עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    ורטיגו - קולנוע, תרבות וסחרחורת

    תמונות נעות

    רקוויאם למותו של הילד: גאס ואן סנט

    10 תגובות   יום שישי , 20/2/09, 20:35


    צפיתי אמש בסרטו המועמד לאוסקר של גאס ואן סנט, "מילק", שמתאר את מסעו החברתי של הארווי מילק, כיצד הוביל את תנועת המחאה של ההומואים בסן פרסיסקו בשנות השבעים. הארווי מילק, הוא אחת הדמויות הפוליטיות החשובות ביותר בתרבות הקווירית, שנבחר לשבת במועצת העיר סן פרנסיסקו ונרצח ע"י חבר מועצה אחר בשם דן ווייט.

     

    אני לא כל כך רוצה להיכנס לסיפור עצמו ולסרט, שכשלעצמו היה מהנה אך הוליוודי למדי. פעם בכמה שנים מייצר ואן סנט סרט מתוקצב ומותאם לצרכיה המסחריים של התעשייה האמריקאית. כזה היה "סיפורו של וויל הנטינג" וכזה הוא מילק - היחידים עליהם היה מועמד לאוסקר, למרות שאולי מגיע לו על סרטים הרבה פחות קונבנציונליים שבדרך כלל זוכים להצלחות קופתיות מזהירות. ואן סנט הוא אדם חכם. יש לו אג'נדה יצירתית והיא חשובה לו, אבל הוא יודע שעל מנת להוציא את האג'נדה הזו לפועל בתדירות גבוהה (כמו שאכן קורה) עליו להפציץ עם משהו "בשביל כולם" כדי לזכות בפירסום, בתהילה ובכסף שלצידה. זה מה שמאפשר לו לחיות חיים עצמאיים כיוצר, לעשות סרטים מבריקים כמו "איידהו שלי" ו"אלפנט" ולהפיק פרוייקטים כמו Tarnation של ג'ונתן קאהוט, אותו סרט תיעודי מרגש שנעשה ב-200 דולר על מקינטוש וזכה לתקציב הפצה של מיליון, תודות להתעניינותו של ואן סנט.

     

    אז כן, "מילק" אינו יצירת מופת, אם כי הסרט מהנה למדי, כתוב במיומנות ואינטליגנציה, משוחק היטב, מצולם בגרעיניות שמזכירה פוטאג' תיעודי מהתקופה. מעבר לכך הוא ז'אנריסטי לחלוטין, כזה שמשתייך לז'אנר ההוליוודי הביוגרפי שמתאר מתוך אהדה קריירה מלאת תהפוכות, כישלונות, הצלחות ועשיית היסטוריה. ואן סנט נותן קצת במלודרמה, משחיז כינורות ברגעי הניצחון (אבל במידה) ובסך הכל מעביר סיפור עפ"י המתכונת התסריטאית הסטנדרטית להוליווד מאז ימי הזוהר שלה בשנות ה-30. בקיצור, אוואנגרד זה לא, וזה בסדר גמור. קצת עצוב שגאס ואן סנט לא זוכה למועמדויות על סרטיו המורכבים יותר, אבל האוסקרים, כמו תמיד, לא משקפים סקרנות אומנותית, אלא בעיקר מאשרים להוליווד את קיומה הבטוח.

     

    בכל זאת הייתי רוצה בהזדמנות הזו להפנות את הזרקור לסרט שיצא לפני שנה, שמן הסתם לא זכה לתהודה לה זוכה "מילק", למרות היותו פנינה אמיתית שמשקפת באופן בולט יותר את הסטייל של גאס ואן סנט ואת התימות שמעסיקות אותו. כתבתי בזמנו רשימה קטנה עליו ואני משתף. לסרט קוראים Paranoid Park :

     

    ******************

     

     

     

    גאס ואן סנט ממשיך למקם את עצמו במקום מרכזי בין יוצרי הקולנוע האמריקאים ששואפים להגמיש את גבולות המדיום ולעשות זאת באמצעות קול אישי מרתק. Paranoid Park הוא אחד הסרטים היותר מבריקים בקריירה שלו, בו הוא מיישם שנים של ניסיון ותהיה, הן בתחום הויזואלי, הן בתחום של עבודה עם שחקנים צעירים ועם תימות של נעורים וחרדה, והן מבחינת המבנה הנרטיבי.  כמו ב"אלפנט" וב-Last Days, גם כאן הוא משחק עם זמנים, מפרק את הסיפור ליחידותיו ומבלבל ביניהן. הבחירה הזו משרתת מן הסתם את העלילה הבלשית שבמרכזה עומד תיכוניסט מופנם ומעט תמהוני עם תשוקה גדולה לסקייטבורדים. ואן סנט מלווה את אלכס שנראה תלוש על רקע התפרקות המשפחה שלו, כשהוא עומד בפני דילמה מוסרית מכאיבה ופוצעת. הוא נצמד לפניו הרכים במסדרונות בית הספר, מלווה אותו במצלמה זורמת כשהוא משנה מצבי צבירה, בוחן את עיני התם שלו ומגלה בתוכם רגישות בוגרת ומיוסרת מאוד. הסקייטבורד הוא הכלי לפריטה בנימי הרגש, האמצעי להשיג תחושה של חיות, הדרך לפמפם כמויות משכרות של אדרנלין לגוף. ובדיוק אותה כמיהה להרפתקה ולהתרגשות מביאה אותו לנקודה טראגית שמבגרת אותו בין-לילה. Paranoid Park (שמו של הסקייטפארק המרכזי בסרט, שנבנה באופן לא חוקי ע"י חבורת פריקים, סקייטבורדיסטים, גיטריסטים זרוקים ושאר נערי רחוב עזובים), כשמו כן הוא: מתחם של חיים ומוות, אופוריה וחרדה בלתי נסבלת.

      

    מאוד בדומה ל"אלפנט", מפנה הבמאי את העדשה שלו כלפי החברה האמריקאית ומנסה לצפות בה דרך עיניהם של הפרוטגוניסטים הצעירים שלו. וכמו שם, גם בסרט זה הפרבר האמריקאי מוצג כמרחב בו נושבת רוח נכאים, שבו מתחת לכרי הדשא והשדרות הרחבות רוחש לו משהו חסר גבולות, אלים. זוהי אמריקה של ילדים תועים, אותה אמריקה שהצטיירה ב- "איידהו שלי". הסרט רצוף ניסויים בתאורה ובתפעול צמצם, בחירות חזותיות שתומכות באופן מושלם במצב הרוח של הגיבור בפריים. המצלמה מתמזגת עם המרחב הפרטי של אלכס גם בבחירת הפוקוס, כמו שניתן לראות באופן מודגש בסצנה מול אביו, שבה האב מתהלך בעומק של הצילום כשהוא מטושטש לחלוטין כמו רוח רפאים, כמו משהו שפשוט נמחק. אבל אולי ההפתעה הויזואלית המרשימה ביותר היא תנועת המצלמה שעוקבת אחר הסקייטבורדיסטים, מתוך מתחם הגלישה עצמו (!!), תוך שהיא נשזרת באלגנטיות בתנועת האובייקטים האנושיים הנעים. בסצנות האלה נראה כאילו יש לה חיים משלה.

      בתוך סיפור המסגרת הכללי, חוקר ואן סנט גם את הדינאמיקה המינית והרגשית שבין שני המינים, מקור עיקרי להומור, בסרט שנראה על פניו די מלנכולי.  בסצנות שבין אלכס לחברה שלו, ג'ניפר, הוא הופך את הסטריאוטיפים המוכרים מתוך הקומדיות הרומנטיות, דווקא תוך שימוש בסטריאוטיפים עצמם. הוא גם מטבל את הפסקול במחווה לפליני כשהוא מבצע עיבודים לנעימות של נינו רוטה מתוך "אמרקורד" ו"ג'יולייטה של הרוחות". אלכס הופך ביעף למלאך פעור העיניים, זה שנע בין עולם הילדות לעולם הבגרות, אותו הכילה ג'ולייטה מסינה בהופעותיה. ברגע מסוים כשהמוזיקה משתלטת וכששפתיה של ג'ניפר נראות נעות בדיבור, מתחשק להתחיל לדבב באיטלקית. זוהי רק דוגמא אחת למשחקים ביחסי תמונה-סאונד שמבצע ואן סנט בסרט ובכך חושף את המנגנון הקולנועי בצורה מרגשת. סצנת התקריב מתחת למים שזורמים במקלחת, היא אחד השיאים של הריגוש הזה. אט אט מתמסמס הסיפור הבלשי והסרט הופך להיות מדיטציה על נעורים שמסתיימים, על אשמה גדולה ועל הצורך התראפויטי בהגייתו של הסיפור, בביטוי הזיכרון, יהיה כואב ומעורר אימה ככל שיהיה. גאס ואן סנט מנצח כאן על רקוויאם למותו של הילד שבכולנו. למעשה, הוא מנצח על הרקוויאם הזה כבר שנים רבות.  

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/4/09 23:49:

      צודק לחלוטין לגבי מילק.

      אכן סיפור הוליוודי, אכן כינורות ברגע המתאים ואכן כן, קצת פופוליזם להמונים.

      אבל עדיין (בדיוק כמו שכתבת) עדיין זה יופי של סרט שמצליח ממש ברגע האחרון, שניה לפני שהוא נופל למלכודת הוליוודית כזו או אחרת, לעשות דילוג אלגנטי ולרחף בעדינות למקום קצת אחר.

      חוץ מזה - שון פן....

      טוב, לא לצריך להסביר

       

        18/4/09 22:48:

      אתה יודע לשווק פנינות... אין ספק
        18/4/09 21:49:

      הבלוג שלך מעניין. איכשהו הפסקתי לראות סרטים בשנים האחרונות. זה מאוד מעציב אותי כי פעם הייתי פריקית רצינית של קולנוע ואף למדתי די הרבה מצילום קולנוע על צילום סטילס כמו גם למדתי קצת קולנוע באוני'. אולי  זאת אני והמדיום קצת התיש אותי ואני חייבת הפסקה אבל אולי גם אין ממש מה לראות. כאילו שיש איזו נסיגה בשנים האחרונות בקולנוע וכול הסרטים הטובים באמת נעשו עד המאה הקודמת. סוג של משבר? מהסרטים המעטים שראיתי ב5 שנים האחרונות  נראה שכך אבל אולי אני ממש ממש טועה כאן בגדול
        7/3/09 12:11:

      הגישה הסודרברגית הזו של אחד בשבילי, אחד בשבילכם, קצת מעצבנת, כי יש בה משהו מאד מתנשא. של זלזול מופגן בצופים. מצד שני, זה מה שמאפשר כלכלית לאותם במאים להביא את יצירות המופת הקטנות שלהם. אני קצת חלוקה לגביה בכל זאת.

       

      ופראנויד פארק משובח ביותר.

        26/2/09 18:24:

      צטט: שלומציון 2009-02-26 17:45:21


      נשמע ממש טוב . תודה .

       

      אין בעד מה :)

        26/2/09 17:45:

      נשמע ממש טוב . תודה .
        21/2/09 20:02:

      צטט: shai.h 2009-02-21 19:25:57

      ואני לא מבין איך זה שרשומים אלפים בקהילת הקולנוע ולאחר 24 שעות יש למאמר שכזהרק שני מגיבים ועשרים צפיות. כנראה שאתה רציני מדי עבור עורכי התרבות כאן באתר. בפעם הבאה תשתדל להביא סקופ על פולמן והשטיח האדום.

       

       

      כנראה שאתה צודק. לא נורא, לפחות מפה לא יכולים להעיף אותי כמו מ-ynet, שם אמרו לי כל הזמן שאני כותב "גבוה" מדי...הא הא....ואז ויתרו על שירותי. ונשבע לך שהפחתתי במילים הלועזיות! אני לא יכול כל כך לשנות את הסגנון שלי בשלב זה והאמת היא שגם אני לא כל כך רוצה. אז שייכנסו 21 ומתוכם יקראו עשרה, זה גם בסדר.

       

      ותודה על הפירגוניישן

        21/2/09 19:25:
      ואני לא מבין איך זה שרשומים אלפים בקהילת הקולנוע ולאחר 24 שעות יש למאמר שכזהרק שני מגיבים ועשרים צפיות. כנראה שאתה רציני מדי עבור עורכי התרבות כאן באתר. בפעם הבאה תשתדל להביא סקופ על פולמן והשטיח האדום.
        21/2/09 19:20:

      :)
        21/2/09 18:47:

      אני לא מבין איך זה שכל פעם מחדש אתה מפתיע אותי עם יכולת הכתיבה שלך...

       בכל אופן, שכנעת אותי לראות. Paranoid Park נכנס לרשימה!

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ערן קידר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין