עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    עדי סדקה

    הקוד הגנטי שלי

    1 תגובות   יום חמישי, 2/4/09, 18:33

    אני לא צריכה חגיגות מטורפות - לא מנה מיוחדת לכבודי בכל המסעדות בעיר, ולא מופע ענק בכיכר שכל אמני ישראל נרתמו אליו.

     

    אני, ילדונת שכמותי, חוגגת 25 עוד שבוע ומרגישה כאילו עדיין כלואה בהוויה של בת 8. אחי הקטן ואני בעצם בני אותו גיל. אז מה אם מפרידים בינינו 17 שנה?

     מחשבות תוקפות אותי תמיד רגע לפני. כלומר, מחשבות יש לי תמיד. אבל מחשבות של חשבון נפש יש לי בדרך כלל רק פעמיים שלוש בשנה. ותמיד פעם אחת לפני היום הולדת.

    השנה יצא לי לחשוב הרבה על קודים גנטיים. חשבתי על מה שיש לי ולא הרווחתי בכוחות עצמי. מה שנולדתי לתוכו. מה שגדלתי אליו - כמו מעיל שמקבלים מאח גדול ולאט לאט גדלים לתוכו.

    אבל קשה לי לשים אצבע על המעיל שלי. לפעמים נדמה לי שהוא לא קיים.

    כשההורים שלי הכירו, לפני 30 שנה, הגנים שלהם הסתדרו והתכוננו לחמשת הילדים שהולכים להגיע. הם סידרו את זה יפה יפה - נדב יקבל את כישרון המשחק של אבא, רוני את השכל של אמא, ליאור את חוש ההומור של אבא, ויונתן את הקסם האישי והשלווה של סבא. אבל רגע? מה עם עדי? מה נשאר בשבילה?

    כבר שנים אני מנסה למצוא תשובה לשאלה הזו. לא בטוח שקיימת אחת.

    אני שונה מכולם. אם לא הייתי דומה להם במראה כנראה שגם הייתי חושבת שאני מאומצת.

    אבל משהו אחד בכל זאת קיים.

    האהבה למילה הכתובה.

    עברית זו שפה נהדרת שבבית שלי מעריכים אותה יותר מכסף או מניות בבורסה. בבית שלי כולם קוראים וכותבים. בבית הוריי כולם יודעים לכבד כל אות ואות בשפה הנהדרת הזו.

    אז השבוע בעודי חוגגת חצי יובל, אני מאושרת שזהו הקוד הגנטי שלי - הכתיבה.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/4/09 11:30:

      אין כמו המילה הכתובה:)

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      עדי סדקה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין