כשאני בחשקים למשהו, אף אשה בהריון מתקדם לא תוכל לנצח אותי. אני מנג'ס, אני מפנטז, אני אפילו יכול להרגיש את הטעם בפה. ככה אני . זה לא שהחשקים שלי הם לאיזה דברים מטורפים בלתי ניתנים להשגה- זה יכול להיות לקינוח מסויים, זה יכול להיות למנה מסויימת וזה יכול להיות להרבה דברים בבת אחת. ביום שישי כל היום התחשק לי פחמימות איטלקיות, לא יודע מה, רק שיהיה בזה ניחוח איטלקי. אם אני לא נוסע לאיטליה, אז לפחות בראש. התמזל מזלי (אפשר לראות את זה גם ככה) ובתיאום מעולה עם החשקים שלי, אחת המסעדות הבודדות שנותר בה מקום פנוי (לאחרי שעה 22.00) היתה אמורה מיו.

רק זכרונות טובים יש לנו מהמקום. זכרונות של פסטות פשוטות, לא מתוחכמות יותר מדי אבל טעימות טעימות. פיצות דקיקות ומוצלחות וקינוחים מאלפים. משום מה, על אף הזכרונות המוצלחים (כמו שקורה לא פעם) היא לא הצליחה להשאר בתודעה שלנו, כשאנחנו מחפשים מקום לאכול. לא עוד. מעכשיו היא תשאר צרובה היטב בזיכרוננו.

אז כאמור, יום שישי עשר בערב מידת הרעב שלנו היתה בינונית עד גבוהה ושוב התלבטנו מה אנחנו רוצים. פתאום התחשק לנו ה-כ-ל. מצד אחד רצינו פסטה, אבל גם פיצה ואולי בשר? ומה עם פתיחים? יואו לפעמים אי אפשר איתנו. מזל שנזכרנו שלאמורה מיו יש ארוחת טעימות. כששאלנו את המלצרית, היא קראה למלצר שמבין בארוחת טעימות (מעולם לא התחלפו כל כך הרבה מלצרים כמו שהתחלפו לנו בארוחה הזאת- ספרנו 7 מלצרים...זה משהו בנו??). המלצר הזכיר לנו שמדובר בשתי אופציות- צמחונית ובשרית. מיד הלכנו על האופציה הבשרית שאומרת כך: בעבור 140 ₪ לאדם תוכלו לקבל- טעימות (דהיינו- מנות טיפה מוקטנות מהרגיל) מכמה מנות פתיחה ( מעדות האנטי-פסטי וכו), פיצה אחת, שתי פסטות ושתי מנות בשריות ופלטת קינוחים וכמובן שתיה אחת (קלה, בירה או יין). הרהור קטן גרם לנו לחשוב שזה בול מה שאנחנו צריכים עכשיו.

מרגע זה ואילך החל מצעד ארוך מאוד של מנות שהגיעו לשולחן, אז מהר מהר נספר שפתחנו עם צלחת גדולה שהכילה  קצת מכל דבר- אנטי פסטי טעים, גלילות חצילים מהממות, קצת קפרזה (= פיסות מוצרלה ועגבניות וביניהן עלה בזיליקום). ליד כל אלה הגיעה פוקצ'ה מהממת שמצידי אפשר היה לעצור כאן ולהמשיך רק איתה. אוהב פחמימות יחיה!

 אחרי מנת הפתיחה המוצלחת ופותחת התיאבון הזמנו פיצת ארבע גבינות (אתם חושבים שהיה כזה קל לבחור?) ובכן מדובר בפיצה דקיקה עם טעם דומיננטי של רוקפור, כמו שאנחנו אוהבים. אט אט הרעב החל להרגע (באמת יפה מצידו) וביקשנו להאט את קצב הגעת המנות. לאחר מספר דקות של מנוחה קלה המשכנו עם מנות הפסטה ובכן כאן בחרנו שתי מנות- האחת- ציו קלאודיו, שזה פסטה (הזמנו פנה והגיע ספגטי) עם חזה אווז, נתחי פרגית, וטפנד עגבניות. לפי המלצר זו היתה אמורה להיות ה-פסטה. אבל לצערנו הרב, היה חסר בה את הטוויסט שיעיף אותנו ובכלל עוד קצת טעם היה עושה פה רק טוב. הפסטה השניה היתה מוצלחת בהרבה, מה זה מוצלחת- מעולה! סופסוף מקום שעושה קרבונרה כמו שכתוב במתכון. זהירות מדובר פה בחלמון כמעט חי. מדובר במנה משובחת ממש!

אם אתם חושבים שכאן סיימנו עם כל הטוב הזה, אתם טועים! עוד שתי מנות(!) בשר לפנינו. שתי מנות הבשר שנבחרו לטעימות היו- טליאטה די מנזו, שזה בעברית- פיסות בקר קצת יותר עבות מקרפצ'יו וחצי מדממות (א' לא אוהב דם ולכן לא מאוד אהב)  עם הרבה רוקט ולימון על צלחת רותחת! וואי וואי וואי כמה שזה טעים! המנה השניה היתה מנזוני, שזה בעברית-  נתחי פילה עם שקדים קלויים על מצע בצל מטוגן, בטטה קלוייה בגריל ורוטב וינגרט מושלם בצד. ובכן חברים, רציתי לבכות! איזו מנה! חבל שהיו כבר כל כך כל כך מפוצצים מאוכל (אנחנו בשלב הזה אוכלים כמעט שעתיים!). מדובר במנה הכי טובה שהגיעה הערב לשולחן והיתה פשוט מענגת (אבל כבר לא יכולנו לגמור מהצלחת, שזה שווה ערך  לנס אצלנו).

לקיבה שלנו יש מקום מיוחד לקינוחים וטוב שכך. לשולחן הגיעה פלטה חמודה ועליה שלושה קינוחים. שניים מעולים ואחד ממש לא. במעולים היו אלף עלים, שזה עלי בצק עלים שבורים בשכבות עם קרם פטיסייר מהמם ושקדים קלויים. רוצה להתחתן עם הקינוח הזה. או לפחות להציע לו חברות. עונג זו לא מילה גסה. המעולה השני היה נונו אלברטו, שזה בעברית בסיס פאדג' שוקולד אדיר ועליו מוס שוקולד לבן. הפחות טעים היה פנה קוטה (אך חייב לציין שא' ואנוכי בכלל לא מחובבי הקינוח הנ"ל) ונשאר כפי שהוא בצלחת.

ובכן, שוב אמורה מיו לא הפתיעה והגישה תצוגת תכלית מרשימה (אם כי לא תמיד אחידה) של מה שהיא יודעת לעשות ואם בהתחלה התבאסנו מכך שהמנות קטנות לעומת מה שמגישים בשוטף (נו ככה זה טעימות) בסופו של דבר מדובר בארוחת טעימות ע-נ-ק-י-ת שחובה לבוא אליה רעבים מאוד, אפילו לא חצי רעבים ששווה לגמרי את 140 השקלים. לרגעים ספורים, מזוית מסויימת ועם הרבה אוכל בבטן, אבן גבירול זה הכי קרוב לאיטליה שיצא לי להיות בזמן הקרוב.