים קורעות לב (אצל זמרת אחרת זה היה נשמע כמו בדיחה עצובה מדי). איזה ביצוע מושלם. שימו לב ללחן העגמומי המורכב. פנינה.


     

    שיר מס' 4 - צר לי צ'רלי (כן כן, ככה קוראים לשיר המגניב הזה) הוא השיר שמארק רונסון היה הורג בשבילו. עד כדי כך. שיר גרובי מגנובי, מחוזק בכלי נשיפה מהממים, מקפיץ, מלא שמחת חיים ומשחרר. איזה יופי של דבר, מי אמר שלא יודעים לעשות פה פופ מושלם... קרולינה מלכת הרחבה.


     

    אחרי 4 ממתקים הגיע הזמן לשיר החלש בעיני באלבום - מצפן ליבך. דווקא הלחן הוא מהמצטיינים לסוגו, בלדה סבנטיזית רכה שמתאימה לשישי אחר הצהריים על הערסל בגינה שאין לי (או התכתבות עם נואיבה של גרוניך), אבל בסופו של דבר כול כולה רוחניות מעט משעממת (שאפשר היה לחתוך ממנה לפחות דקה).


    מיד אחריו מגיע שיא האלבום - הבלדה על אביר החופש ובת גלים (כן, נשבע לכם שככה קוראים לשיר הזה). כל אלבום שמכבד את עצמו צריך או גרסת כיסוי או דואט (או גם וגם) וכאן זה דואט מהאגדות עם אורי כנרות (ואם השם הזה נשמע לכם מוכר, אז מר כנרות הוא חבר הבלקן ביט בוקס). שיר שמתחילתו ועד סופו אומר הצדעה לרוק הסבנטיזי. כן חברים, יחי הרטרו. בהמשך לכל מי שהבלדה הזו לא הספיקה, מגיעה אח"כ עוד דקה וחצי של תמצית אינסטרומנטלית (לקריוקי?!).


    מחמאות שבא אח"כ הוא פשוט שיר גדול. שימו לב לפתיחה המהממת והדרמטית הגדולה מהחיים, מלא נגיעות ים תיכוניות (כן, להקות הקצב של רמלה היו מתות על זה) וכמה נפח ועומק בשיר אחד. ריספקט על המילים.

    בקיצור רב, אני יכול לטחון פה עד דק שיר שיר, אבל למה לי? מיד אחרי מחמאות מגיעה

    אסופת שירים מתוקים, נעימים וקלילים ובשיר מס' 13 מסתיים האלבום הקסום עם שיר הנושא מה אעשה עכשיו, סוג של שיר פרידה מינימליסטי מהאלבום הזה ומהיצירה. קוסם, קטן, מכשף ועצוב (שימו לב לחליל המרגש של שלומי אלון) ובתמצות אפשר לומר שזהו השיר הכי טוב שלא נכנס לאלבום של הבנות נחמה.


    מה אעשה עכשיו, הוא אמנם אלבום שיצא בחורף, אך ברוחו הוא לגמרי שמשי, מלא חיים ואפילו מואר (אוי ואבוי, יצא ממני רוחניק), שבה בעת גם נשמע כאילו 1977 מסביב וגם כאילו קרולינה היא אחותן הצברית תוצרת 2010 של דיוות הסול והR-N-B. אם היו מקצצים ממנו שיר אחד, הוא היה אלבום מושלם (וגם טיפה פחות ארוך). ההפקה כאן היא מלאכת מחשבת של אמנות (שחבל שמעט מזמרינו משקיעים כך). אז מה אעשה עכשיו? אשמע את הדיסק הזה שוב. ושוב. ושוב. עד שיבוא הקיץ, או לפחות האביב.

    (נ.ב. לא אמרתי מילה על העטיפה המושקעת - כל שיר כתוב על סוג של קלף מקסים, מעוצב למשעי). לכו לקנות.

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/2/10 15:44:


      היי

      אני מצטרפת להמלצות חמות על הגברת קרולינה (הראשונה).

       

      הכרנו בעבר והיא בן אדם מקסים. אוהבת את הווקליות שלה.

       

      עוד יודעת, שהיא משקיעה המון מחשבה מנוגב בהומור, יש לה מה לבשר לאומה - צריך לפקוח אוזניים

      להקשיב ופשוט להנות.

       

      אורלי.

       

       

        11/2/10 13:12:

      צטט: מורן א. 2010-02-11 12:58:11


      אחלה ביקורת, בהחלט עושה חשק לנסות.

      הערה קטנה: מעבר לחלקו בבלקן, אורי כינרות הוא גם שליש מבום פם (והם בדרך לאלבום שלישי משלהם).

       

      זה גם נכון!

      אורי כנרות הוא גם שלישי בום פם!

        11/2/10 12:58:


      אחלה ביקורת, בהחלט עושה חשק לנסות.

      הערה קטנה: מעבר לחלקו בבלקן, אורי כינרות הוא גם שליש מבום פם (והם בדרך לאלבום שלישי משלהם).

        10/2/10 23:56:


      יופי של ביקורת! אני אתן לה צ'אנס למרות שהיא - בלשון המעטה- לא כוס התה שלי...

       

      מוזמן לקרוא http://cafe.mouse.co.il/view.php?t=1457903 דעתי על המוזיקה המזרחית

        8/2/10 21:24:

      יש לה קול יפה ונעים...

      לך *

        8/2/10 21:04:

      רותם, ביקורת מצוינת.באמת.

       היום במקרה שמעתי אצל טל ואביעד את "אף אחד לא בא לי". התחדדו לי האוזנים, למרות שבהתחלה חשבתי שזו עלמה זוהר וזה מפתיע כי לקרולינה יש קול מאד קל לזיהוי. זו גם קצת הבעיה שלה, בעיני.

      ופה נכנס הפן המוזיקלי-הפקתי שצריך להיות מאד מעניין כדי שהיא לא תמחזר את עצמה.

       

      בכל מקרה, you had me at מארק רונסון:-)

        8/2/10 15:28:
      קרולינה היא חברה של חברה שהיתה לי שגם היתה די גי (אית) קרולינה היתה מגיעה למסיבות שלה לשיר ברקע וזו היתה חגיגה גדולה. זה היה לפני שנים רבות וקרולינה היתה חולפת על פנינו בבית הקפה השכונתי בפלורנטין. מאז שמורה לה פינה חמה בליבי. רק לקרולינה יש קול כזה שכל כך כיף לשמוע
        8/2/10 14:43:
      סבבה, אבל לא צריך להיסחף. :)