עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    "היציאה לחופשי"...

    אז הנה אני,כיום(6.7.07),בן 26,שחקן,מתופף,זמר,מנחה,ומתפרנס כיום גם מחלטורות...
    והיום אני עושה עוד דבר חדש-פותח בלוג!

    אבל,הכל התחיל לפני 26 שנה כשנולדתי כחרדי,גדלתי כחרדי,ועברתי המון דברים בדרך לת\"א החילונית(וגם אחרי...)

    אז לפני שאתחיל את הבלוג עצמו (שידבר גם על מאחורי הקלעים(עם הטוב,והרע שבזה) של שחקן יחסית בתחילת הדרך,ואותו כנ\"ל גם לגבי המוזיקה,וגם על הקונפליקטים הרבים בחיי היום יום,ועל ההשפעות והתוצאות של העבר החרדי שלי,ועוד דברים רבים אחרים...)
    אני אקדים בפרקים הראשונים,ואספר את סיפור חיי מהילדות,ועד היום.


    מכיון שהפרקים מסודרים בצורת פוסטים,זה אומר שהם מהסוף להתחלה,לכן עיברו לעמוד הבא והתחילו לקרוא את הפרק הראשון בתחתית העמוד.

    קריאה מהנה...



    פרק 10 או:הפרק הראשון שלי בעולם האמיתי...

    10 תגובות   יום שלישי, 24/7/07, 16:13

    פרק 10

     

    המשך מהפרק הקודם

    לאחר החפש"ש שבו התעסקתי בכל מה שקשור ללימודים,ולחיפוש דירה,השתחחרתי מצה"ל,ועברתי לגור עם ידידה,בדירה ישנה, בדרום ת"א.

     

    ההלם האזרחי שקיבלתי היה גדול מאוד.

     

    גם מהסיבה הפשוטה שהפרנסה היחידה שהייתה לי ב3 שנים האחרונות הייתה משכורת צבאית שלא מגיעה לחצי משכר דירה בת"א,ולכן השתחררתי מצה"ל עם 0 שקלים בעו"ש,(ושלמזלי,מענק השחרור עזר לי לפחות לכסות את המינוס,ואף הספיק לי לשכר דירה ראשוני,וקצת מוצרים בסיסיים),וגם בגלל שלא היה לי שמץ של מושג לגבי מושגים כמו ארנונה,מיסים,ביטוח לאומי,וכל מיני מושגים בסיסיים אחרים,שלאדם שלומד במקום שבו לא קיים במערכת שיעור אזרחות,אין איך  לדעת...

     

    ההלם היה גדול,ואיתו הקנאה בחיילים אחרים שמשתחררים,ושמיד טסים לטיול בחו"ל(או לאחר תקופה מסוימת מהשחרור),ונלוותה לזה תחושת הבדידות שנבעה מזה שלא הכרתי אף אדם בת"א...

     

    למזלי,שמעתי על עמותת "הלל" (האגודה ליוצאים לשאלה),

    והתקשרתי אליהם.

    מדי פעם היו אירועים בעמותה,ששם לפחות פגשתי יוצאים בשאלה,כמוני,אך עדיין הבדידות הייתה מורגשת.

     

    ואז,לאחר מס' חודשים התחלתי ללמוד משחק(בביה"ס מהפרק הקודם...),שמימנתי מהפקדון הצבאי.

     

    אמנם זה היה פעם בשבוע,אבל זה היה מרכז חיי באותה התקופה,ובכל שבוע חיכיתי ללימודים,וניסיתי להפגש עם פרטנרים ללמודים,כדי לעשות חזרות.

     

    לצערי,גיליתי,שאני היחיד שרוצה להיות שחקן בתור מקצוע,והשאר לומדים בשביל ההובי.

    ואז הבנתי ש"משם לא תצמח הישועה"...

     

    במקביל,התחלתי לעבוד עם כל מיני חברות קד"מ בעבודות מזדמנות,אך מהנות...

    תו"כ העבודות האלה,הסתבר לי שיש בחברות האלה פרוייקטים שמשלבים בהם מנחים/שחקנים.

     

    ואז,במשך הזמן,התחלתי להנחות בל מיני אירועים,ובפסטיבלים,ואף השתתפתי בכל מיני פרוייקטים של קידום מכירות מגוונים,בתור דמות שטח,וכל מיני דברים מעניינים אחרים.

     

     

     בוקר אחד,התקשרה אליי תמר דרור,שיש לה עמותה בשם"דרור" שגם,עוזרת ליוצאים בשאלה,וסיפרה לי,שיש בעמותה "יוצא" בשם מנחם לאנג, שהוא גם שחקן,שבדיוק חזר מפסטיבל קאן ,לאחר שהצטלם לתפקיד ראשי בסרט של עמוס גיתאי,ושהיא חושבת שכדאי שנכיר אחד את השני.

     

    לאחר מס' ימים נפגשנו,וראינו שיש בינינו חיבור טוב מאוד.

     

    כשהסתבר לי שאותו מנחם,זה מנחם לאנג "ילד הפלא" לשעבר,שבתור ילד חרדי הכרתי את שמו מכיון שהיה חזן בעל קול מיוחד מאוד,וגם כשגדל,קולו גדל ביחד איתו...,ביקשתי ממנו שישיר משהו.

    הוא התחיל לשיר,ולאחר מכן,הצטרפתי אליו,ושרנו ב2 קולות.

     

    וכך,מצאנו את עצמינו,שני בחורים חילוניים,שגם ניראים חילוניים לכל דבר,יושבים בשדרת בן גוריון,ושרים קטעי חזנות,ושירים חסידיים... (שלא לדבר על זה שלאט לאט התאספו אנשים סביבינו,מחאו כפיים,והשתוממו על התופעה המוזרה הזאת...)

     

    וכך נפגשנו יום אחרי יום,שרנו הרבה,ועשינו הרבה אמפרוביזציות ביחד(גם של שירה,וגם של משחק),ויצאנו ביחד לכל מיני מקומות בילוי.

     

    אם הייתי כותב היום סיטקום,או מערכונים,על הבילויים שלנו ביחד,זה היה יכול להיות נורא מצחיק...

     במיוחד בענייני בחורות..

     

    אמנם,מאז שיצאתי בשאלה,יצאתי קצת עם בחורות,אך עדיין באותם ימים הייתי מאוד ביישן,והגענו לסיטואציה שאנחנו רוקדים,(שלא לדבר על זה שהיום אני מבין,עד כמה מגוחך רקדנו) ותוך כדי ריקוד יצאו לנו כל מיני דיאלוגים טפשים כמו: תראה,תראה,היא מסתכלת עליך.

     מה פתאום,היא מסתכלת בכלל עליך...

    לא, עליך.

     מה פתאום,נו אתה עיוור??

    אתה יודע מה,אולי היא באמת מסכלת עליי...

     אתה חושב? לא,לא,ניראה ליבעצם שהיא כן מסתכלת עליי...

    רגע,אז שאני אחייך אליה,או שאני אשחק אותה קשוח?... יואו מה נעשה?...  בא לאט לאט נתקרב אליה ,בלי שהיא תשים לב..וכל מיני כאלה.

    ואז כשהתקרבנו לרגע ההתחלה היו יוצאים לנו משפטים דביליים כמו "לא,עזוב אותך,יש לה חבר,אני בטוח",

     "לא היא סתם מסתכלת,היא בטח לסבית"... וכו',ולבסוף היינו עוזבים לבד את המקום ומקללים את הרגע שנכנסנו...

     

    יום אחד,מנחם סיפר לי שיש אדם בשם אילן מוסקוביץ' שהוא יד ימינו של עמוס גיתאי,והוא גם מפיק,ובימאי בעצמו,והוא מדריך שחקנים על הסטים,וגם מלמד משחק באופן פרטי אך ורק "שחקנים עובדים",ושהוא, והבימאי איש התאטרון המורה למשחק, אבי מלכה,מקימים ביחד בי"ס חדש למשחק,שיהיה ייחודי,מכיון שהוא ישים דגש לא רק על משחק,אלא גם על יצירה,ו"הגדלת ראש",ושבנוסף הוא ישים גם דגש גדול מאוד,ומקצועי מאוד,על משחק בטלוויזיה ובקולנוע.

     

      ביקשתי ממנו שיסדר לי פגישה עם אילן,והוא הבטיח שהוא יסדר לי.

     

    נפגשתי עם אילן בבית קפה תל אביבי,והייתה לנו שיחה של שעתיים בערך.

     

    לאחר מס 'ימים הוזמנתי לאודישן.

     

    הגעתי לאודישן בחיל ורעדה,אך הבנתי שאני חייב להתגבר על זה כדי שיהיה לי אודישן מוצלח...

     

    וכך היה.

     

    התחלתי ללמוד אצלם בביה"ס (אמפרו),ופתאום גיליתי פרטנרים רציניים מאוד,שהמטרה שלהם היא להיות שחקנים מקצועיים,ועובדים,וגם הלימודים היו בצורה שונה לגמרי,הרבה יותר אינטנסיביים,הרבה חזרות בבית.

    וכן,גם בחורות למדו איתי,ולפחות גם בזה התגברתי על הבושה...

     

    וכך,חלפה לה השנה הראשונה.

     

    בסיום השנה,ישבתי עם מנחם בבית קפה ואמרתי לו: מנחם,שנינו שחקנים,למה שלא ניזום משהו,למה שלא ניצור משהו בעצמינו?

     

    הוא הסכים איתי,והתלנו להעלות כל מיני רעיונות.

     

    פתאום,נפל לי אסימון...

     

    אמרתי למנחם,תשמע,מה אנחנו מסתבכים כ"כ?

    הרי לשנינו יש סיפור חיים מאוד מעניין,וכששנינו משחקים,ושרים ביחד,ואפי' סתם בשיחות שגרתיות שלנו ,אנשים מאוד אוהבים אוהבים לצפות בנו,אז למה שלא ניקח את סיפור החיים שלנו,וניצור מתוך זה משהו?

     

    מנחם התלהב מהרעיון,ואז חשבנו האם זה יהיה פיצ'ר או דרמה,או סדרה של 12 פרקים או יותר,ואני מאוד דחפתי את זה לכיוון של סדרה.

     

    החלטנו שאנחנו הולכים על סדרה.

     

    כבר באותו השבוע,אספנו אנשים שאנחנו מכירים,והקמנו"צוות הפקה" מאולתר.

     

    התחלנו לכתוב את הסדרה,והגענו לרמה של "סינופסיס" של 12 פרקים+ 4 פרקים שלמים כתובים.

     

    ואז פנינו למפיקים.

     

    כשהבנו עד כמה המפיקים מתלהבים מהעניין החלטנו ללכת "על גדול".

     

    בתור יוצאים בשאלה,שנינו היינו בורים יחסית,בכל מה שקשור לתסריטאים/סופרים/מחזאים וכו',אבל שם אחד הכרנו,ושמענו עליו רבות: יהושוע סובול.

     

    החלטנו שאנחנו רוצים ללכת "לטופ של הטופ", ולאחר שתמר דרור(עמותת דרור) השיגה לנו את מס' הטלפון שלו, חייגנו אליו,שנינו,"על רמקול",בחיל ורעדה...

     

    הוא ענה,וסיפרנו לו מי אנחנו,ומה אנחנו רוצים לעשות,והוא ענה לנו שהסיפור שלנו מאוד מעניין אותו,ושכבר הרבה זמן עוברת לו מחשבה לכתוב  בנושא הזה,וקבע איתנו פגישה בבית הקפה של בית ציוני אמריקה.

     

    למחרת נפגשנו איתו.

     

     

    על הפגישה המרתקת  עם יהושוע סובול,על הנכונות שלנו להשקיע,כולל השקעה בזמן,למרות המצב הכלכלי של "רעב ללחם",

    ועל כל השאר, בפרק הבא...

     

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/7/07 21:33:

      הצלחתי להדביק את הפער די מהר.

      לא הבנתי אם זו תוכנית טלוויזיה בפרקים או הצגה מלווה בשירים.

      אם זו הצגה תשמור לי מקום טוב.

        26/7/07 09:55:

      קראתי את כל התגובות,ותודה לכולם.

       

      אני חייב להספיק היום את פרק 11,במיוחד לאור העובדה,שבסופ"ש הזה אהיה אצל הוריי,אחרי תקופה מאוד ארוכה שלא הייתי,ומין הסתם לא אוכל לשבת שם ליד המחשב,בשבת...

       

      וביום א' הקרוב, אני כבר יוצא למילואים.

        24/7/07 20:26:

       

       

      גם אני חושב שזה אחד הפוסטים הטובים, וכמובן מחכה לבא.

       

      ודבר נוסף- גיליתי המון פעמים בחיים שדברים עצומים קורים פשוט משיחת טלפון

      מלהעיז להרים טלפון למישהו שנראה לך שלא יסתכל לכיוון שלך ברחוב

      ברגע שהוא שומע אותך, שניכם מדברים, ודברים טובים פשוט מתחילים לקרות.

       

      תודה על העדכון במייל.

        24/7/07 20:10:

       

      מרתק. מרתק. מרתק.

      ויהושוע סובול שותק וה"שתיקה" חונקת.. עד הפעם הבאה :)

        24/7/07 18:47:

      אוי אני חושבת שזה הפוסט הכי טוב שלך עד עכשיו...

      ירוק. ממני..

      ועזוב אותך מאימפרו.... לך תלמד בגדול יותר.. איזה בית צבי או יורם...

        24/7/07 18:47:

      שיוווו אני מתרגשת בשבילך! (למרות שזה קרה בעבר זה עדיין מרגש.....)

      תמים

        24/7/07 17:36:

       

      הזמן טס כשנהנים.

      כיף לקרוא אותך.

      הניסוח, התוכן, הכל.

      יישר כוח, נדב.

       

        24/7/07 16:53:

      נו

      נו

      נו

      מתי 11?

        24/7/07 16:51:

      איזה יופי!

      כרגיל מחכה להמשך.

        24/7/07 16:21:
      כבר פרק 10 וזה נשאר מעניין ורענן כמו בהתחלה. מחכה להמשך.

      פרופיל

      נדב סגל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין