עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    אני וחיות אחרות

    הכל ולא כלום

    ספיישל אישי ליום האשה – הפמניזם עוד לא נולד

    57 תגובות   יום שבת, 7/3/09, 23:02

    איך הגיע לי יום האשה בדיוק בזמן, בדיוק ביום בו קיבלתי הוכחה לכך שחוץ מקוסמטיקה, לא קרה כאן הרבה בעניין האחדות והשוויון בין נשים וגברים.

     

    כבר קיבלתי כאן על הראש כמה פעמים על דעות שלי בעניין נשים וסירוב שלי לקרוא לעצמי פמיניסטית. לשמחתי, גדלתי ואני מסתובבת עד היום בסביבות חברתיות שלא הרגשתי בהן מעולם אשה אלא תמיד ליאת וזהו. לא עושה שונה, לא מסוגלת אחרת ולא מבינה פחות. מסתבר, שהיכולת שלי להסתגר בבועה הקטנה שלי אינה רק פוליטית והשבוע קיבלתי לזה הוכחה קטנה אבל חותכת.

    מכר פנה אליי ושאל אם אוכל לעזור לו באיתור בעלת מקצוע בתחום מסוים. משום מה לא שאלתי למה דווקא אשה אבל נתתי לו טלפון של חברה, שבתורה הסבירה שכרגע אינה מחפשת עבודה אבל אמא שלה, שמנוסה ממנה בתחום, תהיה מעוניינת. הבחור החליט, שמישהי שהיא גם אמא של מישהי שאינה ילדה זה כבר ממש גדול עליו. טוב, זה ברור – אמא של מישהי בת 30 +/- היא בטח מהפלמ"ח ועושה פאדיחות של זקנות ויש לה שיגרון והיא שמנה עם שערות על הפנים. טוב, היא בעיקר הרי לא מגניבה, לא? למען הסר ספק, הגברת היא אשת מקצוע מעולה, צעירה ודינאמית, חרוצה ומשקיענית ובעיקר צעירה ומגניבה ביותר.

    בסמיכות לזה שמעתי על משרות שמתפנות סביבי. הצעתי חברה, בת 40, אשה שהספיקה כבר איזה עניין או שניים בחייה ונמצאת עכשיו בפתחה של תקופה חדשה – ילדה חדשה שהיא מגדלת לבד וקריירה אקדמאית חדשה שהיא ממנפת ממש בימים אלה אחרי שנים כצלמת מוכשרת. התבשרתי שלא, תודה, יש כבר מועמדות אחרות. לא שאלתי למה אפילו לא נפגשו איתה. אולי זה בכלל מסיבות אחרות אבל יש בי חשד שגם כאן לגיל יש משמעות בבחירה.

    אני עצמי העובדת המבוגרת במקום בו אני עובדת. גם לי לקח שנים להוכיח שגילי אינו פקטור בתפקוד שלי. עבדו ועובדות איתי בחורות צעירות ולא שמתי לב שהן "שרפו את המסלול" במוטיבציה גדולה משלי, שהן מגניבות הרבה יותר ממני או שהן מוכנות להשקיע יותר ממני. היו כאלה ויש גם אחרות אבל לגיל לא היה ואין שום קשר לעבודה עצמה. אולי יש קשר דווקא לביטחון ולחוזק שמביא הגיל או שמא זה דעות קדומות גרידא?

    מסתבר שלנשים מגיל מסוים קשה למצוא עבודה. כן, גם לגברים, אני יודעת אבל אצל נשים זה בעייתי יותר. פעם אמר לי חבר שהוא מנהל בכיר, שאמהות הן ממש בעיה אצלו בחברה: "הן עובדות פחות שעות" אמר וחטף מקלחת צוננים ללא מים. אגב, השיפוט הזה אינו מוגבל רק לגברים במשרות בכירות אלא גם לנשים. השוביניזם, מסתבר, אינו נחלתם של גברים בלבד בדיוק כמו שאנטישמיות לא פסחה על העמים השמיים, כידוע.

    אין לי בכלל יכולת להסביר כמה זה מקומם אותי ובאיזו רמה זה חורה לי. לא אתחיל כאן בכלל להסביר יתרונות כי אין - יש עובדים טובים ועובדים רעים. איך הפך גיל 45 לגיל המקסימום לקבלה לעבודה ובשל מה? הייתי שמחה לדעת. מה מפחיד אנשים בהתמודדות עם אנשים בוגרים ובעיקר נשים בוגרות, שאינן בתפקידי ניהול בכירים? מה מפחיד בניהול של אדם מבוגר יותר? להיכן נעלמו היתרונות שבאים עם הגיל – מחויבות, אחריות ומוטיבציה – ועל איזה בסיס? ומי קבע שילדים זה דבר קדוש אבל האמהות שלהן יכולות לחפש עבודה כמרכזניות כי בטח שאין להן יכולות שהיו להן לפני כן?

    ועוד הערה אחת קטנה: כולם, גם בני ה-30 וה-40 יתבגרו יום אחד ויגלו שיש מי שחושב באופן מטומטם לחלוטין, שגילם הופך אותם ללא רלוונטיים ונשים משביחות עם הזמן ולא, לגודל וצורת הישבן אין קשר לזה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (57)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/3/09 21:43:

      צטט: אירה ג 2009-03-08 09:25:52

      ולגבי הגיל - אולי נתחיל את המהפכה השקטה בזה שנשים יפסיקו להסתיר אותו...

       

       

      המהפכה הלא שקטה בכלל, צרכה להתחיל מחוקי תעסוקה שאוסרים על מעסיקים לשאול על גיל, מצב משפחתי, דת, לאום, מקום מגורים וכל פרט שאינו קשור ישירות לכישורי העבודה הנדרשים. גרתי 5 שנים באירופה ושם זה קיים ועובד. החוק נותן גושפנקה למרואיין לתבוע על אפליה, אם שאלו אותו שאלה כזו בראיון שלאחריו הוא לא התקבל. המעסיקים פשוט כל כך מפחדים מתביעה, שזה כבר נהיה גם לא פוליטיקלי קורקט לשאול בכלל.

       

      כמובן שבישראל ימצאו כל מני דרכים להתגבר על זה כבר בשלב קו"ח כמו להסתכל בתאריך השחרור משרות צבאי. הנק' היא שאנחנו כציבור צרכים להלחם בתופעה ולהוקיע אותה עי לחץ חברתי לשינוי החוק.

        27/3/09 21:03:


      נושא הגיל הוא קשה ולצערי הוא לא קושי שנתקלות בו רק נשים, אלא גם גברים שנפלטו ממעגל העבודה ולא מוצאים את הדרך חזרה בשל גילם,

       

      כפי שאני רואה את זה, הבעיה היא דווקא שגברים, שהם מאכלסים את תפקידי הניהול הבכירים, בגלל אותו העיוורון המגדרי הזה שאנחנו מדברות עליו, פחות מעדיפים לגייס ולקדם נשים לתפקידים בכירים ולו רק בגלל שנשים נעדרות יותר מהעבודה בשל מחלות של הילדים, הריונות, חופשות לידה וכן הלאה.

       

      הקושי הזה ללהטט בין הילדים לקריירה הוא קושי ממשי שנשים רבות חוות אותו וצריכות לעשות ויתורים קשים

       והמסלול הרבה פעמים חסום בפניהן רק בשל שהן מחזיקות בתפקידים רבים בחברה.  

       

        15/3/09 19:20:

      צטט: גלי ו 2009-03-08 21:44:16

      צטט: חנה קורן 2009-03-08 16:22:14

      היי,

       

      כמי שעוסקת בין היתר באיתור כ"א אני חייבת לציין שהסטטיסטיקה שלך מוטה.

      שמתי לב בשנים האחרונות שאותה כמות מעסיקים מחפשים "צעירות", כמו אלה 

      שמחפשים נשים בוגרות, יציבות ומנוסות. 

       

      יש גם אותה "אפליה" לגבי נשים עם ילדים קטנים, לגבי צעירות עם פחות נסיון

      ועוד ועוד... כל מעסיק עם הדרישות שלו.

       

       

      אני לא יודעת מהיכן את לוקחת את הנתונים שלך.

      והייתי בשמחה גם כותבת לך את התגובה שלי בכתב יד כדי שתנתחי אותה....

      אבל אין פה בקפה דה מרקר אפשרות לכך.

      לדעתי ליאת זנד צודקת במאה אחוז ולכן כיכבתי אותה על כך, והיא צודקת לגבי נשים מהמעמד הנמוך והגבוה כאחד...

       

      כאשר ראיינתי כאן את פרופ' רבקה כרמי נשיאת אוניברסיטת בן גוריון לקפה דה מרקר היא אמרה, "גדלתי על ערכים ברורים של שוויון המינים. אבל ברבות הימים נוכחתי לדעת, כמו אחרים, עד כמה אין האשה בישראל שווה לגבר ועד כמה אפילו חוק שוויון זכויות האשה (שלא לדבר על עצם הצורך לחוקקו) איננו מיושם הלכה למעשה ככתבו וכלשונו. מקומה של האשה באקדמיה בפרט ובאקדמיה הרפואית במיוחד הוא נושא ראוי לדיון ולא פחות ממנו עניין מקומן של האוניברסיטאות בקידום החברה בישראל".
      אני בת 44, אמא חד הורית לשני ילדים. הגעתי לדרגה מאוד גבוהה באקדמיה, דוקטור והרבה מעבר, ובגיל 40 מצאתי את עצמי בחוץ בלי יכולת להתקבל לשום מכללה ולשום מקום עבודה. אפילו כמורה פשוטה בבית ספר מאוד קשה להתקבל, וזה הרי ג'וב שהוא לא מתאים להשכלה המרובה שלי - אבל באין ברירה אני מוכנה לקבלו. וגם משרה כזו לא מוכנים לתת לי. וכך אני מבינה שבגיל 44, אם חד הורית - ואין זה משנה מהי השכלתה - מסיימת את חייה כמסוגלת להתפרנס ולעבוד במדינה הזו. ולא בגלל שהיא אינה רוצה לעבוד ואינה מסוגלת לעבוד, אלא רק בגלל שבשום מקום אין רוצים להעסיקה. וזה ככה ושלא יספרו לי סיפורים שזה לא ככה.
      יום האשה שמח.
      גלי 

       

       

       

      הנתונים שלי לקוחים מהשטח.

      לפי מה שאת מתארת כל מי שמגיעה לגיל 40

      לא תצליח למצוא עבודה.

      שטות מוחלטת !!

       

      קל מאד לומר: "אני לא מוצאת עבודה רק בגלל גילי"

      קשה יותר לקחת אחריות ולבדוק יותר לעמוק

      למה לא רוצים אותך.

       

      אין קשר לגיל. זו התחמקות מלקחת אחריות על החיים שלך.

      ותודה לאל שרוב הנשים שבאמת מחפשות עבודה - מוצאות !!

        15/3/09 10:04:


      גם אני לא ידעתי עד כמה הגיל הזה של 40+ הוא מופלא, כמה יכולות הוא מביא עימו וגם שלווה שחסרה בגיל צעיר יותר, וביטחון עצמי. עכשיו שאני שם אני רוצה שכווווווולם ידעו, אבל החוכמה הזו, התובנות הללו מגיעות בדרך כלל בגיל 40+.

      מן מעגל קסמים שכזה:-)

       

       

        15/3/09 04:20:

      אם אין לך עבודה מצא/י לך נישה משלך
      כמובן שאז יש להקפיד לא לרפוס על שמריך
        14/3/09 16:03:
      לגיל הכרונולוגי לא צריכה להיות כל משמעות אם הנושא אותו אינו כבול בקשיחות מחשבתית. היכולת להמשיך ללמוד ולהתפתח הינה חשובה במקום העבודה. נדמה לי, כי היא פחות מצויה אצל מבוגרים/ות.
        12/3/09 10:48:
       קראתי את הפוסט לפני מספר ימים ורציתי להגיב ולא הספקתי ןבינתיים התגובה שרציתי לכתוב השתנתה כי שלשום הוזמנתי להשתתף בתערוכה שאוצרת גליה יהב כשנושא התערוכה הוא " מה רוצה האישה?" וישתתפו בה 101 אמניות ישראליות ( כשאירוע התערוכה מתקשר ל100 שנים לתל אביב). הנושא בוער וחשוב מאוד. ואני מסכימה עם כל מילה והנה יש גם התייחסות לכך באמנות. ( וגליה יהב די קראה את המחשבות שלי בכך שמצאה אלטרנטיבה לתערוכת 100 שנים לתל אביב במוזאון תל אביב שם כמעט ולא משתתפות אמניות ישראליות אלא בעיקר אמנים גברים)

      ברוכה הבאה לעולם!  עכשיו אני מניחה שאת מבינה כמה חשוב, כמה עקרוני, כמה קריטי הוא התואר "פמיניסטית".  אישה שהגדרתה העצמית לא כוללת פמיניזם, תמשיך להרוויח פחות. ככה זה.
        9/3/09 12:09:

       

      לפני כ-15 שנה כשאחת מחברות האופנה קבעה ש"העולם שייך לצעירים", ומשרדי הפרסום והיח"צ נרתמו לעניין בלהט - רבים רבים עוד היו בגיל שתפישת העולם הזאת התיישבה להם טוב טוב במחשבה.

      עד גיל מסויים יש כנראה מוגבלות לראות מעבר ל'טווח הגיוני' של זמן, וקשה להבין שכל דבר שאנחנו מכירים מקבל בהכרח שינוי בזמן הקרוב או הפחות קרוב...

       

      ה"נחמה" היחידה בעניין הזה היא שכל כאלב ביז' יומו

      קריצה

       

      וברצינות - זה פוסט חשוב מאוד בעיניי. יותר מעניין המיגדר, היא ההתייחסות במציאות שלנו אל הגיל

       

      (ואולי זה הזמן לפתוח את מרחב הראייה גם לעתיד לבוא עלינו)

      תודה ליאת

      עידית

        9/3/09 11:52:

      צטט: עופרשמיר 2009-03-09 11:51:40


      ליאת היקרה

      חברתי בת 53 נאה ודקת גיזרה.  מוזר ביותר שלראיונות שהיא מוזמנת , והמראיינות הן נשים... אף על פי שהיא מתאימה היא לא התקבלה ואילו מראיינים גברים כן קיבלו אותה לעבודה בנתיים היא עצמאית ומחפשת עבודה... טיפ-.חשוב לא לציין גיל בקורות חיים, ולא לתת לכך משקל בשיחה מקדימה כשמזמינים אותכן לראיון.

       

       

        9/3/09 11:51:


      ליאת היקרה

      חברתי בת 53 נאה ודקת גיזרה.  מוזר ביותר שלראיונות שהיא מוזמנת , אף על פי שהיא מתאימה היא לא התקבלה ואילו מראיינים גברים כן קיבלו אותה לעבודה בנתיים היא עצמאית ומחפשת עבודה... טיפ-.חשוב לא לציין גיל בקורות חיים, ולא לתת לכך משקל בשיחה מקדימה כשמזמינים אותכן לראיון.

        9/3/09 11:40:

      סליחה שהתערבתי, אבל לא מסכימה איתך לגמרי!!!

      אנשים (במקרה הזה,מעסיקים) קונים את מה שאת מוכרת...

      הבאת להם אשה "זקנה" ו"מרירה" בת 40 - התשלום בהתאם.

      באת אליהם בתור אשה בת 40 חריפה,חרוצה,מלאת מוטיבציה,ביטחון עצמי (תוסיפי עוד איזה ניצוץ בעיניים!!)

      -תראי מה יציאו לך!!!

        9/3/09 11:04:

      צטט: איירבוס-max 2009-03-08 07:46:44

      למרות שזו בעיה כלל עולמית - לא צריך להתחבא באופן מקומי מאחורי העובדה הזו.

      גם נשים וגם גברים נתקלים במחסום השקוף הזה - מחסום שורת תאריך הלידה בקורות החיים.

      סל האשפה מתנפח מיד לאחר קריאתה של שורה זו ע"י בעלי חברות/ מנהלי משאבי אנוש

      ושאר מעקמי פרצופים חמוצים בעמדות השפעה.

      <מניסיון אישי מאוד>

       

       זה לא מדויק , זה לא כלל עולמי, רק בישראל מציינים בקו"ח את הגיל. במדיניות מערביות  האדם נמדד עפ"י הידע והיכולת ולא עפ"י הגיל. 

        9/3/09 10:51:

      צטט: מיא 2009-03-08 22:56:37

      צטט: ליאת z 2009-03-08 10:41:45

      צטט: מיא 2009-03-08 10:22:16

      בדיוק התבקשתי לכתוב טור לפסח לאחד העיתונים על זקנתי המופלגת בגיל 44. כמובן שהקדשתי אותו בלעדית ליחסים עם גברים, כי במקצוע שלי, עריכת ספרים, זקנה זה עוד לא חיסרון, גם אם אולי באמת לוקחים צעירים יותר למשרות מגניבות יותר, לא יודעת. אין ספק שאשה זקנה (מעל 40) זו מכה בחברה שלנו, וכמובן שבדרך כלל יש לה מוטיבציה גדולה הרבה יותר להוכיח את עצמה מלאשה צעירה, שלא לדבר על הידע והמיומנות והניסיון. בתחום האישי זה בכלל קטע. גבר שמבוגר ממני בחמש שנים אמר לי שבעיקרון הוא יוצר רק עם בנות שלושים, כי בנות ארבעים הן "נבולות". אני לא יכולה לתאר לאיזה חירפון נכנסתי מזה. הנקמה לא איחרה לבוא. על הכל כתבתי בטור הזה, טור יומולדת שלי לפסח.

       אני לא שמעתי על "נבולות" אלא על "מרירות". בחיי.

       

       

       מרירות זה לעניות דעתי פחות נורא מנבולות כי מרירות זה רצוני - הרווחנו ביושר. יענו אני, מרוב דייטים דפוקים למשל וגברים מהגיהנום, הפכתי בשלב כלשהו מרירה, לא אכחיש. אבל נבולות זה לא רצוני ואי אפשר להילחם בזה - זה כאילו קרה לנו בלי שהרגשנו...

       

       

      לא הייתי טורחת אפילו לנתק את הקשר אם הייתי שומעת את זה.  אבל יותר טוב בלי קשר בכלל, בנתיים.

        9/3/09 10:41:

      צטט: marom-design 2009-03-08 23:13:32

       

      חבל שאנו, כמעסיקות, לא בוחרות רק את הצעירים, ויוצאות אך ורק עם הצעירים..

      כך, כל הגברים "הנחמדים" היו אולי לומדים שיעור או שתיים בחיים.

       

       אני כן הולכת לכיוון הזה. זה בא לי בתקופות, לפי הקריזות. עכשיו אני בהחלט שם.

       

        9/3/09 08:59:

      מסכימה לגבי האפליה , יש גם מקומות עבודה שבאופן מוצהר לא מקבלים עובדים מעל 35 .אפילו מוסדות ממשלתיים!! אני מבחינתי  מעדיפה את עצמי עכשיו, עם הילדים ועם התובנות שהצטברו עם גילי המופלג (41) , ומי שאומר שהוא מעדיף אותי בת 20 או 30, לא יודע כמה הוא מפסיד. גם אם היו משלמים לי לחזור עוד פעם אל גיל ההתפגרות המוקדם או המאוחר לא הייתי חוזרת בחיים
        9/3/09 06:45:


      צודקת לחלוטין ,

      מסכים

      חיוך

        9/3/09 06:33:

      אם גם גבר בן 54 יכול לתרום כמה מילים לדיון:

       

      בנושאי תעסוקה- המציאות היא שהעולם שייך לצעירים מ-40 , במידה ורוצים להיות שכירים. אלו עובדות החיים כרגע, ונראה לי שזה הולך ונהיה גרוע. הסיבות מגוונות- קבלת מרות שונה, דרישות תגמול שונות, פחד לא מודע מדמות הורה ומתחרות ועוד. הפתרון לטעמי-  ליצורשילוב של שכיר עצמאי. אם יש אפשרות, להפוך לעצמאי, אם קשה- להפוך לקבלן ביצוע, הממוקד ומתוגמל על פי השגת יעדים ספציפיים. אכן קשה ומורכב, אבל יחסית לאלטרנטיבות- נראה לא רע.

