עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    הרברט סמואל – עסקית צהריים (19.06.09)

    0 תגובות   יום ראשון, 21/6/09, 00:04

    סבא של שמנת חגג 80 שנים להיווסדו, ואנחנו קפצנו משמחה על ההזדמנות לאכול במסעדת "הרבט סמואל" ועוד לא על חשבוננו. מסעדה זו קמה בשנת 2007 ועליה אחראי השף יונתן רושפלד שנחשב לאחד הטובים בארץ. מיותר לציין שהגענו למסעדה ריקים מאוכל ומלאים בציפיות גבוהות.
    העניין בציפיות גבוהות שהן מקצינות את החוויה שלך. אם האוכל יהיה טוב, אתה תרגיש שהוא מעולה. הרי הגעת עם מטען חיובי של ציפייה מהבית, ולכן נקודת הפתיחה שלך גבוהה יותר. מצד שני, אם האוכל לא יהיה טוב האכזבה תהיה עמוקה יותר. חכמים ממני כבר דיברו על היחס הישר שבין גודל הציפייה לגודל האכזבה.
    נכנסנו למסעדה באיחור והצטרפנו לשולחן שמוקף בבני משפחה רעבים שהאיצו בנו להתיישב ולבחור מנות. סקרתי את פנים המסעדה, לפני שפיניתי את תשומת ליבי לתפריט. מבין גדול בעיצוב אני לא, אבל אני יכול לספר לכם על האווירה. האווירה הייתה יוקרתית כפי שאתה מצפה ממסעדה כזאת. בר גדול באמצע המסעדה נתן הרגשה של ערב כבר בצהריים, והמלצריות המעונבות השוו תחושה של טקסיות חיובית. שולחן הכניסה שהיה עמוס בטאפסים ומכונה מרשימה לחיתוך פרשוטו, גם הוסיף להרגשה שנכנסת למסעדה שמבינה אוכל.
    מבחן הלחם והחמאה: קשה לי לתאר כמה מנת פתיחה חשובה להרגשה החיובית של הסועד. הרגשה של פינוק הלקוח, וההבנה שהוא הגיע רעב וישמח להתחיל במלאכת ההשבעה העצמית. אני לא מצפה להרבה, רק לחם (או לחמניות או כל בצק אפוי) וחמאה טובה. במידה ואני מקבל אותם, אני מרוצה. אם מחלקים גם צלוחיות זיתים או סלטים תוצרת בית, אני בכלל מבסוט. אבל כאן, בהרברט סמואל המצב היה שונה. כחלק מהעסקית זוכים הסועדים בצלוחיות של מנות פתיחה (טאפאס): טחינה ירוקה עם בצל בגריל (חביב – טחינה לטוב ולרע...), סלק ובמיה בסלט יוגורט (צזיקי) שהיה מוצלח וטעים וצלוחית אחרונה עם סלסלת עגבניות וזיתים איכותיים. אבל איפה הלחם?
    איפה החמאה? סלסילות לחם הגיעו אחרי שביקשנו מהמלצרית ונפרדנו מתוספת תשלום עבור כל סלסה שהכילה סוגי לחמים שונים. הלחמים היו טובים, אבל לא יוצאים מגדר הרגיל ובטח שלא שווים תוספת של לא מעט כסף. חמאה לא הוגשה כלל...
    ללא ספק המסעדה כשלה במבחן הלחם והחמאה.
    שמנת, אחותה המתולתלת ואנוכי התחלקנו בשתי מנות ראשונות: פטה כבד וז'מבון עם איולי וחרדל. הפטה כבד הוגש בתוך כלי חרסינה ששמור בדרך כלל לאפיית פשטידות ועוגות אישיות. הרעיון היה חדשני, והביצוע טוב מאוד אף הוא. הכבד היה טעים ומעליו הייתה שכבת ג'לי אדום שהוסיף את המתיקות ההכרחית לצליחת מנה של פטה כבד. לצד הפטה הוגש בריוש קלוי שאף הוא השתלב בדיוק רב במנה. הז'מבון שהוא סוג של נקניק מיוחד היה טעים ולא מעבר, אך בתור מנה הוא אכזב קשות. ללא לחם (אותן סלסילות לחם בתשלום כבר אזלו מקודם), הנקניק הוגש בצירוף של חרדל ואיולי תוצרת בית שגם הם היו לא רעים אבל משהו לא התחבר שם. אני חושש שאפילו והיה לחם, לא היה יוצא משהו מלהיב יותר מסנדוויץ' טוב. אם אתם רוצים דוגמא לפלטת נקניקים שתחזיק מנה ראשונה, אני זוכר דוגמא חיובית ממנת הנקניקים של וינס דאז ב"וינס ותמר" ז"ל (לפני שהם התפצלו לשתי מסעדות שונות).
    במנה העיקרית עמד כל אחד לבדו. אני התמודדתי מול צלעות חזיר ברוטב סיני חריף. הרוטב היה משובח, עם עלי כוסברה טריים שחיזקו אותו. בשר הצלעות היה שמן מדי, ובאמצע המנה עודף השומן הכריח אותי לסגת ממנה בערך באמצע, בשביל איכשהו עוד לסיים עם טעם טוב.בצמוד הוגש לי משהו שמזכיר פירה, אבל לא ממש בצורה חיובית. אחותה המתולתלת של שמנת, נהנתה מצלעות טלה "מרמת הגולן" על תפוחי אדמה, אפונה וצנוברים. הצלעות היו טובות, אך לא כאלה שיגרמו לך לספר עליהן לחבר'ה. והתוספת שהייתה מתחת נמאסה מהר מאוד. שמנת בחרה בקנלוני עם בשר עגל חלב ברוטב שמנת וציר בשר. אני חושב שהתיאור המדויק היה "זה מזכיר את הבלינצ'ס של סבתא, רק בלי העצמות שהיו נטחנות בטעות". ביס אחד שטעמתי ממנה הספיק לי להבין שאותו בלינצ'ס של סבתא לא זכור בדיוק לטובה. קצת לפני שפינו לכל תשעת הסועדים את צלחת המנה העיקרית ראיתי שרק מנה אחת נאכלה עד תומה. כל התשע הם אנשים שיודעים לאכול, והמנות לא היו גדולות במיוחד – מכאן נותר רק להבין עד כמה בינוניות היו המנות העיקריות. מאכזב עבור מסעדה ומעצבן עבור מסעדה שאמורה להיות אחת מהטובות בארץ.
    התלבטנו אם להזמין קינוח כי "אין כבר חשק לקינוח פה", אבל שמנת לא וויתרה. הזמנו מנה בשם "
    black cherry
    " שכלל קרם ברולה עם דובדבנים מיוחד וטעים, בצד גלידה ורודה שפענחתי אותה כדובדבנים עם אמרטו שערבה לחיכי מאוד, בניגוד גמור לשאר הטועמים, ועוד חתיכה קטנה של בראוניס עם קציפה חומה שלא היה טוב בעליל. קינוח נוסף שהזמנו היה פרופיטרול – פחזניות מממולאות גלידת וניל ורוטב שוקולד חם מעליהם. טעים, סטנדרטי ותו לא. יש לציין לחיוב שזכינו בקינוח נוסף על חשבון הבית של עוגת גבינה ותותים שלא יצא לי לטעום אך הבנתי שהיה טוב. כל הקינוחים הוגשו על צלחות שחורות מחומר לא שגרתי, ב"צלחות" יצירתי אה-לה סטפן. דווקא רעיון חביב לטעמי.
    אז איך יכול להיות שמסעדה שמדובר עליה כל כך רבות וטובות לא מנפקת אוכל שאפשר להגיד שהיה יותר מבינוני? האם זה בגלל שהזמנו את העסקיות ובערב המנות שם שונות לגמרי? אם כן, אז אולי כדאי לוותר על הרעיון של העסקית, כמה שמפתה לאכול במאה שקלים בשישי בצהריים במסעדה טובה. כי לא משנה כמה חזק השם, אוכל בינוני במאה שקל זאת בדיחה רעה ומעצבנת.
    בשתי מילים: שמנת חמוצה.


    כמה חדשות לסיום:

    · במסעדת הפיצות "כרמלה סופרנו" חוגגים יומולדת שנה במגוון פיצות ואלכוהול ב-10 שקלים. שווה!

    · ביום חמישי האחרון גילינו שרשת האוכל האסייאתי "ג'ירף" (לפחות הסניף ברמת החי"ל) החליפו את "המנה הקריספית" הוותיקה והמנצחת. הבקר נשאר קריספי, אבל במקום האטריות הצבעוניות והפלפלים הופיעו אטריות שעועית וגזר עם שילוב מוזר של סלט מלפפונים קר וכוסברה.

    גם אנחנו החלפנו את המנה.

    שיהיה לכם בתאבון,
    שמן ושמנת.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      פרופיל

      שמן ושמנת
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין