עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    סריטה

    כשסרטים ושריטות נפגשים

    "הסוג הרביעי": דוקו-אימה עלוב למדי

    0 תגובות   יום שלישי, 12/1/10, 12:33

    מוזר. הייתי בטוח שהביקורת הבאה שלי תהיה על סרט שאהבתי. על "תלוי באוויר" נראה לי מוקדם מדי לכתוב, הוא לא יגיע ארצה לפני מרץ. על "חמש שעות מפריז" אין לי הרבה מה להגיד, סרט סימפטי ורגיש. אז הנה מגיעה עוד ביקורת על סרט שלא אהבתי. ובניגוד לעמיתיי למקצוע, אני ממש לא נהנה לקטול.

     

    קוראים לו "הסוג הרביעי" ובחיי שלא הבנתי מה הוא ניסה להגיד. חלקים ממנו מתיימרים להיות דוקומנטרים ולהציג תופעות על טבעיות. לצידן (ואני מתכוון פיזית לצידן, במסך מפוצל), מוצגת "דרמטיזציה" של האירועים. איכשהו כל ז'אנר הכלאיים הזה של דוקו-אימה, לא לגמרי ברור לי. אולי טינאייג'רים אמריקאיים מספיק פתיים בכדי לקנות את זה. אני מחשיב את עצמי בתור אחד שמאוד רוצה שישטו בו, שיעבדו עליו בקולנוע (כפי שטוען אלילי בסרטו "יוקרה"). אבל אני גם מאוד לא אוהב שמזלזלים בי ומשקרים לי תוך כדי טענות שזו האמת לאמיתה.

     

    הנה הביקורת המלאה בעכבר העיר אונליין, ולבקשת אחות הנשמה גם קופי-פייסט:

    אין שום דרך אחרת להגיד את זה – בני אדם הפכו להיות טיפשים יותר. אין שום דרך אחרת להסביר את ההצלחה שוברת הקופות של ז'אנר הכלאיים החדש, הדוקו-אימה. בשנה החולפת כולם שמעו על "פעילות על-טבעית", הסרט שהפך כמה עשרות אלפי דולרים לכמה מאות מיליונים. אף אחד לא יזכור, כנראה, שמדובר בחתיכת סרט משעמם עם שני שחקנים פלגמטים בתפקידים הראשיים, ושני רגעים מבהילים במקצת לקראת הסוף. והנה מגיע עוד סרט שרוצה לגרום לצופיו לחוש כי הם חוזים באירועים אמיתיים. השאלה המתבקשת היא, מן הסתם – למה?

    למה חושבים יוצרי הסרט, שמישהו יאמין להם שאין זה אלא פברוק אחד גדול שנועד להרוויח כסף ושאם היה אמיתי היה מוצא את דרכו למהדורות החדשות ולא לאולמות המסחריים? מדוע הם זורקים לפח אמצעים קולנועיים כמו עלילה או צילום מקצועי, כדי להחליפם בצ'יזבטים ומצלמה רועדת? והכי גרוע – מדוע זה מצליח להם?

    “הסוג הרביעי” מבוסס על אירועים אמיתיים, בערך כמו ש"צ'רלי וחצי" הוא עיבוד מודרני לאודיסיאה של הומרוס. מה שלא מפריע לו למרוח את הסיסמה הזו על כרזתו ואף לפתוח את ההקרנה בשבירת הקיר הרביעי. כך, בתחילת הסרט, מביטה השחקנית מילה ג'ובוביץ' אל תוך המצלמה, מציגה את עצמה בשמה האמיתי ומקשקשת על שילוב של "חומרים אותנטיים" לצד "סיטואציות שעברו דרמטיזציה". היא מגלמת את ד"ר אביגייל טיילר, המוצגת בסרט בעצמה באמצעות ראיון שערך איתה הבמאי, אולאטונדה אוסונסאנמי. והיא הדבר המבעית היחיד בסרט, המתחקה אחר מחקריה כפסיכולוגית בעיירה הקטנה והמבודדת נום, אשר באלסקה. כמה ממטופליה סובלים מבעיות שינה דומות והדוקטור מחליטה להפנט אותם כדי לבדוק אם הדחיקו דבר מה. התוצאות גורמות לה לחקור לעומק קונספירציה הנוגעת לרצח הבלתי פתור של בעלה ולשאר מקרי ההתאבדות וההיעלמות הלא מפוענחים, שפקדו את מקום מגוריה בתקופה האחרונה.

     

    כל פרמטר ומכל זווית בה תבחרו לשפוט אותו, “הסוג הרביעי" נכשל בצורה אומללה. כמותחן, הוא דל ומפוהק. מדלג מנושא לנושא כאשר מבוי סתום מונע ממנו להתקדם, קופץ מבעיותיה האישיות של הגיבורה אל רסיסי סיפורים של מטופליה, הכל באופן מחופף שנשען על עריכה קופצנית ותו לא. המשחק של כולם רחוק מלשכנע, והכוונה גם לשחקנים שמופיעים בצילומי הארכיון המזוייפים. מדוע הוכנס קו העלילה הנוגע לבעלה של הגיבורה, או מדוע נפתר באופן שבו הוא נפתר, יהיו שאלות שיוותרו בגדר תעלומה מסתורית.

    כסרט אימה הוא מצליח רק להבהיל, תמיד באמצעות הקפצות של ווליום ותמונה, במקום להפחיד באמת. שלא לדבר על חוסר מקוריות משווע. האם ליוצרי סרטי אימה אין עוד רעיונות מלבד אנשים פעורי לוע? שלא לדבר על הגורמים לתופעות המשונות. למי שתוהה לפשר הכותרת, היזכרו בסרט "מפגשים מהסוג השלישי". כן, זהו המפגש הבא בתור. וכן, שוב אלה, האורחים החביבים על יותר מדי מותחנים על טבעיים מארה"ב.

    כסרט שמתיימר להיות דוקומנטרי בחלקו, כלומר לשלב חומרי ארכיון אמיתיים, נופל "הסוג הרביעי" את נפילתו הכואבת מכל. למי שיש איזשהו ספק, מדובר בקשקוש מוחלט, באחריות. אין שום פסיכיאטרית בשם ד"ר אביגייל טיילר באלסקה, ולא הייתה. הניסיונות של הצוות לטשטש את האמת פתטיים. לשלב צילומים המתעדים אירועים על-טבעיים ולחתוך לרעשים סטטיים ובעיות קליטה, בדיוק ברגע שבו התרחש המאורע - זה מעליב. להשמיט את כל שמות המעורבים בפרשה ולטעון שלא רצו שום קשר לסרט, זו הדרך הכי קלה להוכיח שאתה צודק. באותה מידה, הנה הוכחה לכך ש"הסוג הרביעי" הוא סרט גרוע – כי הוא סרט גרוע. אבל אני לא יכול לספר לכם מי הוכיח זאת או כיצד. אתם פשוט תאלצו להאמין.

     

    ושתי הערות לסיום:

    1. הדבר המפחיד ביותר בסרט, היחיד מלבד הדוקטורית ה"אמיתית", היה הרגע בו לפתע נשמע קול פתיחת דלת, מלווה בצעדים הולכים ומתקרבים ואלומת אור פתאומית שהאירה את האולם הריק בו נכחתי. זה היה הסדרן... המסקנה היא - אל תראו סרטי אימה לבד באולם קולנוע.

    2. (ספויילרים רציניים)

    זה רק אני, או שחייזרים שמדברים שומרונית ושותלים במוח קורבנות הניסויים שלהם תמונה של ינשוף כדי שלא יזכרו כלום - זה יותר חומר לקומדיה מאשר לסרט אימה?

    (סוף ספויילרים רציניים)

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה