היום בבוקר פתחתי את העיתון וקראתי את הביקורת של ניסים קלדרון על הספר של הסופר הירושלמי יותם טולוב - זה שמחכה.

כותרת המאמר של קלדרון נפתחת במילים: "אין בעיה לשלב אנגלית בטקסטים עבריים, אבל צריך לדעת איך לעשות את זה, ולא כל אחד יודע. ניסים קלדרון על ההבדל התהומי בין הסופר יותם טולוב לזמרת רונה קינן".

קצת מוגזם, לא? יצא לי לקרוא את הספר של טולוב, ולומר שיש הבדל תהומי, לדעתי זה ממש מרחיק לכת.  הרי לא מדובר פה במוזיקאית מוכשרת שמאחוריה רפרטואר רחב של ניסיון או בזמר ששמו אסף אבידן שהפציע יום אחד והצליח בבת אחת.
השילוב של השפות בספר בא דרך דמותו של ילד. ילד בן 10 שהוריו נמצאים בשליחות בבוסטון והוא בונה לעצמו עולם ומלואו תחת המשחק של האותיות והמילים, וטולוב לא רק מצליח לשלב את זה, אלא עושה זאת בצורה משכנעת ויפה.

אני ממליצה בלב שלם לקרוא את הספר ולהתאהב בדמויות. אני התאהבתי.

הנה לינק לכתבה של קלדרון: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3738879,00.html 

הנה לינק לספר: http://www.keter-books.co.il/%D7%96%D7%94+%D7%A9%D7%9E%D7%97%D7%9B%D7%94/