התוכנית "דיוקן", ראיליטי האומנות בהנחייתו של אלדד זיו, חוזרת לערוץ הראשון לעונה שניה. מלא ציפיות מהעונה הראשונה, ראיתי את פרק הבכורה:

הקונספט המיוחד של התוכנית, בנוי בצורה הבא: אישיות ציבורית מוכרת, היא מודל ל- 3 ציירים, הפועלים מתוך גישות שונות, ובאים מפרשנויות שונות. הציירים מציירים את המודל במקום בו הוא בוחר, תוך כדי שהם מנהלים איתו שיחות מרתקות הנעות בין הוראות לאובייקט המצוייר ועד לנושאים הקשורים לחייו הציבורים והפרטיים.

המפורסם לא רואה את הציורים בזמן ביצועם. האומנים ממשיכים את הציור גם בסטודיו שלהם. רק אחרי שבועים הדמות הציבורית נחשפת ל- 3 הציורים באחד מהמוזיאונים לאומנות בארץ. המפורסם המצוייר בוחר אחד מהיצירות, על מנת לקחת איתו הבייתה.  

במקרה של פוליטיקאי, התוכנית מעניינת הרבה יותר. פוליטיקאי הוא אדם שאחד הדברים הכי חשובים לו הוא תדמיתו. בנושא זה הוא חייב להיות בשליטה מלאה. התוכנית לוקחת לו את השליטה הזאת. לפחות לשבועים, צריך הפוליטיקאי להיות במתח עד שהוא יראה איך הוא צוייר. מה שיוצר סקרנות ופחד.  

העונה נפתחה עם יו"ר הכנסת רובי ריבלין. כבר במפגש הראשוני עם האומנים, דאג אחד הציירים להגדיל את הפחד של הדוגמן המפורסם. בבקשה מוזרה, שהיה ברור שהיא לא תמולא, ביקש מכבוד יושב ראש הכנסת שיפשוט את בגדיו וידגמן בעירום. יושב ראש הכנסת חשב שניות ספורות והחליט, כצפוי, להשאר בחולצתו המכופתרת. אך מאותו הרגע הזעזוע והפחד של יו"ר הכנסת, שיחקו תפקיד מרכזי. רבלין אף הודה במהלך הציור כי יש לו פחד שאותו האומן יצייר אותו בעירום, על פי דמיונו.  

על מנת להאדיר את עצמו, בשיחה עם האומנים, הזכיר רבלין לא מעט את אביו, את משפחתו ואת הירושלמית. האמנים בהחלט התרשמו, אך מהצד השני שאלו שאלות כמו: איפה הוא עומד בפני עצמו? איפה עומדת העשייה שלו, לנוכח החשיבות שהוא מעניק ליחסות? הציירים ראו בו סוג של ילד בן 70 המתגעגע לאביו. אחת מהציירים ציירה גם את אביו של רבלין לצד ציורו. צייר אחר, נועז במיוחד, הוסיף לציורו קטעים מתוך ספר על הנכבא, כאות מחאה, בניגוד לדעותיו של רבלין ושל אביו.  

במוזיאון רמת גן עמד רבלין מול 3 הציורים, או אם תרצו, מול 3 פרשנויות על עצמו, על מנת לבחור את הציור שיתלה בביתו. הוא הביט מקרוב על כל תמונה, ולקח לביתו את זאת שהוא הכי התחבר אליה.  

יש לציין, שהמנחה אלדד זיו כמעט ולא הורגש. בדרכו הנינוחה הוא שימש כמעביר בין שלבי התוכנית. הוא הסתפק בראיון קצר של המצוייר והציירים, וכהרגלו נתן לאומנות להתבטא ולדבר.

בעונה שעברה התבקש המפורסם לנחש מי צייר מה, בשלב שנחשף לציורים. אך לצערי, בעונה הזאת, לפחות בתוכנית הפתיחה, לא הייתה בקשה כזאת, אל אף שמדובר בשלב מאוד מעניין.

לסיכום, חיכתי לא מעט לחזרתה של התוכנית, ולא התאכזבתי. הקונספט עצמו מוכיח את עצמו, ויוצר תוכנית מרתקת ומענינת על איך שאומן תופס את האובייקט שהוא מצייר, ואיך המצוייר תופס את עצמו. על איך סיטואציה עם דמות מוכרת, מתורגמת לשפת האומנות. אני מאוד נהנתי....  

"דיוקן"

הערוץ הראשון,

חמישי 22:30

התמונה למעלה צולמה באירוע של ציירים בנמל תל אביב.