סתם בשביל הרזומה...
הוא קיבל חבילה בדואר. בעילום שם, אלא מה..
פתח והתבונן. הייתה שם קופסא אדומה ובתוכה הזמנה. נרשם שם ביד רועדת "גם אני". בחר שלא להתייחס. לא להגיב.
להישאר באזור הביטחון השטני. הוא מכיר כבר את כל המתקנים בגיהנום הזה. למד אפילו ליהנות מהם. כי מה נשאר כבר..
חכך שוב בדעתו, ונכנס לוורטיגו בעומק מצולות קרביו. שמיים אפורים עם ענני פסטל צבעוניים ובוהקים, החלו לכסות את שדה ראייתו..
הכל היה מרוח, מעורב בפחד, יוזמה ושיתוק. היד הרושמת הייתה כל כך כבדה והססנית...הוא הרגיש.
אך בכל זאת...קיפל, דחף לכיס והמשיך לתחנה הבאה.
מה נשאר לנו מלבד עצמנו שאל, תוך כדי שהוא מתכנס אל עצמו, ומנסה שוב להגדיר את 'עצמנו'.. יפים החיים. גדולים מלהכיל. ואולי מורכבות היא האויב הנסתר?
מבלי משים החל לדפדף בסלולרי. הכניס בחזרה לכיס.
טעם של שניצלים בשמן עמוק, התגנב לחיכו.. זיכרון עמום של מלחמת כריות במיטה..
הרים טלפון שהתחייב לו מבעוד מועד. קול רך ונעים ענה לו, ונענה מצידו בקורקטיות יבשה. התנצל ופטר בתירוצי יום ארוך.
נכנס לרכב והתכונן לריטואל של חיפוש החניה. שם דיסק טחון שאפילו לא היה שייך לו והתחיל להרהר במשחקי מילים...
כשאופוריה הופכת לאפוריה...
זה יכול לקרות לכל אחד. בכל רגע נתון...
סתם בשביל הרזומה...
|
תגובות (32)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
שמוליק.
מיום ליום אתה מצליח להפתיע אותי מחדש.
קבל עוד כוכב.
מוצלח ועצוב
נו בטח, כשמחכים כל כך הרבה, האופוריה הופכת לאפוריה.
כל המתח נעלם... המרק מתקרר...
אתה כותב יפה, יש לך קצב. עולם דימויים מעניין.
גם אני כותבת ויש לי הרבה מה ללמוד ממך.
אתה מסקרן,שומר על מתח.
בכל מקרה אתה מוזמן לבקר ולמתוח. רק ביקורת בונה תתקבל כמובן:).
בנות -
סופסוף גבר רגיש.
אני מציעה לפרגן ולטפח. כן ירבו.
ה-אומן !
גנבת לי את הציטוט....
מסוג המשפטים שאני לא מאמינה איך מישהו יוצר אותם, כ"כ הרבה כשרון, כ"כ הרבה עומק...
כמה יופי, חששות, פחד ואופוריה אפורה.
קבל כוכב
מטאפורה מתפאורה אפורה, אפליה בלב המאפלייה
מלך או לא מלך??
ממש מתוחכם
ונכנס לוורטיגו בעומק מצולות קרביו
זה אמיתי.
זה אוקסימורון.
אבל זה כל כך כואב ומוחשי שכזה קורה.
יפה, יפה מאוד. =)
גלים של אופוריה ואש,
בבוקר כחול בלב תל אביב
חלון ראווה התנפץ.
מהרצפה אני קם,
יש לי אלף דרכים להמשיך מכאן.
מתעורר מחדש,
מתגבר והעיר עוצרת,
עד שתיפול לרגלי,
מהמר על הכל,
לא מכיר מציאות אחרת,
בוקר כחול מטושטש,
מתעורר מחדש.
גלים של חולשה נותנים לי תחושה
ויש לי את כל הסיבות
לקבל את עצמי, את מה שאני,
ולא ליפול בשטויות.
(לירון לב)
"כשאופוריה הופכת לאפוריה..."
איך לפעמים הדברים מקבלים משמעות אחרת והכל על קוצה של אות אחת
שינוי מקצה לקצה.
אהבתי.
כוכב על האופוריה
כשהנגר שלי נסע לניגריה..
שמוליק אין עליך אין.
ומה זה הפרופיל הזה
כמו אל יווני . לחיי
האוזו והסופלקי
לחיי האופוריה האפרורית.
נ.ב הצום הזה....גמר אותי...
קניתי דברים טובים בסופר
נכנסתי לאופוריה.פתאום החל הצום
שקעתי באפרוריות.לך תדחה סיפוקים.
ביום הכפורים דוקא הולך לי.
תהילה(אלישיה)
תוך כדי שהוא מתכנס אל עצמו, ומנסה שוב להגדיר את 'עצמנו'..
איזה משפט יפהפיה. אהבתי. מאוד.
מקסים
אני חייבת לחרוט את זה על האוטו של השכן.
שמוליק מותק, מצאת את האויב הנסתר
כשאופוריה הופכת לאפוריה...
וזכית בחולצה ותקליט שתוכל לעשות איתם מה בא לך
ואולי מורכבות היא האויב הנסתר?
ואולי גם נורא נהניתי אפילו שזה ערב תשעה באב?
יפה שמוליק. יפה.
(אפילו ששוב הכנסת אותי לרשימת התפוצה למרות הקרייסיס האחרון)