עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    אין זמן כזה- "אחר כך"-קליוסטרו

    .............
    ניסיון חיי לימד אותי שהמשפט -
    \"אין זמן כזה אחר כך\" נכון ביסודו
    אבל מוטעה במציאות.
    כמי שנגוע ב 'דלקת כרונית בהווה',
    קרי:
    תולה מהר את הכביסה כדי לסיים,
    ולא תולה אותה אחד אחד ונהנה מכל אטב...
    (או כפי שהמתחכמים יגידו לא קונה מייבש כביסה)
    גיליתי שכאן במחשב יש זמן כזה אחר כך,
    שזה עכשיו.

    עדכון מהמרפסת:
    עכשיו תליתי כביסה, אחד אחד
    כיף כזה כבר ממזמן לא היה לי.

    ארכיון

    0

    מכל האמהות שבעולם

    16 תגובות   יום שבת, 18/4/09, 22:38

    ערב יום השואה זה יום השנה החמישי למותה.


     
    אמא שלי לא תחזור, לא רק אמא שלי, עוד אמהות, בעולם כולו, לא תחזורנה.

    ויש משהו באימהות הזאת, שהיא נפרדת משאר הרגשות של  פרידה מכל סוג שהוא.
     
    הקיץ חוזר כל שנה, הוא מביא אתו את ההתחלה של ההסתגלות. אמא שלי הלכה בערב יום השואה, עד שהלכה היא הייתה שם בשבילי במוחלט.
     
    זה היה באביב, היה ערב, כמעט חושך, קברנו אותה בטקס עצוב ורב משתתפים, לעולם לא אשכח שתי תמונות שנחרטו עמוק , האחת שהלכנו להיפרד ממנה, אחותי הקטנה (שנהייתה שוב קטנה ברגע), ואני ללא משקפי שמש, עם הבכי לא מוסתר.
     
    צעדנו בשביל ל 'מסדר הזיהוי', לוודא שבאמת אין לנו יותר אמא. שזאת היא מונחת שם דוממת, לנצח. רגע עוצמתי שאלמלא הייתי שם לא הייתי מאמין שזה קורה, או קרה.
     
    הרגע ההוא, באור של לפני שקיעה, שם בצד אח ואחות מחובקים ביתמות עוטפת, בוכים ביחד לראשונה מאז הילדות שחלפה לה, כמה עשורים לפני.
     
    הראו לנו אותה, שהיא שם, שהיא הלכה מכאן. עמדנו בוכים בקול, אחוזים חזק כמעט בכל הכוח, בנו, במי שהיינו עד לאותו רגע.
     
    התמונה השנייה הייתה ממש מיד לאחר הקבורה, מייד לאחר הטקס הרמנו את הראש לרגע, אני העזתי להסתכל למרומים, ושם בשמיים הוא היה תלוי, החיוך האחרון שלה, רבע ירח מדהים  תלוי בחלל הפתוח.
     
    מתוך הספד שכבר נקרא:
     
    בלב שלנו יש אור שכזה
    שדולק נוגה, כאילו היה יוצר  השקט בעצמו
    אליו אנחנו מייחלים עם או מבלי דעת,
    ושמה את גרה
    באור הזה,
    כמו מגדלור של החיים
    שמזהיר מסכנות ומסמן את הדרך
    הלוך וחזור
    מכאן ובחזרה.

     

    *התמונה- מחול האתים, עיבוד ממוחשב לרגע קשה

     

    קליוסטרו זה קוסם

    דרג את התוכן:

      תגובות (16)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/4/09 14:48:

      אוֹר צַח וּפָשׁוּט עִלַּת כָּל הָעִלּוֹת לְךָ דּוּמִיָּה יַחְדְּלוּן הַקּוֹלוֹת אֵין אֹמֶר וּדְבָרִים אֵין דּוֹרְשִׁים תְּחִלּוֹת מִי יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלּוֹת יְיָ אָדָם הַגָּדוֹל קַדְמוֹן לְכָל קְדוּמִים מִמֶּנּוּ תּוֹצְאוֹת חַיִּים קַיָּמִים עֶשֶׂר קְדֻשּׁוֹת אוּרִים וְתֻמִּים צוּר כָּל הָעוֹלָמִים יָהּ יְיָ                                                          ר' אברהם יצחק ענתבי
        27/4/09 13:45:
      נוגע ללב.שלא תדעו צער
        26/4/09 00:29:

      הכתיבה שלך מרגשת בעוצמות נדירות.

      הרגישות שבך נפלאה, עד כדי דמעות.

       

      יהי זכרה של אמך ברוך.

      מרגישים עד לכאן את ליבך האוהב.

       

      שלך,

      שרון.

       

       

        19/4/09 23:39:

      צטט: לולה של היום 2009-04-19 11:08:12


      אני כלכך מזדהה עם הכתוב

      גם אמא שלי לא תחזור

      וכבר 34 שנים אין לי אותה

      מכל האמהות בעולם האמא שלנו תמיד תשאר בלב

      עוד אחזור בהפסקת ביניים נגמרו לי הכוכבים.

      הלילה אשים פה.

      שבוע טוב.

       

       

      הכוכב הגיע!
        19/4/09 23:32:


      אוףףף קליוסטרו,

      איך הייתי רוצה לעשות לך קסם שהיא תחזור...

       

        19/4/09 22:25:


      הצטמררתי...

               

        19/4/09 19:59:

      הדבר היחידי שעולה לי לאמר לך הוא משפט שקראתי בספר לפני הרבה שנים ונשאר עמי:

      To live in the hearts that you leave behind is not to die

      יהיה זכרה ברוך.

        19/4/09 19:23:


      עצוב..

       

      יהי זכרה ברוך.

        19/4/09 11:08:


      אני כלכך מזדהה עם הכתוב

      גם אמא שלי לא תחזור

      וכבר 34 שנים אין לי אותה

      מכל האמהות בעולם האמא שלנו תמיד תשאר בלב

      עוד אחזור בהפסקת ביניים נגמרו לי הכוכבים.

      הלילה אשים פה.

      שבוע טוב.

        19/4/09 10:11:

      אתמול כשחיפשתי את אמא שלי לשתף אותה בדבר מה והיא לא ענתה לי, חשבתי על כך שלעולם אחפש אותה, גם אחרי מותה, גם כשאהיה סבתא, אחפש את אמא שלי.

      אמא זו אמא בכל גיל ובכל מצב, היא החומה המגוננת עלינו מן העולם, היא המקום הבטוח שלנו, היא הנותנת אהבה ללא תנאי. לשם נרצה לשוב, להתכרבל, לנוח.

       

      ישראל, כתבת מדוייק כל כך, אישי ונוגע. תודה.

        19/4/09 08:50:


      ובלי מילים,

      גם אני פה.

        19/4/09 06:42:

      עצוב ונוגע.

      שתנוח בשלום על משכבה.

        19/4/09 00:00:

       

       

      עצוב.

      חיבוק.

        18/4/09 23:57:


      *

      היא נמצאת כנראה במקום טוב, שם לא סובלים יותר, יחד עם אבא שלי האהוב, יחד עם עוד הורים.

      נמצאת בהחלט גם אתך, כמו שאבא שלי נמצא אתי תמיד, עדיין, בכל שנייה, בלב בפנים.

      כולם שם משגיחים כל אחד על אהוביו מלמעלה באהבה רבה, אני בטוחה.

       

      שבוע טוב קוסם

        18/4/09 22:51:


      מאד אמיתי, נוגע ומלא אהבה

       היא שם איתך תמיד גם אם במימד אחר

      *שלך שרי

        18/4/09 22:50:

       

      שם בשמיים תלויים החיוכים של האמהות והאבות שהלכו לעולמם עד היום הזה.