עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    Gifted

    הבלוג שלי מתעסק ודן בנושאים שסובבים ומעניינים אותי - אמנות ועיצוב על היבטיהם לחיוב או לשלילה, צרכנות אלטרנטיבית, תרבות, תרבות הרשת, צילום, ידע ומידע, ושאר ירקות....

    מקווה שתהנו - אשמח לשמוע תגובות.
    \"we all have been Gifted - we just need to be this way now!\"

    אם אתם מעוניינים לרכוש חלק מזמני וכישוריי או אולי אחד מצילומי אתם מוזמנים ליצור איתי giftedesign@gmail.com
    או להתקשר לסטודיו בשעות העבודה המקובלות 03-5185125 begin_of_the_skype_highlighting              03-5185125      end_of_the_skype_highlighting begin_of_the_skype_highlighting              03-5185125      end_of_the_skype_highlighting begin_of_the_skype_highlighting              03-5185125      end_of_the_skype_highlighting
    קפה ראשון עליכם (וזמני שלי עלי...).

    פרופיל

    אמן סודי
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    מחשבות על זיכרון, זמן ורשמים מהמילואים חלק א'.

    28 תגובות   יום שני, 6/4/09, 00:15

    טוב, אז חזרתי מהמילואים – להלן קצת מחשבות רשמים ותמונות שליקטתי במהלכם.

     

     

    ''
    הנעליים שלי גם בדרך...(אילו של חייל אחר שכבר עשה מעשה)
     
    ''
    לא ינוח....

     

     

     

    למי שלא יודע מילואים בתרבות הישראלית היא סוג של חופש בהכרח ובתשלום אותה עושה חלק קטן מהאוכלוסייה ששירת ביחידות קרביות. הטיעונים של חיילי המילואים לגבי התיצבותם הם רבות – החל מ"חופשה מהאישה, הילדים והעבודה", דרך "אני לא יכול לדפוק את החברים שלי" וכלה ב- "כי לא הצלחתי להתחמק". אצלי ביחידה (שמורכבת מבליל של יחידות שדה וותיקי חיילי יחידה שהייתה שייכת לתותחנים) אין כל כך אידאולוגיה - היא מתה מזמן - קברו אותה רבים וטובים לפנינו כשאת הערכים החליפו בכסף מזומן ובדולרים אצל מיטב הסוחרים והכלכלנים כדוגמא ומופת לקפיטליזם. 

     

     

     

    ''
    מה קורה לאנשים כשמשעמם להם (עושים שטויות וקוראים לצלם...)
     
    ''
    שירה בעמדה

     

     

    במשימות אותן ביצענו בשנים האחרונות תפקידך הוא לשמור – לרוב על עצמך, אבל גם על אחרים – על חבריך למילואים ועל אזרחי מדינת ישראל (למרות שליברמן טען וזכה ללא מעט קולות בעקבות הצהרתו ש"אין אמנות אין אזרחות"

     

    וזה מכבר גם הצהיר "מי שהתכונן לשלום שיתכונן למלחמה" אז כנראה שאני לא צריך לשמור על כל התושבים רק על האזרחים שמבינהם...). ויכוחים על אידאולוגיה ועל שאלות פוליטיות אין להם כל כך מקום במילואים, הם רק מעוררים מחלוקות, יוצרים פילוג, מורידים את המוטיבציה, וגם פשוט כי המ"פ יצעק אליך ויטען שבאנו לבצע את הפקודות ולעשות את העבודה, את הפוליטיקה משאירים בבית (אני לא מאשים אותו, גם ככה יש לו מספיק כאבי ראש לטפל בהם – כמות כוח אדם נמוכה, רכבים שמתקלקלים חדשות לבקרים, חוסר בציוד לעיתים קרובות או משימות שצצות להם לעיתים במפתיע כמו פטריות אחרי גשם טוב, ומילואימניקים שאחד הדברים האחרונים שהם רוצים לעשות זה מילואים – בלאגנים – בכיף, אבל מילואים....).

     

     

    ''
    גם מלון וגם מטווח איזה עולם "נפלא" (הכניסה לאריאל)
     
    ''
    מזון רוחני

     

     

     

    בעשרה ימים האחרונים היה לי לא מעט זמן להרהר עם עצמי ועם חיילים אחרים ולחשוב על היכן עובר הגבול הדק בין "לא ינום וישקוט שומר ישראל" לבין "וכיתתו חרבותיהם לאיתים וחניתותיהם למזמרות. לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה".  

     

     

     

    ''
    רגל בצבא ורגל באזרחות (זה בסדר גם באזרחות עמית עובד כשומר...)
     
    ''
    משפחת המילואים

     

     

    היה מעניין היחס שקיבלו התמונות שלי מהמילואים הקודמים (שאת חלקן שפירסמתי פה באחד הפוסטים הקודמים ושאחת מהן הציגה זה מכבר בתערוכה קבוצתית בגלריית ארטנויילנד שבברלין), חלק מהאנשים שאלו אותי

     

    מה קרה איתן ואיפה אפשר לראותן (אויי - הזיכרון הזה שכה חשוב לנו כבני אדם).

     

     

     

    כשסיפרתי והראתי אותן לחלק מהם וסיפרתי להם איפה הוצגו ובאיזה קונטקסט התגובות נעו בין "וואיי, צלם אותי – אני רוצה שגם תפרסם את התמונות שלי" לבין "מה, אני בכלל לא מבין מה אמנות בזה ומה זה מעניין אנשים אחרים - חוץ מזה מה זאת בכלל אמנות ?" (מה שהוביל להרצאה/שיחה מאוד מעניינת בליווית דוגמאות במהלך אחת השמירות – דבר שהעביר אותה באופן נפלא) ועד לתגובות כמו "עשה טובה – אל תצלם" למרות שמרבית התגובות נעו ונדו בין הראשונה לשנייה.

     

     

    ''
    עימדי חופשי (הפריקסט הוא לא בשבילי)

     

     

    היחס הזה מעניין אותי גם כיוצר וצלם שחלק מעבודתו עוסק בסוג של תיעוד (לא סתם כתבתי בהצהרת האמן שלי "אתה לא יוצר את המציאות – אתה רק מנציח אותה", למרות שאני חייב לציין שלעיתים אנשים מגיבים בצורה שונה לגמרי בסיטואציות כאשר ישנה נוכחות של מצלמה בסביבה – כמו בתמונות שצולמו לקראת סוף המילואים כשנקראתי לצלם קצת שטויות וצחוקים שרצו בין החיילים).

     

     

     

    אז מה עשיתי במשך 10 ימים ?

     

    יום ראשון קבלת ציוד ותצפית יום על כביש 5 – 5 שעות

     

    יום שני תצפית לילה על כביש 5 - 8 שעות

     

    יום שלישי – תצפית באיזור תעשייה – 8 שעות

     

    יום רביעי – "בילוי" בחטיבה 10 שעות בשביל לאסןף רכב מתיקון

     

    חמישי - שישי – 48 שעות בתצפית בפריקסט – מגדל בין שתי קומות כשכל קומה היא בגודל של 3*3 מטרים, קומה עליונה לתצפית ותחתונה לאכילה ושינה.  

     

    יום שבת – סיור 8 שעות

     

    יום ראשון – תצפית 8 שעות

     

    יום שני-שלישי – 24 שעות בפילבוקס

     

    יום שלישי –וידוי שלא גנבו ציוד, הזדכות וחזרה הביתה.

     

     

     

    כאמור כששומרים אחת המטרות הראשיות היא להעביר את הזמן בצורה המהירה והיעילה ביותר - הרבה דרך קריאה (הרבה עיתונים ושני ספרים), כתיבה, הרבה סרטים, קצת שירה, אוכל ושינה. כשלא שומרים אז פחות או יותר עוסקים באותם דברים עם מינון יותר גבוהה של אוכל ושינה – את האמת, די הדהימה אותי התופעה הזאת שאנשים לא ממש יודעים מה לעשות עם עצמם "כשאין להם מה לעשות" (גם "למרבית הצער" לא הייתה לנו כמעט קליטה סלולארית בבסיס) – זאת אומרת שנמאס להם כבר לישון ולבהות בטלווזיה והם כבר טחנו את ידיעות ומעריב (לא סתם יש הרבה סרטי זומבים בקולנוע ובטלווזיה – לא מעט מהאנשים בעיני הופכים לכאלה יצורים בחברה המודרנית – תופעות של בהייה רוב הזמן, חוסר בחשיבה יצירתית, יכולת לבחינה עצמית ולהיות עם עצמך או להעסיק את עצמך - ולא, אוננות לא תופסת במקרה הזה – גם לא באמנות). 

     

     

     

    ''

     

    (צילום: אמן סודי מהסידרה "לפעמים זה בסך הכל טוסיק...")

     

     

    קישור לחלקו השני של הפוסט 

    דרג את התוכן:

      תגובות (27)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/4/09 12:01:

      צטט: jewelman 2009-04-28 19:29:59

      פעם פעם, לפני 1000 שנים, במילואים, כפי שאני זוכר אותם, זה הלך ככה : האזרח היה שם עליו את הדגמ"ח ומיד נעשה רעב, עייף וחרמן. לעיתים קרובות כל שלושת התכונות האלה היו קופצות על האזרח ישראלי ביחד.

      איך זה אצלך?

       יש דברים שלא משתנים - לטוב ולרע - הייתה צריך לראות את העיניים של המילואימניקים כשבאנו להזדכות על הציוד בגדוד והם ראו כמה חיילות.

        29/4/09 12:00:

      צטט: shai.h 2009-04-28 17:44:46

      אתה יודע אני כבר לא צעיר. פעם בשנה אני משתדל לנסוע: רומא, ברלין, קצת לונדון. בעתיד הרחוק גרמיש, אינטרלאקן, לנצרהיידה. כאלה מן

       מחפשים אצלך אולי עוד אנשים ביחידה ?

       

        28/4/09 19:29:

      פעם פעם, לפני 1000 שנים, במילואים, כפי שאני זוכר אותם, זה הלך ככה : האזרח היה שם עליו את הדגמ"ח ומיד נעשה רעב, עייף וחרמן. לעיתים קרובות כל שלושת התכונות האלה היו קופצות על האזרח ישראלי ביחד.

      איך זה אצלך?

       

        28/4/09 17:44:

      אתה יודע אני כבר לא צעיר. פעם בשנה אני משתדל לנסוע: רומא, ברלין, קצת לונדון. בעתיד הרחוק גרמיש, אינטרלאקן, לנצרהיידה. כאלה מן

        28/4/09 15:08:

      ואיפה אתה עושה מילואים עכשיו ?

      נשאר רק לשמוע את הסיסמה מהפירסומת של אחד הבנקים" יהיה בסדר" הם אומרים (וסגרו עם הפסד של כמעט מליארד שקלים את השנה). תמיד יאמר בכניסה לקזינו (של החיים ?!) שהבנק תמיד זוכה. ולנו נשאר להיות אופטימיים, להיות זה לא עולה הרבה.

        27/4/09 16:02:
      רצח רבין (גם קצח רבין)
        27/4/09 16:00:
      אני זוכר איך בשנה של קצח רבין,התפרק הגדוד תותחנים שבו היתיי. פוזרנו לכל עבר ובעיקר לחורי שמירה בכל מיני מקומות. פעם על עצורים באנסאר, פעם במסמייה, פעם בשועייפאת. שנאתי כל רגע וגם לא יכולתי לסבול את המציאות הפוליטית.  בתור כלב שמירה עשיתי מילואים כחמש תקופות של 30 יום. אני זוכר את קצין השמירות- רס"ר מסריח ערס מעיירת פיתוח שונא אשכנזים שונא שמאלנים, שונא אקדמאים. שונא את כל מי שלא ערס כמוהו. סידר לעצמו ולחבריו את העשות הנוחות והיה מצחקק ואומר ליריביו "אתם שומרים שלישית". בטח היום הוא הסגן של עופר עיני. אני זוכר את הממרח שוקולד פרווה, את הקופסאות שימורים. את השילוב הבהמי והדוחה בין שניהם. זוכר את הסרטים הכחולים בוידיאו של פעם בחמ"ל. כשהיו מתקרבים היו שומעים את הגניחות בחמ"ל. הסרטים האלו- ראו להם הכל, אף פעם לא היו להם מכסים. 
        9/4/09 22:17:

      צטט: אפי! 2009-04-09 20:37:49

      יופי של תמונות.

      איזה כיף שמילואים זה רק לבנים.

      נשמע משעמם נורא

       יש גם קצת בנות שעושות מילואים בדרך כךך קצינות או בנות שעשו תפקידים שקשורים ברפואה - תכלס את לא מפסידה יותר מדי ....(חוץ מאת הדבר הכי יקר לך - הזמן שלך ...)

       

        9/4/09 20:37:

      יופי של תמונות.

      איזה כיף שמילואים זה רק לבנים.

      נשמע משעמם נורא

        9/4/09 17:18:

      צטט: ruthy 2009-04-08 18:57:05
      אהבתי מאד את התמונות

      ואת הכתוב

      חג שמח

       היי מה קורה ?

      לא מזמן חשבתי עלייך - הייתה כתבה מצויינת של בועז ארד שהתחפש לפועל סיני ליומיים ויצא לראות אך זה - כתבה לא קלה לעיכול (במיוחד אחרי הקניידלך...) - לא מצאתי את הגירסה שלה און ליין אבל יש לי את המקור (למרות שאת בטח מכירה את הנושא מקרוב...)

      חג שמח גם לך (איך אומרים מצה בסינית ?)

       

        8/4/09 18:57:


      אהבתי מאד את התמונות

      ואת הכתוב

      חג שמח

        8/4/09 18:05:

      כן, יעל - ניתחת לא רע את עבודתי (וחיי) - שנינו הרי יודעים ש"הכל צפוי והרשות נתונה" - לכאורה לא נתונה בידינו הבחירה אבל היא  נמצאת ברשותינו - להיות שמחים ושלמים עם עצמינו (למרות שלכל אחד יש את הפחדים והסודות שלו) וכיצד לבלות חלק נכבד מזמננו ולהופכו לבעל ערך
        8/4/09 15:37:


      נייס! העלת בכתב כמה רעיונות ממש יפים!

      המציאות..כשאתה מצלם אתה בוחר מה לצלם ומה לא, מה ייכנס לפריים ומה ישאר בחוץ, מה יהיה בשולי התמונה ומה במרכז, האם לתפוס משהו גדול או להתמקד בפרט קטן, לשרוף או לא לשרוף וכמה לשרוף ועוד. בקיצור אתה יוצר את המציאות בצילום שלך. 

      בעניין אלה שלא יודעים מה לעשות עם עצמם..נפעיל רדיו, נקרא עיתון, נקבור את עצמנו בעבודה וכו' וכו' העיקר לא להיות לבד עם עצמנו. למה? בד"כ בלי ההסחות דעת והרעש מסביב אנו נשמע את הקולות הפנימיים שלנו שזה כולל גם את הקולות שלא כל כך נעים לנו לשמוע..הפחדים שלנו, רגשי אשמה או חרטות, עצב או בדידות..זה לא פשוט. אצל כל אדם זה במינון אחר כמובן, יש כאלה שיותר מסתדרים עם עצמם ואז הצורך "לברוח" קטן ויש כאלה שפחות מסתדרים עם עצמם.

      יום טוב וחג שמח. יעל

        8/4/09 09:39:

      צטט: Y!fat 2009-04-08 07:59:31

      אני דווקא אהבתי את "השרופות" יש בזה משהו מסקרן לראות את התמונה שבפנים קריצה

      חג שמח

       היי תודה - חג שמח גם לך :)

      חוף מזה שם "השרוף" - חיים צינוביץ (מצחיק בדיוק ראיתי אותו באיזה מסעדה לא מזמן) מהווה מודל מחקר מעניין לעבודתי (שכהוא בזמנו "שרף" את עצמו בשביל לחשוף את עצמו ולדבר על כל המנגנון הדי צבוע של פירסום, חשיפה ותקשורת... 

       

        8/4/09 07:59:

      אני דווקא אהבתי את "השרופות" יש בזה משהו מסקרן לראות את התמונה שבפנים קריצה

      חג שמח

        7/4/09 21:25:

      צטט: taya1 2009-04-07 10:50:12

      יש פה כמה חזקות.

       דווקא חסרה לי איזה בחורה חזקה בחיים :) (ובמילואים היו רק בחורים.... שאותי לא ממש מעניינים)

       

        7/4/09 18:26:

      צטט: אילן שריף 2009-04-06 22:44:21


      מרתק.

      אהבתי את התמונה  שמשווה בין החיילים לבין מחבלי החמאס לפני שיוצאים לפיגוע (פרשנות שלי)

      יש הסבר לשריפה בארזי הלבנון?

      אני מודה שאצלך אפילו זה נראה בסדר.

       דווקא הייתי בטוח שברק קצת כיבה את השרפה שם בלבנון ....

      וזה היה ממש מצחיק התמונה עם ה"מחבלים" - הם עשו מלאן שטויות (אני לא הייתי בחדר עם ניצן והבחור השני) ואז אחרי שהם גמרו הם נזכרו שמשרת איתם צלם אז קראו לי והתחפשו שוב - טוב שאתה מזכיר לי - אני צריך לחפש את המיילים שלהם ולשלוח להם גם את הלינק....

       

        7/4/09 14:00:

      צטט: אורית גפני 2009-04-06 22:03:09

      חוויות מוכרות... ומצולמות בצורה מרתקת :))

      תודה !

       היי אורית - פעם הבאה שאת הולכת למילואים תקראי לי שגם אבוא לצלם :)

      או שאני אזמין אותך לסיבוב הבאה שלי כדי שנוכל לצלם יחד (וגם לחלוק בשמירה :)

       

        7/4/09 10:50:

      יש פה כמה חזקות.

       

        7/4/09 09:42:

      צטט: רואים רחוק 2009-04-06 21:43:58

      מסקרן ומעניין לאללה למי שלא היתה ולא תהיה במילואים.

       זה בסדר - את גם יכולה להתגייס - אנחנו עוד מעט פורצים במלחמה - מלחמת אמנות !!!

       

        7/4/09 02:48:

      צטט: ruthi.b 2009-04-06 13:53:43

      לא הייתי מוכנה להתחלף איתך..

      אבל מה קרה לתמונות שלך שנראות, איך לומר, קצת שרופות???

      על זה נאמר, אם בארזים נפלה שלהבת.... וכו'.

       כבר כתבתי זת בעבר - יש לי חיבה עזה לשרוף דברים (וגם תמונות) אתם יכולים לשאול את אמא שלי שתפסה אותי ביסודי שורף ספרי טלפונים במקלט של הבניין ואז תיעלה את הדחף לטובת מדורות בגינה של סבא פעם בשבוע...

      בהקשר של התמונות וצילום אני לעיתים עובד ובוחן עד כמה אני יכול להגיע לאור נקי לגמרי (תמונה לבנה "שרופה" לגמרי) לבין השארת האוביקט נוכח - מה גם שנראה לי שהמסך בבית שלי לא ממש מכוייל ואילו בלפ-טופ שלי הוא בהיר יותר מדי - יאללה - תבואו לגלריה בקרוב - נזמין אתכם :) 

       

        6/4/09 22:44:


      מרתק.

      אהבתי את התמונה  שמשווה בין החיילים לבין מחבלי החמאס לפני שיוצאים לפיגוע (פרשנות שלי)

      יש הסבר לשריפה בארזי הלבנון?

      אני מודה שאצלך אפילו זה נראה בסדר.

        6/4/09 22:03:

      חוויות מוכרות... ומצולמות בצורה מרתקת :))

      תודה !

        6/4/09 21:43:
      מסקרן ומעניין לאללה למי שלא היתה ולא תהיה במילואים.
        6/4/09 19:30:

      צטט: delicious`doughnuts 2009-04-06 02:01:22

      חיים משוגעים...

       דווקא הייתי יותר שמח לצייר את ליברמן בעירום ולתלות במיטב הגלריות - כנראה שמישהו כבר הקדים אותי באירלנד 

       

        6/4/09 13:53:

      לא הייתי מוכנה להתחלף איתך..

      אבל מה קרה לתמונות שלך שנראות, איך לומר, קצת שרופות???

      על זה נאמר, אם בארזים נפלה שלהבת.... וכו'.

        6/4/09 02:01:

      חיים משוגעים...