עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    תרבותניק

    ביקורות על מגוון נושאים ומחשבות על אומנות, צילום, יצירה, חברה, תרבות, השפה העברית, שיווק וכל מה שיעלה לי לראש

    סיפור ישראלי עם גיבורים מחו"ל

    ביקורת על "אורח לרגע", ערוץ 8

    סיפור ישראלי עם גיבורים מחו"ל

    2

    סרטים  

    7 תגובות   יום חמישי, 29/10/09, 11:23

    הישראלים דרך עינייו של התייר המצוי, זה הנושא של סידרת הטלוויזיה "אורח לרגע" בערוץ 8. כל אחד משבעת פרקי הסדרה בנוי בקונספט הבא: תייר, כל פעם מארץ ומתרבות אחרת, שמגיע למטרה מסוימת בארץ, נפגש עם האנשים בה, לומד להכיר אותם ומקבל הלם תרבות.

     

    בין התיירים המשתתפים בסדרה: הומוסקסואל בריטי שמגיע לשחק בהצגה בפסטיבל תיאטרלי, זמרת אפרו אמריקנית שמגיעה להופעה באילת, יפני שמגיע לפגוש 2 ידידות מישראל, אחרי 16 שנה שלא נפגש אותן, ישראלית לשעבר שירדה מהארץ ומגיעה לפגישת מחזור, יהודי מקנדה שבא לחפש כלה, הודי מוסלמי שמגיע להרצות באוניברסיטה העברית בירושלים, בה הוא למד ואישה רוחנית מאוד שבאה על מנת לתקשר עם המתים.

     

    כל אחד מהתיירים פוגש בדרך ליעדו, כל מיני ישראלים: נהג המונית, אנשי השוק, אוהדי בית"ר ירושלים, חיילים, ישראלים רוחניים שחזרו מהודו, מילואימניקים ועוד. התייר לומד להכיר את הישראלי המצוי, ומגיב בהתאם לתרבותו.

     

    אל אף שהגיבורים הם תיירים מחו"ל, הסידרה הזאת נעשתה עלינו, הישראלים. התיירים הם רק מקור להשוואה אל מול הישראלי המצוי, על מנת להדגיש את תכונותיו, הטובות והטובות פחות.

     

    התרבות והמציאות הישראלית נפגשת עם התרבויות בארצות אחרות בעולם. כך ניתן לראות בסידרה: מפגש בן היפני לבין חבורת מילואימניקים, שמנסים להסביר לו על שירות המילואים שלהם. סצינה שבה ההודי - המוסלמי האדוק לובש חולצה וצעיף של בית"ר ירושלים וצופה במשחק מתוך היציע, שכידוע לא אוהד במיוחד את העולם המוסלמי. ההומוסקסואל הבריטי שנפגש עם מבוגרים בשוק, שנזכרים דווקא במלחמתם בבריטים. האפרו האמריקאית שנפגשת עם קהילת העבריים מדימונה. האישה הרוחנית שגורמת למוכרת בחנות בגדים תל אביבית לבכות... ועוד מפגשים שהסידרה מסדרת לנו.

     

    הסידרה מתובלת בסיפורים אישיים של זיכרונות מהעבר, של מפגשים אחרי שנים רבות, של סיפורים אנושיים, של חיפושים אישיים ושל הרהורים פילוסופים. לכל אדם יש את הסיפור האישי שלו, שמתחבר לסיפור הלאומי והתרבותי.

     

    כל אלה ביחד מתחברים למסמך אנושי מרתק ומרגש של מגוון נקודות מבט חיצוניות, על התרבות הישראלית.  הגיבורים מחו"ל מדגישים את תכונותיהם של מגוון הישראלים שהם פוגשים, ומדגישים לנו את השוני בניינו לבין תרבויות אחרות בעולם. למרבה ההפתעה השוני הוא לא תמיד לרעתינו.

     

    "אורח לרגע", ערוץ 8 חמישי 23:55 - הפרקים בשידור חוזר, והוט VOD.

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/2/10 19:58:


      כמורה דרך מבטיח לך נאמנה שרובנו נחמדים ברמה לתיירים,

      אחד לשני לעיתים אנחנו ממש חארות,

        2/11/09 07:42:

      צטט: Avner82 2009-11-01 13:16:40

      נשמע לי מרתק.

      הבעיה היחידה שלי היא עם המונח "הישראלי המצוי", משום שאני לא חושב שקיימת חיה כזו. בנוסף לעובדה שאני נגד הכללות באופן כללי ולא נראה לי שקיים גם "אמריקאי מצוי" או "פסלטינאי מצוי", אני יודע ממקור ראשון שמעולם לא ראיתי את השתקפותי הישראלית אצל מישהו אחר. מעולם לא ראיתי ראיון בטלוויזיה עם פוליטיקאי או מוכר בשוק שהזכירו לי שאנחנו דומים בישראליות שלנו. מעולם לא פגשתי מישהו, אפילו בחו"ל, שנתן לי תחושה שאחד המאפיינים המשותפים שלנו זה שאנחנו ישראלים. יתרה מכך, מעבר לדברים שטחיים כמו סלנג או קווי דמיון שנוצרו לאחר שנים של מערכות יחסים, נדמה לי שגם אף אחד מחבריי או משפחתי לא מזכיר את השני רק משום ששניהם "ישראלים".

      אני מבין למה בעידן הפרה-גלובאלי, בו מדינת הלאום הייתה מקור גאווה וליכוד, היו נחוצות הגדרות כאלה. היום, רוב הצרפתים לא לובשים ברט וחולצת פסים, רוב האמריקאים לא הולכים עם כובע קאובוי ורוב הסינים לא הולכים עם צמה. הדבר היחיד שמגדיר מישהו כמשוייך ללאום מסויים הוא בחירתו להיקרא ככזה ותו לא. נכון שניתן לפתח וויכוח לגבי מיהו ישראלי, אך בשורה התחתונה, בשביל להיות ישראלי לא צריך לגנוב ברזים בטורקיה או לאכול פלאפאל, צריך רק לומר "אני ישראלי" (ועדיף לגבות באיזו תעודה ממשלתית).

       

       


      תודה אבנר...

       

      מסכים: אין מקום להכללות. חשבתי האם להוריד את המילה "מצוי" והחלטתי שלא. המושג "ישראלי מצוי" הוא לדעתי, ביטוי שמגדיר איך אנחנו כעם תופסים את עצמינו, מאפיינינו, התנהגותינו ותכונותינו בעיני עצמנו. אני מדגיש, המצב שונה, ואין באמת ישראלי מצוי. אנחנו עם מגוון. הביטוי מתאר תפיסה, ולא בהכרח מצב.

       

      זאת דעתי

        1/11/09 13:16:

      נשמע לי מרתק.

      הבעיה היחידה שלי היא עם המונח "הישראלי המצוי", משום שאני לא חושב שקיימת חיה כזו. בנוסף לעובדה שאני נגד הכללות באופן כללי ולא נראה לי שקיים גם "אמריקאי מצוי" או "פסלטינאי מצוי", אני יודע ממקור ראשון שמעולם לא ראיתי את השתקפותי הישראלית אצל מישהו אחר. מעולם לא ראיתי ראיון בטלוויזיה עם פוליטיקאי או מוכר בשוק שהזכירו לי שאנחנו דומים בישראליות שלנו. מעולם לא פגשתי מישהו, אפילו בחו"ל, שנתן לי תחושה שאחד המאפיינים המשותפים שלנו זה שאנחנו ישראלים. יתרה מכך, מעבר לדברים שטחיים כמו סלנג או קווי דמיון שנוצרו לאחר שנים של מערכות יחסים, נדמה לי שגם אף אחד מחבריי או משפחתי לא מזכיר את השני רק משום ששניהם "ישראלים".

      אני מבין למה בעידן הפרה-גלובאלי, בו מדינת הלאום הייתה מקור גאווה וליכוד, היו נחוצות הגדרות כאלה. היום, רוב הצרפתים לא לובשים ברט וחולצת פסים, רוב האמריקאים לא הולכים עם כובע קאובוי ורוב הסינים לא הולכים עם צמה. הדבר היחיד שמגדיר מישהו כמשוייך ללאום מסויים הוא בחירתו להיקרא ככזה ותו לא. נכון שניתן לפתח וויכוח לגבי מיהו ישראלי, אך בשורה התחתונה, בשביל להיות ישראלי לא צריך לגנוב ברזים בטורקיה או לאכול פלאפאל, צריך רק לומר "אני ישראלי" (ועדיף לגבות באיזו תעודה ממשלתית).

        30/10/09 23:31:

      תודה על התגובות

      אני בהחלט נהנתי מהסידרה

      שבת שלום

      ואחלה סופש

        30/10/09 11:00:


      נשמע מעניין מאוד,

      תודה אורן,

      שבת נעימה וגשומה

       

      עירית

      http://www.irithgubi.com/

        30/10/09 10:00:

      נשמע מאוד מענין

      אנסה לצפות

        30/10/09 09:16:

      סביר להניח שזו תהיה סדרה שעונה לטעמים שלי . מאוד אוהבת להחשף לרשומון של החיים ...