זהו סרט פנטזיה על השואה, מעיין "בן המלך והעני" רק שפה הסוף מר ובלתי הפיך,הסרט מבוסס על סיפרו של הסופר ג'ון בוויין (2006) "הילד בפ'יזמת הפסים".

ברונו ילד גרמני חביב עובר ביחד עם משפחתו בשל קידום מקצועי של אביו לבית באיזור ירוק וכפרי ,עד כאן הכל חביב ונחמד,רק שהאב הוא קצין בצבא הנאצי שממונה להיות מפקד מחנה עבודה/השמדה, והבית גובל בטווח ראיה את מחנה ההשמדה,הסרט מראה לנו את השואה דרך עיניי הילד הגרמני,נקודת מבט מעניינת וחדשנית בגל סרטי השואה ששוטף אותנו לאחרונה. 

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

הביקורת כוללת ספוילרים, מי שזה עלול להפריע לו מתבקש לקרוא את הביקורת לאחר הצפייה בסרט

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

כשברונו המשועמם (בשל הניתוק מבית-הספר וחבריו) נתקל לראשונה במחנה,הוא שואל בפליאה את הוריו בקשר לחווה המוזרה בה לובשים כולם פיז'מות פסים.

בבית הוא נתקל בפאבל אסיר כפיה יהודי, אשר עובד בעבודות הבית והגינון של המשפחה, כשברונו נפצע מנפילה מנדנדה ,פאבל חובש אותו ומספר לו שהוא התמחה כרופא, וברונו אומר בתמימותו "אם אתה כעת חותך תפוחי אדמה כנראה שהייתה רופא לא טוב".

כשהוא מתקרב יום אחד לגדר המחנה , הוא זוכה להכיר את חברו לעתיד שמואל ילד יהודי בן גילו(8) שנח לו בחשאי מעבודת הכפייה במחנה( אני מניח שרק בסרט פנטזיה שכזה ילד בגיל הזה לא הושמד מייד עם הגעתו למחנה העבודה).

למספר על היד והבגד מיחס ברונו סוג של משחק, ומתרעם על שמואל שלו יש חברים ומשחק, ואילו הוא בודד עם אחותו והוריו בבית.
שמואל מספר לו שחיילים לקחו לו ולאחרים את הבגדים ובגלל זה הם לבושים בפיגמות עם הפסים, וברונו מגיב שאביו חייל,אך לא מהסוג שלוקח בגדים מאנשים.

ברונו מתחיל להתראות תכופות עם שמואל, ומגניב לו דברי אוכל, משחק עימו בדמקה.

ילדי המשפחה הגרמנית זוכים למורה פרטי (נאצי ) שלאט לאט מחלחל לתוכם את האידיאולוגיה האנטישמית, וברונו מהרהר האם יתכן שלמרות שהיהודי הוא אוייב והרע בתגלמותו, יש יהודים נחמדים (שמואל).

בסוף הסרט יש סצינה קשה של הובלת היהודים במחנה לתאי הגזים (תוך אמירה שהם הולכים למקלחות), עם תוספת מקברית שמתכנן הגורל לברונו ושמואל.