עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    מי אני בכלל

    ארכיון

    הכי ישראלי.נוף ים. צילומים חדשים. 2009

    29 תגובות   יום חמישי, 12/2/09, 17:07

     חזרתי לנוף ילדותי בארץ, נוף ים.מסתבר שאני לא מצליחה להתחמק מזכרונות הילדות שלי גם כשאני כבר עוסקת בנושא אחר.  כרגע אני מצלמת כשהרעיון המנחה אותי הוא יחסי הגומלין בין טבע מתורבת ותרבות או היחס בין הטבע לאנושי. צילמתי כבר עבודות בגרמניה עכשיו אני מתרכזת בנוף הארץ ומה יותר ישראלי מרצועת החוף שלה.

     

    את ילדותי העברתי בהרצליה ליד הים. גלדתי על צוקי כורכר. נוף הים הנשקף מהצוקים הללו לא ישכח ממני. ואני משחזרת כאן את המבט שלי  לא הייתי בסביבה הזו שנים אבל הנוף שלה צובט לי בלב.

     

     

     

     את הפריימים הללו סרקתי הבוקר. העבודות ברובן צריכות להיות ענקיות אז אנא דמיינו אותן גדולות :)

     

     

     

    *

     

     

    *

     

     

     

    *

     

     

    *

     

     

    *

     

     

     

    *

     

     

    *

     

     

    *

     

    כמובן שהייתי חייבת לצלם גם את הספה הזו שמישהו טרח להביא אותה עד לשם ולהשאיר אותה בשדה ואת שאריות המדורה כי זה מתחבר לי יפה לטבע ותרבות.

     

     

     

     

    *

     

     

    *

     

     

    *

     

    ואת זו הכנסתי כי יש בה משהו רומנטי.

     

     

    *

     

    ואת זו הכנסתי אחרונה כי היא שונה מהראשונה וכי היא סוגרת את הרצף של העבודות בצורה שלמה.

    .

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (29)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/3/09 10:06:

      צטט: עדו טל 2009-03-12 01:08:58

      "ואת זו הכנסתי כי יש בה משהו רומנטי..."

       

      שווה...

       

      השאר - קצת בנאלי.

       

      די עדו. דווקא התמונה הכי בנאלית בעיניך שווה..

      שאר התמונות בכלל בכלל לא בנאליות. יש שם כמה פריימים מאוד חזקים ( לא כולם כמובן). כנראה שאתה תצטרך לראות אותן בגודל המיועד להן כדי להוכיח לך עד כמה הן לא בנאליות. אבל כמובן שזכותך לחושב מה שתרצה.

        12/3/09 10:02:

      צטט: pere211 2009-03-12 00:59:57

      דניאלה

      הים הוא מקור אינסופי להשראה ולצילום

      התמונות טובות ומעבירות את המסר

      אני אישית אוהב תמונות של סערות-

      כמו אצלי בנפש.

       

       

       

      אני מסכימה איתך שהים מקור להשראה אין סופית. כל יום הוא משתנה.. אפשר לצלם חלק קטן בחוף אלפי פעמים. אני אוהבת גם סערות אבל לצלם אני אוהבת ים שקט כי הוא מצטלם הרבה יותר טוב :)
        12/3/09 01:08:

      "ואת זו הכנסתי כי יש בה משהו רומנטי..."

       

      שווה...

       

      השאר - קצת בנאלי.

        12/3/09 00:59:

      דניאלה

      הים הוא מקור אינסופי להשראה ולצילום

      התמונות טובות ומעבירות את המסר

      אני אישית אוהב תמונות של סערות-

      כמו אצלי בנפש.

       

        15/2/09 19:32:

      צטט: daniela orvin 2009-02-14 11:33:21

      צטט: OCB metal box 2009-02-14 02:06:29

      צטט: daniela orvin 2009-02-13 10:58:25


      תודה :)

      חשבתי על גודל של 90*90 או מטר על מטר כך יהיה אפשר לראות את כל הפרטים הקטנים. אני חושבת שאני עושה ממש עוול לתמונות כרגע שאני מציגה אותן בקטן אבל זה המצב..

      הספה הזו באמת צנחה שם משום מקום, יש לה גם חוטים מוזרים שיוצאים ממנה. כנראה שזו היתה ספה חשמלית בימים הטובים שלה. אני בטוחה שזה מדהים לשבת עליה ולצפות בים בטח שבמזג אויר המעולה והאור המדהים שהיה כצילמתי את העבודות. לא ניסיתי היו מסביבי יותר מדי אנשים שגם כך הציקו לי ( תגידי, רוצה לצלם אירועים?). באחת התמונות של הצוקים התפלק לי ורואים 2 אנשים מאוד קטנים.. הם לא היו אמורים להיות שם.. טוב נוריד אותם בפוטושופ :) אבל הם נותנים אומדן למרחק שצילמתי..

       

      אני דווקא חשבתי על 2*2 מטר או אפילו 3*3 מטר ...

      ומגניב האנשים הקטנים שבתמונה , הם חמודים שם ברקע :)

      גם לי מאד מציקים אנשים כשאני מצלמת

      ובד"כ (יותר נכון כשאפשר ) אני מחכה בסבלנות או מתעלמת ...

      אבל כולי הבנה ללבך ,

      אם רק אפשר היה להוריד אותם בפוטושופ כבר ברגע הצילום ...אה ?

      :)

      נ.ב אירועים ??

       

      אם בכלל היה אפשר להוריד אנשים בפוטושופ הייתי מוחקת כמה בשמחה :)

       

      וואו 2 מטר זה כבר ממש ענק.. אני לא יודעת אם השקופית תעמוד בעומס והדימוי לא יתפרק לפיסקלים אחרי גודל של 110- 130. אבל תמיד אפשר לעשות ניסוי. זה כמובן תלוי בסריקה- אם היא טובה ייתכן ואפשר למתוח לגדלים כאילו. 2 מטר ו3 מטר - זה כמו עבודות של אנדריאס גורסקי הצלם האדיר.. ראיתי עבודות שלו בתערוכה במינכן- זה נראה פשוט מדהים העבודות שלו אבל הוא מצלם במצלמה הרבה יותר גדולה ( וכבדה) משלי כך שאת הנגטיב שלו אפשר להגדיל למימדי ענק..

       

      חח.. כן אירועים ( ברית בריתה וכו) - זה היה ככ מצחיק. הבן אדם ראה אותי מחזיקה מצלמה, לא ראה עבודות שלי אבל עדיין הציע לי לבוא לצלם ברית.. טוב שהוא לא פנה אלי ואמר " צלמי אותי צלמי אותי" - יש גם כאילו.. התחלתי סידרה כזו של אנשים שראו אותי עם מצלמה וביקשו שאצלם אותם, היא נזנחה אבל אולי אחזור ואפתח את הנושא :)

       דניאלה היקרה ,

      את צודקת בהחלט לגבי הגדלת התמונות , לא תארתי לעצמי שהנגטיב כה קטן ...

      ואני בעד להחזיר את סדרת "צלמי אותי צלמי אותי" לכותרות !

      ולחיי הפוטושופ....

      :)))) 

       

       

        15/2/09 18:36:


      תודה תמר!

      האור באמת היה מדהים. מעורפל ואפילו אביך משהו אבל עדיין היה מספיק אור כך שנוצרה תאורה מקסימה לים.

      באמת שהיה יום נדיר

        15/2/09 17:58:


      הצלחת לספר במספר פריימים, סיפור עם פתיחה וסיום של

      מקום מקסים..גם בפורמט קטן של המחשב זה עובר מצויין.

      והאור שהיה שם, כנראה עזר לך מאוד באוירה שנוצרה.

       

      נהנתי מאוד.

       

      תמר

        14/2/09 11:33:

      צטט: OCB metal box 2009-02-14 02:06:29

      צטט: daniela orvin 2009-02-13 10:58:25


      תודה :)

      חשבתי על גודל של 90*90 או מטר על מטר כך יהיה אפשר לראות את כל הפרטים הקטנים. אני חושבת שאני עושה ממש עוול לתמונות כרגע שאני מציגה אותן בקטן אבל זה המצב..

      הספה הזו באמת צנחה שם משום מקום, יש לה גם חוטים מוזרים שיוצאים ממנה. כנראה שזו היתה ספה חשמלית בימים הטובים שלה. אני בטוחה שזה מדהים לשבת עליה ולצפות בים בטח שבמזג אויר המעולה והאור המדהים שהיה כצילמתי את העבודות. לא ניסיתי היו מסביבי יותר מדי אנשים שגם כך הציקו לי ( תגידי, רוצה לצלם אירועים?). באחת התמונות  של הצוקים התפלק לי ורואים 2 אנשים מאוד קטנים.. הם לא היו אמורים להיות שם.. טוב נוריד אותם בפוטושופ :) אבל הם נותנים אומדן למרחק שצילמתי..

       

       אני דווקא חשבתי על 2*2 מטר או אפילו 3*3 מטר ...

      ומגניב האנשים הקטנים שבתמונה , הם חמודים שם ברקע  :)

      גם לי מאד מציקים אנשים כשאני מצלמת 

      ובד"כ (יותר נכון כשאפשר ) אני מחכה בסבלנות או מתעלמת ...

      אבל כולי הבנה ללבך , 

      אם רק אפשר היה להוריד אותם בפוטושופ כבר ברגע הצילום ...אה ?

      :)

      נ.ב  אירועים ?? 

       

      אם בכלל היה אפשר להוריד אנשים בפוטושופ הייתי מוחקת כמה בשמחה :)

       

      וואו 2 מטר זה כבר ממש ענק.. אני לא יודעת אם השקופית תעמוד בעומס והדימוי לא יתפרק לפיסקלים אחרי גודל של 110- 130. אבל תמיד אפשר לעשות ניסוי. זה כמובן תלוי בסריקה- אם היא טובה ייתכן ואפשר למתוח לגדלים כאילו. 2 מטר ו3 מטר - זה כמו עבודות של אנדריאס גורסקי הצלם האדיר.. ראיתי עבודות שלו בתערוכה במינכן- זה נראה פשוט מדהים העבודות שלו אבל הוא מצלם במצלמה הרבה יותר גדולה ( וכבדה) משלי כך שאת הנגטיב שלו אפשר להגדיל למימדי ענק..

       

      חח.. כן אירועים ( ברית בריתה וכו) - זה היה ככ מצחיק. הבן אדם ראה אותי מחזיקה מצלמה, לא ראה עבודות שלי אבל עדיין הציע לי לבוא לצלם ברית.. טוב שהוא לא פנה אלי ואמר " צלמי אותי צלמי אותי" - יש גם כאילו.. התחלתי סידרה כזו של אנשים שראו אותי עם מצלמה וביקשו שאצלם אותם, היא נזנחה אבל אולי אחזור ואפתח את הנושא :)

        14/2/09 11:25:

      צטט: רונית ronit 2009-02-14 00:43:15

      צטט: daniela orvin 2009-02-13 17:20:08

      צטט: רונית ronit 2009-02-13 15:28:13

      צילומים שקל להתחבר אליהם

      לכל מי שגדל פה יש זכרונות דומים

      גם אם לא ליד הבית

      סוף שבוע נפלא

      רונית

       

       

      אני שמחה שזה נוגע לזכרון קולקטיבי. הנושאים שאני גם כן עוסקת בהם הם זיכרון קולקטיבי וזכרון " דימיוני" כך אקרא לזה עכשיו.. הכוונה היא האם הזכרונות שלנו הם באמת שלנו או ש גם ניכסנו אותם מסיפורים ששמענו סרטים שראינו חלומות שחלמנו וכו..אני גם תוהה לגבי זכרונות קולקטיבים בין היתר

      כך שהתגובה שלך בהחלט מעניינת אותי.

       

      אני מניחה שבמדינה כמו שלנו הכל נכון

      לכל אדם הזכרונות האישיים שלו

      אבל יש כלכך הרהב זכרונות משותפים, מטיולי בית הספר שחוזרים על עצמם, מאירועים שחייבים לזכור, הסטוריה, ממקומות ש"כולם" הולכים אליהם, או שהולכים אליהם כי כולם הולכים....

      תוסיפי לזה את גודלה הקטן של הארץ, כך שרבים נמצאים באותם המקומות וחווים את אותם הדברים, מה שמעניין זו החוויה האישית בתוך הקולקטיב....

       

       

      אותי כרגע דווקא יותר מעניין הזכרון הקולקטיבי ולאו דווקא של מדינה או ארץ אלא של עם. העם היהודי או בכלל זכרון קולקטיבי של האנושות. על כך גם נסובה התערוכה שהצגתי לפני מספר חודשים- על זכרונות ילדות פרטיים שלי אך שצולמו כפריימים די קלישאתיים ( אבל יפים :)) שמזכירים פלאשבאקים של סרט שבעצם אמורים היו לגרום לטריגר של זכרון אצל כל אחד מהצופים. אמנם אילו היו זכרונות שלי אבל אני לא ממש יודעת אם הזכורנות הללו הם באמת שלי או שחלקם נובעים מהדמיון שלי. צילמתי בעצם  פריימים מבויימים של זכרונות. זיכרונות של מישהי שחזרה למקומות שבהן היא גדלה ולאחר כ30 שנה מצלמת אותם..

      כך שאני מאמינה שזכרון  ילדות פרטי שלי יכול להיות או להפוך גם לזכרון קולקטיבי- זה הניסוי שלי ואני בודקת אותו..

       

        14/2/09 02:06:

      צטט: daniela orvin 2009-02-13 10:58:25


      תודה :)

      חשבתי על גודל של 90*90 או מטר על מטר כך יהיה אפשר לראות את כל הפרטים הקטנים. אני חושבת שאני עושה ממש עוול לתמונות כרגע שאני מציגה אותן בקטן אבל זה המצב..

      הספה הזו באמת צנחה שם משום מקום, יש לה גם חוטים מוזרים שיוצאים ממנה. כנראה שזו היתה ספה חשמלית בימים הטובים שלה. אני בטוחה שזה מדהים לשבת עליה ולצפות בים בטח שבמזג אויר המעולה והאור המדהים שהיה כצילמתי את העבודות. לא ניסיתי היו מסביבי יותר מדי אנשים שגם כך הציקו לי ( תגידי, רוצה לצלם אירועים?). באחת התמונות  של הצוקים התפלק לי ורואים 2 אנשים מאוד קטנים.. הם לא היו אמורים להיות שם.. טוב נוריד אותם בפוטושופ :) אבל הם נותנים אומדן למרחק שצילמתי..

       

       אני דווקא חשבתי על 2*2 מטר או אפילו 3*3 מטר ...

      ומגניב האנשים הקטנים שבתמונה , הם חמודים שם ברקע  :)

      גם לי מאד מציקים אנשים כשאני מצלמת 

      ובד"כ (יותר נכון כשאפשר ) אני מחכה בסבלנות או מתעלמת ...

      אבל כולי הבנה ללבך , 

      אם רק אפשר היה להוריד אותם בפוטושופ כבר ברגע הצילום ...אה ?

      :)

      נ.ב  אירועים ?? 

        14/2/09 00:43:

      צטט: daniela orvin 2009-02-13 17:20:08

      צטט: רונית ronit 2009-02-13 15:28:13

      צילומים שקל להתחבר אליהם

      לכל מי שגדל פה יש זכרונות דומים

      גם אם לא ליד הבית

      סוף שבוע נפלא

      רונית

       

       

      אני שמחה שזה נוגע לזכרון קולקטיבי. הנושאים שאני גם כן עוסקת בהם הם זיכרון קולקטיבי וזכרון " דימיוני" כך אקרא לזה עכשיו.. הכוונה היא האם הזכרונות שלנו הם באמת שלנו או ש גם ניכסנו אותם מסיפורים ששמענו סרטים שראינו חלומות שחלמנו וכו..אני גם תוהה לגבי זכרונות קולקטיבים בין היתר

      כך שהתגובה שלך בהחלט מעניינת אותי.

       

      אני מניחה שבמדינה כמו שלנו הכל נכון

      לכל אדם הזכרונות האישיים שלו

      אבל יש כלכך הרהב זכרונות משותפים, מטיולי בית הספר שחוזרים על עצמם, מאירועים שחייבים לזכור, הסטוריה, ממקומות ש"כולם" הולכים אליהם, או שהולכים אליהם כי כולם הולכים....

      תוסיפי לזה את גודלה הקטן של הארץ, כך שרבים נמצאים באותם המקומות וחווים את אותם הדברים, מה שמעניין זו החוויה האישית בתוך הקולקטיב....

       

       

       

        13/2/09 22:01:
      כן.. הלוואי והיה לי חלל וירטואלי בו יכולתי ל"תלות" את התמונות ולהראות אותם בצורה זו ולא כמו שכאן - אחד אחרי השני. יש בסידרה הרבה דיפטיכים ( 2 תמונות שתלויות ביחד. שמן הראוי שיהיו ביחד כי יש בינהן קשר) ובשביל זה צריך באמת לראות את התמונות בחלל תלת מימדי או מודפסות ( מה שאני עושה עכשיו :) נ.ב. בקטן )
        13/2/09 21:48:

      על יד הים הכחול והשקט והנקי והמדוייק הזה כל שאר הפריימים פתואם נראים לי כאוטיים. אבל אז חזרת שוב עם פריים שהרגיע אותי :-) בהגדלה הוא יהיה מדהים. לא פחות מזה.
        13/2/09 19:58:
      יש צדק בדבריו :)

      פעם אמר לי אדריכל (אני מהתחום), שתמיד דגמים ותמונות של מבנים נראים יותר טוב בתמונות כי אין בהם אנשים שמפריעים ועושים בלגן:-)
        13/2/09 17:22:

      צטט: fullframe 2009-02-13 17:13:28


      פרויקט מרשים

      יש משהו מאד יפה בפורמט הריבועי של ההסלבלד

      הכי אהבתי את הרביעית

      מיקי

       

      היי מיקי. תודה רבה. אני גם מאוהבת בפורמט :)

      ברביעית יש גם חוטי תיל חלודים מאוד דקים שלא רואים אותם כשהתמונה קטנה- צריך לראות את זה בגדול ( גם אני צריכה לראות את זה בגדול)

        13/2/09 17:20:

      צטט: רונית ronit 2009-02-13 15:28:13

      צילומים שקל להתחבר אליהם

      לכל מי שגדל פה יש זכרונות דומים

      גם אם לא ליד הבית

      סוף שבוע נפלא

      רונית

       

       

      אני שמחה שזה נוגע לזכרון קולקטיבי. הנושאים שאני גם כן עוסקת בהם הם זיכרון קולקטיבי וזכרון " דימיוני" כך אקרא לזה עכשיו.. הכוונה היא האם הזכרונות שלנו הם באמת שלנו או ש גם ניכסנו אותם מסיפורים ששמענו סרטים שראינו חלומות שחלמנו וכו..אני גם תוהה לגבי זכרונות קולקטיבים בין היתר

      כך שהתגובה שלך בהחלט מעניינת אותי.

        13/2/09 17:13:


      פרויקט מרשים

      יש משהו מאד יפה בפורמט הריבועי של ההסלבלד

      הכי אהבתי את הרביעית

      מיקי

        13/2/09 15:28:

       

      צילומים שקל להתחבר אליהם

      לכל מי שגדל פה יש זכרונות דומים

      גם אם לא ליד הבית

       

      סוף שבוע נפלא

      רונית

       

        13/2/09 10:58:


      תודה :)

      חשבתי על גודל של 90*90 או מטר על מטר כך יהיה אפשר לראות את כל הפרטים הקטנים. אני חושבת שאני עושה ממש עוול לתמונות כרגע שאני מציגה אותן בקטן אבל זה המצב..

      הספה הזו באמת צנחה שם משום מקום, יש לה גם חוטים מוזרים שיוצאים ממנה. כנראה שזו היתה ספה חשמלית בימים הטובים שלה. אני בטוחה שזה מדהים לשבת עליה ולצפות בים בטח שבמזג אויר המעולה והאור המדהים שהיה כצילמתי את העבודות. לא ניסיתי היו מסביבי יותר מדי אנשים שגם כך הציקו לי ( תגידי, רוצה לצלם אירועים?). באחת התמונות  של הצוקים התפלק לי ורואים 2 אנשים מאוד קטנים.. הם לא היו אמורים להיות שם.. טוב נוריד אותם בפוטושופ :) אבל הם נותנים אומדן למרחק שצילמתי..

        13/2/09 04:05:

      מעולה ,

      אהבתי את הראשונה ( ושסוגרת ... )

      ואת בהחלט צודקת , שיהיה הכי ענק שאפשר ..!

      וגם התמונה עם הכורסה מדליקה ,

      מתארת לעצמי איזה ים נשקף כשיושבים עליה ...

      :)

       

        12/2/09 21:05:
      תודה! אני שמחה לדעת שאתה אוהב
        12/2/09 20:54:

      יופי של סדרה.
        12/2/09 20:05:

      צטט: ערן בדינרי 2009-02-12 19:02:11


      יפה דניאלה.. 

       

      איזה כיף שחלק מזכרונות הילדות הם גם חוף ים. באמת.

      אם אני הייתי יוצא לפרויקט של צילום זכרונות הילדות שלי זה היה פוסט תחת תוכן פוגעני.

      ערן.. לשם נהגתי לברוח, לצוקים.  לא לצוקים הללו אלא לצוק אחר מאוד דומה. גרנו מול המעון של שגריר ארהב שממש היה על הצוק. נהגתי לחצות את הכביש ללכת בשביל קצר ולהגיע לצוק שלי.ה בעיה שעל הצוק גם היה ביתן של שמירה של השגרירות כך שמעולם לא הייתי לבד. כל הזמן צפו בי השומרים. זה היה מאוד מעצבן אותי כי ידעתי שהם שם מסתכלים. אבל היתה לי מערה :).

      זה היה מקום שתמיד הפחיד אותי - פראי ושומם כיביכול  וגם פחדתי ליפול מהצוק כי תמיד הייתי הולכת עד הקצה, אך מצאתי בו גם נחמה.

       

       

        12/2/09 19:58:

      צטט: yofffi 2009-02-12 18:56:43

      צטט: daniela orvin 2009-02-12 17:49:17


      בהסלבלאד.. שקופיות 100 אסא קריצה

       

       i love it

       

      תודה. גם אני :)

        12/2/09 19:02:


      יפה דניאלה.. 

       

      איזה כיף שחלק מזכרונות הילדות הם גם חוף ים. באמת.

      אם אני הייתי יוצא לפרויקט של צילום זכרונות הילדות שלי זה היה פוסט תחת תוכן פוגעני.

        12/2/09 18:56:

      צטט: daniela orvin 2009-02-12 17:49:17


      בהסלבלאד.. שקופיות 100 אסא קריצה

       

       i love it

        12/2/09 17:49:

      בהסלבלאד.. שקופיות 100 אסא קריצה
        12/2/09 17:43:

      היי

      באיזו מצלמה צולמו התצלומים.

       

      יפה.

       

      פיציקאטו