אפשר כבר לנשום לרווחה. אביתר בנאי חזר. חזר בתשובה. חזר לכאן. חזר. עם תהליך התחזקותו כבר חששתי שעוד אהוב נפל. ששוב נאבד זמר יקר ואהוב לטובת זמירות דתיות, מלמולים בעד חזרה בתשובה והאור שגילה ואילו אנו החיים בעולם החילוני אנו אנו העיוורים החיים בחשכה גמורה. ובכן, אפשר לנשום לרווחה. אביתר בנאי חזר בכל מובן. זה מקסים אותי לראות זמר שהחל תהליך התבגרות והתפתחות מאלבומו הראשון (קצת בוסרי, הרבה מגניב, קצת תל אביבי, הכי ניינטיז...) ועד אלבומו הרביעי (בשל, בוגר, מפוכח, חכם...) ואני אוהב את אביתר בכל אחד מהשלבים (כן, כולל הדיסק השני שעוד יום אחד יוכר כיצירת מופת חד פעמית על אף אי שלמותה).

זה מתחיל באחד משירי הפתיחה הטובים ביותר של התקופה האחרונה- אבא.

שיר של זה העומד מול האב הגדול מכולם ומציג תצוגת תכלית של עצמו, שיר של זה שמבקש להיות בטוח בדרך שעשה ומבקש מה שכולנו רוצים לדעת- שאוהבים אותנו. שאנחנו בסדר. מה זה בסדר? אתה אלוף! אם זו הפתיחה, איזה רף זה מציב לשאר השירים הבאים.

זה ממשיך באחד הלהיטים של האלבום שאפילו הגיע למקום הראשון בגלגל"צ- אותיות פורחות באוויר, שאני מניח שאם שמעתם רדיו בזמן האחרון לא יכולתם להתחמק ממנו. מקסים. כמו שולי רנד ב"אייכה" שיר הנושא של האלבום של אביתר מציג התבוננות, קרב ומלחמה פנימית וברקע ניגון מפוחית מענג. אפשר להמשיך ולתאר שיר שיר אבל לא צריך, פשוט יש כאן אביתר בנאי במלוא עוצמתו השקטה, הכמעט אנטי גיבורה. הרבה תיאורי לילה ויום סמליים וממשיים יש באלבום כמו גם ניקיון (ולא רק בשירה), זה לא מנג'ס, להיפך זה מקסים.

חוץ מאבא המדהים בפתיחה, שימו לב לפנינים: עד מחר (ה-להיט של האלבום, הלוואי עלינו עוד הרבה להיטים כאלו ברדיו) ולארבעת השיאים הסוגרים את האלבום ובעיקר את 'כוכבי בוקר' המפתיע בו מתארח אביו יצחק בנאי. וואו. נדמה שזה אחד משיאי האלבום בו מגיעים לידי שלמות שירה, לחן ומילים. איזה דבר. איזה עוצמה ואיזה כאב, דיאלוג של שני קולות שונים, מלאי כוח, הודיה וכאב ושלמות ומושלמות. אדיר. אי אפשר שלא לשמוע כמה פעמים. מיד מגיע עוד שיא בדמות 'אב רחמן', עונג, אין אפשר לתאר אחרת "זה כמו לקפוץ מצוק ולהתחיל לעוף..."

בקיצור, למי שפחד שמדובר בעוד אלבום דתי ובומבסטי סטייל שיר חדש של אהוד בנאי ובכן זה יותר שולי רנד, כאן מציע אביתר בנאי אלטרנטיבה שפויה, סובלנית וצנועה עם התבוננות מתמדת באור ובחושך ומספרת סיפור של איש אחד. אנשים עזבו הכל ורוצו לקנות מיד. מדובר באחד האלבומים הטובים של השנה (עם אחת העטיפות היפות יש לציין, שמתכתבת במדויק עם רוח האלבום- לבן, מבולבל ומלא נקודות צבעוניות של אור) וללא ספק פסגה אישית של אביתר בנאי.