מי אני בכלל
פוסטים אחרונים
- יומני היקר ברלין: דוקו-פורטרט עלי בטלויזה הגרמנית 9/10/13
- יומני היקר ברלין:הזייה: אני והאמנות שלי בטלויזה הגרמנית 30/8/13
- יומני היקר ברלין: יומהולדת שנה לעשייה מוזיקלית 13/7/13
- The German Nature of Things/ No Ego 30/5/13
- יומני היקר ברלין: חיים חדשים תערוכה חדשה אתר חדש 16/5/13
- יומני היקר ברלין : משנה מקום משנה מזל? 15/2/13
ארכיון
הקרקס בא לעיר ( פוסט מצולם בקרקס)
| אלו צילומים שדווקא לא יצאו כמו שרציתי. היות ובשנתיים האחרונות עסקתי בילדות שלי מאוד רציתי לצלם בקרקס. כשהייתי קטנה וגרתי בגרמניה זכורים לי בילויים בלונה פארקים וקרקסיםכשהסתבר לי, באחת התקופות ששהיתי במינכן, שCircus Krone הוותיק שוהה בעיר החלטתי שאני חייבת ללכת לצלם ויהי מה. כבר דימיינתי את הפריימים בראש ואפילו מאוד התרגשתי אבל כשהגעתי לשם הסתבר שאסור להפעיל פלאש ( ובצדק. אף אחד לא רוצה להטריד את החיות). התאורה היתה מאוד חשוכה והרבה מהתמונות לא יצאו טוב אבל החלטתי לזרום עם מה שיש לעבוד עם התאורה הקיימת ולהוציא מזה משהו אחר- ממש לעבוד עם הזרקורים כל פעם שהם כוונו לכיוון שלי. כמובן שהתת מודע שלי שיחק כאן שוב תפקיד ומצלמת ההולגה שעושה קסמים גם מילאה תפקיד מאוד חשוב כי גיליתי הרבה הפתעות לא צפויות על הנגטיבים לאחר שפיתחתי אותם.בכל מקרה, את ה צילומים הללו צילמתי לפני כשנה וחצי. אז כשהעלתי אותם לפליקר לא חשבתי שאני אוהבת אותם גם היום אני לא בטוחה שאני אוהבת אולי כי הם לא יצאו כמו שבאמת רציתי שיצאו לי צילומי הקרקס. בנוסף לכך כשהעלתי אותם לפליקר קם דיון די סוער לגבי העובדה שצילמתי בקרקס ולכן אני בעצם משתפת פעולה עם מתעללים בחיות זה גרם לי לייסורי מצפון די קשים ולכן אני מאוד אמביבלנטית לגבי העבודה הזו. ובכל זאת החלטתי להעלות אותם כאן כדי שתביעו דעתכם.
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
|
תגובות (32)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ובגלל זה אפשר ללמוד מהם על סטילס. בעבר הייתי חשופה הרבה יותר לקולנוע מאשר לסטילס כי סטילסט פחות עניין אותי ( זאת היתה אהבה בגיל מאוחר) ולכן אינטואיטיבית למדתי מהקולנוע. אחכ כשלמדתי צילום בלונדון למדנו גם מבוא לקולנוע בו ממש למדנו על סטילס דרך קולנוע. מסתבר שגם זו דרך ללמוד..
באופן כללי אני מאוד מושפעת מקולנוע. כהתחלתי לצלם גיליתי שלמדתי המון מקולנוע, מהזויות הצילום, אובייקטים מצולמים וכו.
מאוד מעניינת התפיסה שלך כי רוב צלמי הקולנוע הגדולים באים מתחום של סטילס.
ביחוד מהאופן שבו בונים פריים בצילום סטילס.
איך אתה יודע איך זה לבלות איתי במציאות ?
שמחה שהיה כיף :)
תודה רבה מירב :)
חח :)
כשיהיה גדול :)
מוזר, כי צילמתי את זה לפני כשנה וחצי והחיות דווקא הופיעו כמו שאת רואה בתמונות. ואם החוק הזה יצא בשנה וחצי האחרונות האם זה אומר שיש לי כאן תיעוד נדיר שלא ישוב עוד? :)
הזכרון שלי מקרקס כילדה הוא התפעלות מהולה באימה. אני חושבת שבקרקס יש הרבה אימה וכל הקונספט של קרקס הוא מאוד אפל- זה מה שנראה לי יצא בתמונות: התת מודע שלי שידר לי בין היתר לעין ולאצבע הלוחצת. אני לפעמים מאמינה בזה..
תודה רבה רבה ליאת!
תודה רבה :)
ניתוח יפה תודה :)
דווקא חשבתי שיש מבינהם כאילו שממש נהנים מזה. טוב אולי אני קצת נאיבית
תודה!
דניאלה
הייה כיף לבלות איתך בקרקס
כמעט כמו במציאות.
רן
כשהייתי קטנה הייתי בקרקס ולא הבנתי למה חיות???
זו היתה הפעם האחרונה.
הצילומים מדהימים, ישנם דברים שהויז'ואליות היא דבר בפני עצמו. את מביאה את זה מדויק.:)
גם הוא רוצה:
http://cafe.themarker.com/view.php?t=762173
:)
ייאמר לזכותי שכבר כילדה שנאתי קרקסים.
היום, בלכ מקרה, אסור בשום מקום בעולם להופיע עם חיות בקרקס (טוב, בסין בטח לא שמעו על זה).
בכל מקרה, התמונות מקסימות
תמונות טובות מאד! כל הכבוד..
אווירת הקרקס אצלך שונה מאד מאווירת הקרקס הקלישאתית... חזק ביותר
ממש נהניתי להסתכל בתמונות ברמה האסתטית.
אני לא מת על קרקסים, בדיוק בגלל הסיבה שציינת, אבל אם מתעלמים מזה,
יש פה חוויה סוריאליסטית וצבעונית, ואני חושב שהטשטושים דווקא משחררים את התמונה מהקיבעון של הדימוי החד, לכיוון יותר חלומי, מה שמתאים מאוד לסדרת העבודות שלך.
גם בני האנוש שעובדים שם ראויים לרחמים.
תצלומים יפהפיים.
אני מתה על דוגמה 95. כל כך חתרני ונפלא. באופן כללי אני מאוד מושפעת מקולנוע. כהתחלתי לצלם גיליתי שלמדתי המון מקולנוע, מהזויות הצילום, אובייקטים מצולמים וכו. כשאני יוצאת מסרט אני כמעט ולא זוכרת את העלילה שלו כי אני ככ מרוכזת בצורת הצילום. כשצילמתי את הנגטיב הראשון שלי הוא היה ככ מדוייק. כאילו שצילמתי כל חיי אך בעצם הייתי פריקית של קולנוע וראיתי ככ הרבה סרטים שלימדו אותי קומפוזיציה. סרט שאני בטוחה שלמדתי ממנו הרבה הוא בארטון פינק של האחים כהן- מצולם נהדר. בכלל סרט נהדר.
הספר שאתה מדבר עליו נשמע מעניין. לא הכרתי אותו לפני כן
ותודה לך שמחה ככ שאתה אוהב את הצילומים :)
את צודקת. ההולגה היא מצלמת צעצוע מפלסטיק שנכנס בה לפעמים אור שנחשף על הנגטיב ויוצר הפתעות לא צפויות. אני תמיד זורמת עם זה ומקבלת את זה בהתלהבות והאהבה. בדרך כלל אני יודעת בדיוק מה אני רוצה שיצא בתמונה לפעמים- במיוחד בתנאים קשים התוצאות הן לא צפויות
האמת שכן יש כאן תכנון מסויים כי לחצתי בדיוק כאשר הזרקור הופנה אל המצלמה אבל לקחתי הימור כי אף פעם לא צילמתי כך לפני כן - אני מאוד אוהבת לעבוד בצורה כזו- לעשות דברים חדשים שמעולם לא ניסיתי. בדרך כלל התוצאות הן טובות יותר ממה שאני מצפה
אני גם מסכימה איתך שבמקרה הזה הצילום מאוד דומה לתהליך הציור או תהליך היצירה בכלל- לא תמיד אנחנו יודעים איך התוצאה תהיה בדיוק ולפעמים אנחנו מופתעים לטובה או לרעה- זה חלק בלתי נפרד לדעתי מהאמנות.
שתי אסוציאציות עיקריות עלו בי לאחר קריאת הטקסט והתבוננות בצילומים.
1. דוגמה 95: אחד מהחוקים שלהם הוא לא להפעיל תאורה מלאכותית בעת הצילומים.
בסצנה מסוימת בסרט 'השיר האחרון של מיפונה' הם מאד זקוקים לאור נוסף והם עוקפים זאת באופן מתוחכם: מבקשים מרכב שעבר במקרה במקום שיעצור למספר דקות ושישאיר את אורות הרכב דלוקים ובזמן זה הם מצלמים את הסצנה.
2. הספר 'ניסויו של השופט פוט': שופט בחיר שמחליט יום אחד לפצוח בבית המשפט במונולוג קצר, פשוט וכּן. ומונולוג זה - שיש בו מרד רב וניתוק של פרט מהחוקים המרכזיים המותירים אותו כחלק בלתי נפרד מהחברה, חוקים שמיותר לציין כי הם אינם כתובים אך חרוטים בכל אחד מאיתנו - מונולוג זה מוביל למהפך, לא בבית המשפט, אלא בחייו האישיים.
לאחר מכן הוא מופיע בקרקס למחייתו.
ספר זה, לדעתי, נושא את אחת השאלות החשובות ביותר עבור הפרט, אם לא החשובה שבהן.
הצילומים - לעיניי שלי, ומבלי לערב מחשבה הנוגעת במוסר או בעניינים טכניים אחרים - הם צילומים מעולים ורבי הבעה.
כתבתי למישהו פעם על הכיף שבהפתעה כשמביטים בתמונות פעם ראשונה ומוצאים הפתעות
הוא לא הבין למה יש הפתעות אם יודעים לצלם.
נראה לי שגם הצלם המקצועי ביותר מוצא לעיתים הפתעות בצילומיו
וככול שיש פתיחות לניסיונות שלא תואמים את "כללי" החשיפה. יוצאים דברים מעניינים ולא צפוים
נראה לי שצלם חשוב שידע מה "נכון" ומה לא, איך להגיע לתוצאה הרצויה. אבל חשוב גם לתת מדי פעם חופש גדול יותר לאצבע הלוחצת, לצלם בתנאים לא אופטימליים ולגלות יצירות נפלאות
הצילומים שהבאת פה מיוחדים מאוד
מוסיפים משהו לאשליה שבקרקס, לאוירה...
קשה לי להאמין שניתן היה ליצור אותם מתוך תיכנון
כמו בציור, לעיתים תוך כדי התהליך, הבד והצבעים לוקחים אותנו למקומות אחרים מאלו שתיכננו ויוצאות יצירות מופלאות
רונית
ואיזו חיה מדהימה זו סוס? ונמר? וקוף- גם הם נאלצים לעשות דברים כאילו שם. זה בהחלט נורא בעיני. לא הייתי הולכת לקרקס סתם כך אלא רק כדי לצלם
יש לי גם סידרה שאני מאוד אוהבת שצילמתי בגן החיות בברלין- סידרה מאוד עגומה ועצובה אבל ממש ממש יפה בעיני. אולי אעלה אותה מתישהו .איכשהו תמיד יוצאות לי החיות מאוד עגומות.. כאילו שנלקחה מהן הנשמה. כך אני בכל אופן הרגשתי.
אהלן ותודה.
מסכימה איתך אני במיוחד אוהבת את הסוס הלבן- יש בתמונה הזו הרבה ביזאר- כמו שאני אוהבת :)
גם אני הרגשתי כך לפני שהעלתי את התמונות- שאני מתעדת משהו ושהאמנות קודמת לכל אבל אחכ הצליח המצפון הנבזה שלי לעורר בי רגשות אשם ואני עדיין נקרעת אבל אני שמחה שאת רואה את זה ככה.
דפנה הצלחת לרגש אותי.. אני שמחה שיש לי חתימה כי זה חושב לי. אני בהחלט שומעת את המנגינה :)
חמודה! תודה!
אהבתי במיוחד את הסוס הלבן והסוס הכתום
היה בהם משהו אגדתי מארץ רחוקה.
הצילומים נפלאים, פנטזיית הקרקס, האווירה, מובאת בהם בכמויות גדולות.
ולמציאות:
אני נגד הפעלת קירקסים עם חיות. כצופה לא אלך יותר לקרקסים כאלו.
לגביך ,הכלל הזה לא חל.את צלמת דקומנטרית
בתמונות האלו יש את "החתימה" שלך.
כשהסתכלתי הרגשתי ספק מציאות ספק חלום (זיכרון ילדות מתאר היטב את תחושתי מהתמונות)
לא הייתי רוצה לראות תמונות עם תאורה של צילומי במה וכו' כי אז אאבד את אפקט הזיכרון שהוא תמיד מופיע כמשהו מעומעם ולא ברור - לכן התאורה פה היא במקומה. שוב מתנגנת לי בראש המנגינה של קופסת התכשיטים והבלרינה המסתוססת.... את גם מצליחה לשמוע?
באשר לדיון שביאס אותך על החיות: מה זה קשור? זה זכרון ילדות. את לא מפעילת קרקס.... הדיון בכלל לא קשור.
קיבינימט, כמה את מרגשת.
נוצצות עיני.