הטריז (ככה נקרא להם כאן בקיצור), הם להקה ישראלית קטנה, בראשות (תזכרו את השם ותחקקו אותו היטב בזכרון ואל תשכחו איפה קראתם את זה לראשונה): רן שבתי- הוא גם כותב (את רוב השירים) וגם מלחין, אך בעיקר הוא מנגן ושר ואין מה לעשות הבן אדם עם איכויות של כוכב (אינדי, כן, שלא תטעו...) משהו במשולש של עמית ארז-גבע אלון-אסף אבידן.

במיטב המסורת האחרונה בעולם האינדי/האלטנרטיב, גם הטריז, אינם שרים בשפת הקודש ומנגנים פולק רוק אמריקאי, שאם היית עוצם לרגע עיניים ורק מקשיב היית יכול לדמיין את עצמך נוסע במרחבי ארה"ב, כששדות תירס מתפרסים לצידך והרכב (עם גג פתוח- ברור!) מנגן את הדיסק החדש של הטריז...תענוג.

מצליל האינטרו שפתח ועד הסוף המענג, הפליאו  הטריז וניגנו שירים שנשמעו כמו שירי מסע מרשימים ומרגשים, הרמוניים (במובן הכי טוב ויפה של המילה) ובעיקר נוטפים פסטורליות של עץ ירוק בשדה (כמו השם המרענן שלהם לא פחות). כאמור, אי אפשר להמנע גם מקאוור, אבל גם קאוור צריך לדעת לבחור ולעשות. להסתכן ולקחת את הביטלס, יש כאלה שיאמרו שהיו כאן יומרות גבוהות, אך העיבוד החדש והמפתיע שעשו ללוסי אין דה סקאי רק גרם לי לרצות כתף ולבכות עליה. שקט, קטן, עוצמתי, חולמני, עוקצני ובעיקר כואב. דנה לוטרמן תעשי לי ילד!

אז מלבד שבתי האליל, היו לצידו כאמור, דנה לוטרמן- סולנית אף היא וגם כותבת חלק מהחומרים. אם הגברת אור מלאכית בלונדינית אז זו מלאכית עם שיער שחור עז, עם קול מרפרף והרמוני, שהיווה ניגוד מרהיב לארציות של שבתי, והזכיר לי לפעמים קצת את הקול של הופ סנדובל סולנית מאזי סטאר ולפעמים קצת את קרן אן ולפעמים קצת את נטלי מרצ'נט.. שניהם יחדיו תוחזקו היטב עם נגנית צ'לו מהטובות והמרגשות- שני בר, שהעמיקה את השירים ונתנה להם נופך קאמרי. עוד יצויין לטובה מתן בן צבי על כלי ההקשה שעשה עבודה מענגת והיווה ניגוד טוב לכל האקוסטיקה של הגיטרות.

כשהמיינסטרים שלנו נשמע כל כך עייף ומיושן, כמה טוב שבאלטרנטיב אנחנו פורחים ומיישרים קו עם העולם. הטריז בקלות יכולים לעשות את זה גם שם (רק לעבוד על המבטא- אחת הבעיות הרווחות בתחום הזמר הישראלי באנגלית) ולהתברג היטב באותה משבצת יחד עם דבנדרה דנהארט וברייט אייז, כעת רק ניתן לומר- טריז אנד ביז- תעשו לי כבר דיסק!