עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    אנדרדוגס- אין במה לתפוס או "מה תודה? תתפשטי"

    22 תגובות   יום שלישי, 2/2/10, 18:11


    "אולי הבעיה היא בכלל אצלי..". זה היה יכול להיות פתיח מאוד הולם לביקורת על הסרט אנדרדוגס, סרטו הראשון של יוסי אוחיון- סרט שעוסק במערכת היחסים שמתפתחת בין גבר ( דן תורן) טכנאי מקררים לבין אישה ( נועם אדרי) שאין לה כסף לשלם על תיקון.

    מערכת היחסים הופכת בין שניה למערכת יחסים סאדו מזוכיסטית: אין לה כסף הוא אונס אותה ( או שמא זה לא אונס כי היא לא ממש מתנגדת) אחכ הוא הולך, אחכ הוא חוזר,מתביית בדירה שלה והופך אותה ל"כלבה" שלו.

     

     

       הייתי אומרת שכל ההתרחשויות הללו קורות מהר מדי, ממש כמו שהפסקה הקודמת כתובה. בכל מקרה ההתמסרות שלה, של " הכלבה", מהירה מדי נחרצת מדי ופשטנית מדי ואולי כי לדמות שלה אין כמעט " בשר" בעיני. נכון שאין לה כמעט טקסט לומר אבל עדיין אפשר לעשות מטעמים מתפקיד ללא מילים, הרי זה כל הקסם במשחק. אז במקום לעבות את התפקיד שלה, מחליט אוחיון להפשיט אותה וכך במשך יותר משעה אנו זוכים לראות את אדרי עירומה כביום היוולדה. העירום אינו מיני ומתרגלים אליו מהר מאוד עד שהוא הופך לטרוויאלי  אני תוהה אם לא נשבר כאן שיא. מעולם לא ראיתי סרט שבו מופיעה שחקנית אחת בעירום מלא במשך כמעט כל הסרט. חוץ מסרט פורנו זאת אומרת. אבל כאמור זה אינו סרט פורנוגרפי כל וכלל אלא סרט שמנסה לדבר על האלימות בחברה הישראלית, מעמדה של האישה בחברה הישראלית ויחסי השולט נשלט ( גם בין גברים), ואולי מכאן ההחלטה להפשיט. כי כשחושבים על המנטאליות הישראלית, על כל האסונות שקורים כאן, מלחמות ופיגועים ועל כל האלימות החברתית ועל כל חוסר האכפתיות של הזולת, אחד כלפי השני אז מגיעים למסקנה שרף הסיבולת של הישראלים מאוד גבוה ואולי רק בחורה עירומה שזוחלת על הריצפה שעה וחצי עשויה לעורר תשומת לב, למרות שגם זה מתחיל להימאס אחרי זמן מה

     

    לא יכולה שלא להשוות את הסרט הזה לאחד הסרטים האהובים עלי בכל הזמנים " המזכירה"- סיפור אהבה סדו מוזכיסטי בין המזכירה

    לבוס שלה אבל בסרט "המזכירה" העלילה הרבה יותר מורכבת, השחקנית הנפלאה Maggie Gyllenhaal משכנעת כי יש בדמות שלה הרבה קונפליקטים והיא גם יוצרת הרבה קונפליקטים וכל זה ללא צורך בפרובוקצית ההתפשטות.

     
    כמובן שבסוף אנרדוגס " הכלבה" מראה לכולם מהיכן משתין הדג ולכן נוצר איזשהו באלנס וקונפליקט אבל כל העלילה לא ממש שכנעה אותי ובכלל כל הסרט לא ממש שכנע אותי. ייתכן שהעובדות שהסרט נוצר בשבעה חצאי ימים ושרק שבועיים עברו מרגע שעלה הרעיון במוחו של אוחיון ועד שהסרט הושלם הם בעצם הסיבות  לכך שהסרט לא משכנע? ייתכן מאוד, כי הסרט בכלל נעשה עקב ויכוח בין חברים מה היא פרובוצקיה? בעקבות צפייה בסרט " שורטבס". אז את שורטבס לא ראיתי אבל דאגתי לראות טריילר רק כדי להבין על מה מדובר ( את הטריילר הלא מצונזר) והבמאי במקרה אומר שם שלקח לו 3 שנים ליצור את הסרט. אני מכירה מישהו שלקח לו 4 שנים לכתוב רק תסריט אז אני לא אומרת שכדי ליצור סרט צריך לקחת טווח זמן של עשור אבל שבועיים? איך אפשר לעשות סרט בעל משמעות בשבועיים?. פעם בתור סטודנטית לצילום בלונדון חילקו אותנו לקבוצות כדי לעשות סרט של דקה. לקח לנו למעלה משבוע להכין סרט בן דקה אז נכון שלא היינו מיומנים וכך נראו גם התוצאות אבל אני יודעת כמה עבודה צריך להשקיע כדי לעשות סרט בן דקה, על אחת כמה וכמה סרט בן שעה וחצי. מצד אחד אני יכולה להגיד כל הכבוד על העשייה המהירה, ההתלהבות והנחישות מצד שני קשה לי לקחת סרט שנעשה בשבועיים ממש ברצינות. בכלל כל הפרובוקציה לשם פרובוקציה היא קצת אינפנטילית במיוחד שהסרט בעיני בכלל לא פרובוקטיבי, אז יש עירום ויש יחסי סאדו מאזו אבל כמי שצפתה בכמה סרטים מזעזעים בחייה וכרגע עולה לי לראש נגיד " אודישן" ( הלינק רק לבעלי לב חזק) הסרט אנדרדוגס בעיני בכלל לא שערורייתי או פרובוקטיבי יתר על המידה.

     

    אז נכון שהמטרה בסרט לא לזעזע ולגרום לצופים להקיא ולברוח מהאולם בצרחות ונכון שזהו סרט קונספטואלי/ פסיכולוגי שכל ההתפתלויות אמורות להתרחש בעצם במוחו של הצופה אבל אם אשווה את הסרט הזה ל" דאמפלינגס", Dumplings סרט איימה מהמזרח בו אין אף אלמנט של אימה סטנדרטי מלבד העובדה שנשים אוכלות שם כופתאות העשויות מעוברים כאמצעי אנטי אייג'ינג וכשהן לועסות את כופתאות העוברים הללו שומעים את קול פיצפוץ ופיצוח שאריות העצמות הקטנות שלא נטחנו מספיק טוב וזה באמת, אבל באמת מזעזע אפילו שאין שם טיפה של דם ואיברים כרותים, רעש הפיצפוץ עושה את העבודה. מטלטל אותך, דופק לך את הראש- זה סרט שיש בו באמת אלמנטים פסיכלוגיים. בסרט אנדרדוגס, יש אולי פסיכולוגיה בגרוש כי עלי זה לא ממש עבד ואחרי שמתרגלים לפרובוקציה אין הרבה במה " לתפוס" אין עומק ואין מחקר רציני בכל הקשור לBDSM. מה שכן יש זה צילום נהדר של יוסי אוחיון עצמו וסהכ נראות ויזואלית מאוד יפה.  צילום " דוגמה 95" סטייל (צילום ידני) שגם קצת הזכיר לי את הצילום בסרט Pi של דראן אהרונופסקי (למרות שהצילום ב" פאי" הרבה יותר מגניב) אבל  צילום שבהחלט מחזק את הסרט ומעורר בו עניין. מה גם שכל הסצנות בסרט מצולמות בדירה אחת ועדיין הסרט מחזיק כי יש עניין בדירה הזו והיא נחקרת בצילום לאורך ולרוחב ולכן יש כאן מימוש פוטנציאל של מקום וזה הישג מאוד רציני בעיני. יש גם מספר דחקות מוצלחות שעשויות אולי להפוך את הסרט ל סוג של סרט
    קאלט. למשל, תורן לובש בסרט בעיקר מכנס צבאי ( כמה אופייני לגבר גבר הישראלי) אבל גם חולצה שכתוב עליה
    LOVE בורוד. או ששניהם קוראים ספר בזמן משגל ( בתנוחת כלב כמובן) המראה על כך שהם נכנסו כבר לאיזושהי שיגרת יחסים. ולא לשכוח את סצנת השירותים של החוקר המשטרה

    כמו כן יש משחק נפלא של אורי אברהמי ( אותו חוקר),אבל מה שבעיקר יש כאן זה נסיון מעניין לדבר על מצב החברה הישראלית ואני מאוד תומכת בניסיון הזה וחושבת שהוא מאוד חשוב, גם אני כמו אוחיון חושבת שצריך לדבר על זה ולא לתקוע ראש בחול, צריך להראות את זה. גם בקולנוע, מכל זווית אפשרית כדי שאנשים יבינו סוף סוף שמשחקים כאן בחיים של אנשים. חבל רק שמי שיראה את הסרט הזה הוא קהל אינטלקטואלי מלומד ומודע ברובו שבדרך כלל לא נוטה לאלימות גם כך ומגיע כדי לספק את יצר הסקרנות שלו אבל אני חושבת שאוחיון נגע כאן במשהו שהוא מאוד שורשי ובעייתי בחברה הישראלית- היחס לנשים וחוסר האינטליגנציה הרגשית של פלח די נכבד מתוך האוכלוסיה הגברית הישראלית. אוחיון בעצמו מבצע אקט שוביניסטי כשהוא  מחליט להפשיט לגמרי את האישה לעומת זאת אין בסרט סצנות עירום גברי מלא אחד לרפואה אבל הרצון שלו להראות את הבעייתיות עובר וגם המסר עובר. חבל רק שהוא לא הולך עד הסוף כי חוץ מההתפשטות הפרובוקטיבית הרגשתי שהסרט מאוד עצור ותקוע ושהוא לא באמת הסעיר אותי כמו שחשבתי שהוא יסעיר. חבל. אבל בכל מקרה מאחלת לסרט בהצלחה כי האקט הוא חשוב. אולי לא חתרני ופרובוקטיבי כמו שאוחיון היה רוצה לחושב אבל בהחלט אקט חשוב.


    הסרט אגב מיועד לצפיה לבני 18 ומעלה.


    דרג את התוכן:

      תגובות (22)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/2/10 11:57:

      אין לי מושג על מה אתה מדבר..
        18/2/10 16:04:


      "חבל רק שמי שיראה את הסרט הזה הוא קהל אינטלקטואלי מלומד ומודע ברובו שבדרך כלל לא נוטה לאלימות גם כך ומגיע כדי לספק את יצר הסקרנות "

       

      ??

       לא ראיתי את הסרט כך שקשה לי להתיחס לרוב הכתוב אבל המשפט הזה לצערי בעייתי משהו.

      נראה לי שלאור חשיפות השבוע האחרון תסכימי איתי.

       

        18/2/10 14:11:

      צטט: ערן קידר 2010-02-07 08:46:12

      צטט: BeWitched 2010-02-05 12:34:46

      צטט: ערן קידר 2010-02-05 08:46:15

      צטט: BeWitched 2010-02-04 10:51:05


      2 מילים: אורן פלי

      (בעניין הזמן שלוקח לעשות סרט)

       

      זה לא סרט על "מצב החברה הישראלית" וגם לא על הכיבוש או whatever...

      זה סרט דיי בהמי וסתמי על S&M שכבתור סיפור רקע, סוג של תירוץ, הנסיבות החברתיות איפשרו אותו. נקודה.

      לא כל סרט "אחר" או סרט שוליים אוטומטית מתחבר ל"מצב החברה" , רק בגלל שאין בו מספיק משמעות

      "המזכירה" או אפילו "הטנגו האחרון בפאריס" של ברטולוצ'י הם לא סרטים חברתיים או פוליטיים אלא אישיים ואוניברסליים,

      "סאלו" של פאזוליני כן חברתי-פוליטי.

       

      מצטער, אבל זה פשוט לא נכון ולראיה כמה רמזים ברורים לכך שיותר מאשר ה-S&M לבמאי הייתה חשובה האלגוריה הפוליטית:

       

      הדמות של דן תורן היא סטריאוטיפ של אינסטלטור ישראלי, שימו לב לשיחות הטלפון בהתחלה ולאיך הוא משקר לקליינטים שלו על זה שהוא "כבר בדרך ויש פקק נוראי".

       

      התפילין שיוצא מהשקית

       

      המדבקה הפוליטית על הדלת

       

      הכתובת ISRAEL על החולצה של הגבר השני שנכנס לדירה, שהוא עוד יותר בהמי. שימו לב לשרשרת השליטה, שמהרגע שהגבר השני נכנס, הופך דן תורן לסוג של "כלב" שלו. לא מדובר בקשר מיני , אבל כן בסוג של "סאדו" חברתי

       

      כל זה נותן תחושה של חברה עבריינית, שהשפלתן של נשים בתוכה היא רק סיממן אחד מיני רבים לבהמיות הכללית.

       

      בקיצור, Bewitched, רצוי לעשות שיעורי בית לפני שמבקרים....

       

      נכון, אבל זה עדיין רק אביזרים - תפילין, מדבקה פוליטית, ISRAEL, הבניה הזאת מרגישה לי מודבקת ולא אורגנית. מחר מישהו יצלם (שוב) הילבילי שמקיים יחסים עם כבשה וידביק לזה את אותם אביזרים, אז זה יהפוך להיות "אלגוריה פוליטית". מחר מישהו יצייר אבסטרקט וידביק על זה תפילין ו-ISRAEL אז זה יהפוך להיות ציור פוליטי. לא כל דבר הופך להיות אמנות בגלל הכוונה. נקודת המוצא של הבמאי היתה חיפוש אחרי השפלה ופרובוקציה, חיפוש אחרי לזעזע. נכון שנקודת המוצא היא לא BDSM של "הקהילה", אלא סאדו חברתי, הגבול בין סאדו חברתי למיני מיטשטש מהר מאד, מה שידוע מאבו גרייב והרבה ניסויים חברתיים. בקיצור, בעיני הסרט לא מחזיק מים.

       

      זה הרבה מעבר לכוונה, את פשוט מתעקשת לעמוד מאחורי מה שאמרת בכל מחיר. אבל בסדר...   חוץ מזה שתמיד אפשר לקבל שהכוונה הייתה נוכחת ואפילו אפקטיבית לפרקים, אבל שבסך הכל הכללי היא לא החזיקה מיים עבורך. אבל לומר שזה סתם פרובוקציה מינית ללא ערך מוסף זו סתם השמצה קנטרנית, בעיני. יאללה, יום טוב!

       

      סליחה מהכותבת שזה יוצא בגוף הפוסט, אבל אני רוצה לענות לך משהו אחרון מבחינתי, גם אם תגיב הלאה:

      אני אגיד את זה מאד ברור: הסרט הוא אכן פרובוקציה סתמית בעיני ולא יותר מזה.

      דיון וביקורת קולנוע או אמנות, זה לא = תפיחה הדדית על השכם או עידוד יוצרים ישראלים אחרים בבראנז'ה, אלא אם כן זאת הכוונה, ואז צריך לשנות את שם הקהילה כדי שזה יהיה מובן. ואם הכוונה של הפוסטים זה רק שיכתבו 100 ואריאציות על "איזה יופי של פוסט" בלי התיחסות יותר מעמיקה אז סבבה ... קצת מרגיש באופן כללי שאתה נכנס במגיבים, סטייל גורואיסטי וברנז'אי, וזה הופך את זה לדיון לא דמוקרטי ומשעמם, שבו דעות וזוויות ראיה שונות של אנשים, ביניהם אנשים עם "עיניים", אוריינטציה אמנותית ופילוסופית ואינטואיציות מפותחות, לא מקבלות לגיטימציה לביטוי. יש מצב שבו מישהו אחר רואה דברים אחרת ממך ואף על פי כן נוע תנוע.

      יום טוב באוזן.

        9/2/10 17:23:
      תודה רבה
        9/2/10 11:24:
      *יפה כתבת מיידע מעניין כמו גם חשוב
        7/2/10 08:46:

      צטט: BeWitched 2010-02-05 12:34:46

      צטט: ערן קידר 2010-02-05 08:46:15

      צטט: BeWitched 2010-02-04 10:51:05


      2 מילים: אורן פלי

      (בעניין הזמן שלוקח לעשות סרט)

       

      זה לא סרט על "מצב החברה הישראלית" וגם לא על הכיבוש או whatever...

      זה סרט דיי בהמי וסתמי על S&M שכבתור סיפור רקע, סוג של תירוץ, הנסיבות החברתיות איפשרו אותו. נקודה.

      לא כל סרט "אחר" או סרט שוליים אוטומטית מתחבר ל"מצב החברה" , רק בגלל שאין בו מספיק משמעות

      "המזכירה" או אפילו "הטנגו האחרון בפאריס" של ברטולוצ'י הם לא סרטים חברתיים או פוליטיים אלא אישיים ואוניברסליים,

      "סאלו" של פאזוליני כן חברתי-פוליטי.

       

      מצטער, אבל זה פשוט לא נכון ולראיה כמה רמזים ברורים לכך שיותר מאשר ה-S&M לבמאי הייתה חשובה האלגוריה הפוליטית:

       

      הדמות של דן תורן היא סטריאוטיפ של אינסטלטור ישראלי, שימו לב לשיחות הטלפון בהתחלה ולאיך הוא משקר לקליינטים שלו על זה שהוא "כבר בדרך ויש פקק נוראי".

       

      התפילין שיוצא מהשקית

       

      המדבקה הפוליטית על הדלת

       

      הכתובת ISRAEL על החולצה של הגבר השני שנכנס לדירה, שהוא עוד יותר בהמי. שימו לב לשרשרת השליטה, שמהרגע שהגבר השני נכנס, הופך דן תורן לסוג של "כלב" שלו. לא מדובר בקשר מיני , אבל כן בסוג של "סאדו" חברתי

       

      כל זה נותן תחושה של חברה עבריינית, שהשפלתן של נשים בתוכה היא רק סיממן אחד מיני רבים לבהמיות הכללית.

       

      בקיצור, Bewitched, רצוי לעשות שיעורי בית לפני שמבקרים....

       

      נכון, אבל זה עדיין רק אביזרים - תפילין, מדבקה פוליטית, ISRAEL, הבניה הזאת מרגישה לי מודבקת ולא אורגנית. מחר מישהו יצלם (שוב) הילבילי שמקיים יחסים עם כבשה וידביק לזה את אותם אביזרים, אז זה יהפוך להיות "אלגוריה פוליטית". מחר מישהו יצייר אבסטרקט וידביק על זה תפילין ו-ISRAEL אז זה יהפוך להיות ציור פוליטי. לא כל דבר הופך להיות אמנות בגלל הכוונה. נקודת המוצא של הבמאי היתה חיפוש אחרי השפלה ופרובוקציה, חיפוש אחרי לזעזע. נכון שנקודת המוצא היא לא BDSM של "הקהילה", אלא סאדו חברתי, הגבול בין סאדו חברתי למיני מיטשטש מהר מאד, מה שידוע מאבו גרייב והרבה ניסויים חברתיים. בקיצור, בעיני הסרט לא מחזיק מים.

       

      זה הרבה מעבר לכוונה, את פשוט מתעקשת לעמוד מאחורי מה שאמרת בכל מחיר. אבל בסדר...   חוץ מזה שתמיד אפשר לקבל שהכוונה הייתה נוכחת ואפילו אפקטיבית לפרקים, אבל שבסך הכל הכללי היא לא החזיקה מיים עבורך. אבל לומר שזה סתם פרובוקציה מינית ללא ערך מוסף זו סתם השמצה קנטרנית, בעיני. יאללה, יום טוב!

        7/2/10 08:43:

      צטט: יעל וייס המקורית 2010-02-06 14:40:43


      הייתי שמחה לעשות מדן תורן שולחן לקפה ונראה איך הוא ירגיש אח"כ

       

       

       

      ביקורת מהסוג הזה היא כל כך נחותה ואינפנטילית שממש חבל שהיא הורסת את הפוסט היפה של דניאלה. רגוע


      הייתי שמחה לעשות מדן תורן שולחן לקפה ונראה איך הוא ירגיש אח"כ

       

        5/2/10 12:34:

      צטט: ערן קידר 2010-02-05 08:46:15

      צטט: BeWitched 2010-02-04 10:51:05


      2 מילים: אורן פלי

      (בעניין הזמן שלוקח לעשות סרט)

       

      זה לא סרט על "מצב החברה הישראלית" וגם לא על הכיבוש או whatever...

      זה סרט דיי בהמי וסתמי על S&M שכבתור סיפור רקע, סוג של תירוץ, הנסיבות החברתיות איפשרו אותו. נקודה.

      לא כל סרט "אחר" או סרט שוליים אוטומטית מתחבר ל"מצב החברה" , רק בגלל שאין בו מספיק משמעות

      "המזכירה" או אפילו "הטנגו האחרון בפאריס" של ברטולוצ'י הם לא סרטים חברתיים או פוליטיים אלא אישיים ואוניברסליים,

      "סאלו" של פאזוליני כן חברתי-פוליטי.

       

      מצטער, אבל זה פשוט לא נכון ולראיה כמה רמזים ברורים לכך שיותר מאשר ה-S&M לבמאי הייתה חשובה האלגוריה הפוליטית:

       

      הדמות של דן תורן היא סטריאוטיפ של אינסטלטור ישראלי, שימו לב לשיחות הטלפון בהתחלה ולאיך הוא משקר לקליינטים שלו על זה שהוא "כבר בדרך ויש פקק נוראי".

       

      התפילין שיוצא מהשקית

       

      המדבקה הפוליטית על הדלת

       

      הכתובת ISRAEL על החולצה של הגבר השני שנכנס לדירה, שהוא עוד יותר בהמי. שימו לב לשרשרת השליטה, שמהרגע שהגבר השני נכנס, הופך דן תורן לסוג של "כלב" שלו. לא מדובר בקשר מיני , אבל כן בסוג של "סאדו" חברתי

       

      כל זה נותן תחושה של חברה עבריינית, שהשפלתן של נשים בתוכה היא רק סיממן אחד מיני רבים לבהמיות הכללית.

       

      בקיצור, Bewitched, רצוי לעשות שיעורי בית לפני שמבקרים....

       

      נכון, אבל זה עדיין רק אביזרים - תפילין, מדבקה פוליטית, ISRAEL, הבניה הזאת מרגישה לי מודבקת ולא אורגנית. מחר מישהו יצלם (שוב) הילבילי שמקיים יחסים עם כבשה וידביק לזה את אותם אביזרים, אז זה יהפוך להיות "אלגוריה פוליטית". מחר מישהו יצייר אבסטרקט וידביק על זה תפילין ו-ISRAEL אז זה יהפוך להיות ציור פוליטי. לא כל דבר הופך להיות אמנות בגלל הכוונה. נקודת המוצא של הבמאי היתה חיפוש אחרי השפלה ופרובוקציה, חיפוש אחרי לזעזע. נכון שנקודת המוצא היא לא BDSM של "הקהילה", אלא סאדו חברתי, הגבול בין סאדו חברתי למיני מיטשטש מהר מאד, מה שידוע מאבו גרייב והרבה ניסויים חברתיים. בקיצור, בעיני הסרט לא מחזיק מים.

        5/2/10 10:12:

      צטט: השקעות שלומי ויזל 2010-02-05 05:10:19

      כל הכבוד בלוג מאד יפה

       

      תודה רבה :))

        5/2/10 08:46:

      צטט: BeWitched 2010-02-04 10:51:05


      2 מילים: אורן פלי

      (בעניין הזמן שלוקח לעשות סרט)

       

      זה לא סרט על "מצב החברה הישראלית" וגם לא על הכיבוש או whatever...

      זה סרט דיי בהמי וסתמי על S&M שכבתור סיפור רקע, סוג של תירוץ, הנסיבות החברתיות איפשרו אותו. נקודה.

      לא כל סרט "אחר" או סרט שוליים אוטומטית מתחבר ל"מצב החברה" , רק בגלל שאין בו מספיק משמעות

      "המזכירה" או אפילו "הטנגו האחרון בפאריס" של ברטולוצ'י הם לא סרטים חברתיים או פוליטיים אלא אישיים ואוניברסליים,

      "סאלו" של פאזוליני כן חברתי-פוליטי.

       

      מצטער, אבל זה פשוט לא נכון ולראיה כמה רמזים ברורים לכך שיותר מאשר ה-S&M לבמאי הייתה חשובה האלגוריה הפוליטית:

       

      הדמות של דן תורן היא סטריאוטיפ של אינסטלטור ישראלי, שימו לב לשיחות הטלפון בהתחלה ולאיך הוא משקר לקליינטים שלו על זה שהוא "כבר בדרך ויש פקק נוראי".

       

      התפילין שיוצא מהשקית

       

      המדבקה הפוליטית על הדלת

       

      הכתובת ISRAEL על החולצה של הגבר השני שנכנס לדירה, שהוא עוד יותר בהמי. שימו לב לשרשרת השליטה, שמהרגע שהגבר השני נכנס, הופך דן תורן לסוג של "כלב" שלו. לא מדובר בקשר מיני , אבל כן בסוג של "סאדו" חברתי

       

      כל זה נותן תחושה של חברה עבריינית, שהשפלתן של נשים בתוכה היא רק סיממן אחד מיני רבים לבהמיות הכללית.

       

      בקיצור, Bewitched, רצוי לעשות שיעורי בית לפני שמבקרים....

        5/2/10 08:37:

      צטט: danielaorvin 2010-02-03 17:09:47

      ובהצלחה עם סרט :)

       

      אה, תודה!

      כל הכבוד בלוג מאד יפה

        4/2/10 15:02:

      צטט: BeWitched 2010-02-04 10:51:05


      2 מילים: אורן פלי

      (בעניין הזמן שלוקח לעשות סרט)

       

      זה לא סרט על "מצב החברה הישראלית" וגם לא על הכיבוש או whatever...

      זה סרט דיי בהמי וסתמי על S&M שכבתור סיפור רקע, סוג של תירוץ, הנסיבות החברתיות איפשרו אותו. נקודה.

      לא כל סרט "אחר" או סרט שוליים אוטומטית מתחבר ל"מצב החברה" , רק בגלל שאין בו מספיק משמעות

      "המזכירה" או אפילו "הטנגו האחרון בפאריס" של ברטולוצ'י הם לא סרטים חברתיים או פוליטיים אלא אישיים ואוניברסליים,

      "סאלו" של פאזוליני כן חברתי-פוליטי.

       

      תראי, סרט BDSM זה ממש לא. כי אפילו לא נעשה שם מחקר רציני על הנושא. אני דווקא כן חושבת שזהו סרט שמאוד מדבר על החברה הישראלית ועל האלימות שבה ואני כן מאמינה שזה לא סתם " תירוץ" כי לבמאי אין ממש עניין בסאדו מאזו אלא כסוג של משל.

      נכון שהמזכירה אינו סרט פוליטי /חברתי אבל זה בכלל לא קשור לכך שאנדרדוגס הוא דווקא כן, לפחות בעיני

      לגבי אורן פלי- לא יודעת כמה זמן לקח לו לעשות סרט אבל לא כתבתי שום דבר נגד סרטים דלי תקציב. להפך אני במיוחד אוהבת סרטים דלי תקציב עצמאיים וכו- כי בסוף הם יוצאים הכי מקוריים. ( כשאין כסף הראש צריך להתחיל לעבוד כדי למצוא פתרונות מקוריים)

        4/2/10 10:51:


      2 מילים: אורן פלי

      (בעניין הזמן שלוקח לעשות סרט)

       

      זה לא סרט על "מצב החברה הישראלית" וגם לא על הכיבוש או whatever...

      זה סרט דיי בהמי וסתמי על S&M שכבתור סיפור רקע, סוג של תירוץ, הנסיבות החברתיות איפשרו אותו. נקודה.

      לא כל סרט "אחר" או סרט שוליים אוטומטית מתחבר ל"מצב החברה" , רק בגלל שאין בו מספיק משמעות

      "המזכירה" או אפילו "הטנגו האחרון בפאריס" של ברטולוצ'י הם לא סרטים חברתיים או פוליטיים אלא אישיים ואוניברסליים,

      "סאלו" של פאזוליני כן חברתי-פוליטי.

        3/2/10 17:09:
      ובהצלחה עם סרט :)
        3/2/10 17:08:
      תודה ערן. ואתה מאוד צודק כן ירבו סרטים עצמאיים ישראלים וסהכ באמת כל הכבוד לו על האומץ והנחישות
        3/2/10 16:26:


      נראה לי שמה שחשוב באמת באירוע הזה הוא הפורמט העצמאי והאומץ. חברה שאין בה שוליים אמיתיים בקולנוע, שוליים שעושים טעויות אבל על הדרך מדברים על נושאים בצורה לא קונבנציונאלית, משוועת לסוג כזה של עשייה. במקום לשבת בבית ולבכות, יוסי אוחיון יצא ועשה, בלי לחשוב. במידה מסויימת זה פגע בתסריט, מצד שני הוא הוציא את זה לפועל. יכול להיות שאם היה חושב על זה יותר מדי, מתכנן, מנסה להתרים כספים, כותב עוד דראפט ועוד אחד ועוד אחד - יכול להיות שבסופו של דבר לא היה יוצא מזה שום דבר. פרובוקציה זולה או אמירה חברתית בוטה? זה קצת פחות משנה כשבתעשיית הקולנוע הישראלית לא עושים סרטים כאלה כל יום שני וחמישי. למעשה לא עושים סרטים כאלה בכלל...

       

      אני מוכרח לציין, שמבחינתי המתח עבד ולא השתעממתי. רציתי כל הזמן לדעת מה הולך לקרות שם והסרט הצליח להפתיע.

       

      בתור מישהו שעמל עכשיו כמה שנים כדי להרים הפקה עצמאית בעצמו (הסרט כבר מוכן נכון לשבוע שעבר!!) אני מסיר את הכובע בפניו של יוסי. נראה לי שהיה שווה לו לעשות את הסרט כפי שהוא רק כדי לזכות בביקורת שלך, שעם כל הטענות די מפרגנת. וגם אני שיוועתי לראות את דן תורן כביום היוולדו. זה היה יכול להיות גם הוגן יותר וגם הליכה יותר לקצוות.

       

      תיכננתי לכתוב על הסרט בעצמי , אבל מכיוון שכתבת מכל הלב, נראה לי שזה יהיה מיותר. אז רק אוסיף את המסר שלפחות לי היה חשוב להעביר: כן ירבו סרטים עצמאיים בקולנוע ישראלי! צריך לנקות כאן את הארונות מהנפטלין, ומהר!!

       

        3/2/10 12:21:
      נכון. באמת שיש לסרט הזה פוטנציאל אבל הוא לא העלה אותי לגבהים.. ממש לא.
        3/2/10 12:00:

      כל כך נכון מה שכתבת.

       

      חבל באמת שהוא לא הרשה לעצמו, או לא הצליח  ללכת עד הסוף עם הסרט הזה. פרובוקציה או לא פרובוקציה, התערבות או לא התערבות - הסרט הזה יכול היה להיות יותר ממה שיצא ממנו בסופו של דבר.

        2/2/10 18:46:
      תודה רותם :)  אני שמחה שאנחנו חושבים אותו הדבר. מחכה לראות מה כתבת..
        2/2/10 18:39:

      הוצאת לי את המילים מהפה (וכתבת מעולה)!