עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    טירונות בעכבר Cafe

    חובות צריך לשלם - לה צ'אמפה דל מאר

    2 תגובות   יום שלישי, 8/9/09, 21:38
    ראשית אני חייבת להודות לקובוש שמהביקורת שלו גיליתי את "לה צ'אמפה דל מאר".

    אני חייבת להודות שהרגשתי משהו תוקפני בניסוח שלו כשהוא ביקש מהמבקרים המצוברחים לעזוב את המקום. היום אני עושה יד אחת עם קובוש.


    לא חשבתי שאפשר להנות כל כך מכמה מנות טאפס, מוזיקה ספרדית ובקבוק קאווה. אבל אני כבר מקדימה את המאוחר.


    אז מהתחלה


    יום חמישי האחרון ראשוני ואני חשבנו להתחיל את הסופ"ש בקצת אוכל ואלכוהול. החלטנו להגיע לאזור הסינמטק שם סימנו (בראש) שני ברים, אחד מהם הוא "לה צ'אמפה דל מאר", כאופציונאליים לבילוי.


    הגענו לאזור בסביבות השעה שבע וחצי ופקדנו את "לה צ'אמפה דל מאר " כדי לבחון את מצב המקום. גילינו שהמקום ריק. פגשנו את איציק, השף של המקום, שאותו הכרנו בביקורנו הראשון (אז הוא הסביר לנו על הקונספט של המקום, את ההבדל בין הקטלונים לשאר הספרדים, מה הקשר של החמור, הכיר לנו את כל המנות שבתפריט וגם הזמין עבורנו את כל מה שאכלנו ושתינו באותו ערב). איציק סיפר שבשעה עשר יש הופעה של "לוס חבייבוס" ועדכן אותנו בהרגלי הבילוי של האוכלוסייה המקומית (לא יוצאים לפני תשע וחצי).


    החלטנו לעשות סיבוב ולבדוק את המקום השני שעליו חשבנו (לא אציין את שמו כי הפוסט לא עליו). להפתעתנו הרבה המקום השני היה עוד יותר ריק. איך אפשר להיות יותר ריק מריק? ככה: המלצרים/ברמנים אכלו את ארוחת הערב שלפני תחילת משמרת.
    אז הצטרפנו. לא ממש איתם, ליד. חשבנו שנשתה בירה על הבר, ננשנש משהו לפתיחת הערב ובטח כבר אנשים יתחילו להגיע (המקום הומה עם תורים משתרכים בשעות הנכונות).


    שתינו לנו את הבירה וגם סיימנו את האוכל... ומי לא בא?...

    מישהו חייב להסביר לי את הקונספט של "עיר ללא הפסקה". בזמן האחרון אני נתקלת יותר מידי בעיר רדומה עד מוות. אבל זה לפוסט אחר.


    הבנו שהערב עוד צעיר מידי אז חזרנו ל"לה צ'אמפה דל מאר". לפחות נתפוס מקום לשבת.


    כצפוי נתקלנו בדילמה גדולה כי כל המקומות היו פנויים. אז התיישבנו מול ערן הברמן. ערן התייחס אלינו כאל חברים משכבר הימים וגרם לנו להרגיש בבית (וכך גם כל שאר העובדים במקום).


    מהביקור הראשון כבר ידענו שאין טעם להזמין כוס קווה (לא באמת מספיק ולא ממש משתלם), אז הלכנו על בקבוק ברוט רוזה (כי ברוט רגיל באוניה בדרך). ואז פצחנו בנשנושים תוך כדי שיחה קולחת עם הברמן. התברר שהברמן שלנו הוא חוקר עטלפים במדבר. מגנייייב.



    לאט לאט המקום התחיל להתמלא וגם הבטן שלנו. אין סיכוי שאני יכולה לזכור את שמות המנות גם כי השמות בספרדית וגם כי היה שם בקבוק קאווה, אבל אלה בערך המנות שעברו מולנו על הבר: תמנון כבוש בלימון, פלפלים חריפים ופלחי תפוז - חמוד מאוד. צלחת נקניקים - בחרנו שני סוגים - אפשר לאכול מזה בלי סוף. נקניקיית דם - ממש מרגישים את הדם שזה טוב. המבורגסה - טעים במיוחד. ולדעתי היה שם עוד משהו על הפלנצ'ה, אבל כפי שכבר ציינתי היה שם גם בקבוק קאווה.

    בזמן שהלהקה עלתה לשיר בסביבות עשר ורבע המקום כבר היה מלא. זה התחיל בגיטרה אחת מנגנת שירים ספרדיים בשקט, אז הצטרף הזמר עם שירים סטייל "בואנה ויסטה סושיאל קלאב" ונראה שהאווירה הולכת להיות מלנכולית עד רגועה.


    לא עבר הרבה זמן עד שהבחורות התחילו לפזז על מקומן, קצב המוזיקה עלה והיינו באמצע מקום תוסס מרוב מצב רוח, פיזוזים וקאווה שנמזגה בלי סוף.


    שימו לב, רגע עצוב: הבקבוק נגמר.... אז הזמנו עוד כוס לכל אחד (בשלב הזה כבר מותר להזמין רק כוס).


    קינחנו באלפחורס קדאיף, התרפקנו על השלוקים האחרונים של הקאווה ופרשנו בשיא, עוזבים מאחורינו מקום מלא חיים והנאה.


    לסיכום ב"לה צ'אמפה דל מאר" מרגישים בבית מהרגע הראשון, פשוט כי כאלה הם שם.


     לה צ'אמפה דל מאר - הארבעה 16, תל אביב

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/9/09 10:42:

      כריסטינה הרסת לי את הבריאות. טוב לך?

      בא לי קאווה בשעה 10.30 בבוקר, זה יפה ככה?!

      פעם הבאה את קוראת לי!

        8/9/09 21:47:


      נרשם

      :)

       

      תודה