       

      בנושאי יחסים- החוויה האישית שלי לא משהו. ממליץ לכולכן, וכמובן לכולכם, לקרוא את סיפרה של גייל שיהי- "גברים ומעברים" שם תחשפו לחלק מהמעברים העוברים על גברים, ומודחקים על ידיהם מרוב בושה ופחד. בקיצור, גברים בהתבגרם הופכים לרגשניים יותר ( אולי מעט מתחברים ל"צד הנשי" שבהם) ונשים להיפך, ממוקדות , דרשניות, ומתחברות לצד הגברי שבהן.

      לא מעט פעמים, בעודי מקווה למערכת יחסים רגועה ונינוחה, אני נתקל בדרמות מן הסוג ההוליבודי ביותר, שיצאו החוצה 30 שנה באיחור. הפתרון למצבים כאלו, הוא חזרה לשורשים. בסך הכל, אנחנו חייבים לאזן בין צרכים ורצונות שונים, וכל מצב קיצוני, לכל כיוון אינו טוב. אז סופסופ למדתי לקבל את עצמי ואת מה שאני, ולהיות מסטגל לומר לא, למי שעושה לי לא טוב- גם אם היא ארוזה באריזה מאוד מפתה, ותאמינו לי, שלמרות מרום גילי, חיי מעולם לא היו טובים יותר, והכל מוקרן ומפרה גם את הסובבים אותי, ילדיי, וחבריי.

      לסיכום, הכל מתחיל ונגמר, בחלל שבין האזניים: אצל חלקינו יש שם חלל, אצל חלקינו יש מגוון תאים אפורים, שמה שנעשה איתם, יקבע את איכות חיינו. בהצלחה לכולנו.

        9/3/09 02:42:


      אני לא אתיחס לעניין של הדיטיניג והנבולות בניגוד למריררות ולהיפך (כי אני דווקא מעדיף בלונדיניות אבל הכי הרבה אני מעדיף נשים בשלות ולא פרגיות בגיל הרך  (שזה תודי שם תואר יותר טוב מאשר נבולות ואו מרירות)) בל כל זה ההי לפני שהחלטתי לפחד מאישיתי אז אני לא מחפש בכלל (אולי רק צרות..)

       

      אבל בקשר להעסקה של אנשים מעל גיל 45 היבעיה הינה ג'נדר לס לחלוטין . לגברים קשה ולנשים קשה. ההבדלים הם בניואנסים (ות זה אני אומר גם מתוך נסיון חיים פרטי שלי כמחפש עבודה בגיל 47..) , אבל מנסיון כמעסיק אני יכול להגיד שלפעמים אנשים בשלים גם הם יכולים ליהות "קוץ בתחת" למעסיקים. הם הרבה פחות מוכנים להשתנות במציאות מאשר הם מבטיחים בראיון הקבלה....

        9/3/09 02:30:

      צטט: מיא 2009-03-08 22:56:37

      צטט: ליאת z 2009-03-08 10:41:45

      צטט: מיא 2009-03-08 10:22:16

      בדיוק התבקשתי לכתוב טור לפסח לאחד העיתונים על זקנתי המופלגת בגיל 44. כמובן שהקדשתי אותו בלעדית ליחסים עם גברים, כי במקצוע שלי, עריכת ספרים, זקנה זה עוד לא חיסרון, גם אם אולי באמת לוקחים צעירים יותר למשרות מגניבות יותר, לא יודעת. אין ספק שאשה זקנה (מעל 40) זו מכה בחברה שלנו, וכמובן שבדרך כלל יש לה מוטיבציה גדולה הרבה יותר להוכיח את עצמה מלאשה צעירה, שלא לדבר על הידע והמיומנות והניסיון. בתחום האישי זה בכלל קטע. גבר שמבוגר ממני בחמש שנים אמר לי שבעיקרון הוא יוצר רק עם בנות שלושים, כי בנות ארבעים הן "נבולות". אני לא יכולה לתאר לאיזה חירפון נכנסתי מזה. הנקמה לא איחרה לבוא. על הכל כתבתי בטור הזה, טור יומולדת שלי לפסח.

       אני לא שמעתי על "נבולות" אלא על "מרירות". בחיי.

       

       

       מרירות זה לעניות דעתי פחות נורא מנבולות כי מרירות זה רצוני - הרווחנו ביושר. יענו אני, מרוב דייטים דפוקים למשל וגברים מהגיהנום, הפכתי בשלב כלשהו מרירה, לא אכחיש. אבל נבולות זה לא רצוני ואי אפשר להילחם בזה - זה כאילו קרה לנו בלי שהרגשנו...

       

      גם וגם....

       

        9/3/09 00:42:

      יש לי תחושה שמעסיקים זקוקים לכוח עבודה שאפשר לדרוס בו - להאריך בשעות עבודה, להפיל מטלות שמעבר להגדרת התפקיד, לנצל כאובייקט לשחרר עליו קיטור, מישהו שאפשר לראות בו אוויר. זאת הכללה גסה, אני מודעת לזה, אבל הכללה לא תלושה מן המציאות...

      1. ככל שהתבגרתי, החכמתי ולמדתי, יותר קשה (עד כדי בלתי אפשרי) לשים אותי במקום הזה היום.
      2. אני אדרוש, אביע דעה, אנקוט עמדה וכל אלה לא מתקבלים בברכה, כשלא רוצים שיבלבלו לך את המוח ושרק יתנו לך לנהל ביד רמה בשקט ושררה. ובעיקר - לא כל אחד מסוגל להודות שיש לו עוד מה ללמוד, גם אם זה ממזכירה בת 40 מנוסה יותר...
        8/3/09 23:23:

      ליאת היקרה

      נהנתי לקרוא. למרות זאת אני חייב להטיל ספק בתפיסה שלך שמתיחסים אלייך כל"ליאת וזהו" ולא כאל אישה. אני לא חושב שיש מישהו שבאמת משוחרר מהבעיתיות השוביניסטית. לא גברים ולא נשים. וכולם סובלים מזה, זה בטוח.

       

      כמו כן לטעמי הבעייה שהצגת היא בעייה שלא בהכרח קשורה רק לעניין המגדר: הכלכלה המודרנית דוחפת אותנו לשאיפה למקסום רווחים מה שמוביל מעסיקים לחפש את העובדים אותם אפשר לנצל בקלות יתר. נשים בוגרות בעלות דעה ומשפחה וודאי תהינה קשות לניצול מצעירות.

      כל טוב.

        8/3/09 23:16:

      צטט: ליאת z 2009-03-08 17:35:57

      צטט: לירון פיין 2009-03-08 17:19:59

      הרשו נא לי להביע בפומבי את תאוותי לנשים בנות 40 +, בתנאי! שאינן נבולות. או מרירות.

       

       

      או מאופרות מדי.

       

      או אפרוריות מדי.

       

      או רופסות. שונא רופסות.

       

       

      אין כניסה לרופסות. מקסימום רופסות אף אוזן

       

       

       

       

       

      גרון.

       אהבתי את הרופסת אף-אוזן

       

       

      גרון

       

      מה עם המרירות בנות ה-25? 

       

       בעיקרון,

      מי שמרירה בת 25,

      רופסת מאופסת.

       

        8/3/09 23:13:


      ליאת, את מלכה!!

       

      חייבת לשתף אותך במקרה ששמעתי מחברה בקפה

      פנה אליה בחור בקפה, שמחפש קשר רציני

      ואחת הדרישות שלו הייתה בחורה עד גיל 35 רווקה, אבל היה מוכן לפנות אלליה למרות גילה המתבגר (רק בשנתיים)

      והיא שאלה אותו,,למה הוא פוסל בחורות בנות 40-45

      הוא טוען שהן זקנות..לא עדכניות..לא יודעות לחיות..

       

      חייבת לציין

      הבחור בן 49 גרוש + 3 ילדים...

      ובנות 40 זקנות...??

      העולם השתגע..נקודה.

       

      חבל שאנו, כמעסיקות, לא בוחרות רק את הצעירים, ויוצאות אך ורק עם הצעירים..

      כך, כל הגברים "הנחמדים" היו אולי לומדים שיעור או שתיים בחיים.

        8/3/09 23:09:

      ככה זה המעסיקים בארץ.

      הם רוצים מינימום גיל ומקסימום נסיון. או לפחות מינימום גיל.

      עובדה מבאסת ומצערת.

      (בעצמי אוכלת אותה כל פעם מחדש).  

        8/3/09 22:56:

      צטט: ליאת z 2009-03-08 10:41:45

      צטט: מיא 2009-03-08 10:22:16

      בדיוק התבקשתי לכתוב טור לפסח לאחד העיתונים על זקנתי המופלגת בגיל 44. כמובן שהקדשתי אותו בלעדית ליחסים עם גברים, כי במקצוע שלי, עריכת ספרים, זקנה זה עוד לא חיסרון, גם אם אולי באמת לוקחים צעירים יותר למשרות מגניבות יותר, לא יודעת. אין ספק שאשה זקנה (מעל 40) זו מכה בחברה שלנו, וכמובן שבדרך כלל יש לה מוטיבציה גדולה הרבה יותר להוכיח את עצמה מלאשה צעירה, שלא לדבר על הידע והמיומנות והניסיון. בתחום האישי זה בכלל קטע. גבר שמבוגר ממני בחמש שנים אמר לי שבעיקרון הוא יוצר רק עם בנות שלושים, כי בנות ארבעים הן "נבולות". אני לא יכולה לתאר לאיזה חירפון נכנסתי מזה. הנקמה לא איחרה לבוא. על הכל כתבתי בטור הזה, טור יומולדת שלי לפסח.

       אני לא שמעתי על "נבולות" אלא על "מרירות". בחיי.

       

       

       מרירות זה לעניות דעתי פחות נורא מנבולות כי מרירות זה רצוני - הרווחנו ביושר. יענו אני, מרוב דייטים דפוקים למשל וגברים מהגיהנום, הפכתי בשלב כלשהו מרירה, לא אכחיש. אבל נבולות זה לא רצוני ואי אפשר להילחם בזה - זה כאילו קרה לנו בלי שהרגשנו...

        8/3/09 21:44:

      צטט: חנה קורן 2009-03-08 16:22:14

      היי,

       

      כמי שעוסקת בין היתר באיתור כ"א אני חייבת לציין שהסטטיסטיקה שלך מוטה.

      שמתי לב בשנים האחרונות שאותה כמות מעסיקים מחפשים "צעירות", כמו אלה 

      שמחפשים נשים בוגרות, יציבות ומנוסות. 

       

      יש גם אותה "אפליה" לגבי נשים עם ילדים קטנים, לגבי צעירות עם פחות נסיון

      ועוד ועוד... כל מעסיק עם הדרישות שלו.

       

       

      אני לא יודעת מהיכן את לוקחת את הנתונים שלך.

      והייתי בשמחה גם כותבת לך את התגובה שלי בכתב יד כדי שתנתחי אותה....

      אבל אין פה בקפה דה מרקר אפשרות לכך.

      לדעתי ליאת זנד צודקת במאה אחוז ולכן כיכבתי אותה על כך, והיא צודקת לגבי נשים מהמעמד הנמוך והגבוה כאחד...

       

      כאשר ראיינתי כאן את פרופ' רבקה כרמי נשיאת אוניברסיטת בן גוריון לקפה דה מרקר היא אמרה, "גדלתי על ערכים ברורים של שוויון המינים. אבל ברבות הימים נוכחתי לדעת, כמו אחרים, עד כמה אין האשה בישראל שווה לגבר ועד כמה אפילו חוק שוויון זכויות האשה (שלא לדבר על עצם הצורך לחוקקו) איננו מיושם הלכה למעשה ככתבו וכלשונו. מקומה של האשה באקדמיה בפרט ובאקדמיה הרפואית במיוחד הוא נושא ראוי לדיון ולא פחות ממנו עניין מקומן של האוניברסיטאות בקידום החברה בישראל".
      אני בת 44, אמא חד הורית לשני ילדים. הגעתי לדרגה מאוד גבוהה באקדמיה, דוקטור והרבה מעבר, ובגיל 40 מצאתי את עצמי בחוץ בלי יכולת להתקבל לשום מכללה ולשום מקום עבודה. אפילו כמורה פשוטה בבית ספר מאוד קשה להתקבל, וזה הרי ג'וב שהוא לא מתאים להשכלה המרובה שלי - אבל באין ברירה אני מוכנה לקבלו. וגם משרה כזו לא מוכנים לתת לי. וכך אני מבינה שבגיל 44, אם חד הורית - ואין זה משנה מהי השכלתה - מסיימת את חייה כמסוגלת להתפרנס ולעבוד במדינה הזו. ולא בגלל שהיא אינה רוצה לעבוד ואינה מסוגלת לעבוד, אלא רק בגלל שבשום מקום אין רוצים להעסיקה. וזה ככה ושלא יספרו לי סיפורים שזה לא ככה.
      יום האשה שמח.
      גלי 

       

       

        8/3/09 20:16:


      50 הוא ה 40 החדש

       

      40 הוא ה 30 החדש

       

      30 הוא ה 20 החדש

       

      וכו'...

       

      איך אפשר לכבד את הגיל העולה בתרבות שסוגדת, אבל ממש סוגדת, לנעורים.

       

      אז או שנכנסים לטירוף: קוסמטיקה, אמביציה, חשיבה צעירה וכו'...

       

      או שנלחמים ("הפמיניסטיות" :)

       

      או שפורשים מהטירוף (עוברים ל"חיים טבעיים", מאמצים מסורות עתיקות, חוזרים בתשובה וכו')

       

      זה נכון לשני המינים היום.

       

      כל אחד ואחת והבחירה שלו\ה.

       

       

       

      חג שמח!!!

       

        8/3/09 19:34:

      אני לא משוכנע שזה הגיל של הנשים דווקא.

      למשל יש לי משהו איום לומר. צעירים אחרי צבא ששרתו ביחידה לוחמת ויש להם פרופיל 97 זה אסון לקחת לעבודה במקומות מסויימים. למה ? כי הם הולכים להמון מילואים. עדיף בעלי פרופיל 45 ומטה.

       

      ונשים צעירות ? אם עוד אין להן ילדים ? זה פתח לזה שיעברו לגור עם החבר בעיר/מדינה אחרת ותיכנסנה להריון.

       

      אני חושב שדווקא מישהו/י שעבר את הדברים הללו והתיישב קצת בדעתו דווקא יעיל יותר מצעירים מחורפנים עושי מילואים.

       

      ראבק. עכשיו יגידו שאני מפלא :-(

        8/3/09 17:52:

      התחלת אשה בגיל 35 או אולי 36, 37 תלוי לא לפני.

      ו-40 זה כבר ממש אשה. לא כולן. תלוי ?

       

      אז הבורסות קורסות, והכלכלה הריאלית מקרטעת ואתן ישובות כאן ומקטרות אז מה יגידו בגת?

       

      קרלי פיורינה היתה מנכלית HP רכשה את COMPAQ פרשה ולקחה איזה 20 מליון$, ויותר.

      הילארי קלינטון היא שרת החוץ של הכדור, ציפי - "אני שולחת את צהל"........

      אין על 40+  !!!!!!

      אז........30 אחורינו ופורים לפנינו.

       

      פ ו ר י ם  ש מ ח

        8/3/09 17:35:

      צטט: לירון פיין 2009-03-08 17:19:59

      הרשו נא לי להביע בפומבי את תאוותי לנשים בנות 40 +, בתנאי! שאינן נבולות. או מרירות.

       

       

      או מאופרות מדי.

       

      או אפרוריות מדי.

       

      או רופסות. שונא רופסות.

       

       

      אין כניסה לרופסות. מקסימום רופסות אף אוזן

       

       

       

       

       

      גרון.

       אהבתי את הרופסת אף-אוזן

       

       

      גרון

       

      מה עם המרירות בנות ה-25? 

       

        8/3/09 17:19:

      הרשו נא לי להביע בפומבי את תאוותי לנשים בנות 40 +, בתנאי! שאינן נבולות. או מרירות.

       

       

      או מאופרות מדי.

       

      או אפרוריות מדי.

       

      או רופסות. שונא רופסות.

       

       

      אין כניסה לרופסות. מקסימום רופסות אף אוזן

       

       

       

       

       

      גרון.

        8/3/09 16:37:


      אוי כמה שאת צודקת

      בדיוק בגלל זה חזרתי מיפן בגיל 43

      פחדתי שאוטוטו אני כבר לא מוצאת עבודה

       

      כוכב לכוכבת


      אני טוען שמעסיקים דופקים את כל מי שאפשר לדפוק  גברים, נשים בכל גיל ומצב וללא אפלייה .

      וליאת - את אחת הצעירות מהמגניבות שיש נשיקה

        8/3/09 16:30:

      למעשה את הופכת להיות שקופה.

      בערך מגיל 35 חברות כח אדם כמעט לא מתקשרות. כאן בקפה ואולי גם בכל מיני מקומות בחוץ כל מיני גברברים יגידו לך שהם אוהבים מבוגרות (מגיל 30 אני שומעת את הביטוי הזה ונעלבת מחדש) אבל כשיגיעו לידיהם קורות החיים שלהם הם יגיעו לפח.

      ולא מדובר רק במציאת עבודה. במקום עבודתי האחרון, גם אני הייתי בין המבוגרים בחברת סטארט אפ. הייתי מגיעה מוקדם בבוקר ויוצאת מוקדם הביתה. מהר מאד מצאתי את עצמי מחוץ ללופ, את כל ההחלטות החשובות קיבלו על פיצה וקולה ב-20:00 בערב ולי לא נותר אלא לבצע.

      במגזינים אומרים ש-40 הוא ה-30 החדש... יתנחם שלניקול קידמן, ג'וליה רובטס, ג'ניפר אניסטון, ג'ינפר לופז, קייט בלאנשט, קיילי מינו עדיין יש עבודה.

        8/3/09 16:24:


      ציטטא קטנה מstill standing

       

      גיל ה40 החדש הוא למעשה כמו גיל ה30 לפני כמה שנים

       

      שהיה גיל ה20 החדש. צוחק

       

      ומה שחשוב לזכור, שיש לנו עוד כ40 שנה נוספות....

        8/3/09 16:22:

      היי,

       

      כמי שעוסקת בין היתר באיתור כ"א אני חייבת לציין שהסטטיסטיקה שלך מוטה.

      שמתי לב בשנים האחרונות שאותה כמות מעסיקים מחפשים "צעירות", כמו אלה 

      שמחפשים נשים בוגרות, יציבות ומנוסות. 

       

      יש גם אותה "אפליה" לגבי נשים עם ילדים קטנים, לגבי צעירות עם פחות נסיון

      ועוד ועוד... כל מעסיק עם הדרישות שלו.

       

       

        8/3/09 16:21:


      יש בהחלט בעיה של גיל .

       

      איני יודעת אם היא קשה יותר לנשים,תלוי באיזה תפקיד.

       

      ויותר מכך, תלוי באיזה ענף.

       

       

      אלא מאי, היות שנשים נתקלות בתקרת הזכוכית בשלב מוקדם

       

      יותר  בקריירה שלהם, יכולת ההחלפה של מקום העבודה נפגעת.

       

       

        8/3/09 16:20:

      צטט: ליאת z 2009-03-08 10:41:45

      צטט: מיא 2009-03-08 10:22:16

      בדיוק התבקשתי לכתוב טור לפסח לאחד העיתונים על זקנתי המופלגת בגיל 44. כמובן שהקדשתי אותו בלעדית ליחסים עם גברים, כי במקצוע שלי, עריכת ספרים, זקנה זה עוד לא חיסרון, גם אם אולי באמת לוקחים צעירים יותר למשרות מגניבות יותר, לא יודעת. אין ספק שאשה זקנה (מעל 40) זו מכה בחברה שלנו, וכמובן שבדרך כלל יש לה מוטיבציה גדולה הרבה יותר להוכיח את עצמה מלאשה צעירה, שלא לדבר על הידע והמיומנות והניסיון. בתחום האישי זה בכלל קטע. גבר שמבוגר ממני בחמש שנים אמר לי שבעיקרון הוא יוצר רק עם בנות שלושים, כי בנות ארבעים הן "נבולות". אני לא יכולה לתאר לאיזה חירפון נכנסתי מזה. הנקמה לא איחרה לבוא. על הכל כתבתי בטור הזה, טור יומולדת שלי לפסח.

       אני לא שמעתי על "נבולות" אלא על "מרירות". בחיי.

       

       

      למה לריב ?

      גם וגם.

        8/3/09 13:26:


      יקירתי,

       

      אני מסכימה איתך במקרה זה

      על אף שעדיין אינני בת 30 אפילו

      אך כבר לא רחוקה משם

      בכל מקרה,

      אני חושבת שהגיל איננו פקטור ודאי לא מנצח

        8/3/09 12:14:


      ובזמן שמבחינה כרונולוגית האדם הופך להיות הכי פרודוקטיבי,

      בגרות, נסיון חיים, המטלה של גידול ילדים מאחרויו דווקא אז..

      הוא מוצא את עצמו מיותר ולא רצוי

      חושבת שהעלת נקודה מאוד חשובה ולמרות שזאת מחלה כלל עולמית , הרדיפה אחרי הנעורים הנצחיים עוד לא ראיתי איש שהגיע עד 120 שנה

      ,סימן שכולם ללא יוצא מן הכלל מזדקנים מתישהו!!!

      אולי כדי לעורר דיון ציבורי על האבלה הזאת שתאריך בתעודת זהות, כמו הלאום או הדת יפסיק לשמש כקרטריון ראשוני  למציאת עבודה באופן סביר כמובן

        8/3/09 12:08:

      מצוין צוחק

       

      מגיע לו 

        8/3/09 11:31:

      צטט: ליאת z 2009-03-08 11:21:38


      ואני שמעתי ממישהו שטעה וחשב שאני צעירה מגילי הביולוגי הנתון בשבע שנים, ולכן הרשה לעצמו לומר בגלוי את מה שהוא חושב, מילה שמגדירה בנות ארבעים והיא הרבה יותר איומה ומסלידה, ואני אפילו לא אחזור עליה, כי היא נוראה פשוט. אגב, הוא היה בן 49.

       

       

       עכשיו את חייבת, פשוט חייבת חיוך

       

       

      את המילה האיומה כתבתי לך בפרטי, לא מסוגלת לחזור עליה כאן. אבל בואי נגיד שמדובר במישהו שהתגאה בפני שהוא לא מסוגל לצאת עם נשים מגיל 38 ומעלה, והוא לא נראה יום אחד מתחת ל55 למרות שהיה רק בן 49. אגב, את זה אמרתי לו.
        8/3/09 11:21:

      ואני שמעתי ממישהו שטעה וחשב שאני צעירה מגילי הביולוגי הנתון בשבע שנים, ולכן הרשה לעצמו לומר בגלוי את מה שהוא חושב, מילה שמגדירה בנות ארבעים והיא הרבה יותר איומה ומסלידה, ואני אפילו לא אחזור עליה, כי היא נוראה פשוט. אגב, הוא היה בן 49.

       

       

       עכשיו את חייבת, פשוט חייבת חיוך

        8/3/09 10:44:

      צטט: ליאת z 2009-03-08 10:41:45

      צטט: מיא 2009-03-08 10:22:16

      בדיוק התבקשתי לכתוב טור לפסח לאחד העיתונים על זקנתי המופלגת בגיל 44. כמובן שהקדשתי אותו בלעדית ליחסים עם גברים, כי במקצוע שלי, עריכת ספרים, זקנה זה עוד לא חיסרון, גם אם אולי באמת לוקחים צעירים יותר למשרות מגניבות יותר, לא יודעת. אין ספק שאשה זקנה (מעל 40) זו מכה בחברה שלנו, וכמובן שבדרך כלל יש לה מוטיבציה גדולה הרבה יותר להוכיח את עצמה מלאשה צעירה, שלא לדבר על הידע והמיומנות והניסיון. בתחום האישי זה בכלל קטע. גבר שמבוגר ממני בחמש שנים אמר לי שבעיקרון הוא יוצר רק עם בנות שלושים, כי בנות ארבעים הן "נבולות". אני לא יכולה לתאר לאיזה חירפון נכנסתי מזה. הנקמה לא איחרה לבוא. על הכל כתבתי בטור הזה, טור יומולדת שלי לפסח.

       אני לא שמעתי על "נבולות" אלא על "מרירות". בחיי.

       

       

      ואני שמעתי ממישהו שטעה וחשב שאני צעירה מגילי הביולוגי הנתון בשבע שנים, ולכן הרשה לעצמו לומר בגלוי את מה שהוא חושב, מילה שמגדירה בנות ארבעים והיא הרבה יותר איומה ומסלידה, ואני אפילו לא אחזור עליה, כי היא נוראה פשוט. אגב, הוא היה בן 49.

       

        8/3/09 10:41:

      צטט: מיא 2009-03-08 10:22:16

      בדיוק התבקשתי לכתוב טור לפסח לאחד העיתונים על זקנתי המופלגת בגיל 44. כמובן שהקדשתי אותו בלעדית ליחסים עם גברים, כי במקצוע שלי, עריכת ספרים, זקנה זה עוד לא חיסרון, גם אם אולי באמת לוקחים צעירים יותר למשרות מגניבות יותר, לא יודעת. אין ספק שאשה זקנה (מעל 40) זו מכה בחברה שלנו, וכמובן שבדרך כלל יש לה מוטיבציה גדולה הרבה יותר להוכיח את עצמה מלאשה צעירה, שלא לדבר על הידע והמיומנות והניסיון. בתחום האישי זה בכלל קטע. גבר שמבוגר ממני בחמש שנים אמר לי שבעיקרון הוא יוצר רק עם בנות שלושים, כי בנות ארבעים הן "נבולות". אני לא יכולה לתאר לאיזה חירפון נכנסתי מזה. הנקמה לא איחרה לבוא. על הכל כתבתי בטור הזה, טור יומולדת שלי לפסח.

       אני לא שמעתי על "נבולות" אלא על "מרירות". בחיי.

       

        8/3/09 10:23:
      סליחה, יוצא.
        8/3/09 10:22:
      בדיוק התבקשתי לכתוב טור לפסח לאחד העיתונים על זקנתי המופלגת בגיל 44. כמובן שהקדשתי אותו בלעדית ליחסים עם גברים, כי במקצוע שלי, עריכת ספרים, זקנה זה עוד לא חיסרון, גם אם אולי באמת לוקחים צעירים יותר למשרות מגניבות יותר, לא יודעת. אין ספק שאשה זקנה (מעל 40) זו מכה בחברה שלנו, וכמובן שבדרך כלל יש לה מוטיבציה גדולה הרבה יותר להוכיח את עצמה מלאשה צעירה, שלא לדבר על הידע והמיומנות והניסיון. בתחום האישי זה בכלל קטע. גבר שמבוגר ממני בחמש שנים אמר לי שבעיקרון הוא יוצר רק עם בנות שלושים, כי בנות ארבעים הן "נבולות". אני לא יכולה לתאר לאיזה חירפון נכנסתי מזה. הנקמה לא איחרה לבוא. על הכל כתבתי בטור הזה, טור יומולדת שלי לפסח.
        8/3/09 10:00:

      צטט: אירה ג 2009-03-08 09:25:52

      אני בת 53 גאה!

      הבן שלי (19) משוכנע שהייתי בצבא עם אשת לוט.

      מסכימה עם הטענות שהאפלייה לנשים בתחום העבודה אינה קשורה רק לגיל, אלא היא קודם כל מיגדרית, ובעיית הגיל במציאת מקומות עבודה רלוונטית לשני המינים. רואה את זה בין חברי וחברותי בני גילי.

      ולגבי הגיל - אולי נתחיל את המהפכה השקטה בזה שנשים יפסיקו להסתיר אותו...

       

       

      אני לא כל כך מסכימה - לתפקידים עם שכר נמוך מחפשים קודם כל נשים ולא יעזו לפנות לגברים וגם אז יעדיפו נשים צעירות על מבוגרות

       

      (סליחה על הדגשת הפונט אבל חשוב היה לי לחזק את הנקודה) 

        8/3/09 09:58:


      זה באמת עצוב, קשה בעיקר מפחיד, למי שנמצאת בקבוצת הגיל הזאת כמוני

      ומתפרנסת ממקצוע ותחום  שבו הכל מאוד פריך ולא בטוח.

       

        8/3/09 09:57:

      צטט: taya1 2009-03-08 08:53:57

      כל כך נכון.

      אני שמעתי את אותם דברים עצמם. מזל שאני עצמאית.

      שלא לדבר על כך שנשים מרוויחות פחות מגברים בדרך כלל (אני מתכוונת לאותה המשרה)

       ועל זה בכלל לא דיברתי

       

        8/3/09 09:57:

      צטט: איירבוס-max 2009-03-08 07:46:44

      למרות שזו בעיה כלל עולמית - לא צריך להתחבא באופן מקומי מאחורי העובדה הזו.

      גם נשים וגם גברים נתקלים במחסום השקוף הזה - מחסום שורת תאריך הלידה בקורות החיים.

      סל האשפה מתנפח מיד לאחר קריאתה של שורה זו ע"י בעלי חברות/ מנהלי משאבי אנוש

      ושאר מעקמי פרצופים חמוצים בעמדות השפעה.

      <מניסיון אישי מאוד>

       

       אצל נשים זה גם עובר במחסום החיצוניות, תאמין לי.

       

      מצד שני, אם בספרי הילדים עברו מתאור סבתא בשיער לבן ופקעת שיער, לתמונות של סבתא בג'ינסאז אולי נורתה יריית הפתיחה במהפך התפישתי

        8/3/09 09:25:

      אני בת 53 גאה!

      הבן שלי (19) משוכנע שהייתי בצבא עם אשת לוט.

      מסכימה עם הטענות שהאפלייה לנשים בתחום העבודה אינה קשורה רק לגיל, אלא היא קודם כל מיגדרית, ובעיית הגיל במציאת מקומות עבודה רלוונטית לשני המינים. רואה את זה בין חברי וחברותי בני גילי.

      ולגבי הגיל - אולי נתחיל את המהפכה השקטה בזה שנשים יפסיקו להסתיר אותו...

        8/3/09 08:53:

      כל כך נכון.

      אני שמעתי את אותם דברים עצמם. מזל שאני עצמאית. 

      שלא לדבר על כך שנשים מרוויחות פחות מגברים בדרך כלל (אני מתכוונת לאותה המשרה)

        8/3/09 07:46:

      למרות שזו בעיה כלל עולמית - לא צריך להתחבא באופן מקומי מאחורי העובדה הזו.

      גם נשים וגם גברים נתקלים במחסום השקוף הזה - מחסום שורת תאריך הלידה בקורות החיים.

      סל האשפה מתנפח מיד לאחר קריאתה של שורה זו ע"י בעלי חברות/ מנהלי משאבי אנוש

      ושאר מעקמי פרצופים חמוצים בעמדות השפעה.

      <מניסיון אישי מאוד>

        8/3/09 07:41:

      ציינתי ואני גם יודעת שגם גברים מגיל מסוים סובלים מבעיה אבל אצל נשים זו בעיה גדולה יותר. בחורות צעירות וחתיכות זה נחמד יותר, דעתן פחות - כך אולי הם חושבים ולשכר אין עניין בזה ברגע שמישהו / מישהי מסכימה עם השכר המוצע וזו נקודת המוצא.
        8/3/09 00:52:


      העלת נקודה חשובה. גיל ומקום עבודה. למרות שהפעם איני חושבת שזה תלוי מין.

      הנושא בעייתי גם אצל גברים וגם אצל נשים..

      ולא בגלל המראה הצעיר והטריות שנודפת מהם בגיל צעיר.. אלא בגלל דרישות השכר.

      בסביבות גיל הארבעים, יש לך יותר נסיון, יותר בטחון, יותר דרישות לשכר יותר גבוה ותנאים.

      מה שבחורים/ות בגיל צעיר שרק סיימו את דרכם האקדמית או מקום עבודה

      אחד או שניים ברזומה, לא מעיזים לבקש.

       

      גם אני, בין המבוגרות במשרד (מתוך 100 איש).. אבל רק כרונולוגית... מנטאלית- הכי צעירה שם :)

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ליאת z
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין