עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    הרושם של רותם

    על תרבות וכל מה שטוב - קולנוע, מוזיקה, אוכל, ספרות, תיאטרון

    0

    תחתית עילית

    7 תגובות   יום חמישי, 14/1/10, 18:32
     

    נדמה לפעמים שתחת השתלטות רשתות בתי הקפה על תל אביב לא נותרו עוד בתי קפה עצמאיים שישמרו את רוח בתי הקפה של פעם. כן, אומרים שהיה פה שמח לפני שהגעתי (לעיר). גם היום תוכלו למצוא בכל פינת רחוב שניה בעיר בית קפה, אבל סביר להניח שהוא יהיה שייך לרשת כלשהי. יש כאלה שיברכו על כך. נכון, יש בזה מן צמצום הפערים בין מרכז לפריפריה (נכנסת לאחד נכנסת לכולם, לא? רוצה לומר - סניף ארומה בקרית שמונה יראה בדיוק כמו סניף ארומה בירושלים, חיפה ותל אביב). אני דווקא מצר. השבלוניות באה על חשבון אופי וחדוות בתי הקפה הייחודיים. אני אוהב את בתי קפה העצמאיים, יש בהם משהו שמזכיר לי קצת את תל אביב של פעם, כפי שסיפרו לי עליה מדורי הבילויים. אופי, זה כל הסיפור.

     

     

    כן, פה ושם עוד נותרו בתי קפה עצמאיים, לא לדאוג, וכבר הרבה זמן אני מתלבט האם לכתוב על אחד האהובים עלי. מצד שני, בקריאת סימנים אני טוב, כך שאם מזדמן לך לשבת פעמיים באותו מקום, אתה מבין שאין לך ברירה אלא לכתוב עליו. ולכן הפעם קבלו את  אחד האהובים עלי בעיר: "התחתית".

     

    התחתית נע על התפר הדק במשולש הכמעט בלתי אפשרי של בית קפה מגניב-קיוסק מגניב-מסעדה/בר מגניב. כן, כמו שהבנתם מיד, מגניבות היא מילת המפתח וכן, אני יודע שאצל חלק לא קטן מהאוכלוסייה היא ממחוללי האנטגוניזם האנטי תל אביבי. אבל אין מה לעשות, התחתית הוא ממגניבי המקומות בתל אביב: קודם כל, הוא פתוח 24 שעות ביממה, מה שמציע זמינות שהופכת אט אט נדירה בעיר ללא הפסקה, והיא גם אחד ממקורות המשיכה למקום. מאוד שמח כאן, מאוד עמוס, מאוד רועש. רוצים מקום אינטימי להחזיק בו ידיים בלי שתהיו מוקפים בהרבה אנשים? אז זהו, זה בדיוק לא המקום. כאן המוזיקה בולטת, המלצרים/יות מעט עסוקים בעצמם ובלהגניב את המגניבים, השולחנות צפופים והשמחה רבה.

     

     

    אבל מה שהכי מפתיע בכל ביקור מחדש בתחתית (מלבד העובדה שתמיד יש בו אנשים. תמיד!) הוא דווקא האוכל. כן כן, האוכל. תגידו, מה כבר יכול להפתיע באוכל של בית קפה? ובכן אין מה לעשות, בסופו של דבר אוכל של בית קפה הוא אוכל של בית קפה, וכבר שמעתי לא מעט השמצות על האוכל בתחתית (ואולי מישהו התאמץ לכבודנו? לא נראה לי), ופה אפשר לקפוץ רגע לשורה התחתונה - יש כאן את העוגות של הקופי בר. זה אומר הכל, לא?

    אבל בואו נתחיל מהתחלה. בשני הביקורים השבוע נחשפנו למנות טעימות ומפתיעות ובעיקר משמחות מאוד ומשביעות. בביקורנו הראשון (בשתי הפעמים זה היה יחד עם חברתי הטובה ט') חלקנו את סלט צביקה (כן צביקה) המפתיע מאוד. ההפתעה באה לא רק מהגבינה המצוינת שפוזרה בנדיבות על הסלט, אלא דווקא מהרוטב (מסתבר שעניין הרוטב יחזור על עצמו שוב בביקורנו השני). כן, הרוטב זה כל הסיפור- שילוב מוצלח בין דבש ולימון עשה את כל ההבדל. בדיוק. רק דבש ולימון. זה נשמע פשוט מדי בשביל להיות כזה מרשים, אני יודע. אבל אני אומר לכם - כל סלט היה שמח להשתכשך ברוטב הזה. ילדים, נסו את זה בבית.

    עוד הזמנו כהרגלנו שקשוקה (34 ₪, ויש גם אפשרות לזוגית) שהגיעה במחבת רותח והייתה עשירה וטעימה ומלאה בעגבניות, בצל וביצים. בצד הגיעו גם לחם לבן של פעם וטחינה פשוטה אך מעולה וסלט ירקות קצוץ. על מנת השקשוקה שורה אווירת אוכל של פעם פשוטה, מפתיעה ובלתי מתאמצת בעליל וזה פשוט טעים.

    כמובן שלא יכולנו להימנע ממדור הקינוחים, בעיקר אחרי שהופתענו לגלות את עוגת הגבינה האהובה מאוד מבית הקופי בר (אהובנו אף הוא). נראה לכם שאפשר לדלג על יצירת האמנות הזו הנקראת עוגת גבינה של הקופי בר? ט' ואנוכי התוודינו על חיבתנו ההדדית העזה לפחמימות ומתוקים, ובכלל, אנחנו לא מבינים אנשים ש"לא אוהבים מתוק". אנחנו כן אוהבים מתוק. מאוד אוהבים! טוב לכם? אז הזמנו עוגת גבינה. נתח יפה הגיע עם שני מזלגות ולא נותר לנו אלא להמהם איזה משהו בכל ביס שנלקח לפה. אמא, בבקשה תדלגי מכאן לשורה הבאה. זו עוגת גבינה נפלאה. אחת הטובות.

    בביקורנו השני השבוע כבר נוספה אלינו א' וככה יצא לנו לטעום 3 מנות חדשות שעוד לא טעמנו כאן - א' הלכה על סלט קינואה (שאני מאוד חשקתי בו) והתגלה כערימה נאה של קינואה ומעליה סלק אדום וגבינה ושוב.. תיבול מושלם. צאו ולמדו כולם, לפעמים לא צריך יותר מזה.  מנה יפה, גדולה ומשביעה. ט', לעומתה, הלכה על קרוק התחתית וקיבלה את המנה הידועה (רק בגרסתה הצמחונית ללא הנקניק): טוסט שעליו נחות להן שתי ביצי עין. בנוסף הגיע גם סלט ירוק קטן וחמוד.

    אני לקחתי סלט בורגול משה (שחשקתי בו עוד מהביקור הקודם). ואם חשבתי שאקבל סוג של טאבולה, התבדיתי מיד: הבורגול המוכר התערבב לו עם עדשים שחורות וחמוציות מעולות, אבל מה שעשה את העבודה גם הפעם היה לא אחר מאשר ... התיבול והרוטב (אני לא מקבל מניות מאיגוד כורי הדבש. מבטיח. הוא באמת היה מופלא). כנראה יש שם משהו בדרך שבה מכינים את הרוטב שמשדרג את המנות והופך אותן מרגילות למעולות.

    אז נכון, בסופו של דבר סלט הוא רק סלט ושקשוקה היא רק שקשוקה, אבל בתחתית יודעים לעשות את זה ולעשות את זה טוב.

    והאווירה? על חשבון הבית.

    אז אם ברצונכם לפקוד מקום שמזכיר קצת את בתי הקפה השמחים של פעם, אלו עם האופי והנוכחות, מקום כזה שגם אנשים מחוץ לגבולות השכונה מגיעים אליו במיוחד והופכים לקפה הבית שלהם (שלא לדבר על תושבי החוץ המאוהבים במקום), וכן גם לטעום מנות בית קפה טובות מאוד, במחירים שפויים, ואת קינוחי הקופי בר (בלי צורך להזמין מקום רק בשביל לטעום עוגת גבינה J ולהיחשד בפלצנות).

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/1/10 17:04:


      עשית אותי כ"כ רעבה, המקום נשמע מגניב! :-)

      תודה.

        17/1/10 11:27:

      אני לא יודעת אם לשמוח על שנתת כזאת ביקורת טובה לקפה הקבוע שלי והחביב עלי עד מאוד... או להתבאס שגילית את ה"סוד" הלא כ"כ שמור הזה לעוד אנשים... מה שודאי יהפוך אותו לשוקק ועמוס עוד יותר. לשון בחוץ

       

      ואגב - סלט הירקות בטחינה שלהם הוא החביב עלי. וגם הוא, כמו הסלטים האחרים שהזכרת בביקורת, מתאפיין ברוטב פשוט וטעים להפליא.

        17/1/10 08:26:

      צטט: חנן הראל 2010-01-15 17:41:55

      פרט לארקפה ברעננה שילדתי מחבבת אני בעיקרון לא יושב ברשתות בתי הקפה.

      הם מסמלים עבורי את כל מה שלא נכון באוכל. 

      כירושלמי גדלתי על ארומה. על הסניף הראשון בר"ח הלל שהיה מפלט לבליינים בשעות הלילה האחרונות. היה אז חוק שנהגים צעירים לא יכולים לנהוג בין חצות הלילה ל6 בבוקר וכל הנהגים היו יושבים בארומה אחרי הבילוי ומחכים לסוף העוצר. היום אפילו אם יהיה רעב בארץ ורק ארומה יגישו בורקס פינוקים וכריך חלומי אני יעדיף למות ברעב לפני שכף רגלי תדרוך שם. 

       

      אני שולח אותך ללילוש בפרישמן עם כיכר מסריק. גם אחד מבתי הקפה הקטנים שמגישים אוכל ששווה לכתוב עליו

       

      לילוש הוא אהוב מאוד בפני עצמו,

      הוא היה בעברו שכונתי שלי, כשגרתי באזור הזה. מקום מקסים שבאמת ראוי כבר לביקור וביקורת.

      תודה!

        15/1/10 19:57:

      נלך גם נלך...

      לך *

        15/1/10 17:41:

      פרט לארקפה ברעננה שילדתי מחבבת אני בעיקרון לא יושב ברשתות בתי הקפה.

      הם מסמלים עבורי את כל מה שלא נכון באוכל. 

      כירושלמי גדלתי על ארומה. על הסניף הראשון בר"ח הלל שהיה מפלט לבליינים בשעות הלילה האחרונות. היה אז חוק שנהגים צעירים לא יכולים לנהוג בין חצות הלילה ל6 בבוקר וכל הנהגים היו יושבים בארומה אחרי הבילוי ומחכים לסוף העוצר. היום אפילו אם יהיה רעב בארץ ורק ארומה יגישו בורקס פינוקים וכריך חלומי אני יעדיף למות ברעב לפני שכף רגלי תדרוך שם. 

       

      אני שולח אותך ללילוש בפרישמן עם כיכר מסריק. גם אחד מבתי הקפה הקטנים שמגישים אוכל ששווה לכתוב עליו

        15/1/10 15:15:

      גם לי נמאס מהרשתות.

      מזל שגם לנו, בפריפריה, נותרו כמה בתי-קפה עצמאים (:

        15/1/10 10:04:


      עושה חשק לנסות.

      *