עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    הרושם של רותם

    על תרבות וכל מה שטוב - קולנוע, מוזיקה, אוכל, ספרות, תיאטרון

    0

    היא לא דומה לאף אחת אחרת

    10 תגובות   יום שישי , 12/6/09, 06:05
    להיות מספר אחת זה מחייב. תשאלו את שרי אריסון. תשאלו את נינט. חצי מהקהל מחכה תמיד לראות מתי תיפול, ויבדוק תמיד אם אתה עדיין רלוונטי. תשאלו את רפי כהן. הוא שולט בכיפת המסעדות הטובות בארץ בכלל ובתל אביב בפרט. להיות מספר אחת זה מחייב. ככה זה כשאתה זוכה שנה אחר שנה, אם בבחירת הקהל ואם בבחירת המבקרים, להזכירכם- רפאל זכתה גם בפרס המסעדה הטובה ביותר של טיים אאוט לשנת 2008. ברפאל חיים זאת ביום יום כבר שנים (שמונה, ליתר דיוק, בשוק כל כך תנודתי ואופנתי, לא מדובר במה בכך). זה בא לידי ביטוי כבר במיקום הנחשק מול חוף הים, בהקפדה על כל פרט קטן - המיקום של השולחן (רוצים את השולחן הנחשק ביותר במסעדה? בקשו את שולחן מס' 92, אבל אל תגלו שגיליתי לכם), העיצוב הנקי (ויש שיאמרו מעט אליטיסטי) של המסעדה ומולה החמארה הלוהטת, החלון הענק, ובעיקר בדבר שלשמו הגענו - באוכל: החל מרכיבי המנות הכי טובים שיש, המראה המגרה כל כך של כל מנה ובעיקר...הטעם המשובח. התפריט יצירתי המשלב אלמנטים צפון-אפריקאים (וגם כאן יש שיטענו אחרת...) אך יחד עם זאת נגיש-מיוחד וטעים. אך יותר מכל מושם כאן דגש על חוויית הלקוח (מושג אופנתי בימינו, לאו דווקא מעולם המסעדנות) באמצעות מתן שירות שלא כל יום רואים כמותו בארץ. לא סתם מיטב שגרירנו רואים במקום את מסעדת הבית.

    יש הרבה מסעדות שף יוקרתיות, אבל רפאל לא דומה לשום מקום אחר שראיתם או שהייתם בו. הביקור החגיגי שנפל בחלקנו, ב"מאחורי הקלעים" של המסעדה, איך כל זה עובד ואיפה מתחילה כל מנה. איך בשקט בשקט מתנהל לו צבא יוקרתי ומוקפד, נבחרת שבה כל אחד הוא מומחה עליון בתחומו (כן אפילו הדוד של רפי- בבר מירושלים, הוא אלוף הסיגרים שיכול ללמד כל אמא מרוקאית מה זה סיגר מרוקאי אמיתי ומשובח במיוחד, אמא אני מקווה שאת לא קוראת את זה). כשאתה רואה את המטבח המתוקתק לתפארת, אתה מבין איך חלום של אדם אחד הופך למציאות. איך מנה מדהימה מקבלת יחס אישי במטבח. איך בעצם שומרים על אימפריה של איש אחד במקום אחד כבר שנים. ורק אחרי שראית את כל זה אתה מבין איך, שוב, הקהל מצביע ברגליים, כן מיתון - לא מיתון. ככה זה שאתה מספר אחד. זה מחייב, לא?
    אם תשאלו אותי, המקום החביב עלי במטבח היה דווקא הקונדיטוריה, עם ריח המאפים המ-א-מ-ם J, הייתי יכול לגור שם. נשבע. באותו ביקור חגיגי לשמחתי התרחש אירוע של אינפיניטי בחאמרה (האהובה עלי) של רפאל, שזה במילים אחרות, ה- באר של רפאל, אם במסעדה יש יותר מקום לאוכל ולשירות מסוגנן כאן זה המקום בו מתרכזים בעיקר בשתייה וזה מקום! זה מתחיל כבר עם הכניסה לבאר, אי אפשר להתעלם מהעיצוב האדום לוהט והסקסי השולט בחמארה (אח...הספות הספות...) השונה לחלוטין מהקו הנקי יותר שהוזכר קודם והוא השולט במסעדה. אבל שלא תתטעו גם פה ניתן להנות מהתפריט המשובח של רפאל, רק באוירה אינטימית יותר.  אז אולי מספיק לדבר על העיצוב ולהתחיל לדבר על האוכל? אוו...טוב ששאלתם, מדובר בתפריט קיץ מיוחד ומשובח משובח (שנוסף כספיישלים לתפריט הרגיל) - החל מהלחם שאי אפשר להפסיק לנשנש (וקבלו עוד המלצה קטנה על הדרך- עסקית שבת של רפאל עם הפוקצ'ה המהממת בעיר והמזטים המעולים- אל תחמיצו!) דרך המנות (אז אחרי רביולי גבינות עיזים עם רוטב חצילים מענג, סיגר הבשר המדובר עם טחינה אלוהית, הפולנטה המרהיבה..למי נשאר מקום לעיקריות וקינוח??? אפילו לא לי...) וכלה בקוקטיילים שהפילו אותי אחד אחד. ככה מפוצץ מאוכל טעים וחצי שיכור יצאתי מרומם רוח, מזל שהבית קרוב J
    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/6/09 22:20:

      מסכימה עם כל מילה!

      מקום מס' 1 בעיר.

      לגבי הקינוחים, למי לא נשאר מקום? אנחנו הזמנו צלחת של פטיפורים שהיה חבל לאכול כי הם נראו כמו תכשיטים קטנים וכל אחד יותר טעים מהשני.

      גם השירות מעולה - הברמן פינק אותנו ב-2 קוקטיילים על חשבון הבית.

        17/6/09 20:30:

      תודה על התגובות!!
        17/6/09 19:46:

      היינו במסעדה, לא לאחרונה ואהבנו , הפוסט עושה חשק לחזור מהר יותר . הפוקאצ'ה אכן נהדרת (ואי אפשר לשחזר אותה בבית..)

      טוב, מקש ה-ENTER החליק לי בטעות תגובה נטולת תגובה... רק רציתי לומר שאני מסכים לכל מה שנכתב. אכלתי שם לפני כחודש והיה נפלא. בשבת, כשמגישים את התפריט הקבוע (והמעולה), אפילו המסעדה היקרה הזו הופכת לשווה לכל כיס (כל עוד הכיס הזה לא יוצא לארוחות יוקרה כל שני וחמישי אלא פעם ב-, באירועים מיוחדים). ארוחה לשלושה+שני קוקטיילים וכוס יין+קינוח עלתה לנו 500 שקלים והייתה שווה כל גרוש. העיצוב דווקא די מודרני ולא תאם את הציפיות שלי, אבל המקום בכל זאת נחמד מאוד, שקט יחסית (ואנחנו היינו בשעת השיא - שלוש אחה"צ ביום שבת) ונעים. השירות היה מעולה. רגוע
        14/6/09 14:29:

      תיקון קטן - שולחן 92 הוא ממש לא הכי מבוקש במסעדה אלא להיפך - לרוב אנשים מבקשים לעבור משם. אולי התכוונת ל 90 - זהו השולחן העגול מול הים ותחום בויטרינה שנותנת פרטיות.
        14/6/09 09:26:


      רפאל מצליחה להדהים אותי כל פעם מחדש, אף פעם לא מאכזבת. הנה ביקורת שכתבתי עליה:http://www.telavivcity.com/article.asp?articlecode=1496

      ההיי לייט של המסעדה היא ללא ספק הפוקאצ'ה- שאין כמוה בעולם, ובכלל העסקית נפלאה, ואכן ארוחת השבת מעולה ושווה כל שקל.

        13/6/09 19:59:
      את אימא שלי אף אחד לא ילמד להכין סיגרים חריפים או מתוקים! :)
        13/6/09 07:42:

      לא הייתי שם מאז שהפסקתי לאכול בעלי חיים, אבל אני זוכרת שהשם לגמרי הצדיק את עצמו. היה טעים לאללה. עם זאת... הרגשתי שם קצת כמו במוזאון נבוך

       

      הייתי במסעדות לא פחות משובחות ויוקרתיות שנתנו תחושה הרבה יותר ביתית, זה לא אמור להיות סותר.

       

      ואולי זו רק אני.

       

        12/6/09 11:53:


      זה היה הפרס הראשון?