עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    האם כולם בסדר באמת?!

    ביקורת על "כולם בסדר"

    האם כולם בסדר באמת?!

    3

    סרטים  

    11 תגובות   יום שבת, 26/12/09, 21:05

    הנה ההוכחה הניצחת לכך שרוברט דה נירו לא איבד את זה והוא עדיין משחק מצויין!!!

    הסרט כולם בסדר מספר על אב (רוברט דה-נירו) שמזמין את ארבעת ילדיו לחגוג איתו את חג המולד.

    האב המסור והבודד מחכה בקוצר רוח להגעתם של ילדיו מכל קצוות ארה"ב, ומתכנן ארוחת חג למופת.

    אחת מבנותיו מבטלת את הגעתה ברגע האחרון ומיד אחריה מבטלים גם האחים האחרים.

    האב הבודד החליט שאם הם לא יגיעו אליו אז הוא יגיע אליהם.

    הוא עובר מסע ברחבי אמריקה על מנת לפגוש את כל אחד ואחד מילדיו, ובדרך נתקל בקשיים אלו ואחרים.

    ילדיו גורמים לו להרגיש לא רצוי, והם מראים לו שאין להם זמן אליו. כל ילד וילד בתורו מעביר אותו מסכת שקרים.

    מסכת השקרים נועדה:1. לכסות על סוד נורא שהם פוחדים לשתף אותו, 2.לא לאכזב אותו.

    האב שואל את כל אחד מילדיו לפני שהם נפרדים- "האם הם מאושרים" וכולם עונים לו שכן, אבל בעצם הם לא...

    בסופו של דבר האמת הכואבת מתגלה.

     

    הבדידות של האב קורעת לב, אני חייבת לומר שרוב הסרט עבר עלי בדמעות, וכשיצאתי מהקולנוע נוכחתי לדעת שלא הייתי היחידה...

    סרט מיוחד, מרגש ונוגע ללב!
    אהבתי!

    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/1/10 17:02:

      צטט: פ י ק י 2010-01-01 11:40:57

      ובכן, כמו שהבטחתי לך:-)  שאראה את הסרט בקרוב מאד, אכן זה בוצע, אתמול בצהרים.

      סרט לא קיטשי לטעמי, סרט אמיתי וזה משקף את הרבה מהמשפחות האמריקאיות, שכל אחד מבני המשפחה גר בקצה השני של ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, אני ראיתי את זה במו עיני בתקופה שהייתי בארה"ב,  וזה לא קיים במשפחות היהודיות או הישראליות שחיים בארצות הברית, שם הקשר בין ההורים והאחים הוא חזק ביותר, יומיומי אפילו ( באמצעות הסקייפ, הטלפון וכל אמצעי התקשורת).

      המשחק של רוברט די-נירו מעולה!!  ועכשיו.. תורך לראות את גראן טורינו עם קלינט איסטווד הנפלא ואני מחכה לתגובתך...

      שבת שלום,

      פ י ק י

       

       

      אני כל כך שמחה שנהנת!!!חיוך

      זה בדיוק מה שטענתי, האמריקאים לא יודעים משפחתיות מה היא, ולכן זה כל כך עצוב לראות שמה שמסופר שם ,לצערי הרב, מאוד דומה למציאות.

      מבטיחה לראות את גראן טורינו בקרוב...

        1/1/10 11:40:

      ובכן, כמו שהבטחתי לך:-)  שאראה את הסרט בקרוב מאד, אכן זה בוצע, אתמול בצהרים.

      סרט לא קיטשי לטעמי, סרט אמיתי וזה משקף את הרבה מהמשפחות האמריקאיות, שכל אחד מבני המשפחה גר בקצה השני של ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, אני ראיתי את זה במו עיני בתקופה שהייתי בארה"ב,  וזה לא קיים במשפחות היהודיות או הישראליות שחיים בארצות הברית, שם הקשר בין ההורים והאחים הוא חזק ביותר, יומיומי אפילו ( באמצעות הסקייפ, הטלפון וכל אמצעי התקשורת).

      המשחק של רוברט די-נירו מעולה!!  ועכשיו.. תורך לראות את גראן טורינו עם קלינט איסטווד הנפלא ואני מחכה לתגובתך...

      שבת שלום,

      פ י ק י

       

        30/12/09 16:21:

      צטט: רוקנרול מיוז 2009-12-30 14:08:46

      הקולנוע האמריקאי מתחיל לפשוט את הרגל אחרת למה הוא ממחזר את אותם חומרים שוב ושוב.

      האבא שהולך לחפש את הקשר לילדיו כשהקשר כבר מזמן לא יכול לצאת ממה שהוא באמת ,מהווה כבר נושא קבוע בכל הסרטים האמריקאים.כן לפעמים איבוד הקשר הוא עם האישה לפעמים עם האח ולפעמים וכמעט תמיד עם עצמו ותמיד זה רגע לפני הקריסמס...עם כמובן,סוף ידוע מראש.

      כל כך הרבה סרטים על הפסוודו אושר ועושר שמתגלה ככלי ריק וככה גם הקולנוע  האמריקאי כמה שהוא מפליא בפירוטכניקה המדהימה(בעושר ואושר) ככה הוא נעשה בלי תוכן או תוכן שחורק על עצמו וממחזר את עצמו לדעת.

      הסרטים עם התקציבים הבלתי מוגבלים ניראים בדיוק כמו התרבות האמריקאית-האושר ועושר שלא מצליחים לייצר יותר תוכן אמיתי וראוי.

      תנו לי לראות את הסרטים דלי התקציב עם הרצון והכוונה האמיתית של היוצרים ,לא מהוקצה קצת חורק בטכניקה אבל ממלא אותי באושר.

       

       

       

       

      כמו שכתבתי לחני- קיטש אמריקאי לא חסר פה.

      אם נשים את הקיטש בצד ונסתכל על הבדידות הנוראית שכרוכה בלהיות הורה שסיים את תפקיד גידול ילדיו, נראה שההורות יכולה להיות כפוית טובה, לא משנה עד כמה תתאמץ להיות ההורה המושלם. זה מה שעושה את הסרט הזה לכואב מרגש ויפה.

      כזה פילוג משפחתי שבא לידי ביטוי באופן פיזי ונפשי יותר נפוץ במדינה גדולה כמו ארה"ב ולכן,כנראה, יצא שהנושא עלה הרבה; כמו שבישראל טוחנים סרטי צבא....

       

        30/12/09 15:59:

      צטט: חני באני 2009-12-30 02:18:07

      בעיניי הסרט היה מזוייף לחלוטין

      בדידות מוקצנת

      נראה לא אמיתי

      אלמלא דה נירו זה היה סרט טלויזיה סטנדרטי

      הסרט היה מאוד עצוב ונוגע ללב אבל לא באמת נראה אמיתי

      אגב בטיים אאוט ניו יורק קיבל כוכב אחד....

       

      זה נכון שיש בסרט הזה מן הקיטש האמריקאי, אך יחד עם זאת, ולצערי הרב, זה כל כך נכון שבארה"ב כדי ללכת  לבקר את הילדים שלך זה דורש קצת יותר מ"לתת קפיצה", וגם ככה לאף אחד מילדיך לא אכפת ממך, אין את הדאגה האמיתית לבן משפחה ביום יום, אולי רק במשברים.

      לדעתי הסרט כן אמיתי כי הוא מאוד קרוב למציאות ולמנטליות האמריקאית המשדרת ריחוק, גם כשמדובר בבני משפחה.

      ולגבי טיים אאוט- אני יודעת שאין לי טעם של מבקר קולנוע,וזה מה שיפה...

        30/12/09 14:08:

      הקולנוע האמריקאי מתחיל לפשוט את הרגל אחרת למה הוא ממחזר את אותם חומרים שוב ושוב.

      האבא שהולך לחפש את הקשר לילדיו כשהקשר כבר מזמן לא יכול לצאת ממה שהוא באמת ,מהווה כבר נושא קבוע בכל הסרטים האמריקאים.כן לפעמים איבוד הקשר הוא עם האישה לפעמים עם האח ולפעמים וכמעט תמיד עם עצמו ותמיד זה רגע לפני הקריסמס...עם כמובן,סוף ידוע מראש.

      כל כך הרבה סרטים על הפסוודו אושר ועושר שמתגלה ככלי ריק וככה גם הקולנוע  האמריקאי כמה שהוא מפליא בפירוטכניקה המדהימה(בעושר ואושר) ככה הוא נעשה בלי תוכן או תוכן שחורק על עצמו וממחזר את עצמו לדעת.

      הסרטים עם התקציבים הבלתי מוגבלים ניראים בדיוק כמו התרבות האמריקאית-האושר ועושר שלא מצליחים לייצר יותר תוכן אמיתי וראוי.

      תנו לי לראות את הסרטים דלי התקציב עם הרצון והכוונה האמיתית של היוצרים ,לא מהוקצה קצת חורק בטכניקה אבל ממלא אותי באושר.

       

       

       

        30/12/09 02:18:

      בעיניי הסרט היה מזוייף לחלוטין

      בדידות מוקצנת

      נראה לא אמיתי

      אלמלא דה נירו זה היה סרט טלויזיה סטנדרטי

      הסרט היה מאוד עצוב ונוגע ללב אבל לא באמת נראה אמיתי

      אגב בטיים אאוט ניו יורק קיבל כוכב אחד....

        29/12/09 16:05:

      אם ככה, אנסה....

      מה יש לי להפסידקריצה

        29/12/09 14:35:

      גראן טורינו סרט נפלא. אל תוותרי.

      קלינט איסטווד במשחק מינימליסטי שמכיל עולם שלם

        28/12/09 16:46:

      את מדברת על רגישות? אין סרט דרמתי שאני לא בוכה בו...:-(   ואני ממליצה לך בחום לראות את "גאנד טורינו"  זה אחד הסרטים הטובים ביותר שראיתי בעשור האחרון.

      וכן.. תודה על האיזכור לשם הסרט: הזדמנות אחרונה לאהבה...

      ואחרי שתראי את גראנד טורינו ( הוא לדעתי נמצא כבר בספריות הבלוקבאסטר וכיו"ב)  את תגידי לי: צדקת!! סרט מעולה...    אז.. אני מחכה לתגובתך על הסרט הזה...:-))

      המשך שבוע נעים...

      פ י ק י  ( חני)

       

        28/12/09 15:35:

      צטט: פ י ק י 2009-12-28 14:19:53

      תודה על ההמלצה לראות את הסרט, הוא כבר ברשימה שלי לראותו בקרוב מאד.

      התוכן מזכיר לי את הסרט  הנפלא :גרנד טורינו   שם גם הבן התנער מאביו ( שמשחק נפלאאאאאאאאאא).   היה עוד סרט דומה, נדמה לי עם דסטין הופמן?  שהוא גם הגיע לחתונת בתו ומי שהיה מיועד להוביל את בתו , בחופה, היה הבן זוג של גרושתו...  לא זוכרת את שם הסרט, זה היה סרט שגרם גם כן לדמעות לזלוג, כמו בגרנד טורינו....

      תודה...

      פ י ק י  ( חני)

       

      שמחתי לשתף חיוך

      הסרט עם דסטין הופמן נקרא: הזדמנות אחרונה לאהבה (גם כתבתי עליו ביקורת), גם סרט חמוד , אבל לא מצויין כמו זה.

      גראנד טורינו נראה לי סרט קשה , אז ויתרתי על הצפייה בו... אני מודה שאני קצת רגישה...

      אל תפספסי, ולכי לראות את "כולם בסדר", מומלץ בחום!

        28/12/09 14:19:

      תודה על ההמלצה לראות את הסרט, הוא כבר ברשימה שלי לראותו בקרוב מאד.

      התוכן מזכיר לי את הסרט  הנפלא :גרנד טורינו   שם גם הבן התנער מאביו ( שמשחק נפלאאאאאאאאאא).   היה עוד סרט דומה, נדמה לי עם דסטין הופמן?  שהוא גם הגיע לחתונת בתו ומי שהיה מיועד להוביל את בתו , בחופה, היה הבן זוג של גרושתו...  לא זוכרת את שם הסרט, זה היה סרט שגרם גם כן לדמעות לזלוג, כמו בגרנד טורינו....

      תודה...

      פ י ק י  ( חני)

       

      פרופיל

      לירן ז
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין