עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    גם הליכה בתלם מורידה קלוריות

    ביקורת תרבות והגיגים.

    כמו גלגל"ץ ביפנית

    0 תגובות   יום חמישי, 18/6/09, 07:36

    כמו גלגל"ץ; ארוך, איטי ובלתי מתעמק, ועם זאת, מרגש איכשהו, גורם לך לנעימות מסויימת, איטית כזאת.

    כמו גלגל"ץ, חיוור. גם הפנים של הגופות, גם המחוות וההלצות, רדודות כל כך- גיבור מובך מבולבל ונופל, או שדחפו לו משהו לאזור אינטימי, הא הא, סרט ילדים. לא פלא שהבמאי אמר שבכל העולם צחקו באותם קטעים.

    אבל, כמו התחנה הפופולרית הזו- הסרט נעים ומלא מסר. מחווה אחת בין לקוח מרוצה לגיבור הסרט, העובד באיפור לפני קבורה, מחזירה לגיבורנו את אמונתו בעצמו, את המשמעות למעשיו, את אישתו.

    והכי חשוב, ביפנית; כמו טעמנו ארץ זרה, אחרת, ולתמנון שנזרק בחזרה לים ובכל זאת מת- יש בוודאי משמעות אחרת, נסתרת, יותר מאשר בחירה שגויה של חמלה רגעית על פני העדפות קולנריות שכוללות, בעת הצורך, הריגת תמנונים במו ידייך.

     

    בוודאי יש משהו בסרט הזה על התרבות היפנית, שאי אפשר לראות מבחוץ. הניואנסים הקטנים. אפשר לתת לדוגמא את ה"חמידות" של האישה. קראתי היכנשהו שזה האידיאל הנשי ביפן, עיני המנגה הגדולות, הלו קיטי, נצנצים ורודים.

    אז אפשר לראות את זה בגיברת הסרט, שהיא סופר-ילדה-חמודה. אבל כשהיא כועסת, ומנפצים לה את ערכי המשפחה הפרימיטיביים, היא אישה, שיודעת לעמוד על דעתה, ועוזבת בזעם. מיותר לציין שמאוחר יותר היא שבה אל הבעל החרמן כמו כלבלבה חנפנית. סליחה, כמו חתולה.

     

     

     

    יפן

     

    ביפנית: ניהון קוֹקוּ, "מקור השמש". נוסדה בערך בשנת 660 לפני הספירה. היפנים החלו לכתוב את ההיסטוריה שלהם רק במאה ה-5 ה-6 לספירה, כשמערכת הכתיבה הסינית, בודהיזם, קדרות מתקדמת, קבורה טקסית, והיבטים תרבותיים אחרים הובאו ליפן על ידי אריסטוקרטים, אומנים, ונזירים מבאקג'ה, ממלכה בקוריאה.

     

    צ'לו

     

    בעברית: בטנונית. כלי נגינה קשתי, עשוי עץ, מקבוצת כלי המיתר. מלחינים רבים בהיסטוריה כתבו יצירות לצ'לו. מתקופת הבארוק ועד היום, מלחינים ממשיכים לכתוב יצירות לצ'לו. יוהן סבסטיאן באך כתב שש סוויטות לצ'לו, הנחשבות ל"תנ"ך של הצ'לו".

     

    בארוק הוא הסגנון האמנותי ששלט באירופה מסוף המאה ה-16 ועד אמצע המאה ה-18. הבארוק התאפיין בריאליזם רב, משופע ברגשיות, דינמיות ופאר. בניגוד לסגנון הרנסאנס שהתאפיין בסימטריה, איזון ורוגע ופנה אל השכל והשכנוע, סגנון זה התאפיין במורכבות, מיזוג ניגודיים, תנועה ודרמטיות, כאשר הוא פונה אל הרגש והדמיון, ומנסה לשבות ולהקסים את עין המתבונן.

     

    מקורו של המונח בארוק הגיח כנראה מהמילה הפורטוגזית Baroco, שמשמעותה "פנינה בעלת צורה חריגה", ואשר שימשה את מבקרי האמנות של תחילת המאה ה-18 לתאר דבר לא מושלם.

     

    מוות

     

    נוסד בערך, בזמן כלשהו. מאז היווסדו הינו בין האירועים השנויים ביותר במחלוקת; בני אדם חרדים ממנו, הוגים בעצמם ובחייהם בנוכחותו, כותבים ושרים עליו, ובכל זאת, תמיד מתעלמים מקיומו. תמיד מכחישים, לא מודעים, בצלחת האוכל, בטלויזיה, במהומות. בריקבון פנים מושלמות ואהבת אמת בין ערמות טחב ותולעים. באתרי תרבות ובידור.

    חיי אדם הופכים לדבר שאינו מושלם, בשל אותו המוות. יחד עם זאת, המוות מעניק להם משמעות, ולמאמץ לחיותם. האם עשיתם מאמץ כזה, היום?

     

     

     

    מסקנה

     

    כולם אנטישמים. ל"וואלס עם באשיר", אנטי מלחמתי ככל שיהיה, ועשוי בגאונות ממש,

    הגיע לזכות.

     

     

    פרידות, ביפנית- אוֹ‏קוּ‏ריביטוֹ. עכשיו בבתי קולנוע לב.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה