עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים

    אודות הצד האפל של הירח והצד המואר של המוזיקה

    4 תגובות   יום שישי , 18/9/09, 14:08

     
    איך ניגשים לכתוב ביקורת על אלבום אשר נחשב בעיניי רבים לתנ"ך המודרני של האומנות המוזיקלית? פסגת היופי והגאונות? יצירה שזכתה לכל סופרלטיב אפשרי ואשר נמכרת עד היום בקצב מסחרי, כאילו רק אתמול עלתה על המדפים? איך כותבים על הדבר הזה ביקורת מבלי לצאת יומרני ונדוש? ובכן, אי אפשר. אולי רק דרך סיפור אישי ניתן  להעביר צד אחר, שטרם נכתב באלפי מקומות אחרים. 

     

    אוגוסט 2003. הימים, ימי טירונות ארורים. אני מוצא עצמי קם אל קולות ההשכמה שכל חייל מוכן למכור את נשמתו למענם. לאחר שבועיים בבסיס האימים בהל"צ של חיל ההנדסה, הגיע היום לו ייחלנו. השעה היא 4 בבוקר של יום שישי. "קדימה לקום! 5 דקות למסדר!" באורח פלא, גם אחרון הבטלנים קם על רגליו  כאילו נורה מלועו של תותח. לאחר 45 דקות של מסדר, אשר כלל תדריכי יציאה מייגעים ושטיפת המתחם למשעי, הגענו אל האוטובוס שיעיף אותנו לכל הרוחות מהבסיס הזה, שאמנם ממוקם  חצי שעה מאילת אך רחוק מאותה עיר נופש כרחוק השחרור מאיתנו. 

     

    שבועיים לפני, נחת לידיי דיסק של אותה להקה, הפינק פלויד. עד אותו יום היא בעיקר נחרטה בזכרוני בתור הלהקה הזאת ש...נו, האלה עם הלבנים בחומה. הבטתי על עטיפת האלבום האניגמטית  . קו לבן שנכנס אל תוך משולש ויוצא ממנו בשישה צבעים שונים. מעניין. דבר נוסף אשר עורר את סקרנותי הוא שמו של האלבום "הצד האפל של הירח". לאורך  14 הימים בהם שהיתי בבסיס הלוהט,  לא היה לי כל כך חשק – ובעיקר זמן- להקשיב למוזיקה, ולכן עוד לא יצא לי להקשיב לאלבום.  

     עלינו על האוטובוס, מצאתי לי מושב ושלפתי את הדיסקמן. אף פעם לא הייתי מסוג האנשים אשר מסוגלים להביא עצמם לכדיי הירדמות במהלך נסיעות ולכן החלטתי לחסוך את ניסיונותיי הכושלים למצוא תנוחה ראויה לשינה, והוצאתי את קייס המוזיקה שלי (עוד לא שלט בחיינו אותו מכשיר שמנקז אל תוכו אלפי שירים). טוב, בוא נראה, אר.אי. אם ,דייר סטרייטס , ברי סחרוף ו... הופה, אותו צד אפל שכמעט שכחתי מקיומו במשך השבועיים האחרונים. הגיע הזמן לתת לו צ'אנס.

     האוטובוס היה כבר בעיצומה של דהירה בכביש הערבה. נצמדתי אל החלון ולחצתי על כפתור הפליי. הבטתי ברכסי ההרים, בשמים שנצבעו אט אט בצבעם האדמדם, יכולתי כבר לדמיין את השמש אורבת מעבר לצוקים, מתכוננת לקראת תצוגת התכלית היומית שלה. בעודי מהופנט אל מה שהתרחש בחוץ, פעימות לב הלמו בי. לתוכם התווספו תקתוקי שעון, צליל של פתיחת כספות בסופר, צחקוקים פסיכוטיים ומשפטים, ספק מלמולים, "שנים אני חי על הקצה המזויין..." " תמיד הייתי משוגע, כמו כולנו..." "קשה להסביר למה אתה משוגע אפילו אם אתה לא...".   ואני שואל, וואט דה פאק?. אחרי גל צחקוקים נוסף מגיעה צרחה של אישה ואז, בשעה טובה מגיעה המנגינה, שעל אף הקלישאה המאוסה, באמת שינתה את עולמי המוזיקלי הצר מהקצה אל הקצה. עוד טרם הצלחתי לעכל את כל מרבד הצלילים הזה, הגיע קולו של דיוויד גילמור והפציר בי לנשום את האוויר, לא לפחד להיות אכפתי.

     

    ''
        

       

     כמובן שלא הצלחתי לתפוס את מלוא היצירה הזו משמיעה ראשונה, אך לנצח יהדהדו בראשי כל אותם אפקטים אשר נחשפו לאוזניי לראשונה אל מול הזריחה במדבר. הצרחות, מחוגי השעון, הלמות הלב והצעדים אשר מלווים על ידי סינתיסייזר (ON THE RUN  ), הכסף הזה שמסמא את עיננו, הפרנויה, השיגעון, הטירוף, ליקויי החמה, המרדף הבלתי פוסק אחרי הזמן, והשמש הזאת, שאיכשהו תמיד מתגלה מאחורינו...כל אלה, 30 שנה לאחר שיצאו לראשונה אל אוויר העולם, מצאו להם קורבן נוסף, הפעם בדמותי, אשר ילך אחריהם כמוכה ירח. מאותה נסיעה ואילך, יש לי חלום בו יבצעו את מלאכת המחשבת  הזאת מתחילתה עד סופה על ראש הר, אי שם במדבר, בשעת קו התפר הזאת שבין לילה ויום, רגע לפני שהחמה מגיחה ביינות להרים. 

     

    במהלך 7 השנים שעברו מאז, הבנתי עד כמה  "הצד האפל של הירח" היווה אבן דרך חשובה- אולי החשובה ביותר- באומנות הזו שנקראת מוזיקה. כל כך הרבה תיאוריות נכתבו על הדיסק, כל כך הרבה ספקולציות לגביי כוונת המשורר. עד לאחרונה לא ידעתי למשל שהשיר "נזק מוחי" נכתב על סיד בארט, אותו חבר בלהקה שאיבד אחיזה במציאות וסבל-בין היתר- מסכיזופרניה . השורה And if the band you're in starts playing different tunes   לא משאירה ספק לגביי נמען השיר (מסופר על בארט שבתחילת שיגעונו, התחיל לשיר ולנגן שירים אחרים באמצע הופעות, ללא שום קשר). מבחינת החדשנות אשר באלבום, הרצועה "ON THE RUN  " אמנם לא הייתה הראשונה בה השתמשו בסינתיסייזר ובאלקטרוניקה, אך בהחלט חשפה את האלמנטים האלה לתודעת הכלל, ויש אומרים שממש "ניבאה" את סגנון ההאוס, 20 שנה לפני שהפך לאחד הז'אנרים הנפוצים בעולם המוזיקה.  לא מעט מבקרי מוזיקה מייחסים לאלבום את נקודת המפנה בין בלוז רוק "קלאסי" ולסגנון החדש (דאז) של המוזיקה האלקטרונית.

     ישנם לא מעט דיסקים שנקראים "אלבומי קונספט". הווה אומר, שיש בין השירים חוט מקשר ונושא משותף אשר מלכד אותם ליצירה מגובשת ורציפה (במקרה של האלבום הזה, מדובר-בכלליות- על אורח החיים של האדם הממוצע בעולם המודרני והדברים אשר מניעים אותו). לדעתי- וממה שייצא לי לשמוע עד היום- זהו אחד מאלבומי הקונספט המובהקים ביותר שקיימים וככל הנראה המפורסם שבהם. מעבר לכך שאין הפסקות בין השירים, ניתן להבחין בקו מאוד ברור באלבום. מה שמחדד זאת במיוחד הן הפעימות שמופיעות בתחילת הדיסק ובסופו, אשר ממש תוחמות את היצירה.

     הדיסק הוקלט באולפני "אביי רוד" המיתולוגיים וניחן בהפקה מוקפדת וצלולה, כמעט חסרת תקדים לאותה תקופה. ניתן לחוש זאת באופן ברור הודות לשלל האפקטים הקוליים ששזורים באלבום בצורה מושלמת.  

     

    לא מדובר כאן באלבום אישי. הוא מדבר על החיים שלנו, של כולנו, מתחילתם עד סופם. על הפחדים, אובדן השפיות, הדת,  על המרדף הבלתי פוסק אחר האושר והכסף,  הייאוש. וגם על תקווה. ובכל זה בקצת פחות מ-43 דקות.  

     לצורך העניין, זהו לא האלבום האהוב עליי ביותר של פינק פלויד (WISH YOU WERE HERE   קוטף את התואר בקרב איתנים צמוד) אך לבטח מדובר ביצירה הכי מרתקת, מיוחדת וחדשנית שלהם. 

     

    אומרים שכל המשפטים שנאמרו לאורך האלבום נבעו משאלות שרוג'ר ווטרס הפנה אל אנשים אשר היו בקרבת מקום בזמן ההקלטות.  אותם אנשים פשוט ענו לו כשסימן להם, והוקלטו. ממש בסופו של האלבום, ביחד עם פעימות הלב האחרונות, מגיח המשפט " אין כזה דבר הצד האפל של הירח, למען האמת, הכול אפל". ככל הנראה זו תשובה שהגיעה משאלתו של ווטרס " מה דעתך על הצד האפל של הירח?". זה החזיר אותי היישר אל הפעם הראשונה בה ראיתי את העטיפה של האלבום, הרקע השחור, הקו הלבן, שנכנס אל תוך המשולש וממנו בוקעים שלל צבעים. אז הכול אפל? יכול להיות, אבל אני יודע שמידיי פעם מגיעים כל מיני צלילים אשר צובעים את העולם האפור הזה. פינק פלויד, במיוחד באלבום הזה, לקחו חלק משמעותי בהפצת אותו יופי מזוקק של צלילים. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/1/10 16:22:

      כתיבה מצויינת וקולחת

      רהוטה ומעניינת.

      נהנתי לקרוא.

      כאחת שגדלה על הפלויד נדהמתי לגלות (לא נכתב בהתנשאות חלילה) שרק בגיל כה מאוחר נחשפת ליצירה הנדירה הזאת. מה רק בקיבוצים שומעים מוסיקה כזאת בגיל מוקדם?!  אבל אף פעם לא מאוחר! :)

       

      וכן אני כבר שנים רבות טוענת שהפסקול המושלם לנסיעה במדבר הוא האלבום הזה.

      שמחה שחווית אותו ככה עם כל העוצמה שיש בו בשילוב עם הנסיעה בנופים הנפלאים של המדבר. זה טריפ מושלם

      יופי!

       

        30/11/09 02:00:


      כתיבה מצויינת,

      תמיד הכי קשה לכתוב על דיסקים שאוהבים, במיוחד כאלה שכבר נכתב עליהם לא מעט...

      אהבתי מאוד את השילוב שעשית בין החוויה האישית שלך כמאזין לבין הפאן היותר "ביקורתי" ואינפורמטיבי על האלבום.

       

      מבחינתי חווית הפינק פלויד האולטימטיבית היתה ההאזנה הראשונה ל wish you were here (המועדף עלי מבין כולם, בקרב צמוד עם animals) אותו לקחתי לידיד טוב בחטיבת הביניים או בתיכון, וחזרתי איתו הביתה בדיסקמן, בגשם. מעט קלישאתי, אבל זו היתה חוויה אמיתית...

       

      רק הערה אחת קטנה- היתי מציעה לך לעשות חלוקה יותר מסודרת לפסקאות,

      אחרת זה קצת מציק בעיין.

        22/9/09 08:46:


      מרגש מאוד יפה דרשת חבר

      כתיבה ספקטקולרית

      מסכים

        18/9/09 17:40:

      כל אלבום משפיע אחרת על כל אחד, תלוי באיזה מצב או תקופה הוא תופש אותנו או נופל עלינו, באיזה מצב צבירה אנחנו נמצאים...

      כתוב נהדר, אישי ונוגע. 

      פרופיל

      אריק פ.
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין