עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    La Monte Carlo – המסעדה (העממית) שלנו ברומא.

    3 תגובות   יום שבת, 6/2/10, 01:42

    נחתנו ברומא מצוידים בכמה בגדים חמים ובהרבה המלצות על איפה לאכול. טיפים מהאינטרנט, קובץ אקסל של חבר ובעיקר שמות של מסעדות שההורים של שמנת זכרו כמומלצות במיוחד. אבל מיד כשנחתנו, קצת אחרי הצהריים ובלי לפספס איזו מקלחת קצרה להתרעננות היינו רעבים מאוד. לא חשבנו רחוק על כל ההמלצות שקיבלנו. הרי היו לנו עוד 6 ימים שלמים ברומא. רצינו קרוב.

    פחדנו להסתמך על החושים התיירים שלנו. הרי המקומות הגרועים ביותר הם אותם "מלכודות תיירים" שמגישים אוכל בינוני ומטה במחירים מופקעים ומעלה. כבר נפלנו על "לוקש" כזה בטיול הקצרצר לברצלונה, אז הפעם נזהרנו יותר. ביקשנו מפקידת הקבלה במלון שלנו (שהייתה יותר קרובה ל"אב בית" מאשר פקידה) המלצה. הסברנו לה מה אנחנו מחפשים: הכי מקומי והכי טעים. כמובן במחיר סביר במידת האפשר.

    במרחק של דקות הליכה משם הייתה
    La Monte Carlo
    . הגענו בשעה מאוחרת יחסית לארוחת צהריים ובכל זאת המקום היה כמעט מלא. מלצרים חייכנים (מראה נדיר ברומא) וממהרים מאוד רצים בין המטבח והסועדים, מצליחים להקדיש מעט מאוד זמן לכל אחד מהם. לא מפות משובצות קיבלנו את פנינו בשולחן, כמצופה ממסעדה איטלקית, אלא מפות נייר לבנות פשוטות.

    ב"לה מונטה קרלו" כמו בהרבה מסעדות רומאיות אחרות בהן ביקרנו מאוחר יותר לא היו גם המנות הראשונות שאנחנו מכירים מהארץ. מעט מאוד מקומות הגישו קפרזה (סלט של עגבניות, גבינת מוצרלה די-בפאלו ובזיליקום) והמקומות הספורים שהציעו קרפצ'יו, זה תמיד היה בתור מנה עיקרית. אבל למה לספר על מה שלא אכלנו שם?

    הזמנו לראשונה
    suppli שזה כדורי אורז מטוגנים עם מעט מוצרלה בפנים – מצוין. כמובן שלא ויתרנו על ברוסקטה פומדורו. קיבלנו חתיכה עבה של לחם שנקלה בתנור ומעליו עגבניות קצוצות. כמה שזה נשמע פשוט, ככה זה טעים. זה היה המוטיב לאורך כל הארוחה בפרט ורומא בכלל.

    שמנת ניסתה רביולי ממולא בריקוטה ותרד ברוטב עגבניות. הפתיע כמה שזה היה מוצלח. לא הלכנו על פסטות ברטבי שמנת מורכבים ומיוחדים כמו שאנחנו רגילים ואוהבים במסעדות ה"איטלקיות" בארץ. גם לא היה צורך בתחכום, הסתפקנו בלהנות מהטעם.

    אני הזמנתי מנה בשם
    cacio e pepe. פסטה מאטריות ביצים עם גבינת פקורינו, חמאה ופלפל שחור. באופן שפוי לא הייתי מזמין משהו שנשמע כל כך בנאלי. אבל החלטתי להקשיב למלצר, שלאחר שביקשתי ממנו המלצה, הוא היה חד משמעי. cacio e pepe. אתם לא מבינים. אתם פשוט לא מבינים. זה היה מדהים. ללא ספק ברומא הוכיחו לנו שלא צריך לדעת להתחכם בבישול, צריך לדעת לבשל. (וכמובן להשתמש בחומרי גלם טובים)

    לקינוח הזמנו טירמיסו – עוגת בישקוטים וקפה. המלצר ניגש למקרר משקאות גדול והוציא משם עוגה אישית מוכנה מראש. משהו בסגנון ההגשה של הקרם בוואריה במסעדות המזרחיות פה בארץ. אבל שוב, לא היה ניתן להתכחש שגם פה לא נפלנו. והטירמיסו היה בחירה מוצלחת ואחד הטעימים שאכלנו ברומא ובכלל.

    את החשבון המלצר פירט לנו על מפת הנייר הלבנה שעל השולחן. זאת בהחלט לא מסעדה מפוארת. אולי אם היינו איטלקים גם היינו שומעים "לא ללעוס, לבלוע. זה לא אפרופו פה" כמנהג המלצרים בחומוסיית אבו חסן. האוכל רומאי, הקונספט זהה. פשוט ומ-ע-ו-ל-ה.


    בשתי מילים: שמנת מתוקה 38%.

    נ.ב.

    סטייה קטנה וחמודה ששמנת ואני פיתחנו לעצמנו במהלך הנסיעות לחו"ל, היא לנסות לטעום מקדונלד'ס בכל אחת מהמדינות בהם טיילנו. באמסטרדם, בברצלונה ובתאילנד (ממש גרוע). תכננו גם לנסות ברומא לפחות ארוחת מקדונלד'ס אחת, הרי יש לנו שישה ימים לאכול בהם. זה לא יצא. האוכל המקומי היה פשוט טוב מדי.

    שיהיה לכם בתאבון,
                    שמן ושמנת.
    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/2/10 09:23:


      תודה רבה!

      אנחנו מקווים שהמידע יהיה יעיל, למי שיתכנן ביקור ברומא בקרוב חיוך

      נקרא ונראה מעולה !

      תודה.

       

      *

       

       

       

        6/2/10 12:37:
      נהנתי מכל רגע של קריאה :-)

      פרופיל

      שמן ושמנת
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין