עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    הסינכדוכה של קאופמן

    27 תגובות   יום שלישי, 14/4/09, 23:39


    סינכדוכה הוא מושג שמתייחס להחלפה של אובייקט שלם בחלק ממנו על מנת לסמן אותו. בשיח העיתונאי למשל, "הבית הלבן" הוא סינכדוכה לממשל האמריקאי או לתפקיד נשיא ארצות הברית. ביתו של הנשיא מוחלף במשמעות של מעמדו. בסרטו הראשון כבמאי של התסריטאי המופלא של "להיות ג'ון מלקוביץ'", "אדפטיישן" ו"שמש נצחית בראש צלול", הוא מבצע מספר סינכדוכות, תוך שימוש בטכניקות מבנה תסריטאיות אבל גם בבחירת האימאז'ים החזותיים. עולם התיאטרון שעומד במרכז הסרט מהווה סינכדוכה לחיים עצמם בתור היותו מראה שלהם. כך"סט" מוקטן של העיר ניו יורק מייצג רעיון גדול ממנו – המרחב שבתוכו גדל אדם להבין את מקומו עלי אדמות. השימוש בכפילים, שימוש מוכר אצל קאופמן מתסריטיו הקודמים, מקבל כאן משמעות סינכדוכית משום שהכפילים מייצגים דמויות במציאות. הכפילים הללו הם כמובן שחקנים שמגלמים תפקיד, הם מסמנים בפרפורמנס שלהם את הדמויות שלכאורה קיימות במציאות של במאי התיאטרון קיידן קוטארד, אם בכלל אפשר לדבר על משהו שניתן לקרוא לו מציאות מוחלטת בסרט הזה.  

     

     לאחר שאשתו - אמנית של ציורים מיניאטוריים הנצפים באמצעות זכוכיות מגדלת - עוזבת אותו לברלין עם בתו, מותירה אותו בודד להגות ולפתח הצגה בהאנגר ענק שניתן לו כמלגה, פורש קוטארד למחזה של החיים של עצמו. הסרט מניע אותנו במורד חייו, בהם הוא מנסה להרים את הפרוייקט במשך שלושים שנה, מפספס מערכת יחסים אלטרנטיבית עם הקופאית שהפכה לעוזרת האישית שלו, ונושא לאישה את השחקנית האנגלייה שמגיעה לגלם בדיוק את אותה קופאית במחזה שבתוך המחזה שבתוך המחזה. כך מסתובבות להן השחקניות סמנתה מורטון ואמילי ווטסון כדמויות מראה האחת של השנייה, וכך בסופו של דבר הופכת שחקנית משנה במחזה, זו שמגלמת את דמותה של המנקה (דיאן וויסט), לקוטארד עצמו, בגרסת האנימה (Anima) שלו (המשלים הנקבי?). תהליך הזדהותי זה נראה לי אחד התהליכים המהותיים לסרטו של קאופמן (אם כי אני בטוח שצפיות נוספות ייפתחו ערוצים רבים נוספים), שבעצם משרטט תהליך של התבגרות אישית, מקיום נרקסיסטי שבו קוטארד הוא המרכז של עולמו, להבנה שגם לדמויות המשנה של חיינו, גם למנקות, יש מחזה פרטי משלהן, בו הן הדמות הראשית.    

    קוטארד מתהלך בתוך הסט של חייו כמו רוח, אחוז חרדה בלתי נשלטת מפני אופציית המוות, במיוחד לאחר שהרופא שלו נותן בו מבטים מאיימים. האם "סינכדוכה, ניו יורק" מהווה גלישה לנבכי הפסיכוזה הדכאונית שלו? ראוי לציין שבתחילת הסרט, כשבתו בת השבע שואלת אותו מה יש לו על הפנים הוא עונה לה: Sycosis (מחלת עור) אבל לא Psychosis (פסיכוזה). לא שזה עוזר לה במשהו כי היא לא מבינה לא את זה ולא את זה. ואולי אותה מחלת עור משמשת סינכדוכה למצבו הנפשי של קוטארד – ריקבון, יצר הרסני, מלנכוליה, התפרקות. אולי התפרקות העור הזו מרמזת להתפרקות הזהות שהוא עומד לחוות, למצב הדיסוציאטיבי שמתגלם על במת התיאטרון. הנרקיסיזם שעומד במרכז העשייה האומנותית (והסרט מהדהד גם את וודי אלן, ללא ספק – התגלמות הנרקיסיזם הניו יורקי בקולנוע) מסומן באמצעות הזהויות המפוצלות המגולמות בכפילים, מה שמהדהד את מליון המלקוביצ'ים בתסריט של קאופמן אותו ביים ספייק ג'ונס לפני מספר שנים. הוא גם בא לידי ביטוי במחוות לסרט אחר שדן בעולם התיאטרון – "הכל אודות חווה" (במיוחד הסצנה שבה מגיע מעריץ של קוטארד, לבוש מעט כמוהו, על מנת להיבחן לתפקיד הבמאי קוטארד ב....מחזה שבתוך הסרט). גם מערכת היחסים שבין הבמאי לעוזרת שלו מהדהדת את יחסי המרות שבין השחקנית מארגו (בטי דייויס) לעוזרת האישית שלה, איב, זו שעומדת להיכנס לנעליה. כי איך אמרנו? גם לדמויות משנה יש קיום של "דמות ראשית" במחזה של חייהן. קוטארד לומד להכיר בזה שהוא כגרגיר חול על חוף הים, משהו שכולנו אמורים ללמוד עם השנים. העולם לא נע סביבנו וסביבנו בלבד וההתעסקות הזאת ב"אני, אני, אני!" הזה רק מסיטה אותנו מהדברים שיכולים לעשות לנו טוב – תקשורת בין-אישית. תהליך הקבלה הזה מתבטא אפילו בעובדה שהדיאלוגים בתחילת הסרט, במיוחד בין קוטארד לאשתו הנוטשת, רוויים בתחושת חוסר קומוניקציה. בסוף הדיאלוגים כבר מפנים את מקומם למחוות אמיתיות של רגש, של אהבה.   

     

     כמו בכל סרטיו גם כאן מפרק קאופמן את המציאות למרכיביה האלטרנטיביים, המקבילים. אחד מהם הוא הקיום שבסימולקרה, הקיום שעל מסך הקולנוע, הפיקציה של הבמה שמהווה מראה למציאות. השני הוא הפנטזיה, עולם החלום, והסרט אכן מקבל מימדים "לינצ'יאניים" (מלשון דייויד לינץ') מהרגע שבו קוטארד מוצא עצמו נטוש בתוך סימולקרה של חייו. איך אמר שייקספיר: החיים הם במה ואנו רק שחקנים. אבל את זה ידענו כבר.

    דרג את התוכן:

      תגובות (27)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/4/09 10:42:

      צטט: דיפלו 2009-04-22 10:28:23


      סיכדוכה ? חשבתי שז עוד דמות חנוך לווינית בתחילה , סחה על השיעור. תודה:+)

       

       

      סינכדוכה זה אחלה שם חנוך לויני
        22/4/09 10:28:

      סיכדוכה ? חשבתי שז עוד דמות חנוך לווינית בתחילה , סחה על השיעור. תודה:+)
        21/4/09 17:14:

      צטט: טלי75 2009-04-21 15:08:41

      צטט: nicolasux 2009-04-19 14:43:32

      צטט: yaeli_space 2009-04-19 11:14:38


      פששש.. אתה כותב ממש כמו לקרוא עבודת מחקר.

       

      בפוסט , לדעתי, אתה צריך לכתוב בעברית פחות אקדמאית.

       

      למרות זאת, קראתי בריכוז ..ונהנתי מאוד*

       

       

       

      זאת ביקורת שאני מקבל הרבה. העניין הוא שלוקח לי יותר זמן לערוך את מה שאני כותב ל"פשוט" יותר מאשר פשוט סתם לכתוב. אז אני מעדיף פשוט להשאיר את המצב ככה ולקוות שיותר ויותר אנשים יאותו להתאמץ קצת יותר בקריאה ואולי אפילו יהנו מזה. עובדה שבסופו של דבר קראת בריכוז ונהנת, אז למה לא להמשיך?  אני מודע לזה שאולי בגלל זה יש לי פחות קוראים, אבל אני לוקח אחריות על זה. אין לי תלונות.

       

      מקווה שתחזרי לעיין בהתפלצפויות שלי ותודה לך!

       

      אנא, השאר את המצב כמות שהוא. כתיבה מצויינת, מקיפה ולעומק של אחד הסרטים המורכבים שראיתי לאחרונה. 

       

      אשאיר גם אשאיר. come again

        21/4/09 17:12:

      צטט: יגאל שתיים 2009-04-21 16:38:48

      הכתיבה המשובחת והמפורטת שלך - פשוט הייתה חסרה כאן :-)

       

       

      נבוך
        21/4/09 17:11:

      צטט: belinda maze 2009-04-21 16:25:21


      ג'יזס!  השוו אותך פה לנבוקוב, בנאדם.

      רק רציתי לוודא ששמת לב

      :-)

       

       

      בלינדלה, קטונתי
        21/4/09 16:38:

      הכתיבה המשובחת והמפורטת שלך - פשוט הייתה חסרה כאן :-)

        21/4/09 16:25:


      ג'יזס!  השוו אותך פה לנבוקוב, בנאדם.

      רק רציתי לוודא ששמת לב

      :-)

        21/4/09 15:08:

      צטט: nicolasux 2009-04-19 14:43:32

      צטט: yaeli_space 2009-04-19 11:14:38


      פששש.. אתה כותב ממש כמו לקרוא עבודת מחקר.

       

      בפוסט , לדעתי, אתה צריך לכתוב בעברית פחות אקדמאית.

       

      למרות זאת, קראתי בריכוז ..ונהנתי מאוד*

       

       

       

      זאת ביקורת שאני מקבל הרבה. העניין הוא שלוקח לי יותר זמן לערוך את מה שאני כותב ל"פשוט" יותר מאשר פשוט סתם לכתוב. אז אני מעדיף פשוט להשאיר את המצב ככה ולקוות שיותר ויותר אנשים יאותו להתאמץ קצת יותר בקריאה ואולי אפילו יהנו מזה. עובדה שבסופו של דבר קראת בריכוז ונהנת, אז למה לא להמשיך?  אני מודע לזה שאולי בגלל זה יש לי פחות קוראים, אבל אני לוקח אחריות על זה. אין לי תלונות.

       

      מקווה שתחזרי לעיין בהתפלצפויות שלי ותודה לך!

       

      אנא, השאר את המצב כמות שהוא. כתיבה מצויינת, מקיפה ולעומק של אחד הסרטים המורכבים שראיתי לאחרונה. 

        21/4/09 11:38:

      צטט: רני123 2009-04-21 11:14:12

      צטט: nicolasux 2009-04-21 08:46:10

      צטט: רני123 2009-04-21 03:32:05


      מצד אחד מחכים, מרתק וראוי להערכה.

      מצד שני גורם לתחושת נחיתות ועצב על עיורונו וחוסר מודעותו  של האדם הפשוט, ההדיוט שלא באשמתו.

      סליחה שלי. לכל המורכבות ולכל הרבדים הנסתרים האלו.

       

      כך חשתי אחרי שקראתי את לוליטה.

       

      לא הבנתי מה גורם לך לתחושת נחיתות ועצב -הפוסט או הסרט?

       

      הידיעה שקיימת מורכבות הנעלמת מעיני היא הגורמת לרעות החולות הללו.

      ופוסט מהסוג הזה מדגים זאת היטב. הסרט כשלעצמו גורם לי להנאה, אלא שאני מקבל ממנו אך ורק את מה שאופקי הצרים ומודעותי המוגבלת מאפשרים לי. ממש כמו בחיים עצמם, נשמטים מפני כל כך הרבה פרטים.

       

       

      בסדר, אבל זה אך טבעי. אני בטוח שבדברים שהם מרכז ההתעניינות שלך, התחביבית או המקצועית, אתה רואה דברים שאחרים לא מודעים אליהם.

       

      בשביל זה אני כותב, כדי לחלוק עם אחרים שאולי פחות מיומנים בקריאה של טקסטים קולנועיים, את מה שאני רואה או מבין. אני בטוח שאם אתה מתעניין בקולנוע ותתחיל להתעמק ולקרוא, גם אתה תתחיל לראות דברים שבעבר לא ראית. בסופו של דבר, הרי גם אני הייתי במקום פחות מיומן לפני עשר שנים, נגיד. וגם היום אני עדיין מוגבל ביחס להרבה אנשים אחרים, מיומנים ומנוסים ממני.

       

      ואני שמח שהצלחתי לעורר את סקרנותך. תודה על ההתייחסות :) 

        21/4/09 11:14:

      צטט: nicolasux 2009-04-21 08:46:10

      צטט: רני123 2009-04-21 03:32:05


      מצד אחד מחכים, מרתק וראוי להערכה.

      מצד שני גורם לתחושת נחיתות ועצב על עיורונו וחוסר מודעותו  של האדם הפשוט, ההדיוט שלא באשמתו.

      סליחה שלי. לכל המורכבות ולכל הרבדים הנסתרים האלו.

       

      כך חשתי אחרי שקראתי את לוליטה.

       

      לא הבנתי מה גורם לך לתחושת נחיתות ועצב -הפוסט או הסרט?

       

      הידיעה שקיימת מורכבות הנעלמת מעיני היא הגורמת לרעות החולות הללו.

      ופוסט מהסוג הזה מדגים זאת היטב. הסרט כשלעצמו גורם לי להנאה, אלא שאני מקבל ממנו אך ורק את מה שאופקי הצרים ומודעותי המוגבלת מאפשרים לי. ממש כמו בחיים עצמם, נשמטים מפני כל כך הרבה פרטים.

       

        21/4/09 08:46:

      צטט: רני123 2009-04-21 03:32:05


      מצד אחד מחכים, מרתק וראוי להערכה.

      מצד שני גורם לתחושת נחיתות ועצב על עיורונו וחוסר מודעותו  של האדם הפשוט, ההדיוט שלא באשמתו.

      סליחה שלי. לכל המורכבות ולכל הרבדים הנסתרים האלו.

       

      כך חשתי אחרי שקראתי את לוליטה.

       

      לא הבנתי מה גורם לך לתחושת נחיתות ועצב -הפוסט או הסרט?

       

        21/4/09 03:32:


      מצד אחד מחכים, מרתק וראוי להערכה.

      מצד שני גורם לתחושת נחיתות ועצב על עיורונו וחוסר מודעותו  של האדם הפשוט, ההדיוט שלא באשמתו.

      סליחה שלי. לכל המורכבות ולכל הרבדים הנסתרים האלו.

       

      כך חשתי אחרי שקראתי את לוליטה.

        20/4/09 19:28:


      נו, תראה איפה נפגשים...

      נשמע מעולה

      וכתוב מעולה

        20/4/09 08:09:

      צטט: רוניאלי 2009-04-20 00:53:59

      הי, שמחה שביקרתי, אהבתי את כתיבתך המשובחת, וכמובן שעשית לי חשק רב לצפות בסרט.

      נשמע מאד מרתק ומעניין... ריבוי העולמות במבט ריאליסטי בהחלט יכול להפוך את הפילוסופיה

      הקוונטית למשל, למשהו הרבה פחות מיסטי, או מופשט, והרבה יותר מובן . בסופו של דבר, נראה

      לי שהמחשבה הזו, שאנחנו פסיק ביקום, בהקשר לתובנות של הסרט שהבאת, דווקא מאפשרת

      גם את האופוזיט- היכולת שלנו להיות כל אחד אחר בו זמנית, מקרבת אותנו גם לעוצמה שבאחדות.

      לדעתי, זה גמיש כמו מסתיק... (המשמעות של הסובייקט בעולם)... טוב, מקווה שלא סיבכתי ענינים:-)

       

      בטוח לא יותר ממני :)

        20/4/09 00:53:

      הי, שמחה שביקרתי, אהבתי את כתיבתך המשובחת, וכמובן שעשית לי חשק רב לצפות בסרט.

      נשמע מאד מרתק ומעניין... ריבוי העולמות במבט ריאליסטי בהחלט יכול להפוך את הפילוסופיה

      הקוונטית למשל, למשהו הרבה פחות מיסטי, או מופשט, והרבה יותר מובן . בסופו של דבר, נראה

      לי שהמחשבה הזו, שאנחנו פסיק ביקום, בהקשר לתובנות של הסרט שהבאת, דווקא מאפשרת

      גם את האופוזיט- היכולת שלנו להיות כל אחד אחר בו זמנית, מקרבת אותנו גם לעוצמה שבאחדות.

      לדעתי, זה גמיש כמו מסתיק... (המשמעות של הסובייקט בעולם)... טוב, מקווה שלא סיבכתי ענינים:-)

        19/4/09 21:40:

      צטט: שטוטי 2009-04-19 13:38:57

      יופי של ביקורת, תענוג לקרוא. קאופמן הוא יוצר מחונן, שכל סרט שלו מעורר מחשבות קיומיות עמוקות, ותמיד כיף לצפות בסרטיו שוב ושוב - וביקורות כאלה מחדדות ומעמיקות את הצפייה - אז תודה רבה!

       

      חיוךתבוא תמיד

        19/4/09 14:43:

      צטט: yaeli_space 2009-04-19 11:14:38


      פששש.. אתה כותב ממש כמו לקרוא עבודת מחקר.

       

      בפוסט , לדעתי, אתה צריך לכתוב בעברית פחות אקדמאית.

       

      למרות זאת, קראתי בריכוז ..ונהנתי מאוד*

       

       

       

      זאת ביקורת שאני מקבל הרבה. העניין הוא שלוקח לי יותר זמן לערוך את מה שאני כותב ל"פשוט" יותר מאשר פשוט סתם לכתוב. אז אני מעדיף פשוט להשאיר את המצב ככה ולקוות שיותר ויותר אנשים יאותו להתאמץ קצת יותר בקריאה ואולי אפילו יהנו מזה. עובדה שבסופו של דבר קראת בריכוז ונהנת, אז למה לא להמשיך?  אני מודע לזה שאולי בגלל זה יש לי פחות קוראים, אבל אני לוקח אחריות על זה. אין לי תלונות.

       

      מקווה שתחזרי לעיין בהתפלצפויות שלי ותודה לך!

        19/4/09 13:38:
      יופי של ביקורת, תענוג לקרוא. קאופמן הוא יוצר מחונן, שכל סרט שלו מעורר מחשבות קיומיות עמוקות, ותמיד כיף לצפות בסרטיו שוב ושוב - וביקורות כאלה מחדדות ומעמיקות את הצפייה - אז תודה רבה!
        19/4/09 11:14:


      פששש.. אתה כותב ממש כמו לקרוא עבודת מחקר.

       

      בפוסט , לדעתי, אתה צריך לכתוב בעברית פחות אקדמאית.

       

      למרות זאת, קראתי בריכוז ..ונהנתי מאוד*

       

       

        18/4/09 23:42:

      ראיתי את הסרט בשבוע שעבר.

      סרט פשוט מרתק!!

       

        18/4/09 12:53:

      צטט: nicolasux 2009-04-17 17:20:41

      צטט: or-ly22 2009-04-17 15:11:58


      תודה על ה"ניתוח" המעניין,

      החזרת אותי כמה שנים טובות

      אחורה לתק' הלימודים.:)

      *

       

       

      וזה טוב או לא טוב? :)

       

      זה מ ע ו ל ה +:))

        17/4/09 18:07:
      מפורט ומעניין תודה
        17/4/09 17:20:

      צטט: or-ly22 2009-04-17 15:11:58


      תודה על ה"ניתוח" המעניין,

      החזרת אותי כמה שנים טובות

      אחורה לתק' הלימודים.:)

      *

       

       

      וזה טוב או לא טוב? :)
        17/4/09 15:11:


      תודה על ה"ניתוח" המעניין,

      החזרת אותי כמה שנים טובות

      אחורה לתק' הלימודים.:)

      *

        16/4/09 13:53:

      או קיי. זה הסרט הבא לתור לסופ"ש.

      מזל שהתחיל השבוע וכבר הוא נגמר :-) 

        16/4/09 09:58:

      צטט: shoegazer 2009-04-15 21:27:50


      היטבת להציג את המורכבות והעומק  של הסרט היפה הזה.

       

       

      האמת היא שאני לא בטוח שכל כך היטבתי. הסרט כל כך מורכב שאולי צריך לחשוב עליו קצת יותר כדי לנסח משהו יותר קוהרנטי. וגם לצפות בו שנית ושלישית...

       

      אבל תודה בכל זאת :)

        15/4/09 21:27:

      היטבת להציג את המורכבות והעומק  של הסרט היפה הזה.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ערן קידר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין