עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    הרושם של רותם

    על תרבות וכל מה שטוב - קולנוע, מוזיקה, אוכל, ספרות, תיאטרון

    0

    על אוכל, בלוגים ואוסקר בטוח

    12 תגובות   יום חמישי, 29/10/09, 00:00

    קחו שני דברים שאני מאוד אוהב, תחברו אותם יחד ועשיתם לי את היום- קולנוע ואוכל. כחובב אוכל ידוע, אתם יכולים לנחש לבד, שאני אוהב מאוד סרטי אוכל. תמיד זה מלווה בהמון רגשות (ככה זה אוכל, דבר מרגש!), ובצילומים הורסים שמגרים לי  את כל החושים ושולחים אותי אחרי הסרט רעב עד מוות. תחברו לכל העניין הזה גם בלוגים ובכלל מדובר בסרט בשבילי (אז מה אם הוא סרט בנות מתקתק? ). תכירו את ג`ולי וג`וליה, סרטה החדש של נורה אפרון (סרט שני השבוע שאני רואה שאמונה עליו במאית, מה שלא קרה כמעט עשור!).

    הסרט ג`ולי וג`וליה משלב שני סיפורים הקשורים זה בזה (מאוד אופנתי בימינו). האחד,  סיפורה של ג`וליה צ`יילד. היא אשת דיפלומט אמריקאי, העושה את שירותו בפאריז בשנות החמישים (עיר שלא רק מצטלמת יפה אלא גם יש בה אוכל מרהיב ואת הקורדון בלו המפורסם כמובן...). אז בזמן שזה עובד בשביל מולדתו,  היא לומדת בישול ומתמוגגת מכל רגע. בכלל נראה שעיר האורות גורמת לה אושר גדול, שכן כמות החיוכים שלה יכולה להתחרות בכל מועמדת בתחרות מלכת יופי. אט אט היא מתחילה לכתוב ספר מתכונים שהופך לרב מכר ענק והופך אותה לרות סירקיס לפחות באמריקה. את ג`וליה צ`יילד מגלמת בחינניות רבה, האחת והיחידה- מריל סטריפ. מריל סטריפ מרהיבה, עושה מטעמים (תרתי משמע) בסרט הזה. נראה שמשהו טוב מאוד עובר עליה בשנים האחרונות  ויוצאת ממנה חדוות משחק קומי שעושה לכל הצעירות האלה בית ספר למשחק. ראו מועמדות בטוחה לאוסקר. מקסים לראות אותה מתמוגגת וצווחת ומאוהבת (בבעלה המגולם על ידי סטנלי טוצ'י) ופשוט נהנית מכל רגע.

     

     

     

     

     

     

     

    הסיפור השני, מתרחש בשנת 2002 בניו יורק שאחרי אסון התאומים. ג`ולי פאוול (איימי אדאמס, סוג של מג ראיין וואנבי מודרנית, יוצאת חיוורת מאוד לעומת הגברת סטריפ, אבל אני לא יודע אם שחקנית אחרת היתה מוציאה מהתפקיד הזה יותר) עובדת ביום כפקידה במוקד פניות של תושבים על האסון. בלילה היא בשלנית חובבת ומתעוררת לחיים. כמובן, עבודה זו סוחטת ותובעת ממנה מחיר רגשי גבוה. תחושת התסכול שלה מחייה העלובים (ולעומת חברותיה בכלל...) מתעצמת מרגע לרגע ומעבר לקווינס בכלל שובר אותה.... יום אחד, בהמלצת בעלה, היא מחליטה לכתוב בלוג, כדי לעשות משהו עם עצמה. הבלוג כמובן יעסוק במה שהיא הכי אוהבת וזה האוכל ולא סתם אוכל אלא של הגורו, שלה מוקדש הבלוג - ג`וליה צ`יילד. דמותה, כמו גם ספרה רב המכר מהווים מקור ההשראה חשוב בחייה. לכן, היא מחליטה לבשל במשך שנה שלמה את כל מתכוני הספר (524). אתגר לא פשוט כלל. כמובן שיבואו רגע אושר עילאי, כמו גם רגעי היאוש. כמובן שיש כאן סצנות אוכל רבות ומגרות.

     

     

     

     

     

     

    כך נע הסרט בין שני הסיפורים, לפעמים זה עובד טוב, לפעמים זה פחות טוב. לפעמים זה מצחיק עד דמעות ולעתים זה מרגש. אני יודע שהרבה מאוד אנשים פחות אהבו את הסיפור השני של ג`ולי הבלוגרית, אך כמי שמתיימר להיות קצת בלוגר, אני יכולתי להזדהות עם לא מעט תהיות ושאלות הקשורות בנושא (מי קורא אותי? האם אני מעניין מישהו? וכן הלאה...אל תענו לי אפילו :))). אז נכון שבאמת בחלק הזה יש הרבה יותר חורים והרבה יותר דרמה, אך בכל זאת זהו חלק מעניין גם אם לפעמים טיפה מייגע.

     

     

     

     

     

     

    נורה אפרון, במאית הסרט היא אלופת סרטי הבנות, שקנתה את עולמה עם נדודי שינה בסיאטל ויש לך הודעה. מבינה דבר או שניים בנשיות ובקולנוע והיתה גם התסריטאית של כשהארי פגש את סאלי ובעצם היתה אחראית להפיכת מג ראיין לכוכבת על בשנות ה 90. אני שמח מאוד שחזרה לזירה השנה אחרי הפסקה די ממושכת (וסרטה הקודם סמנטה היה כושל במיוחד) בקולנוע ואחרי שנה מוצלחת כסופרת (אני שונאת את הצוואר שלי). למה אני כל כך שמח על חזרתה? כי יש בסרטים שלה משהו מקסים, נוטף דבש, מתוק כסוכר מקורמל. לפעמים טיפה יותר מדי, אני מודה, אבל בכל זאת.

     

    אם בא לכם סרט יומיות כייפי, סכריני בטירוף (מעט ארוך מדי ), שלא משאיר אח"כ יותר מדי חומר למחשבה, אך מצד שני מדובר בסרט שמפנק את הצופה בתמונות ודיבורים על אוכל. רק תעשו לעצמכם טובה ותאכלו משהו לפני זה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/11/09 13:36:

      צטט: סיפור על אהבה ואוכל 2009-11-01 12:13:02

      כתיבתך גורמת לנו להעלות בדרגה את רצוננו לראות את הסרט - מ"נחמד אם נלך" ל"כדאי שנלך".

       

       


      חברים יקרים,

      תודה לכולכם על התגובות!!

      כתיבתך גורמת לנו להעלות בדרגה את רצוננו לראות את הסרט - מ"נחמד אם נלך" ל"כדאי שנלך".

        1/11/09 11:14:


      צפיתי בסרט,הלכתי בגלל מריל סטריפ שחקנית מדהימה,נפלאה ונהדרת,הסרט חביב,האוכל טוב,אבל השחקנית...השחקנית...פשוט אין עליה,מריל סטריפ האגדית,שחקנית מופלאה.

       

      ויש לציין גם את משחקה הנהדר של איימי אדאמס.

        31/10/09 18:43:


      מועדון ג'ולי וגוליה - הולכים לסרט ומיירים על המשחק של סטריפ ועל האוכל.

      חוזרים הביתה ומבשלים אה לה ג'וליה עם המון חמאה. שחיתות מושלמת למזג

      האוויר החורפי. רק בחורף אפשר לאכול כמויות כאלה של חמאה.

        30/10/09 21:20:


      נקווה שבקרוב גם סרטים שלי יהיו שם על המסך הגדול וזה אולי יקדם קצת את עניין הבמאיות המעטות שקיימות באמת לצערי בעולם הקולנוע המסחרי.

      מריל סטריפ הכי מדהימה. אני מפחדת מהיום שהיא תפסיק לרגש אותי כי אני לא יודעת מי תוכל למלא את מקומה.

      ואתה. נהדר אתה. מתי נכתוב ביקורת ביחד? זה יכול להיות מעניין. סרט וארוחה ומשם ישר לעכבר קפה.

        30/10/09 17:38:



      לוקח לי זמן להתחבר לתפקידים שמבצעת מריל סטריפ, וזה אמור כמעט לכל סרט שלה, אך בסוף האסימון נופל,ואין ספק שהיא שחקנית דגולה.

      ביקורת טובה.

       

        30/10/09 11:59:


      בתור וואנבי בלוגרית של אוכל -

      אפרגן לעצמי את הסרט הזה בקרוב...

       

      כתבת נהדר!

       

      תודה (:

        29/10/09 18:31:


      לא הייתי מנסחת זאת טוב יותר... ממש כך..

      וזה מצחיק כל פעם מחדש איך אנישם שונים לחלוטין חווים משהו דומה.

      שבת שלום

        29/10/09 17:49:
      לך כוכב...
        29/10/09 16:49:

      הסרט נשמע חביב...

      מעניין אותי באיזה מסעדה

      בחרת...אחרי חוויות האוכל

      בסרט...

      אולי אעתיק ממך...

      לך *

        29/10/09 15:12:

      יאללה, הולכת לזה. תנק'ס!
        29/10/09 09:01:

      אותי שכנעת בכתיבתך הנאה והקולחת.