עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    הרושם של רותם

    על תרבות וכל מה שטוב - קולנוע, מוזיקה, אוכל, ספרות, תיאטרון

    0

    בוקר טוב איראן

    ביקורת על "סוראיה M"

    בוקר טוב איראן

    12

    סרטים  

    6 תגובות   יום שלישי, 22/12/09, 23:38


    פעם מזמן היתה בדיחה ידועה בקרב חבריי שאם יוצא סרט איראני ברור שאפשר יהיה למצוא אותי בקהל. צחוק צחוק אבל יש משהו בקולנוע הזה שתופס כל כך חזק, בכל פעם. כמו גם משהו גולמי לפעמים עם הצילום המגורען קצת והסיפורים הקטנים גדולים, שסודקים כל פעם את הלב ומאחוריהם מציאות עגומה.

     


    גם במקרה של "סוראיה M" (שכנראה המפיצים פחדו לקרוא לו בשם ה"אטרקטיבי": סקילתה של סוראיה M) מדובר בסיפור אמיתי- קטן ואישי המציג בעצם מציאות עגומה ותמונה קשה של החיים באיראן. והפעם, כפי המראה משקפת את מצבן העגום והעצוב של נשים באיראן, את נחיתותן המעמדית ואת הקלות הבלתי נתפסת של הסקילה. כן הסקילה.


    הסרט מספר כאמור את סיפורה של סוראיה, אם לארבעה ילדים שבעלה האלים (והדוחה) חושק בבחורה צעירה יותר. כל זה טוב ויפה אך הוא מוכן להתגרש מבלי לוותר על רכושו ואינו מוכן לאפשר לסוראיה גירושים סבירים שיאפשרו לה חיים בכבוד, הרי למה? היא כולה אשה. אי לכך, בתחבולות הוא רוקם נגדה מעשיה שקרית. מעשיית בגידה בו. אתם יכולים לדמיין לעצמכם- כפר קטן, סגור, דתי ושמרני ושמועות שמתחילות בקטן ומסתיימות שלא נדע...מרגע זה והילך נטרפים כל דעות האנשים והכפר הקטן רותח ומבעבע.

    מכאן הדרך לרמיסת הקולות השפויים קצרה מאוד ולמשפט הרחוב המביש שנעשה לסוראיה. וכמו שבוודאי הבנתם משם הסרט, זה רק עניין של זמן עד שתגיע הסקילה. ואכן, ברגע השיא של הסרט הנמשך לאורך של כעשרים (20!) דקות קשות מנשוא ומעט פורנוגרפיות אפילו, שהמשפט לרקוד על הדם מעולם לא היה מדויק יותר- מוצאת סוראיה להורג בסקילה (וזה לא ספוילר, זה כתוב בכל תקציר של הסרט).

     


    הסרט מובא מנקודת מבטה של דודתה של סוראיה, זהארה- בגילומה של שוהרה אגהדשלו, שהיתה מדהימה בסרט בית של חול וערפל (ואפילו היתה מועמדת עליו לאוסקר). זהארה היא בעצם המספר ואחד הקולות השפויים הבודדים בסרט והיא גם הדמות הראשית בו. אמנם בעולם נפלו ממש ממשחקה בסרט, אבל בעיני היא דווקא אחת מנקודות החולשה הרבות שלו. הסרט, על אף הסיפור המדהים שלו, קורע הלב, מטריד, מכמיר, מרגיז ומטלטל שלו עטוף בעטיפת צלופן ובבדים צבעוניים מתנופפים ברוח וסובל ממשחק מוגזם לעתים ובטיפול מאוד הוליוודי, נקי ומצוחצח. להוציא את סצנת הסקילה הקשה מאוד (שעוררה צעקות בקהל, אנשים יצאו באמצע וכן הלאה- ואנחנו מדברים על סינמטק תל אביב) הסרט סובל מהוליוודיות יתר, והכי מפתיע שכמעט ואינו מרגש וחבל.

     

    את התשובה לכך אולי אפשר למצוא במשפט הבא- למרות שעל פניו זהו סרט איראני הוא בעצם סרט אמריקאי. מבולבלים? מיד אסביר. כל יוצריו (כולל הבמאי והשחקנים) הם איראניים אבל כאלו שכבר אינם חיים באיראן אלא הם כבר אמריקאיים למשעי וזה בא לידי ביטוי בכל פריים ובכל סצנה (להוציא את זה שהשפה שלו היא פרסית).


    אז המצב הוא באמת קצת מוזר- הרי הסיפור אמיתי, כואב ונוראי אבל הביצוע הביצוע. אילו במאי שחי כעת באיראן היה מביים את הסרט אני בטוח שהיה מוציא ממנו הרבה יותר. אם תשאלו אותי אם ללכת, בסופו של דבר התשובה היא כן- בגלל הנושא החשוב, בגלל שהסיפור הזה צריך להיות מסופר וחשוב שיסופר ובגלל סצנה אחת הופכת מעיים, מרגיזה, מסעירה שלא תצא מראשכם עוד הרבה אחרי שהסרט ייגמר.

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/12/09 19:02:


      שמתי ברשימה נשמע חזק ביותר

       

      עם מסר חשוב

        24/12/09 01:33:


      ראיתי את הטריילר לסרט והוא לא הולך להיות קל לצפיה

      עם סצנת סקילה של 20 דקות וסיפור מצמרר

      מה שצריך לא לשכוח זה שדברים כאלה קורים באירן ובמדינות מוסלמיות אחרות

      הבמאי לקח מקרה אמיתי ושם לנו אותו בפנים !!!

      סרט חובה.

        23/12/09 16:44:


      רגע אלך?

      כי יש לי לב חלש

       

      והתיאורים יותר מדי קשים לצפיה.

       

      אבל זה רק צד אחד של איראן. אני מציעה לא לשפוט את איראן בגלל מיעוט קיצוני.

       

       

        23/12/09 16:08:

      כבר מלקרוא את התאור שלך הצטמררתי...

      לך *

       

        23/12/09 15:30:


      נשמע סרט מרתק על זכויות האישה באיראן.

      חבל שהוא עם סוף עצוב.

      *

        23/12/09 09:14:

      הקולנוע האירני הוא כל כך רגיש. מראה צדדים אחרים של העם הזה שאנו נוטים לשנוא בגלל המנהיגות האטומה שלהם. בטח ראית את ילדי גן העדן ואת נעליים. לפני כמה זמן ראיתי איזה תוכנית בערוץ 8 של ייס על הקולנוע האירני ועל איך המהפיכה השפיעה עליו.

      האירני האחרון שראיתי הוא פרופוליס (אנימציה) סרט ענק. כנראה גם לזה אגיע.