עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים

    אור לבן על הירושימה ועל העולם. דניאלה ספקטור- אלבום בכורה

    8 תגובות   יום רביעי, 28/10/09, 18:49


    בחיפושיי אחר מוזיקה ישראלית איכותית אשר תפקידה הוא לאו דווקא לסתום חורים בין דיווח תנועה אחד למשנהו, מצאתי עצמי בחנות דיסקים, אי שם במרחבי תל אביב. לאחר שהמוכר הבין שמדובר בלקוח פוטנציאלי אשר איבד עצמו בתוך המבוך האינסופי של החנות, הוא בא לסייע.
    "מה המצב אחי? מחפש משהו ספציפי?" אמרתי לו שלא, סתם בודק. בשביל לא לשלוח אותו מאוכזב וחסר תועלת אל עמדתו מאחורי הדלפק, הצבעתי על אלבום אקראי שהונח לפניי. אני אפילו לא זוכר את שמו "איך זה?" שאלתי, מנסה לגייס את הטון הכי מסוקרן שיכולתי.
    הוא הביט בעטיפה שניות אחדות ואז אמר "אם אתה מחפש אלבום חורף, זה בשבילך".
    הנהנתי בסתמיות לעברו.  "סתם בשביל הסקרנות" שאלתי "איך אתה מגדיר אלבום חורף?"
    הוא הביט במבט של איזו-שאלה-מה-אתה-ילד?
    "מה זה אלבום חורף?" חזר על השאלה, כמנהגו של כל ישראלי מצוי (אקט ברור שבאמצעותו מנסים להרוויח זמן) "אחד כזה שקט, מדכא קצת. כמו למשל KID A של רדיוהד ". אמרתי לו שהבנתי ובהיותי עונה לו הרהרתי בדבר והחלטתי שזו הגדרה חלקית ביותר. אבל תשובה לא רעה. יש באותו ניסוי אלקטרוני של רדיוהד מן הקרירות הלא מוסברת הזו שמוזיקה לעיתים עוטפת אותך בה.


    אז מהו באמת אלבום חורף? מהם הקריטריונים אותם הוא צריך למלא בכדיי להיקרא כך? האם אלה הקלידים המקפיאים או הסינתיסייזרים השולטים  אשר גורמים למאזין את אותו רעד סמוי שרק מחכה לפרוץ החוצה? אולי זו המלנכוליה המלטפת אשר כל כך מדברת אלינו כשהגשם יורד והרוחות שורקות?
    או שמא הכול בעצם הוא פועל יוצא של הקול הבוקע מהרמקולים במין חמימות חורפית?
    אני לא יכול להגדיר את המאפיינים המדויקים אך אני בהחלט יכול להביא דוגמאות. לאחרונה נתקלתי בדוגמא מובהקת בדמות אלבום בכורה של יוצרת חדשה, דניאלה ספקטור.  לא רג'ינה. דניאלה. והיא לגמרי משלנו.

    מאז 2005 דניאלה מופיעה במקומות קטנים וצנועים ורק השנה, לאחר 3 שנות עבודה, יוצא אלבומה הראשון.
    לא קשה להבין מהיכן מגיעות השפעותיה המוזיקליות. הרבה אביתר בנאי, הרבה אפרת בן צור וקורטוב של רדיוהד. הקלידים משחקים תפקיד מרכזי באלבום, דבר המקנה ליצירה את אותה אווירה חורפית.
    אך שני מרכיבים שבאמת יוצרים את אותו משב רוח איסלנדי הוא קולה הדק והנעים של ספקטור ובעיקר הטקסטים, אשר לא חוסכים בתיאורים מאותם מקומות מושלגים וקפואים.

    "הדוב הלבן הגדול
    חוצה את מישור הקרח הרחב
    אם ייעצר או ייפול
    יקרוס הקרחון מתחתיו"


    הדיסק הוא בעצם רשמים, לרוב ממקומות אחרים. תיאורי נוף מלווים את הטקסטים  היפים של ספקטור לכל אורך הדרך.  יערות, קרחונים , גנים, אוקיינוסים, כוכבים מתים,  ציפורים , דובים לבנים. יומן מסע המתנקז אל תוך 35 דקות. 
    אבל לא רק תיאורי נוף יש כאן .

    "הכוכב הזה מת
    אבל רואים אותו כאן
    הוא כבר לא באמת
    אבל האור שלו לא נעלם"

    על אף שלכל אורך האלבום נשמרת רמה גבוה של  שירים ישנן כמה רצועות אשר מתעלות על השאר, כמו למשל הסינגל "הכוכב הזה מת" בו שורה באופן ברור רוחה של רדיוהד. קולה הנעים (שמזכיר לפרקים את אפרת בן צור) משתלב נהדר עם הקלידים והלחן הנהדר.  האווירה מלנכולית מעט- ושוב- משדרת בעיקר קור.


    "ספינות יוצאות מהנמל, ברחוב ליד ביתי,  עוד לא בוקר ,הגיון קם, עוזב אותי לא אחכה לך, אני קוראת, צועקת אחריו, אבל הוא לא שומע, מרים עוגן ושט" מתוך השיר "זה הזמן"

    ספקטור ניחנה ביכולת כתיבה משובחת המאפשרת לה לתאר הלכי רוח בצורה אמינה, מבלי להישמע מאולצת יתר על המידה. היא מצליחה ללכוד אספקטים של חיפוש ומסע ולשלב אותם עם רגשות. כך גם בשורה "קחיני עמך והיי לי סירת הצלה" מאותו שיר.

    "תאהב אותי באלימות כזאת, שתשאיר בי סימנים, תשאיר בי משהו כשאנחנו משתנים. כי נגלה עוד מעט הצלחנו להחביא כמעט, בחוץ אנחנו ביחד. בפנים מפחדים לבד" מתוך השיר "לישון לבד"

    ברצועה השמינית "לישון לבד" דניאלה מראה שהיא יודעת לכתוב שירי אהבה מעולים מבלי ליפול למלכודות קיטש מביכות. בבית הראשון היא מבקשת ממנו לאהוב אותה בעדינות, בבית השני באלימות, העיקר שהיא תרגיש משהו בפנים.

    "בואי אל גני גנים, תראי, טבע שלי והנה אני, גדל פרא"

    הרצועה האחרונה היא הדרך המשולמת לסיים אלבום מהסוג הזה. באמצעות מילים ספורות, ספקטור יוצרת קלוז'ר יפיפה לדיסק. בלי יותר מידיי התחכמויות. עוד פעם, הטבע לוקח פה תפקיד ראשי, אך הפעם היא מדמה אותו לעצמה. כחלק בלתי נפרד.  לטעמי, השיר הכי המנוני באלבום, אשר מלווה בלחן נהדר.

    אלבום הבכורה של דניאלה ספקטור הוא כל מה שניתן לצפות ממוצר ראשוני של אומן. ויותר. נכון, הוא לא מושלם ולא היו מזיקים עוד כמה שירים שיאריכו את החוויה, אך היא בהחלט הביאה כאן צד שונה ומיוחד שכל כך חסר לנו בתקופה בה יצירה מקורית הפכה להיות נחלתם של יחידי סגולה.
    החורף מתדפק על דלתינו. ספקטור מצדה תדאג לחמם את האוויר הקר בחום הכי מקפיא שיש.

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/1/10 12:44:


      אחלה ביקורת, שום

      תכין לי עותק

      :)

       

       

        18/11/09 18:38:
      אני אגיד וואו על כמה דברים.
      אחד, לא שמעתי עליה, ואני שמחה לשמוע ביקורת ממצה שכזאת. למרות שנולדתי בחורף...אני ממש מעדיפה אלבומי קיץ..אבל, ניתן צ'אנס.
      ה-וואו השני הוא אליך. לא הרבה ביקורות או טורים בכלל מצליחים לגרום לי ללחוץ על ה'קרא עוד'.. אבל הנה, קראתי עוד ונהנתי. ;O)
        14/11/09 14:25:


      פעם ראשונה שאני קוראת ביקורת מוזיקה מהתחלה ועד הסוף...

       

      כתוב כמו סרט.

        4/11/09 20:51:
      היא זמרת מצוינת וזה דיסק מעולה.
        31/10/09 21:16:

      התיאורים שלך מלאי התפעלות ,

      בהחלט משכנע להאזנה,,,

       

      תודה לך,,

        29/10/09 21:06:

       *

      מענין הענין הזה של חיבור מוזיקה לעונות  ..  .

      באופן אישי אני נוטה להאזין לפסנתר הרבה יותר בחורף 

       

      Sonata Op. 31 N.2

       

       

        29/10/09 12:39:

      תודה רבה...בהחלט שווה שמיעה
        29/10/09 11:22:

      אלבומי חורף זה אני. גם בקיץ.

      אתמול בדיוק ראיתי שלטי פרסום להופעה שלה בקרוב. עכשיו אני יודע שאני חייב לשמוע אותה!

       

      כרגיל, אתה כותב בחסד עליון!

      פרופיל

      אריק פ.
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין