עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    Gifted

    הבלוג שלי מתעסק ודן בנושאים שסובבים ומעניינים אותי - אמנות ועיצוב על היבטיהם לחיוב או לשלילה, צרכנות אלטרנטיבית, תרבות, תרבות הרשת, צילום, ידע ומידע, ושאר ירקות....

    מקווה שתהנו - אשמח לשמוע תגובות.
    \"we all have been Gifted - we just need to be this way now!\"

    אם אתם מעוניינים לרכוש חלק מזמני וכישוריי או אולי אחד מצילומי אתם מוזמנים ליצור איתי giftedesign@gmail.com
    או להתקשר לסטודיו בשעות העבודה המקובלות 03-5185125 begin_of_the_skype_highlighting              03-5185125      end_of_the_skype_highlighting begin_of_the_skype_highlighting              03-5185125      end_of_the_skype_highlighting begin_of_the_skype_highlighting              03-5185125      end_of_the_skype_highlighting
    קפה ראשון עליכם (וזמני שלי עלי...).

    פרופיל

    אמן סודי
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    "החובה שלי" - אמנות וצבא

    28 תגובות   יום ראשון, 22/3/09, 02:27

     Rest In Peace צילום אמן סודי

     

     

     

    לא מעט פעמים מזדמן לי לחשוב שהחיים שלי הם סוג של בדיחה שלפעמים רק אני מבין וצוחק איתם, אבל זה מאוד נחמד לנסות ולשתף גם אנשים אחרים – למה להיות אנוכי ולהנות מהם לבד ? (למרות שאלו החיים הפרטיים שלי...).

     

     

     

    ''
    עוד יום שמשי נעים, צילום: אמן סודי
     
    ''
    עוד לא ראיתי צבא שבונה, רק הורס צילום: אמן סודי (אשמח אם מישהו יעזור לי לתרגם את הכיתוב בערבית שעל הקיר)


    האירוניה המשעשעת היא שביום ראשון השבוע ירדה התערוכה הקבוצתית "Art of Emergency"   שהתקיימה בגלריית ארטנויילנד בברלין ובה הוצגה אחת מעבודותיי אותה צילמתי במהלך שירות המילואים שלי לפני שלוש שנים ואילו מחר בדיוק שבוע לאחר מכן אני יוצא לשירות מילואים – ל"ייצר" עוד אמנות (למרות שבשימחה הייתי מוכן להשתמש בזמני בדרך אחרת ולעשות אמנות שאינה עוסקת בצבא, כלי נשק, מלחמה, חובה שכזאת וכ"ו).

     

     

     

    ''
    הושטת יד לעזרה בלי נשק צילום: אמן סודי
     

     

    ''
    14 פגיעות צילום: אמן סודי
     

     

    בזמנו לפני שלוש שנים כשבחרתי את התמונות לסידרה הזאת קראתי לה "החובה שלי" - זוהי החובה שלי כאזרח ישראלי ששירת ביחידה קרבית במשך 3 שנים לשרת במילואים ובמקביל זוהי החובה שלי כאמן וצלם לתעד את ה"חובה" זאת  - את הניתוק מהבית, מהחברים, והשיגרה בפעילות זאת, חובתי היא להראות את הבנאליות, השיעמום והרוטינה במציאות הצבאית לה אני ועוד הרבה אנשים שותפים ומקבלים- כן, יש לי גם תמונות שמחות מהמילואים אבל כיוצר אני בחרתי את העבודות והמסרים אותם אני רציתי להעביר לצופים.   כחייל אני מחוייב שיהיה לי נשק (שהיחס אליו שונה מאוד מהיחס כלפיו בשירות הסדיר) אבל כאמן אני מעדיף הרבה יותר להשתמש במצלמה שלי כ"נשק" ו"לירות" (to shoot) רק איתה כדוגמת ג'יימס נצוואי - "צלם המלחמה".  כפירומן קטן (אתם יכולה לשאול את אמא איך הייתי שורף ספרי טלפונים במקלט כשהייתי ילד... ועדיין כל שנה בקיץ בשנים האחרונות בד"כ אני נוסע לי להרגע ולסשרוף איזה איש בקיץ...) וצלם - אני אוהב לשרוף זה משחק מעניין (לדעתי) עד כמה אתה יכול להשאיר את האובייקט בדרך לאור נקי - תמונה לבנה שרופה לגמרי לכן אם תהיתם למה חלק מהתמונות צהובות/שרופות לגמרי - זאת לעיתים הטכניקה והלוגיקה שמניעה אותי. 

     

     

    ''
    what a wonderful way yo start your day צילום: אמן סודי
     
    ''
    stuck in the middle with you צילום: אמן סודי
     

    אני חושב שמעניין "לתקוף" את העבודות מעוד כמה כיוונים. בנושא של "ערך" – סה"כ מדובר בתמונות מהמילואים שלי ולמה שהן יענינו מישהו ? אנחנו גרים במדינה שלאף אחד זה לא זר שחיילים מסתובבים ברחובות עם נשק בימי א' או בסופי שבוע. בזמנו לפני שנתיים כשטסתי לקנדה הרמתי כמה טלפונים וקבעתי לעצמי פגישה עם אוצרת מוזיאון "ניקל דיים" שניאותה לפגוש אותי ועם שתי גלריות שניאותו לפגוש אותי אחרי שהתרשמו לטובה ממספר דוגמאות לעבודות שלי ששלחתי להם. אחרי שהכנתי את המצגת והפגישות ולפני שטסתי הראתי אותה לשניים מחברי (שאינם קשורים לעולם האמנות) ולגבי הסידרה הזאת של עבודותיי התגובה שלהם הייתה מאוד מעניינת – הם שאלו – למה שמישהו ירצה לראות תמונות מהמילואים שלך וכשהסברתי להם הם אמרו לי "יאללה אז תיקח גם את התמונות מהמילואים שלי תראה אותם ותמכור אותן – גם לי יש אחלה תמונות" – השבתי להם שאת הפגישות שלהם הם צריכים לקבוע בעצמם...

     

    ''
    התנתקות צילום: אמן סודי
     

    ''

     נשקים לא שווים בלי אצבעות של אנשים צילום: אמן סודי

     

     

     

    לבסוף כשנפגשתי עם אוצרת המוזיאון והראתי לה את עבודתי (שגם חלקכם מכיר אותה – את הזבל של שוק הכרמל, את הסידרה של אינטימיות ועוד) התגובה שלה הייתה מאוד מעניינת לסידרת צילומים הזאת – "וואו, זאת המציאות בה אתם חיים, לא יאמן, כל כך עצוב, אני לא יכולה לתפוס ולקבל מציאות שכזאת" – מציאות שתיתפס בעיני רבים מאזרחי ישראל כנורמלית לחלוטין, כחלק טריוויאלי מחייהם שלא ניתן לשנותם או להטיל ספק בנחיצותם או בקיומם. 

     

     

     

    ''
    קוסטה דל סול צילום: אמן סודי  
     
     
    ''
    No more weapon, no more war צילום: אמן סודי
     

    עוד כיוון שניתן ל"תקוף" את העבודות ממנו שקשור לנושא – אמא שלי סיפרה לי ש"י" (השם והפרטים שמורים מערכת) - בן דודי היקר שמשרת בימים אלו בקורס טייס נשפט לא מזמן ונידון למאסר אל תנאי של שבועיים למשך שלושה חודשים על כך שצילם את חבריו במהלך אחד התרגילים בזמן שעבדו קשה וחפרו שוחות לאחר שהורידו את את חולצותיהם העונש ניתן על כך משום שהם עברו על אחד הפקודות הצבא שאומרת שאסור להוריד חולצות באת פעילות בשטח (כנראה שזה מבזה ומוריד מערכו של דימוי צה"ל). הנקודה היותר מעניינת בכל הסיפור הזה הוא שהוא "נתפס בקללתו" לאחר שהשאיל לסמל המחלקה שלו את המצלמה באחד המסעות שלהם כדי שהנ"ל יוכל לצלמם תוך כדי שהוא מבקש שלא יסתכל בשאר התמונות בגלל שהם פרטיות שלו – הסמל לא ציית לבקשתו והתבונן בהן וכך גילה את התמונות שתיעדו את "המעשה האסור" והוא הועלה למשפט.

     

     

     

    ''
    געגועים הביתה בכלוב צילום: אמן סודי
     
    ''
      home sick on the way back צילום: אמן סודי
     

      לעומת זאת אני  שמעתי על עוד אמנים שתיעדו את עבודתם בצבא - גבעתי חפ"ק מסלול (אפילו הם רשמו תאריך על העבודה),  החבר'ה שכתבו את כתובת הגרפיטי הזאת (כן, גם בצבא אמני גרפיטי – לא רק בצבע טרי...) –    מה קורה איתם – האם הם קיבלו תעודת הערכה על פעילותם המסורה במבצע עופרת יצוקה או אולי גינוי והוקעה ?  

     

     

    ''
    הכתובת הייתה על הקיר - צילום AP 


    בכל אופן אני הולך לעשות קצת אמנות בשבועיים הקרובים ובנתיים פה ניתן לצפות בסרט התיעודי באורך מלא "why we fight"סרט בסגנון בוליווד בשביל למכור טילים להודו - זה שווה הרבה כסף (ומשקף תדמית מבזה ומגוחכת !). שמתאר את המהלכים והאינטרסים שהיו מעורבים במלחמה השנייה על עיראק (הרבה כסף...) - מרתק ומאוד מומלץ - לא סתם החבר'ה שלנו ברפאל מפיקים.

     

    ולסיום הבדיחה הסופית - את רוב הפוסט הזה כתבתי במונית שירות בדרכי מחיפה לת"א - שרק התחלתי לכתוב אותו בדיוק עברנו ליד מוזיאון חיפה בה נערכת בימים אלו התערוכה "משחקי כוח" שבין היתר עוסקת בנושאים של אלימות, מוות - מי אמר אירוניה ולא קיבל ? 

     

     

    אם אתם מעונינים לעשות משהו בנידון ותרום ולהוסיף - פה יש דיון ארוך אותו אני מנהל "אמנות מגוייסת" על עבודות אמנות שקשורות במלחמה או יוצאות נגדה ויש שם לא מעט עבודות מעניינות (לקח ול איזה שניים שלושה שפים לצבור מומנטום אבל אז הוא הופך לקצת יותר ויזואלי ומעניין.

     

    אם אהבתם את הפוסט הזה אולי גם הפוסטים הללו יעניינו אתכם 

    מחשבות על זיכרון, זמן ורשמים מהמילואים חלק א'

    מחשבות על זיכרון, זמן ורשמים מהמילואים חלק ב'

    צבא + גברים + מצלמה פשוטה = אמנות ישראלית (דיון בקהילה) 


    דרג את התוכן:

      תגובות (28)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/4/09 13:03:

      צטט: אילן שריף 2009-04-04 08:16:30

      מאוד אהבתי את התמונות.
      מזדהה מאוד באופן אישי
      ותמונות מחי המילואים שלי צפות
       14 פגיעות דיברה גם אלי:
      הניגודיות שבה
      מנוחה מול מאמץ
      החייל כיורה אבל גם כמטרה בעצמו
      מול כיתת היורים?
      הקיר הבנוי מול יכולת ההרס

       היי אילן - תודה על התגובה

      מעניין, לעיתים אני רואה את הדברים כפשוטם (פשוט כי חוויותי אותם) ואז זה מאוד מעניין אותי (ומשכיל) גם ללמוד את נקודת המבט של הצופה - אז תודה. 

      ויאללה - מה עם התמונות שלך - אתה מוזמן גם להעלות אותן - יהיה נחמד ליצור דיאלוג. 

      שבת שלום !

        4/4/09 08:16:
      מאוד אהבתי את התמונות.
      מזדהה מאוד באופן אישי
      ותמונות מחי המילואים שלי צפות
      .
       14 פגיעות דיברה גם אלי:
      הניגודיות שבה
      מנוחה מול מאמץ
      החייל כיורה אבל גם כמטרה בעצמו
      מול כיתת היורים?
      הקיר הבנוי מול יכולת ההרס
        2/4/09 12:51:

      צטט: שולה63 2009-04-02 05:55:42

      למוכשר הסודי,

      גם במילואים אתה ממשיך ליצור עבודות מענינות.

      שולה

       היי שולה - תודה על התגובה וגם על המחמאה (תגידי איך היה בצבע טרי - אני בסוף לא הספקתי להגיע - הגעתי כל פעם רק כשהיה סגור).

       

       אמנות = חיים 

       

        2/4/09 12:48:

      צטט: בעז שדמות 2009-03-26 13:40:46

      צטט: זהר צפוני 2009-03-22 09:35:07

      אהבתי את התמונות, את הכתיבה

      אך השאלה שעולה

      האם המציאות של הליכה למילואים

      היא נחלת הכלל ?

      אולי תפרסם זאת בקרב המשתמטים ?

      לך לשלום וחזור בשלום.

      כי אין לנו ארץ אחרת.

      רק אנחנו נגן עליה.

      שבוע טוב.

       המציאות של שירות המילואים היא נחלתם של שליש מאלו שבריאותם כשירה, אצל המשתמטים אין מה לפרסם פוסט כזה - זה לא יניע אפילו נים אחד בלוי.

      ולמה שליש? שליש משרת בצבא, שליש משרת במלואים ושליש משלם מסים,

      וזה תמיד אותו השליש!!

      בבניין הארץ ננוחם

      בעז

       אכן מסכים איתך ב-100% מילים כדורבנות !!! זה ממש לא בסדר שהמציאות היא ששליש מהאנשים עושים מילואים. אני חושב שצריך להפסיק עם הסיפור הזה אחת ולתמיד כדי שכל העם סוף סוף יוכל להתפנות ולהנחם ביחד לבניית הארץ שלנו. צריך להסיר ולגרש אחת ולתמיד את הקללה מעלינו שאומרת "לנצח תאכל חרב".

        2/4/09 05:55:

      למוכשר הסודי,

      גם במילואים אתה ממשיך ליצור עבודות מענינות.

      שולה

        2/4/09 03:41:

      צטט: daniela orvin 2009-03-26 12:30:33

      טוב די ברור שלאוצרת בחול תמונות מילואים יראו סקסיים ואקזוטיים כי להם אין דבר כזה. בארץ זה לא ככ יעניין מישהו אלא אם כן יהיה משהו מאוד לא שגרתי בצילומים הללו והמילואים יבואו רק כרקע.

      פעם דגנית ברסט שהיתה מורה שלי אמרה לי לגבי עבודות מאוד מוקדמות שלי ( פורטרטים עצמיים) שאם אסע נגיד לניו יורק יש לי סיכוי להצליח שם אבל אם אוצר מחול יבוא לחפש אמנות ישראלית הוא לא יבחר בעבודות שלי. לקחתי את זה כמחמאה מאוד גדולה, אז העבודות שלי לא נחשבות " אמנות ישראלית" נו שויין למרות זאת, אני עדיין כאן :)

      ואתה מצליח לכתוב ולקרוא בזמן נסיעה? זאת באמת יכולת שלא ניחנתי בה. בחילות נסיעה בזמן קריאה וכתיבה... דבר נורא.

      אכן, זה היה די צפוי, אבל הנה עדיין יש לא מעט אנשים שלא עושים מילואים בישראל ואין להם כל כך מושג מה עשיתי לאחרונה (השותפות שלי לדירה לדוגמא כששאלו "איך היה ?"), ובקשר ל"אוצר" מחו"ל ... אם הוא לא בחר את העבודות שלך זה אומר שלא ראו אותך מספיק אוצרים..... (לפעמים זאת הגישה ולא משנה אם העבודות שלך נהדרות - או מחורבנות...).

      פעם גם אני הייתי מקבל בחילות בנסיעות - עכשיו זה גם קצת עבר לי אבל לפעמים בא בסיבוב כמו שאומרים....

      ולנצל את הזמן כמה שאפשר זאת משימתנו - אני עובד על שיפור מתמיד של היכולת שלי כל הזמן - עד שהוא נגמר...

       

        2/4/09 03:33:

      צטט: danniell 2009-03-22 19:42:49

      אולי התכוון המשורר למשהו כמו: לכל הבאים בשער זה, אושר ועושר...

      (קראתי שהאופטימיים חיים יותר).

      כאדם אופטימי אני ישר מאמין לדברים שכאלה....(שהאופטימיים חיים יותר)

      בנוגע לשער - דווקא כאן יש ניגוד - מרבית הסיכויים ש"אנחנו" החרבנו דווקא את המקום הזה שנמצא בשטח אימונים בצאלים.....

       

        1/4/09 23:15:

      צטט: ליאת z 2009-03-22 13:31:22

      כי אתה מצוין וגם בן אדם (וגם ראיתי גלויה שלך ב"צבע טרי"?)

       היי תודה - אני משתדל, לומד, מקבל הערות בונות ולאט לאט משתפר (נראה לי שאמא שלי כבר תהיה יותר מרוצה מהפוסטים האחרונים...) בקשר לגלויות כן, היו לי כמה גלויות שלי וכמה של "אמן סודי" - את יכולה לראות חלק מהן ושל חברי פה בדיון בעסקי האמנות  

        1/4/09 23:12:

      צטט: ruthi.b 2009-03-22 13:09:47

      לא רוצה להיכנס לדיון בנושא שרות המילואים. אהבתי את התמונות ובמיוחד את התמונה 14 פגיעות.. לא ברור לי למה זאת התמונה שהכי דיברה אלי.

      ובאשר לבן דודך "י" בקורס טייס, נראה לי שהיום יש כנראה ערכים אחרים בקורס.

      כאשר בני היה בקורס, לפני 10 שנים, נאסר עליהם להחזיק במצלמה,  ובכל אמצעי תקשורת כלשהו...ואם מישהו מהם עבר על הנהלים, אם בכוונה ואם בטעות, הם הלכו למפקדים, והודו בכך, לפני שתפסו אותם .

      כך קרה לבני, שהתוודה על משהו שעשה, והמפקדת שלו, שהיתה בת כיתתו לשעבר, הענישה אותו.

      כן, הערכים משתנים בכל החברה וגם ב"דובדבן שבקצפת".

       היי רותי

      היי לא חייבים להכנס לדיונים - יש לא מעט נושאים אחרים שאפשר לדון עליהם - (למרות שאני חייב לציין שאותי לימדו למשל "שעל טעם וריח אין להתווכח - כמו לדוגמא עם התמונה שלי שאת אוהבת שאת לא יודעת להסביר למה "אבל היא עושה לך את זה").

      דווקא הנקודה שהעלתי סביב -תיעוד, תקשורת, ערכים וצנזורה פה אני רוצה להעלות את דעתי - אני חושב שלעיתים הצנזורה "לוקחת" את עצמה יותר מדי ברצינות ולא צועדת עם רוח הזמן (כמו לעיתים הדת...) - היום כבר לכל אחד יש מצלמה בפלאפון והשלטים "שטח צבאי אסור לצלם" כבר לא ממש רלוונטיים - מה שלא מסיר את האחריות ושיקול הדעת (שהם מאוד גדולים) בידי החיילים שלעיתים אין בידם את הכלים לקחת את ההחלטות הנכונות - למרות שאני לא חושב שתמונות של טייסים בפייסבוק זה מה שינצח ויביס את צה"ל - כנראה שהצנזורה לא ממש מסכימה עם דעותיי.... 

        1/4/09 12:25:

      אביחי

      אמנות הלחימה...

      אמנות הצילום...

      אמנות בלהיות ישראלי...

      עם החובות...והזכויות...

      שתמיד תחזור בשלום הבייתה...

      להמשיך לעסוק באמנות...

      האמנות ...שלך.

      מהדס

        31/3/09 17:25:

      צטט: יעל מ 2009-03-22 12:20:12

      שלום פירומן סודי, למרות אהבתך לשריפות, קח איתך מקדם הגנה למילואים שלא להישרף שם בשמש. 

      אהבתי! איזה יופי לראות לוחמים שלא במצב של לחימה, רובצים בשמש.

      ולגבי הכיתוב בערבית..המילה מימין  للجميع פירושה לכל, לכלל. הכיתוב בצד השמאלי בעייתי כי אני יכולה לראות רק את שתי האותיות הראשונות ואות סופית. ו..כן, אמן סודי, אני יודעת משהו בערבית.

      שמור על עצמך. יום טוב, יעל

       היי תודה על הדאגה - זה בסדר - לא נשרפתי - כל הזמן הייתי בעמדה ובסיור כשקורת גג מעל לראשי 

      בקשר לערבית - מעניין מאוד (המילה השנייה נחתכה ככה בפריים כך שהדרך היחידה לברר מה כתוב שם היא לחזר למקום האימון בצאלים) ואילו הפירוש של המילה האשונה הוא מעוד מעניין בהקשר הזה - חלק גדול מהסיכסוך הישראלי פלסטינאי סובב סביב כך שאנחנו לא יכולים/מוכנים/מסכימים/מאמינים (מחקי את המיותר...) לכך שכל אדמות ישראל הוא לא יכולות להיות לכלל כי מכמה סיבות אנחנו כמו אחים חורגים שמשום מה לא יודעים לחיות אחד עם השני.... (וגם מהן אדמות ישראל - עד גדות הפרת והחידקל - גבולות 48 או 67 ?).

      ומאיפה הערבית? אני גם למדתי עד כיתה ט' ערבית מדוברת וסיפרותית ואז הפסקתי - היום אני יודע "ערבית מחסומית" ערבית שמספיקה לך בשביל להיות חייל במחסום ו"להסתדר".

       

        26/3/09 13:40:

      צטט: זהר צפוני 2009-03-22 09:35:07

      אהבתי את התמונות, את הכתיבה

      אך השאלה שעולה

      האם המציאות של הליכה למילואים

      היא נחלת הכלל ?

      אולי תפרסם זאת בקרב המשתמטים ?

      לך לשלום וחזור בשלום.

      כי אין לנו ארץ אחרת.

      רק אנחנו נגן עליה.

      שבוע טוב.

       המציאות של שירות המילואים היא נחלתם של שליש מאלו שבריאותם כשירה, אצל המשתמטים אין מה לפרסם פוסט כזה - זה לא יניע אפילו נים אחד בלוי.

      ולמה שליש? שליש משרת בצבא, שליש משרת במלואים ושליש משלם מסים,

      וזה תמיד אותו השליש!!

      בבניין הארץ ננוחם

      בעז

       

        26/3/09 12:30:

      טוב די ברור שלאוצרת בחול תמונות מילואים יראו סקסיים ואקזוטיים כי להם אין דבר כזה. בארץ זה לא ככ יעניין מישהו אלא אם כן יהיה משהו מאוד לא שגרתי בצילומים הללו והמילואים יבואו רק כרקע.

      פעם דגנית ברסט שהיתה מורה שלי אמרה לי לגבי עבודות מאוד מוקדמות שלי ( פורטרטים עצמיים) שאם אסע נגיד לניו יורק יש לי סיכוי להצליח שם אבל אם אוצר מחול יבוא לחפש אמנות ישראלית הוא לא יבחר בעבודות שלי. לקחתי את זה כמחמאה מאוד גדולה, אז העבודות שלי לא נחשבות " אמנות ישראלית" נו שויין למרות זאת, אני עדיין כאן :)

      ואתה מצליח לכתוב ולקרוא בזמן נסיעה? זאת באמת יכולת שלא ניחנתי בה. בחילות נסיעה בזמן קריאה וכתיבה... דבר נורא.

        23/3/09 13:56:

      תמונות יפות, הזווית מעניינית ופה ושם זה מעורר מחשבה ואז הן הופכות ליפות מאוד.

       

      חשבתי להתחכם או משהו כזה, אבל האמת היא שזה במילא לא משתלב בתכנון שלי, התחכמות ותכף תבין:

      שאלת אותי האם יש עוד מקומות בהם אני פועל כמבקר תרבות. בהתחלה חשבתי להעמיד פני מזועזע ולכתוב משהו כמו

      "מה, הרי ידוע לכל שאני מבקר התרבות של עיתון "מעליב" ועצם העובדה שאתה שואל מוכיחה שאתה..."

      וכאן באה העלבה סטייל מנחם בן, אבל האמת היא שלא נשאר לי יותר מדי מה לכתוב בסגנון שלו והוא מתחיל לשעמם אפילו אותי, אז בקרוב אני מאמין שאחשוף את אישיותי האמיתית. אגב, פגשת אותי פעם אחת ואני בעצם גם כן מבקר תרבות, פרשן ואמן בעצמי, רק טיפה פחות     מפחיד.

       

      לפני שאחשוף את זהותי האמיתית אני עלול להשתעשע קצת בבלוג שלי, רק עוד טיפה. תתכונן.

        22/3/09 21:34:

      מקסים לראות ולקרוא.

      כל כך מתאים, כל כך קולע,

      תענוג !

        22/3/09 19:42:


      לעניות דעתי, בקיר הימני כתוב ללג'מיע, כלומר לכולם או לכל... אבל לא מזהה את ההמשך.

      אולי התכוון המשורר למשהו כמו: לכל הבאים בשער זה, אושר ועושר...

      (קראתי שהאופטימיים חיים יותר).

        22/3/09 19:35:

      צטט: אמן סודי 2009-03-22 10:45:54

      צטט: dati-g 2009-03-22 10:35:22

      סון דזה סיני שכתב ספר על אומנות הלחימה אמר, "יש להתבונן בחיילים כפי שמתבוננים בתינוקות, והם ברצון רב ילכו עם מפקדם לעומקים עמוקים," תענוג לקרוא את הפוסט.

       אצל הסינים אני מעדיף לקרוא זן (ספר מומלץ הוא "זן באמנות הקשת") זה בדיוק מה שמפחיד אותי גם יצחק בשביס זינגר כתב וניסח באחד מספריו את המשוואה מקפיאת הדם, לפיה התאווה של החיילים הצעירים להרוג גדולה מהפחד להיהרג. (ותודה לאבינעם ג שהזכיר לי). 

       

      עד מתי ?

      ואני שמח לשמוע שיש אנשים שקוראים את הטקסט ולא רק מסתכלים בתמונות :)

       

      זה לא היה טולסטוי הראשון שאמר את זה?

       


      יפה צילמת ויפה כתבת. מהמקום שבו אתה נמצא, מותר לך להעלות שאלות, הרהורים ומחשבות לגבי צבא, להיות חלק מצבא, ולגבי המציאות שבה אנו חיים כאן.

      כתבת וצילמת בחן וחסד ורחמים. גם אם התמונות לכאורה בנאליות, הן נפלאות. אנחנו רואים את עצמינו בהן לא?

        22/3/09 14:42:


      צילומים שהם חלק מהשגרה של חלקנו ......

      והבמה הזו היא מצוינת להציג לכמה ששכחו איך נראית השגרה בזו ....

       

        22/3/09 13:31:
      כי אתה מצוין וגם בן אדם (וגם ראיתי גלויה שלך ב"צבע טרי"?)
        22/3/09 13:21:

      מאוד מעניין, ומעורר מחשבות, רבות מהן לא נעימות, אבל הכרחיות.

      תודה רבה.

        22/3/09 13:09:

      לא רוצה להיכנס לדיון בנושא שרות המילואים. אהבתי את התמונות ובמיוחד את התמונה 14 פגיעות.. לא ברור לי למה זאת התמונה שהכי דיברה אלי.

      ובאשר לבן דודך "י" בקורס טייס, נראה לי שהיום יש כנראה ערכים אחרים בקורס.

      כאשר בני היה בקורס, לפני 10 שנים, נאסר עליהם להחזיק במצלמה,  ובכל אמצעי תקשורת כלשהו...ואם מישהו מהם עבר על הנהלים, אם בכוונה ואם בטעות, הם הלכו למפקדים, והודו בכך, לפני שתפסו אותם .

      כך קרה לבני, שהתוודה על משהו שעשה, והמפקדת שלו, שהיתה בת כיתתו לשעבר, הענישה אותו.

      כן, הערכים משתנים בכל החברה וגם ב"דובדבן שבקצפת".

        22/3/09 13:09:

      לא רוצה להיכנס לדיון בנושא שרות המילואים. אהבתי את התמונות ובמיוחד את התמונה 14 פגיעות.. לא ברור לי למה זאת התמונה שהכי דיברה אלי.

      ובאשר לבן דודך "י" בקורס טייס, נראה לי שהיום יש כנראה ערכים אחרים בקורס.

      כאשר בני היה בקורס, לפני 10 שנים, נאסר עליהם להחזיק במצלמה,  ובכל אמצעי תקשורת כלשהו...ואם מישהו מהם עבר על הנהלים, אם בכוונה ואם בטעות, הם הלכו למפקדים, והודו בכך, לפני שתפסו אותם .

      כך קרה לבני, שהתוודה על משהו שעשה, והמפקדת שלו, שהיתה בת כיתתו לשעבר, הענישה אותו.

      כן, הערכים משתנים בכל החברה וגם ב"דובדבן שבקצפת".

        22/3/09 12:20:

      שלום פירומן סודי, למרות אהבתך לשריפות, קח איתך מקדם הגנה למילואים שלא להישרף שם בשמש. 

      אהבתי! איזה יופי לראות לוחמים שלא במצב של לחימה, רובצים בשמש.

      ולגבי הכיתוב בערבית..המילה מימין  للجميع פירושה לכל, לכלל. הכיתוב בצד השמאלי בעייתי כי אני יכולה לראות רק את שתי האותיות הראשונות ואות סופית. ו..כן, אמן סודי, אני יודעת משהו בערבית.

      שמור על עצמך. יום טוב, יעל


       

        22/3/09 10:45:

      צטט: dati-g 2009-03-22 10:35:22

      סון דזה סיני שכתב ספר על אומנות הלחימה אמר, "יש להתבונן בחיילים כפי שמתבוננים בתינוקות, והם ברצון רב ילכו עם מפקדם לעומקים עמוקים," תענוג לקרוא את הפוסט.

       אצל הסינים אני מעדיף לקרוא זן (ספר מומלץ הוא "זן באמנות הקשת") זה בדיוק מה שמפחיד אותי גם יצחק בשביס זינגר כתב וניסח באחד מספריו את המשוואה מקפיאת הדם, לפיה התאווה של החיילים הצעירים להרוג גדולה מהפחד להיהרג. (ותודה לאבינעם ג שהזכיר לי). 

       

      עד מתי ?

      ואני שמח לשמוע שיש אנשים שקוראים את הטקסט ולא רק מסתכלים בתמונות :)

       

        22/3/09 10:35:

      סון דזה סיני שכתב ספר על אומנות הלחימה אמר, "יש להתבונן בחיילים כפי שמתבוננים בתינוקות, והם ברצון רב ילכו עם מפקדם לעומקים עמוקים," תענוג לקרוא את הפוסט.
        22/3/09 09:35:

      אהבתי את התמונות, את הכתיבה

      אך השאלה שעולה

      האם המציאות של הליכה למילואים

      היא נחלת הכלל ?

      אולי תפרסם זאת בקרב המשתמטים ?

      לך לשלום וחזור בשלום.

      כי אין לנו ארץ אחרת.

      רק אנחנו נגן עליה.

      שבוע טוב.

        22/3/09 03:53:


      רעי, כתוב נהדר

      גבר צעיר אמן,רגיש,חכם וחושב.

      מילואים אומנותיים.....

      חזור בשלום