עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים

    תפילת יחיד ומיוחד-אביב גדג' ממשיך להילחם בתחנות הרוח

    5 תגובות   יום שבת, 12/9/09, 12:29


    לפני 4 שנים מצאתי עצמי יושב במרפסת של אחד מחבריי, עוסק בעיקר ביניקת עשן לריאות. לאחר מספר דקות של שיחה, הוא  נכנס לחדר שלו בכדיי לשים דיסק במערכת. "אני הולך להביא משהו לאכול, רוצה?". אמרתי שכן. המתנתי לביאת המזון כשלפתע צלילן של גיטרות בוכיות בקע  מהמערכת ("האדמה תפתח"). ידעתי שאני מקשיב למשהו מיוחד.כשהוא הגיע עם צלחת גדושה כל טוב שאלתי אותו למה אנחנו מאזינים."קוראים להם אלג'יר, טובים אה? חבר מהצבא נתן לי".

     

    חזרתי הביתה והתחלתי לחפש במרחבי האינטרנט שירים של אותה להקה. משם הדרך להתמכרות הייתה קצרה. אני מוכרח להודות שאני טיפה משוחד בכל מה שנוגע לאביב גדג', האיש שלמעשה אחראי על כל המילים והלחנים של אלג'יר (למעט שלושה, שאותם כתב יחד עם גבריאל בלחסן, הגיטריסט של הלהקה ומוזיקאי מחונן בפני עצמו).

     

    לאחר ארבע שנים בהם האלבום "מנועים קדימה" הושמע במערכת סטריאו שלי בריפיט אינסופי, הגעתי לתובנה הסופית שמדובר ביצירת הרוק הכי מרשימה ששמעתי בארץ ואחת הגדולות בכלל. ב-2006 גדג' הוריד  את השאלטר על אלג'יר,  וכל אחד מחברי ההרכב יצא לדרכו. בלחסן הוציא את אלבומו השלישי ואביב החל לעבוד על אלבום סולו.

     

    ההופעות בהן נכחתי בישרו על דיסק משובח אשר מתבשל לאיטו.וזה באמת לקח זמן, הרבה זמן, אבל בשעה טובה נחת בחנויות "תפילה ליחיד".בכנות, הייתי משוכנע ש"מנועים" הוא אלבום של פעם בחיי יוצר, של פרץ יצירתי נדיר אשר התבטא בדיסק מושלם. עם כל הערכתי לאביב,  לא האמנתי שהוא יצליח לעמוד בסטנדרטים הגבוהים האלה. ישנם אלבומים שהידיים רועדות כשכותבים עליהם ביקורת. אתה מנסה בכישרון כתיבה מוגבל להסביר מה השירים עשו לך, אילו תחושות הציפו אותך בשמיעתם, איך לשכנע גם את הקורא הכי סקפטי שמדובר באוצר מוזיקלי. זה בדיוק מסוג האלבומים האלה. 

     

    דובר כבר רבות בחשיבותו של השיר הראשון בדיסק, יריית הפתיחה, המתאבן של היצירה. "עיר בלי זיכרון", שגם יצא כסינגל, הוא פתיחה מושלמת. אווירה אפוקליפטית, דרמטית, נגינה משובחת, עיבוד מהמם והמילים. אוי, המילים. "חלומות בכיסים מתעייפים מהחושך, אין להם צורך בעיר בלי זיכרון". ככה, במשפט אחד, גדג' מתאר עיר בלי הפסקה, מקום בו העקבות נמחקות מייד ע"י עובר אורח. אי אפשר להשאיר חותם אמיתי במקום כזה. "שום אדמה לא תחזיר אהבה, שוב אלימות הצדיקה את עצמה" הוא שר ב"נחש בעשב", שיר שבו הוא חוזר לתקופת ילדותו באותו מקום שכוח , אי שם בערבות הנגב. מקום בו אחיו תופס נחש בעשב, מקום בו לעץ הברזל אין ענפים, והאוטובוס מגיע פעם ביום. שיר שלטעמי מאוד שונה משיריו הרגילים, מעין שיר סיפור מופלא, איטי ועוצמתי. הפסנתר מלטף, הגיטרות מגיחות כשצריך, מה צריך יותר? 

     

    עוד בתקופת אלג'יר  היה שיר שנכח בהופעות. קראו לו "הגולם", אולי השיר הכי מחאתי שגדג' כתב ויכתוב. "בראש השולחן יושב לו האב ורוח הקודש מעליו, הוא מאמין ונשאב אוכל ונשכב על הספה,הוא טעון בפסוקים ועסוק בפרטים, מתקמט וקמל,  עושה את עצמו מתפלל..." מסופר פה על הגולם, שהמדינה קורסת לפניו, שהמטיף החירש והקוסם השקרן קוראים לו להתעורר, והוא מעדיף לעשות עצמו עיוור ולהשתכר,  כמו רבים מאיתנו אשר מעדיפים להתעלם מהמציאות הקודרת ולברוח לזרועותיו המושטות של האסקפיזם. השיר מלווה בעיבוד כלי מיתר משובח, תיאטרלי, בניצוחו של עמי רייס, אשר מעביר בצורה מושלמת את דברי התוכחה של אביב.  קשה, קשה לדבר כאן על שירים ספציפיים כשכל מה שבא לעשות זה להשתפך על כל רצועה ולנסות להבין את כוונת המשורר, אך אני נאלץ לעשות זאת, אחרת הביקורת הזו תהפוך למגילה. 

     

    לא צריך להיות גאון בכדיי להבין את היחס האמביוולנטי והטעון שיש לגדג' בכל הנוגע לדת. לטעמי, רק מי שבאמת היה במקום הזה ומכיר באופן אישי את אורח חיים הדתי(לטוב ולרע) מסוגל לכתוב שיר כמו "בלוז ראש חודש". השורה  "ובראת אותי יצרים יצרים ונשארתי כאן חלולים חלולים" היא מעין פרפראזה על ברכת "אשר יצר" אשר אומרים בברכות השחר, וגם כשיוצאים מבית השימוש."ברוך את ה' אלוהינו מלך העולם, אשר יצר את האדם וברא בו נקבים נקבים, חלולים חלולים..." בברכה מדובר על חלולים בקונוטציה חיובית, מקומות סגורים בגוף שכדאי שיישארו סגורים. גדג' משתמש במילה הזו  על דרך השלילה. השיר עצמו- בלדה מופלאה ונוגעת- מסתיים בשורה הציורית "ושרים בלי קול, מול שדות בלי אופק".    

     

    אביב לקח את יכולות הכתיבה שלו, שהיו גבוהות גם כך,  צעד נוסף קדימה. אם מישהו צריך הוכחה חותכת לכך, היא תבוא בדמותה של היצירה המהפנטת, המכוננת, הכואבת והארוכה (11 דקות), הנושאת גם את שם האלבום, "תפילה ליחיד".גדג' אוהב לחתום את אלבומיו ברצועה ארוכה בעלת מלל ארוך. עוד בגיל 17 הוא עשה זאת בצורה מעוררת השתאות עם השיר "נאמנות ותשוקה". כך היה גם באלבומה השני והאחרון של אלג'יר, הפעם  עם השיר "ירח במזל עקרב". וכך גם כאן. המסע נפתח עם פריטה עדינה על הגיטרה, כעבור 40 שניות אביב מדקלם את השורה "בסוף אלה היו עלים דקים של סתיו שהכריעו אותי בכל כובד משקלם". מכאן מתחיל חציו הראשון והשקט של השיר, אשר כאמור, מתאפיין בכתיבה משובחת, שכל ניסיון למצוא משפט אשר מתעלה על אחר, מיועד לכישלון.יום הכיפורים מתקרב. לפני תפילת מוסף, שליח הציבור נוהג להגיד תפילה מקדימה, לבדו, למען ציבור המתפללים. לאחר מכן מתחילה התפילה ההמונית, עם כל הרעש אשר מתלווה אליה. בשיר המדובר, גדג' על תקן שליח הציבור, טרם מוסף.  הוא חותם את החלק הראשון במשפט "זאת תהיה תפילה ליחיד". ואז מגיעה ההמולה."ובבוא הבוקר לעיני השמש, הדקלים זזים ומתלקחים ברוח". שערי שמים נפתחים, המנועים נדלקים והגיטרות מתחילות לבעור. נביא הזעם בשיא תפארתו.

     

    לפעמים הזעקה מביאה אותו על סף השתנקות, ואי אפשר שלא להאמין לכל מילה שיוצאת לו מהפה. התפילה מגיעה לשיאה בסוף,  באמצעות נגיעות מטאל מפתיעות. ראוי לציין גם את הקלרינט שמלווה את השיר כמעט לכל אורכו ונותן לו ניחוח ג'אזי. ואם זה לא מספיק, לאחר דקה של דממה מתחיל לו עוד שיר ("חופה שחורה"), אשר נכנס לדיסק בתור רצועה נסתרת, וסוגר אותו בצורה משולמת עם הבקשה הכול כך בסיסית ואנושית "צאי אהבה, צאי אליי".לקראת סופו של האלבום הארוך הזה (72 דקות!) מסתננת לתוכי מחשבה מטרידה, שיש בה כמעט מן הכפירה.

     

    יכול להיות שמדובר פה בדיסק אשר מתעלה על "מנועים קדימה"? אני לא יכול לענות על השאלה הזו, בטח לא לאחר זמן כה קצר מאז שהאלבום יצא אל אוויר העולם, אבל לבטח מדובר פה בעוד יצירת פאר כואבת מבית מדרשו של אביב גדג', אשר מסמנת אותו באופן סופי בתור הרוקר המרגש והייחודי ביותר שיצא מארצנו בשנים האחרונות.זאת לא רק תפילת יחיד, זוהי גם תפילת ציבור, וראוי שכולם יקשיבו לה.   

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/11/09 14:07:

      קראתי   הרבה   הבנתי  יותר

      תודה על  ההארה

      חשוב שאביב ישאר

      ירוק  ולא  יאבד  את 

      הצבע המיוחד של אשיותו

      כי  רגיש  הוא.

        13/9/09 20:11:


      מחכה לשמוע אותו בכיליון עיניים.

      ואחרי ששמעתי את התקליט של בלחסן, אני אשמח לשמוע אותם מתאחדים שוב.

       

       

        13/9/09 16:50:

       

      למען האמת אני התעלמתי מהעניין באופן מכוון מפני שלדעתי סופר רבות על התקופה ההיא כש "מנועים קדימה" יצא והחלטתי שאני לא מתכוון לדון בעניין  ופשוט לתת ביקורת על המוזיקה עצמה ובעיקר על האספקט הדתי אשר לוקח חלק משמעותי מאוד ביצירה שלו.

       

      תודה על התגובה

        13/9/09 15:13:


      ביקורת טובה אך חסרה לדעתי שכן אין מקום לדון ביצירה גדג ואלגיר ללא התיחסות למצב הנפשי של היוצר שהוא יוצא מן הכלל (וזו המעטה) מהזרם הכללי.

      גם בלחסן מאותגר (היה וישנו) ויחד שניהם הלכו למקומות נפשיים שלא אתה ולא אני או כל מגיב ממוצע היה שם.

      להתייחס ליצירה ולהתעלם מהאספקט הנפשי זו החטאה ידיד.

        13/9/09 09:01:
      שיר הלל לביקורת שלך. מדהימה.

      פרופיל

      אריק פ.
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין