עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    הרושם של רותם

    על תרבות וכל מה שטוב - קולנוע, מוזיקה, אוכל, ספרות, תיאטרון

    0

    הכל תלוי בקלוני

    ביקורת על "תלוי באוויר"

    הכל תלוי בקלוני

    15

    סרטים  

    12 תגובות   יום ראשון, 24/1/10, 22:34

    בשנת 2007 העולם עצר את נשמתו לרגע, וקומדיה מסוג חדש הגיחה לאויר העולם, לקומדיית האינדי  הקטנה אך המתוחכמת (בדגש רב על מגניבה ושנונה), הראתה לאולפנים הגדולים איך עושים בלוקבסטר רציני ובאמצעים די דלים, לקומדיה ההיא קראו ג'ונו. אחר כך כולם רצו להיות ג'ונו. כל קומדיה שניה ניסתה להיות כזאת מיוחדת וחצי אינדית שזה כבר גבל בניג'וס. שלוש שנים אחרי, הגיע הזמן להוציא את האוויר מהבלון הזה שנקרא ג'ונו. היום אפשר להגיד בשקט שזו בסך הכל קומדיה חמודה מאוד עם פסקול משובח ואלן פייג' היא מתוקה לגמרי, אבל מפה ועד קומדיה-מה-זה-מגניבה-ששינתה- את-פני-הקולנוע, המרחק מה-זה-גדול! אמנם ג'ונו ניסה להראות שיש הוליווד אחרת, אך המסר בו היה האם אמא של לב הוליווד, כלומר הכי שמרני שיש. מה שכן, בתוך ים המגניבות, ניתן היה לזהות בקלות את הכשרון החבוי בבימוי- ג'ייסון רייטמן.

     

     

    אם ג'ונו סבל ממחלות ילדות, הרי שניתן להגיד כבר עכשיו- בסרטו החדש "תלוי באוויר" ג'ייסון רייטמן עלה כיתה. לא רק שהוא עלה כיתה, שהרי כבר בסרטו השלישי הוא יכול להגיד לעצמו בשקט "עשיתי את זה". האמת, במבט חוזר על תלוי באוויר, הוא כמעט ולא דומה לסרט הסנדויץ' ג'ונו, אלא יותר לסרט הבכורה שלו "תודה שעישנתם" החמוד בפני עצמו. כלומר, אם אקפוץ לשורה התחתונה לרגע, אפשר להגיד בריש גלי- תלוי באויר הוא אחד הסרטים המהנים של התקופה האחרונה. כן, פשוט ככה. סרט מהנה. הווה אומר- עשוי למופת, אקטואלי מתמיד (מיתון מיתון מיתון), משוחק טוב (צפו לשלל מועמדויות לאסקר), דינמי,  קצת צפוי, מאוד שנון, מצחיק לפרקים, מרגש לפרקים, חכם ונוגע בכאבים. כן, כל מה שאני אוהב בקולנוע- בידור חכם ומתוחכם.

    אבל אולי אפשר להתחיל מהתחלה? אין בעיה.

    כמו כמלחמה, כך בזמן מיתון ופיטורים של חצי עולם, יש מי שמרוויח מזה. הכירו נא את ריאן בינגהם (הוא הוא ג'ורג' קלוני, בתפקיד... ג'ורג' קלוני!) כמפטר סדרתי. כלומר בזה הוא מתמחה וזה עיקר עיסוקו.  כן, אם לא ידעתם (וכנראה שלא ידעתם) יש מקצוע כזה, ריאן פשוט נותן שירותי פיטורין לחברות שלא מסוגלות לפטר עובדים בעצמן. אגב, מישהו מכם היה מוכן להתנסות לתפקיד? רוב האנשים שהוא פוגש הם אנשים שהוא עוד רגע יפטר, ורואים בו את ההתגשמות הארצית של השטן חסר הלב (ואלו רגעים נוגעים כל כך, השמועה אומרת שמדובר באנשים שהובאו לסרט לאחר שפוטרו במציאות ולא, ורובם לא שחקנים) וכן מסמל בעצם את כל מה שחשבתם על תאגידי ענק קרים ומנוכרים שלא ממש רואים את העובד הקטן. חייו עוברים רוב הזמן בטיסות במחלקה ראשונה (ואת ארה"ב הוא מכיר בעיקר ממעוף הציפור) ומלונות יוקרתיים- 270 ימים בשנה הוא מחוץ לבית, והנה המילה בית מקבלת משמעות שונה- מלונות, טיסות בפירסט קלאס ומזוודת טרולי קטנה ויעילה, הם סוג של בית. כרטיס מועדון יוקרתי הוא החברות החדשה ומסגרת הרבה יותר מפתה מאשר מוסד המשפחה. נוסע המתמיד? זה לילדים קטנים. פה מדובר במאסטר למרחקים ארוכים. אז למי יש זמן לטעת שורשים, ואהבה היא מושג שכנראה קורה רק בחיים של אחרים. לא רק שלמר קלוני אין בעיה עם אורח חייו, הוא לא מבין איך אפשר לחיות אחרת. על זה נאמר בדידות מרצון- יש חיה כזאת. תעשו לו טובה מקשר מחייב, הוא ניזון אך ורק ממפגשים אקראיים בנמלי תעופה ומלונות. זה אנחנו העיוורים. תודו, גישה מעניינת וחתרנית ביחס למי שדי קידש את מוסד המשפחה ויהי מה בג'ונו ובכלל בקולנוע האמריקאי ההוליוודי.

     

     

    כל זה טוב ונחמד עד שלחייו מגיחות שתי נשים. שני עולמות מנוגדים, שמתנגשים בחייו ובתפיסותיו שיתהפכו אט אט. שתי הנשים, כל אחת בדרכה תעשה לו שיקוף של מצבו נכון להיום. האחת, אלכס, שדווקא די דומה לו באורח חייו, תבלבל לו את הלב (אח, ורה פרמיגה המקסימה ואיזו כימיה ביניהם! יש להם ביחד כמה סצנות מעולות, לדוגמה סצנת השוואת הכרטיסים: למי יש יותר גדול, פשוט מושלמת).

    השנייה, שדווקא דומה לו בתחום העיסוק, תבלבל לו את הג'וב (אנה קנדריק המעולה לא פחות, עושה תפקיד הגובל באנאליות כפי שדורשת הדמות).  שתיהן, מאיימות עליו בקרקוע. עם שתיהן יש אלמנט של חניכה ועם שתיהן האלמנט יטשטש- מי החונך ומי הנחנך? עם שתיהן, כך נראה, יש גם לא פעם היפוך תפקידים על רקע ג'נדרי תוך מודעות עצמית מאוד גדולה לסטריאוטיפים.

    אז מה בעצם הסרט רוצה להגיד? האם אין כמו בבית? אין כמו המשפחה ברגעי משבר? כסף וכרטיסי VIP זה לא הכל בחיים? האם מוסד הנישואין פשט את הרגל? האם זה בכלל סרט תאגידי אנטי-משפחתי או להיפך- זהו סרט משפחה במסווה אנטי-תאגידי? והאם בכלל יש אלטרנטיבה למרוצי החיים? והתשובות חברים תלויות באוויר. תלוי מתי ותלוי באיזה שלב, כמו בחיים ככה בסרט. ובכן, עד לנקודה מסוימת נראה כאילו הסרט הולך עם הקו של קלוני ומגחיך את שאר אורחות החיים המתגלים בעליבותם וריקבונם, אך לקראת הסוף (ושוב זה לא ספוילר) הוא מעט מערער את התפיסה הזאת ומהרהר על כך. מה נכון בעצם, מי צודק? זה שבורח מהחיים האלה או זה שנמצא עמוק בתוך החיים האלה? לעתים הרגשתי שחבל שהסרט לא הולך עד הסוף עם האמת שלו. מה המסר בסוף? הפרשנות בעיני המתבונן כנראה.

     

     

    ג'ורג' קלוני ששופע ניצוצות, מראה בכל סצנה וסצנה איך משחק כוכב קולנוע קלאסי שאופס, הוא לא רק יפה- הוא גם יודע לשחק - אך האם ייקח שוב פסלון אוסקר הביתה? עד הגלובוס היה נראה שכן, אך מאז הכל פתוח ונראה שדווקא חברו לסרט  חדש אחר- (גברים שבוהים בעזים) ג'ף ברידג'ס עשוי לקחת על crazy heart. עזבו אתכם מפרסים- מר קלוני מציג הופעה כל כך מקסימה, מצחיקה, מרגשת ויחד עם זאת פגיעה, עדינה ורגישה- נעה בין קור שחצני לחום ידידותי. לפעמים הוא כמו ילד קטן שמגלה סוכריות במחבוא, ולפעמים הוא חומל כמו אב או לפחות המבוגר האחראי. גם השחקניות שלצידו עושות עבודה מעולה וחיננית שיש מצב שתזכה את שתיהן במועמדות. ורה פרמיגה כאשה מהסוג החדש ואילו אנה קנדריק כמייצגת עולם הערכים הישן, שתיהן- גם אם אינן מושלמות, נותנות בראש ממש.

     

     

    לסיכום, תלוי באוויר, כמו ג'ונו בזמנו, כנראה לא יזכה באוסקר על הסרט הטוב ביותר. מול התותחים הכבדים של אווטאר אין לו הרבה סיכוי (אולי כמו ג'ונו יזכה בתסריט? אני מאוד מקווה שכן). אך מדובר בסרט האקטואלי ביותר שהוא גם מקסים, מהנה, כייפי, עטור בפסקול משובח כמו תמיד בסרטים של רייטמן, עשוי במיומנות רבה וגבוהה (אוף, אני כל כך אוהב סרטים שעשויים ככה- voice over זה אני לגמרי, כמו גם הקפאת תמונה ופאנצ'ים חדים בצד), כשמאחורי החזות המעט קלולסית הסרט אינו חושש לגעת בכאבים ולהעביר מסרים מאוד לא פשוטים על ריקבון התאגידים, פשיטת רגל של ערכי המשפחה האמריקאית, על דמות הגבר הנסדקת, דיון על מהות הבית- לא קליל בכלל (סתירה? לא אכחיש!). בינתיים כולנו, ידידיי, תלויים באוויר.

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/2/10 20:30:

      ניתוח יפה.

      סרט מקסים ומעורר מחשבה. 

      מומלץ בחום. 

        31/1/10 23:32:

      צטט: אורון שמיר 2010-01-31 15:20:48

      צטט: dstavy 2010-01-31 00:56:41


      אני כן חושב שהסרט הלך עד הסוף. הוא פשוט אומר שמה שהיה הוא מה שיהיה. אז לגיבור היתה מעידה קטנה והוא התאהב. עובדה שזה לא הצליח והוא חזר לטוס. הינו אך במשור המקצועי בגלל שאחת המפוטרות התאבדה הם מפסיקים עם תוכנית הפטורים דרך וידאו, אבל זהוא השינוי היחיד הם חוזרים לעשות אותו דבר אך פנים לפנים. אין באמת שינוי.

      אם הסרט רצה לדבר על שינוי הוא היה צריך בעצם להתחיל איפוא שהוא מסתיים איך הגיבור מתמודד אם השינוייים שעוברים עליו.

      אני חושב שסוף זה הוא יותר ראלי. אם מסתכלים על המשבר הכלכלי האחרון, הרבה ציפו שתיהיה איזו התפכחות אבל כלום הכל נשאר אותו דבר.

       

       

       ספויילרים ל"תלוי באוויר"!

      הייתי מסכים איתך לגמרי, לולא ארבע הדקות האחרונות של הסרט...

      לא יכול להיות שסרט שיוצא לכל אורכו, באמצעות הגיבור שלו, נגד מוסכמות חברתיות כל-כך טאבואיות כמו התא המשפחתי (במיוחד בחברה האמריקאית השמרנית) - לא יכול להיות שהוא מסתיים במונטאז' של אנשים שמדברים על חשיבות המשפחה בחיים. אותם אנשים שבכל השלבים של הסרט ייצגו כביכול את העם, האדם העובד הפשוט, סוגרים אותו עם הטפות ונאומים קיטשיים על חשיבות המשפחה.

      ואני מאוד אהבתי ונהנתי, שלא יובן אחרת. פשוט חירבו לי לגמרי את החיוך, הדקות האחרונות...

       

       


      אני עם האורון!

      מסכים לגמרי שהדקות האחרונות היו יכולות להיות הרבה יותר נאמנות למקור.

        31/1/10 15:20:

      צטט: dstavy 2010-01-31 00:56:41


      אני כן חושב שהסרט הלך עד הסוף. הוא פשוט אומר שמה שהיה הוא מה שיהיה. אז לגיבור היתה מעידה קטנה והוא התאהב. עובדה שזה לא הצליח והוא חזר לטוס. הינו אך במשור המקצועי בגלל שאחת המפוטרות התאבדה הם מפסיקים עם תוכנית הפטורים דרך וידאו, אבל זהוא השינוי היחיד הם חוזרים לעשות אותו דבר אך פנים לפנים. אין באמת שינוי.

      אם הסרט רצה לדבר על שינוי הוא היה צריך בעצם להתחיל איפוא שהוא מסתיים איך הגיבור מתמודד אם השינוייים שעוברים עליו.

      אני חושב שסוף זה הוא יותר ראלי. אם מסתכלים על המשבר הכלכלי האחרון, הרבה ציפו שתיהיה איזו התפכחות אבל כלום הכל נשאר אותו דבר.

       

       

       ספויילרים ל"תלוי באוויר"!

      הייתי מסכים איתך לגמרי, לולא ארבע הדקות האחרונות של הסרט...

      לא יכול להיות שסרט שיוצא לכל אורכו, באמצעות הגיבור שלו, נגד מוסכמות חברתיות כל-כך טאבואיות כמו התא המשפחתי (במיוחד בחברה האמריקאית השמרנית) - לא יכול להיות שהוא מסתיים במונטאז' של אנשים שמדברים על חשיבות המשפחה בחיים. אותם אנשים שבכל השלבים של הסרט ייצגו כביכול את העם, האדם העובד הפשוט, סוגרים אותו עם הטפות ונאומים קיטשיים על חשיבות המשפחה.

      ואני מאוד אהבתי ונהנתי, שלא יובן אחרת. פשוט חירבו לי לגמרי את החיוך, הדקות האחרונות...

        31/1/10 00:56:


      אני כן חושב שהסרט הלך עד הסוף. הוא פשוט אומר שמה שהיה הוא מה שיהיה. אז לגיבור היתה מעידה קטנה והוא התאהב. עובדה שזה לא הצליח והוא חזר לטוס. הינו אך במשור המקצועי בגלל שאחת המפוטרות התאבדה הם מפסיקים עם תוכנית הפטורים דרך וידאו, אבל זהוא השינוי היחיד הם חוזרים לעשות אותו דבר אך פנים לפנים. אין באמת שינוי.

      אם הסרט רצה לדבר על שינוי הוא היה צריך בעצם להתחיל איפוא שהוא מסתיים איך הגיבור מתמודד אם השינוייים שעוברים עליו.

      אני חושב שסוף זה הוא יותר ראלי. אם מסתכלים על המשבר הכלכלי האחרון, הרבה ציפו שתיהיה איזו התפכחות אבל כלום הכל נשאר אותו דבר.

       

        25/1/10 21:12:


      סרט מצוין

      נהניתי בו מאד!

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=1432678

        25/1/10 20:46:

      היי, סרט אקטואלי, לא מתוכם במיוחד בעיני. לא יצירת מופת. חמוד קליל, מהנה. לא הרחקתי לכת בניתוחו. איני חושבת שיש ממש על מה. נחמד לראות שגם בחורים יודעים לפרגן לבחורים כמו קלוני. 
        25/1/10 19:47:

      אלך אחרי ההמלצה שלך...

      הן תמיד טובות...

      לך *

        25/1/10 18:02:

      יופי של ביקורת, מסכים עם רוב האבחנות שלך ובעיקר עם השורה התחתונה - אחלה של סרט מבדר, חבל שלא הלך עד הסוף עם המסר איתו פתח.

      חשבתי להעלות ביקורת עליו רק כאשר יעלה לאוויר, אבל כולם מקדימים אותי חיוך

      (ובכלל ראיתי אותו לפני חודשיים, שזה כבר ממש מזמן)

        25/1/10 16:29:


      עולה שבוע הבא

      אלך לראות

        25/1/10 12:02:

      עוד לא העלתי ביקורת משלי אבל אחרי שלך - קטונתי.

       

      לא ראיתי סרט רלוונטי ואקטואלי מזה כבר הרבה מאד זמן.

      רעיון נפלא להתמודד עם עידן הפיטורים ועידן הציניות הקפיטליסטית. 

      קלוני הוא הקליימקס, ללא כל ספק.

       

      לפני יומיים חשבתי על הסרט ולא הצלחתי לזכור איך הוא הסתיים. עצם העובדה שלא זכרתי את הסיומת, הדהימה אותי והבהירה לי, שהחלק השני היה חלש בהרבה מהחצי הראשון וחבל. הסרט המתחיל כיצירה מקורית, ממשיך כבנאליה אמריקאית הולמרקית, לא פחות. מה פתאום דחפו את ערכי המשפחה ו"הכי חשוב זה הבית" ושאר מני סכריניות, בסרט שמתחיל כה מושחז? לא ברור.

       

      אגב, אם איני טועה, הוא היה באוויר בשנה החולפת 320 ימים סה"כ אבל לא אהיה כאן קטנונית חיוך

       

      כתבת נהדר

        25/1/10 10:21:

      תודה על התיאור החינני. אותי שכנעת.
        25/1/10 09:50:

      אנחנו לא יצאנו מהסרט עם תובנות גדולות למרות שהוא סרט מהנה. אני וזוגתי סברנו שהסרט נופל להמון קלישאות הוליוודיות ומעט צפוי. חציו הראשון של הסרט הוא הנאה צרופה. חציו השני מקרט מעט. בכל אופן כמו שכתבתי נהננו מהסרט כך שלא נכעס על הניסיוי להעמיד סרט בזכות כוכב אחד