עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    הרושם של רותם

    על תרבות וכל מה שטוב - קולנוע, מוזיקה, אוכל, ספרות, תיאטרון

    0

    כמו סרט של קוסטוריצה, רק בספר

    ביקורת על "איך החייל מתקן את הגרמופון"

    כמו סרט של קוסטוריצה, רק בספר

    8

    ספרים  

    8 תגובות   יום שני, 14/12/09, 13:01

    יש ספרים שאיך שהם מתחילים אתה (ובמקרה הזה- אני) נשאב לתוכם כמו לתוך סרט, שאתה יודע איך הוא מתחיל, אבל אין לך מושג איך הוא נגמר. כזה הוא הספר "איך החייל מתקן את הגרמופון" של הסופר הבוסני סשה סטנישיץ'. האמת? מפליא אותי מאוד שהבמאי אמיר קוסטוריצה עוד לא עשה מזה סרט, כי בכל דף בספר הזה עולה התחושה שאתה קורא ספר שהוא בעצם סרט של קוסטוריצה, כי בדיוק כמו בסרטים של הבמאי היוגוסלבי ההוא גם הספר הזה משופע בתיאורים ובניחוחות מזרח אירופאיים בלקניים (במרחב של בוסניה -סרביה- הרצגובינה), רק חסרה המוזיקה של גוראן ברגוביץ'. אתם יודעים מה בעצם גם היא כאן. אז אם ראיתם סרט אחד או שניים של קוסטוריצה אתם ודאי יודעים כי לעתים מרוב דמויות, צבעוניות ורעש יש קצת תחושה של בלגן.

     

     

     

    בדיוק כמו בספר הזה, שמתחיל נפלא - מספור כולו מנקודת מבטו של אלכסנדר, ילד שסבו האהוב נפטר וברקע מתחילים לשמוע את הדי המלחמה הולכים ומתקרבים אל עירו הקטנה. אלכנסדר הזה הוא לא סתם ילד, הוא ספק ילד ספק קוסם (אבל ממש לא הארי פוטר) ובעיקר הוא הכי טוב בהמצאת סיפורים. איתם הרבה יותר נוח להתמודד עם המשפחה המוזרה, קשיי החיים,  אבל גם עם מנעמי החיים- החיים לצד נהר גדולה ומשמעותי, דיג שמפנונים ובעיקר- המון תיאורי אוכל מעוררי תאבון וכתובים נפלא- ע"ע חגיגות קטיף השזיפים המגרות והצבעוניות ובכלל נדמה שהאוכל הוא מרכיב מרכזי בחיי המשפחה הזאת- באבל, בחתונה, בחניכת בית השימוש, במלחמה ובכלל קבלו דוגמא - "אני בגן העדן של הלחם הלבן, אחר כך זה הופך לגן העדן של יין התפוחים..." וכן הלאה וכן הלאה.

     

     

    כשהמלחמה הופכת מהדים רחוקים לקולות קרובים ואמא שלך היא מוסלמית ואבא שלך הוא נוצרי אין ברירה אלא לברוח. גרמניה הופכת להיות  הבית החדש, אך בינה לבין הצבעוניות של הבית הישן אין ולא שום דבר אחד משותף. הרבה קור גרמני נודף בקטעים האלה. מרגע זה ואילך הופך הספר ללא אחיד ברמתו. נע בקצב מסחרר, מסחרר מדי, אסוציאטיבי, אסוציאטיבי מדי. התנועות בזמן קדימה-אחורה מבלבלות ובין לא מעט קטעים ומשפטים מושלמים ממש (כן כן מזמן לא קראתי משפטים כל כך יפים שרציתי לכתוב בצד למזכרת), הסיפור הולך לאיבוד, עד כדי כך שהספר מרוב מהירות ואסוציאציות אפעס מעט משעמם אז. כשהוא חוזר לעלילתו מחדש זה שוב כתוב נפלא ואפילו מרגש אבל זה קורה מעט מדי, מאוחר מדי ובעיקר- מתיש.

     

     

    ושוב, כאשר אלכסנדר כותב את אסופת המכתבים לאסיה (גם כילד וגם כבוגר), אהבת ילדותו הבלתי ממומשת והאבודה אלו מכתבים קורעי לב ממש ותהליך החיפוש נוגע ללב בתמימותו, שאתה משתומם איך זה יכול להיות שיש כזה פער בין הקטעים המרגשים והמעניינים לקטעים המשמימים באין ספור תיאורי מלאים. לא אחיד לא אחיד ולא אחיד. אם כילד נקודת מבטו של אלכנסדר על החיים היתה שנונה, כאשר בגר הפך גם למתחכם. הרשימות שהוא עורך בביקור המולדת  הן מדויקות מאין כמוהן. אבל עודף עלילות המשנה המסורבלות הן בבחינת תפסת מרובה לא תפסת, ואם בסרט כל זה חינני כאן זה פשוט מייגע. אגב, אני בטוח שאם הספר הזה יעובד לתסריט לסרט הוא עשוי להיות הרבה יותר טוב (כן, יש ספרים כאלה שהסרט מציל את הספר, נדירים אבל יש).

     

     

    אז מה אני אומר לסיכום?

     

    מצד אחד ישנם כאן משפטים נפלאים ומענגים, שהפיתוי לקרוא אותם שוב ושוב הוא רב. באמת. תיאורים שובי לב במוזיקליות שלהן ובדיוק הרב שלהן. לתחושתי אלה היו קטעים מושלמים. קטעי המשפחה הם נוגעים, מצחיקים, מרגשים וכואבים ("ננה פטימה, אמא של אמא שלי, עדיין במצב טוב, מתו לה רק האוזניים והלשון- היא חירשת כמו תותח ואילמת כמו מפולת שלגים." מושלם, לא?) החיפוש אחר אסיה הוא מקסים, החזרה הביתה מאופקת ויפה- אבל מצד שני לאחר מהו המה של דייב אגרס, שגם הוא סופר מנקודת מבטו של נער על מלחמה והתמודדותו עמה (שגם בו היו קטעים מתישים מדי פעם) והפך להיות ספר חשוב מאוד, כאן הרבה מאוד קטעים מתים ולא מעניינים שוב, על אף הקצב המהיר שלהם) הופכים את הספר לפספוס. אם רצה להגיד משהו על תחושת הזהות ועל הזיכרון האישי המעיד על הקולקטיבי, זה טיפה התפספס. מצד שלישי, הספר היה רב מכר עולמי, אז אולי זה אני?

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/12/09 19:32:

      עכשיו אתה גם בספרות. יפה לך.

      אגב יש איזה סרט עם קוסטריצה שמגיע ללב שנראה מעניין

        18/12/09 02:50:

      צטט: מירה-בל גזית 2009-12-16 15:15:46

       

       

      אם זה הכיוון שלך אז ממליצה על "שירתתי את מלך אנגליה" מאת בוהומיל הראבאל.

      הומור שחור צ'כוסולובקי (משם אני) מטריף.

       

       

       

      שלום מירה - התענינתי בהמלצתך....רק לא הבנתי מה הוא הומור שחור צ'כוסלבקי. אני אוהבת אצל קוסטוריצה את הניחוות וצבעוניות כמו שמתואר יפה  למעלה וגם את הבלאגן והאבסורד. אבל לעומת זאת לא התחברתי למילן קונדרה ולא כל כך הבנתי את ההומור הציני שלו.

      אז אשמח אם תסבירי.

        17/12/09 18:55:
      נשמע ספר מעניין, אהבתי ליקרוא את התאורים הסיפרותיים של ההקדמה לספר :-)
        16/12/09 15:15:

      תודה על ההמלצה.

       

      כאוהדת שרופה של קוסטריצה (נסעתי לראות אותו ואת בנו גם בחו"ל; וגם את האקס - ברגוביץ'), הספר בהחלט קורץ.

       

      אם זה הכיוון שלך אז ממליצה על "שירתתי את מלך אנגליה" מאת בוהומיל הראבאל.

      הומור שחור צ'כוסולובקי (משם אני) מטריף.

       

      לפני כשנה וחצי יצא גם סרט שהצליח באופן מדהים להעביר את הכל אל המסך. סרט ללקק ת'אצבעות. ראיתי אותו בחו"ל. לצערי, לא הגיע לארץ (אולי נמצא באוזן השלישית). מומלץ מאוד מאוד!


       

        15/12/09 08:20:

      הבקורת שלך מפורטת וחכמה...

      רשמתי לי ...

      תודה לך *

        15/12/09 08:18:

      צטט: arifixi 2009-12-15 07:36:48

      אני רוצה לומר לך משהו ...

      ואמרתי את זה למעיין, אבל אומר לך את זה ככה פרונט טו פרונט :

      אתה מקסים ומוכשר וכותב נפלא ואני שמחה שהכרתי אותך.

       

      ומה זה קשור לפוסט הזה?

      זה קשור, כי יש בך את היכולת לכתוב על כל נושא ברמה הכי גבוהה שאפשר.

      קיצור- אחלה ביקורת.

       

      חיוך

       

      וואו!! תודה רבה יקירתי!!

        15/12/09 07:36:

      אני רוצה לומר לך משהו ...

      ואמרתי את זה למעיין, אבל אומר לך את זה ככה פרונט טו פרונט :

      אתה מקסים ומוכשר וכותב נפלא ואני שמחה שהכרתי אותך.

       

      ומה זה קשור לפוסט הזה?

      זה קשור, כי יש בך את היכולת לכתוב על כל נושא ברמה הכי גבוהה שאפשר.

      קיצור- אחלה ביקורת.

       

      חיוך

        14/12/09 17:49:


      נשמע ספר נחמד

       

      אהבתי את התיאורים

       

      של הסופר