עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    הרושם של רותם

    על תרבות וכל מה שטוב - קולנוע, מוזיקה, אוכל, ספרות, תיאטרון

    0

    כמו דג מחוץ למים

    ביקורת על "מחוץ למים"

    כמו דג מחוץ למים

    12

    סרטים  

    7 תגובות   יום שישי , 29/1/10, 11:26
     

    יולי, פסטיבל הסרטים בירושלים. היום האחרון. עוד כמה סרטים שחייבים להשלים.  טוב אז יצא ארבעה סרטים ברצף. בראש מתחילים להתערבל כל הסרטים שראיתי (מי אמר שזה קל להיות "מבקר" סרטים), אבל רק אחד תפס אותי בגרון ועם החספוס שלו, באמת שרט את נשמתי מהתחלה ועד הסוף. כן יש סרטים שמהדהדים בראשך, הרבה זמן אחרי שהם נגמרים. ואז עוד קראו לזה fish tank.

    מחוץ למים הוא פשוט דוגמה מושלמת למושג less is more. כאן לא תפגשו יצורים כחולים, כוכבי ענק ושמות מפוצצים, אלא רק סיפור קטן-קשה יום- משפחתי ועגום, כמו שהבריטים יודעים להגיש היטב- בלי פילטרים ובלי מסכות (שלעומתם אתה מרגיש שהחיים שלך הם נופת צופים). סרט שגורם לך לפרפר חסר נשימה. ככה זה מחוץ למים. וכן, כבר שמעתי על אלו שטענו בדיוק להיפך ממני על הסרט הזה ממש.

     

     

    אסקס, בריטניה. סוג של שכונת מצוקה מודרנית. צפופה, עלובה ומוזנחת. מיה (קיטי ג'רוויס בהופעת בכורה הורסת) היא רק בת 15, אבל מהסוג הזה  שעבר איזה דבר או שניים בחיים - היא אלימה, היא כועסת ויש לה פה שמוטב לא להיכנס אליו, כי אז אין מצב שתצא מזה טוב. היא דעתנית ובעיקר ממורמרת מחייה העלובים. היא בודקת ללא הרף את הקצוות של עצמה ושל חייה, מסתכנת ובועטת, חיה בדופק גבוה ובעוצמות רגשיות גבוהות במיוחד. רק שמישהו ישים לב, רק שמישהו יראה אותה. הנחמה היחידה בחייה ומה שמשאיר אותה שפויה זה סוג של ריקודי רחוב, שיש סיכוי שיוציאו אותה מהחור הזה. מיה חיה עם אחותה הקטנה שגם בה כבר לא נשארו אלמנטים ילדותיים ותמימים (במילים אחרות, פה גדול, מאוד!). שתיהן חוסות בצילה של אם חד הורית לא מתפקדת, ווייט טראש נוסח אנגליה. המילה אמהות מקבלת אצלה פרשנות אחרת ולאהוב את בנותיה זו משימה קשה מדי, בעיקר כשיש אלכוהול בסביבה. 

    החיים של מיה, כמו גם של אמה ואחותה ישתנו יום אחד עם כניסתו של קונור לחייהן. קונור (מייקל פאסבנדר המעולה!!! מוכר לכם ממזרים חסרי כבוד, בין השאר) הוא בעצם ה"חבר" החדש של אמא. הוא נותן להן תקווה שאפשר שייצא מהמשפחה הזאת משהו יום אחד ושאפשר להעביר פה כמה שעות בלי צעקות. הוא גם מעודד את מיה להתחרות בתחרות ריקודים. פרט קטן ושולי שלא ציינתי זה שהוא גבר צעיר ומאוד מושך. קונור הזה, בניגוד לאמה של מיה, פשוט נותן לה קצת תשומת לב. הרי בסופו של דבר, זה מה שכולנו צריכים - על אחת כמה וכמה אם את נערה בת 15, כועסת ומרדנית. כמו שהוא מעודד אותה, כך הוא גם מערער אותה. היא מתאהבת בו ומסתבכת והחיים שנראו לרגע אפשריים, הופכים לסבוכים וקשים... העולם מתערער והסערות חוזרות. כן, החיים שוב ושוב תלויים על בלימה במיכל הדגים הצפוף הזה.

     

     

     

    אנדראה ארנולד, שהביאה אלינו לפני 4 שנים את הסרט "דרך אדומה" וגם בו עשתה לנו את החיים קשים, מביאה שוב סרט קטן, דומה להרבה סרטים מסוג זה (כן, כבר היו דיבורים על כך שזו הגרסה הנשית והטובה יותר ל 16 מתוק), שאין הרבה עלילה אלא דגש חזק על יותר רגש ובעוצמות גבוהות. ובכל זאת, מה עשה את הסרט הזה למסעיר כל כך מבחינתי? אני חושב שהתשובה היא פשוטה - מיה. פשוט הורסת את החיים. חדה ושורטת כמו נייר זכוכית גס במיוחד. את מיה מגלמת קייטי ג'רוויס שעל ההופעה שלה אפשר להגיד שהמילה חספוס קטנה עליה. היא מורכבת, היא סוערת, היא נעה בין ילדה קטנה ואמוציונאלית לאשה פתיינית עלובה. הדמות של מיה היא אחת הכובשות שראיתי לאחרונה בקולנוע. אין ספק, זו כנראה הופעת חייה עד כה (בעיקר בגלל הסיבה שזהו סרטה הראשון). פשוט מלכת הביבים, שבכל רגע נתון בא לי לחבק אותה (אבל סיכוי גדול שהייתי חוטף ממנה מכות).

     

     

    בעוד התותחים הגדולים התחרו להם על אהבת השופטים בפסטיבל קאן האחרון (כן, עקפה בסיבוב אפילו את הממזרים של טרנטינו, את אלמודובר ואת עג'מי שלנו) התגנב לו הסרט הקטנטן הזה והיכה שוב את השופטים בתדהמה ובפעם השנייה, ארנולד זכתה בפרס חבר השופטים היוקרתי. משום מה, בכל פסטיבל האוסקר והגלובוסים שמסביב הוא נעדר במפתיע, אבל תמיד טענתי שפרסים זה לא הכל.

     

     

     

    לכו למחוץ למים. רוצו. רק הכינו את לבכם לשברונות לב קטנים כגדולים. היכונו לצאת הביתה אח"כ מבואסים ועצובים, אך בתחושה שראיתם סרט מרגש כל כך, אמיתי כל כך, עגום כל כך, אנושי כל כך. כן, החיים יכולים להיות מסריחים כמו מיכל דגים, קטן וצפוף.

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/2/10 23:41:

      ההירדמות לא מעידה על איכות הסרט. אני נרדם כמעט בכל סרט (דווקא בזה לא).

      סרט מהמם ומרגש. ממליץ בחום לראות.

      דרמה בריטית על חיים אפרוריים, על גיבורים שמנסים לטפס בציפורניים מעליבות חייהם כמו שרק בריטים יודעים לעשות, ומעולה.

        1/2/10 22:27:

      צטט: Ada27 2010-01-31 15:06:28

      הייתי בסרט ביום שישי.

      סרט טוב ומעניין

      אך מצאתי את עצמי נרדמת לא מעט פעמים למרות שהסיפור מאד חזק והשחקנים לא פחות ממשובחים.

      בגדול, מומלץ. גורם לחשוב ולהעריך את ההזדמנויות שניתנו לנו בחיים.

       

      אני מכיר את הבעיה של ההירדמות, זה קרה לי בממה מיה בהיכל התרבות.

        31/1/10 15:06:

      הייתי בסרט ביום שישי.

      סרט טוב ומעניין

      אך מצאתי את עצמי נרדמת לא מעט פעמים למרות שהסיפור מאד חזק והשחקנים לא פחות ממשובחים.

      בגדול, מומלץ. גורם לחשוב ולהעריך את ההזדמנויות שניתנו לנו בחיים.

        31/1/10 14:22:

      אוקיי, הבנתי, אלך השבוע חיוך

      הדג הזה חמק ממני פעם אחת יותר מדי!

        29/1/10 19:10:

      תארת כל כך משכנע ...

      אלך בקרוב...

      לך *

        29/1/10 12:59:

      צטט: חנן הראל 2010-01-29 12:57:20

      הית בהקרנת בכורה?

      הבטחתי לעצמי לא לפספס אותה אבל איך שהוא היה משהוא אחר. 

      כבר בעונת הפרומואים היה ברור לי שאני כל כך הולך לראות את הסרט

       

      הייתי בהקרנת הבכורה שלו בפסטיבל הקולנוע בירושלים ביולי.

        29/1/10 12:57:

      הית בהקרנת בכורה?

      הבטחתי לעצמי לא לפספס אותה אבל איך שהוא היה משהוא אחר. 

      כבר בעונת הפרומואים היה ברור לי שאני כל כך הולך לראות את הסרט