עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    מאכילה חינם

    מתכונים, חוויות ותצלומים מהמטבח שלי ושל אחרים

    Every little step - מאחורי שורת המקהלה

    0 תגובות   יום ראשון, 17/5/09, 01:08

     

     

    לפני שהלכתי לראות את "Every little step",  במסגרת פסטיבל דוק-אביב חשבתי על ההבדל שבין אודישן לבין ראיון עבודה. לכאורה נראה שהדברים זהים - בשניהם אתה מגיע למקום שהיית רוצה לעבוד בו וצריך לתת את השואו הכי מוצלח שאפשר. את שניהם מלווה כסיסת ציפורניים ושאלות רבות - איך הייתי? אהבו אותי? פעלתי נכון? נתתי את מה שהם רצו? התקבלתי? לא התקבלתי?  

     

     

    יש אנשים שמהלך חייהם בנוי מאודישן אחד למשנהו. החיים שלהם תלויים בין ה"כן" וה"לא". מי שמכיר את "שורת המקהלה" (שעליו מבוסס Every little step) יודע שהסרט הזה בנוי בדיוק על המתח הזה: 16 רקדנים מגיעים ליום אודישנים מפרך במהלכו הם נדרשים לרקוד, לשיר ובעיקר לספר על עצמם ולהיות אמיתיים. כל זאת כדי לקבל תפקיד במקהלה של אחד ממחזות הזמר של ברודווי. הסרט, שיצא בשנת 1985 סיפק אינספור להיטים וסצנות מחול מהמרשימות ביותר שנראו על המסך. תוסיפו לזה קצת גרביונים, קצת בגדי גוף, מכנסי הזעה, פציעות ותחבושות אלסטיות והרי לכם התמונה כולה.

     

     Every little step נע גם הוא על מתח בין שתי נקודות, אך כאן מדובר בשתי נקודות זמן שונות. הנקודה הראשונה מתארת את התהליך שקדם לכתיבת התסריט והמוזיקה ולבניית הכוריאוגרפיות של "שורת המקהלה", שבו מייקל באנט, רקדן וכוראוגרף מצליח, מכנס 16 רקדנים כדי לדבר איתם על חייהם במקצוע ומקליט את השיחות. על הבסיס הזה נרקמת העלילה. נקודת הזמן השנייה מתייחסת לתהליך עלייתו של המחזמר "שורת המקהלה" על במות ברודווי בשנת 2006, החל מהאודישנים הראשונים וכלה בפרימיירה הנוצצת.

     

    החוויה שמתעוררת במהלך הצפייה ב Every little step יכולה להזכיר חלום בתוך חלום. הרי עלילת "שורת המקהלה" מתארת  אודישן אחד גדול ו-Every little step הוא על האודישנים שעשו רקדנים ושחקנים כדי להתקבל אליו. רוב המועמדים הם פחות או יותר בגיל של הסרט, ומגיעים עם אותו ברק בעיניים של אלה שכיכבו בגירסה המקורית. זה מדבר בדיוק אליהם - מילות השירים במחזמר מדברות על הרצון לרקוד, על הצורך להשיג עבודה, על השינויים (לפעמים הפלסטיים) שצריך לעבור כדי להתקבל ללהקה, על הצלקות הנפשיות והפיזיות שמותיר בך המקצוע.

     

     

     במהלך הסרט מלווים הצופים שלב שלב את המועמדים לתפקידים השונים, זוכים לשמוע אינספור ביצועים ללהיטים המוזיקליים ולחזות באיטנרפטציות שונות לקטעי המחול והמשחק. נוספים להם גם קטעים המלווים את המועמדים בהתרגשות שלפני האודישן ובזו שאחריו, בהמתנה לטלפון מההפקה, בנסיעות, ובשיחה הדומעת שמבשרת להורים - "עברתי" או "לא עברתי".
    הצופים מלווים גם את נקודת המבט השנויה שבה הם מצטרפים לכל לבטיו של הצוות המלהק - מתרגשים איתם משחקנים מוכשרים, צוחקים על הרקדניות שמתקשות להגיע לטונים הגבוהים בשירה ומתלבטים עימם במי כדאי לבחור לתפקיד דמותה של קאסי, שעבורה נבחנות המועמדות בשלושה קטעים נפרדים: משחק, מחול ושירה.

     

     

     

     יש לא מעט רגעים מרגשים בסרט הזה, אך החוויה וההנאה מהם מתעצמת וגוברת עבור מי שמכיר היטב את גירסת המקור. כך למשל כשהכוריאוגרפית התזזיתית ורחבת המימדים שעובדת עם הרקדנים לקראת האודישנים למחזמר מתגלה כלא אחרת מאשר השחקנית שגילמה את דמותה של קוני, הרקדנית הנמוכה והמיניאטורית שלא זכתה מעולם להגיע למידות (ובעיקר לגובה) של בלרינה אמיתית. כך גם כאשר מתלבט הצוות המלהק (ולמען האמת, גם קהל הצופים) איזו מועמדת ראויה למלא את תפקיד דמותה של כריסטין חסרת הביטחון. רק מי שמכיר את דמות המקור יודע מראש מי מהמועמדות ראויה יותר, ולמה.

     

    "אני יודע כמה אתם מתרגשים ומבקש מכם לעבוד עם ההתרגשות הזאת", מבקש בימאי המחזמר מהמועמדים שהגיעו לשלב האודישנים האחרון, "אל תנסו להסתיר אותה כי זה מרכז העלילה והסיפור של 'שורת המקהלה'". אם נחזור לנקודת ההתחלה, בהשוואה שבין אודישן לראיון עבודה, הרי שקולה הבקשה למצב שבו אנו נמצאים בראיון עבודה אך במקום לספר לבוס העתידי שלנו איך אנחנו אמורים לתפקד במצב לחץ, אנחנו יכולים פשוט להתבונן במצב הטבעי (הלחוץ) שלנו, ולהראות לו את זה על המקום.  

     

    בשורה התחתונה: אל תתבלבלו עם ספיישלי האודישנים של "נולד לרקוד". לא תמיד במה ערומה וחותלות דהויות מצליחות להעביר את החיים השלמים שבין ה"כן" וה"לא". ב-Every little step אין יציאה לפרסומות שאמורה להגביר את המתח באופן מלאכותי, כאן מתגשם (או לא מתגשם) החלום האמיתי. כי למרות כל הקלישאות על ניו יורק ועל שואוביזנס, אין כמו לשמוע את המשפט התמים-אך-אמביציוזי מהסרט המקורי:
    “I’m gonna make it on Broadway!”

     

    ועוד משהו שנזכרתי בו פתאום: http://stage.co.il/Stories/562355

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה