עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    GINGER UBER ALLES

    שירים. סיפורים. רשימות. זכרונות.
    הלבשה תחתונה. שירבוטים מהמגירה.
    עקיצות במילים. הם שורפים הקוצים ?

    לא לגרד את הפצע....

    124 תגובות   יום רביעי, 18/7/07, 13:40
     

    כשמגרדים את הפצע יותר מדי, מגיעים לים סמיך של דם..

    זה הולך ככה.....  

    שני ילדים ומשכנתא, 48,000 ק"מ על טויוטה קורולה כחולה שנת 2006.

    כן, הוא טוחן את הכבישים, ויש לו מגוון של דיסקים במתקן המיוחד.

    הכל יש לו. קיור, סוויד, פאודל, ג'וני מיטשל, דפש מוד, אפילו תיסלם..

    לא תתפסו אותו בלי שיר טוב בקנה. והוא נותן בקילומטראז'.

    נוסע ונוסע, בלי לומר מילה. רק שר. שלום, ארקדי, פרל ג'ם. הכל הולך. 

    בן 35, עדיין צעיר ועוד מעט גם עשיר. בורח קדימה. בורח החוצה.

    לפעמים מציף אותו הטעם המר של החומר שהיה מריץ, לפני שהכיר אותה.

    לפני שאמרה לו "מותק אתה יודע שהפעם הראשונה שתשתמש ,תהיה הפעם האחרונה שתראה אותי". אז הוא מתאפק.

    מתאפק ודוהר לפגישה הבאה.

    לא הפסיד מאז יום עבודה אחד. אחד לא. 

    עוד מעט לא תהיה משכנתא.

    עוד מעט הוא צריך עוד מתקן לדיסקים באוטו.

    ועוד כסא תינוק לרכב. היא בהריון. יש עוד ארבעה חודשים, אבל הזמן טס.

    הוא נקי כבר שבע שנים וחצי, וכאילו עברו יומיים. היא בהריון שוב. 

    והזמן טס לה. לפני שש שנים הגיעה אליו שבורה אחרי 5 שנים

    שהסתיימו בשפיץ. שפיץ של התרסקות חזיתית.

    כוחה לא עמד לה לייצר דיאלוג.

    לא היה לה יותר מהמינימום שמשאיף קצת אויר מבעד לסדק קטן.

    הוא נאלץ לקחת את המושכות.

    עשה זאת בשמחה.

    התאהב בה מהרגע הראשון.

    היה כמו תינוק טרי בן שנה שהתאהב בחיים. 

    היא נכנעה לו בהדרגה של כמה חודשים.

    עברו לגור. בישרו על כיוון. הסביבה תמכה.

    החופה הייתה בלתי נמנעת. לו היה ניצחון. לה היה נכון.. 

    היא לא דיברה על העבר מעולם. הוא לא הזכיר את אופלו.

    גידלו את הילדים. שידרו עסקים כרגיל. הורים כרגיל.

    שידוכים לחברים הרווקים. פרטנרים לסופ"שים לזוגות הנשואים.  

    מדי פעם כשהוא מציץ בה מרחוק, הוא רואה עליה את האמת.

    זה מציף אותו דחף להשתמש. זה מזכיר לו חולשתו... 

    מדי פעם היא מרשה לעצמה להזכר לחצי דקה, איך הרגישה אז.

    אבל רק לקצת. הוא לא משתמש. אז היא לא בוכה.  

    ביום שבת נוסעים לטיול. אולי יהיה סקס בחמישי.

    יש לו תקווה.

    יש לה רצון לפרגן.

    יש דיסקים חדשים לדרך.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (122)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/7/07 22:30:

      מי כתב את התגובה למעלה? היא צריכה משקפים.

      התכוונה להגיד- שאהבתי שזה יצא מרומז, לא מתפרש יותר מדיי או משתפך, זה תורם לטקסט בגלל הנושא, מאבק מתמשך יומיומי.

      מה הוא רואה בה שלא מוצא חן בעיניו.. ראיתי שם באמת שני אנשים לבד.

        21/7/07 22:18:

      אתה מכניס חרדות אל חייהם של זוגות צעירים!

      תפסיק עם זה מיד!

        21/7/07 14:51:

      טוב, כולם כתבו זאת לפניי

      אבל בכל זאת,

      יופי של פוסט

      כתיבה זורמת, סוחפת

      כזו שנכנסת היישר לורידים

      ובעיקר,

      ממחישה עד כמה השלדים בארון

      הם אמיתיים ומאיימים לצאת

      גם כשמתנקים

       

        19/7/07 23:03:

      "הצלחה אינה תוצאה של בעירה שקטה,
      אתה צריך לעלות באש"
      - רג'י לייץ

       

      היי שמוליק,

      כאמור, אצטרף למחמאות.

      עשה לי טובה אישית, במיוחד למען הילדה שבי,

      הוסף כמה שורות אופטימיות בשם "האהבה" (-:

      מון-שרי

        19/7/07 18:29:

      פוסט מעולה שמוליק.

        19/7/07 14:59:
      בום לבטן. מצויין.
        19/7/07 11:18:

      מלחיץ לתת תגובה אחרי כל כך הרבה אנשים.

      כמעט כמו אחרי שצפיתי במטריקס בפעם הראשונה, כואב בבטן.

        19/7/07 09:37:

       

      צטט: שמוליק פרי 2007-07-19 02:15:40

       

      צטט: מור.ס 2007-07-18 16:29:05

       

      צטט: נמרוד הלוי 2007-07-18 14:40:41

      עוד עוד מילים שמוליק יקירי עוד מילים. עוד יותר. כן כן. אני רוצה עוד!

       

      שלא תבין לא נכון אתה כותב מדהים, אתה עמוק, אתה נוגע ופוגע וחוצב. החומרים שלך עשויים מהשירים של ארקדי ובנאי. תל אביביות, לב שבור, מירוץ במעגלים של החיים. כל התחושות, כל המצבים שכל כך מוכרים, התסכול, המרירות, הכאבים, הגעגועים, אתה מיטיב לתאר. אבל אני רוצה שתיקח את זה ותעשה מזה סיפור שמוליק. סיפור של 2000 מילה. כי אני סקרן, רוצה לדעת עוד עליו. עוד עליה. עוד על מה שהיה שם. איך הם התחברו, מה היה בהתחלה, היו צעקות? היה בכי? מי פגע בה? והוא? הוא מזכיר לה אותו? הוא מכיר את ההוא בכלל? מה קורה שם? זה סיפור בנזונה מעניין. אני רוצה לקרוא את כולו. וזה הביקורת הכי מפרגנת הכי מפרגנת שיש כן? תענוג לקרוא אותך!

       

      אם נמרוד כותב תגובה כזו ארוכה זה אומר שהחומר טוב.

      מאאווד מצא חן בעיניי הכניעה של הגבר אל האישה.

      ומצא חן בעיניי בכלל.

       

       מור, תודה מותק. אבל אין כאן כניעה. ואם כבר הוא נכנע לחיים לדעתי והיא אליו..

       יש דברים חזקים, לא נתפוס לא ננגוס...

      דע לך שברגע שהפוסט יצא ממך, הוא פתוח לפרשנויות ואין לך שליטה על זה.

       

        19/7/07 09:33:

      יפה מאוד... רק משתבח.

       

        19/7/07 08:57:

       

      צטט: שמוליק פרי 2007-07-19 02:19:14

       

      צטט: ק.ר. 2007-07-18 17:29:38

      שמוליק - סחטיק על הכתיבה המצוינת. אתה סוחף.

       

      ג'קי2 - נראה לי שיש לך עוד כמה נקודות חשובות להוסיף

      ב"על עצמי"...

       

       

       תודה מותק, תודה...

       

       האם התכוונת לאל עצמי?..

      לא. התכוונתי ל"על עצמי" בפרופיל שלו ..
        19/7/07 05:52:

      פוסט מעולה שמוליק,

      ותודה,

      איזה כוח יש לה לאהבה אה?

      אפילו לגמול מהמקומות הכי הרסניים

      נשיקה

        19/7/07 03:11:
      מז"ט - 350 כוכבים והכל בזכות כתיבה משובחת :)
        19/7/07 03:07:

       

      רוצה להמשיך לקרוא, אך הפוסט נגמר פתאום.

      מחכה להמשך. לספר. ליצירה כולה.

      תמשיך לשלוח כאלה הודעות, לכתוב כאלה פוסטים

       

      אתה מצוין.מחייך

        19/7/07 02:38:

       

      צטט: kerenshemesh 2007-07-18 22:47:29

      אוי שמוליק....

      זה יגמר, ברור לך? וזה יגמר בבכי.

      אבל אתה, אל תפסיק.

       

       יגמר? שיגמר. לא מפחיד אותי. תמיד יש חיים. תמיד. לא ככה קרן ?

       

       אני ? הלוואי שיכולתי...בעצם למה הלוואי ? התרגלתי עם השנים...

       

       קורץ

        19/7/07 02:36:

       

      צטט: ויק. 2007-07-18 22:36:59

      שמוליק יקירי

      כתיבה מעולה

          כרגיל אין לי הרבה מה לחדש חוץ מזה שאתה המלך בתחום

      תמשיך כך

       

       

      ויק.נשיקה

       

       מלכה את. אני רק מ ס ת כ ל ורושם. רק. לא מלך.

       אבל את כן..נשיקה

        19/7/07 02:35:

       

      צטט: איירבוס-max 2007-07-18 21:49:05

      יפה, מצחיק

      וגם

      עצוב.

       

      טעם חמוץ מתוק,

      טעם

      ההחמצה

      והניתוק.

      טעם

      ההחמצה

      והניתוק.

       

      כן...

       

      תודה חנוך

        19/7/07 02:34:

       

      צטט: בתיה בכר 2007-07-18 19:54:50

      תודה על הפוסט הנפלא ותודה על הקישור לג'קי.  תודה.

       

       טוב נו..האנרגיות שלך עוברות כל מדיום, יודעת ?

       

       תודה בתיה נשמה. תודה

        19/7/07 02:32:

       

      צטט: cp k 2007-07-18 19:44:09

      היהודים סיפרו לך ..?

       

       לא יודע...תינוק משהו אחר, לא?

       

       אבל יודעת מה?...יש איזה תיל שעובר שם ושם כשאני חושב על זה..כן...

        19/7/07 02:31:

       

      צטט: שרון -7 2007-07-18 19:29:10

      אני חושבת שזאת הפעם הראשונה שאני קוראת משהו שלך,

      ומחמאות  תמיד נחמד לקבל,,

      נוגע בול בכאב ועוטף אותו בשכבות שכבות,,כמו החיים,,

      אהבתי, כוכב לעוד כוכב,,

       

       כמו החיים אמרת ? בשבילי לא צריך יותר. את שלי עשיתי הפעם. תודההה

        19/7/07 02:30:

       

      צטט: הטרמפיסטית 2007-07-18 19:28:12

      מצד אחד לא בא לי לכתוב קצר ומהצד השני זה מקסים. וכל מיני מילים נוספות יהרסו.

      (אנסה אמצע...) זה כאילו שהמילים נכנעות לך ואתה שולט בהן בלי פחד. ויש גם נרטיב של סיפור והשילוב עושב בוקס. למה שלא תרחיב את המילים תספר לנו יותר?

      ובסוף בסוף- מ ק ס י ם

       

       קודם כל תודה. מחמאה בונה + מענגת.

       ארחיב את הסיפור ? הלוואי שיכולתי. זה מדיום ספציפי. כך אני חושב.

       למה לפחד ממילים, הן אלטרנטיבה לאויר בשבילי. ההיפך..

       בקשר לנרטיב אני לא בטוח, אבל תודה...

       

        19/7/07 02:28:

       

      צטט: מילים-מילים 2007-07-18 19:16:43

      אין ספק כי אתה שייך לנבחרת הכותבים בקפה במדרג האישי שלי - קבל את הוורסיה שלי לכוכב: נשיקה

       

      מילים-מילים

       

       יש נבחרת?

       

       לא אמרו לי..

       :)

        19/7/07 02:27:

       

      צטט: עופר מימון 2007-07-18 19:10:40

      אהלן שמוליק,

       

       יש משהו שגרם לי לחפור, לחפש..

      כנות, כן?

       

      1. גוף הטקסט לא התחבר לי עם הכותרת. לא מצאתי גירוד ממשי של הפצע.

          כמיהה? ערגה לזמנים שעברו? כן.

          גירוד לכן דם, סורי - לא מצאתי.

      2. ההתחלה טובה, הצלחתי להתחבר, לקראת האמצע והסוף איבדתי אותך.

      3. לדעתי חסר איזון בין הדמויות. (האם כזו הכוונה?)

      4. ניגודים שלא עולים בקנה אחד:  

          הוא נאלץ לקחת את המושכות. עשה זאת בשמחה. לא מסתדר לי מבחינה הגיונית/לוגית

          היא לא יודעת שהוא השתמש -  'הוא לא הזכיר את אופלו'. אז למה: הוא לא משתמש, אז היא לא בוכה?

      אני מאד שמח שבערך חצי שעה ישבתי על השיר לנתחו. אומר הרבה על הכותב.

      (זו מחמאה)

      (אולי היה עדיף שהייתי מגיב 'אהבתי', ודי?)

       

       כנות ? בטח כנות. רק כנות לעזאזל . רק ככה. לפחות פה.

       

       אז ככה...

       

       אני לא אוהב להסביר אבל אוהב אותך...

       

       1. הכותרת = לפעמים לא מגרדים את הפצע כדי לא לדמם.

       

       2. איבדת ? קורה .

       

       3. אין איזון בין הדמויות. הוא- נגד עצמו (קולנליקט שמתבסס על דומיננטה פנימית)

           היא- ההיפך. שוקל אחרת, מה לעשות...

       

       4. הוא לקח את ה-lead כאשר נפגשו, היא הייתה מרוסקת. תשושה..

       

       - בטח יודעת שהשתמש, אפילו הציבה אולטימטום ( אולי שם איבדת)

       

       היא מעריכה את מאמציו, לכן מצפונה אינו מתיר לה לטבוע.....

       

       בחיים לא עדיף. בחיים.

       

       התגובה שלך שמה אותי על הכסא עכשיו במקום לדחות לבוקר. איך?

       

      לילה טוב.

       

       

        19/7/07 02:20:

       

      צטט: מביטה 2007-07-18 17:31:18

      לשלך הגעתי אחרי שקראתי את ג'קי.

       

      מעולה.

       

       

       תודה על התגובה, ותודה שקראת אצל ג'קי. כבוד.

        19/7/07 02:19:

       

      צטט: ק.ר. 2007-07-18 17:29:38

      שמוליק - סחטיק על הכתיבה המצוינת. אתה סוחף.

       

      ג'קי2 - נראה לי שיש לך עוד כמה נקודות חשובות להוסיף

      ב"על עצמי"...

       

       

       תודה מותק, תודה...

       

       האם התכוונת לאל עצמי?..

        19/7/07 02:18:

       

      צטט: אמיריקו 2007-07-18 16:53:36

      תענוג,קח לך ירוק...עלי :)

       

       תודה אח שלי, ממך ירוק=לי חמישה...

       נשיקה

        19/7/07 02:17:

       

      צטט: jack 2 2007-07-18 16:51:02

      תודה על ההקדשה אני עדיין מצומרר

       

      HEROIN-- גיבור מי שבפנים או מי שבחוץ.....

       

       גם אני אחי, גם אני. פצפוצי רקמות בדה מרקר

        19/7/07 02:16:

       

      צטט: fullframe 2007-07-18 16:29:36

      נהדר

      כיכבתי

       

       תודה יקירי. הוחמאתי :)

        19/7/07 02:15:

       

      צטט: מור.ס 2007-07-18 16:29:05

       

      צטט: נמרוד הלוי 2007-07-18 14:40:41

      עוד עוד מילים שמוליק יקירי עוד מילים. עוד יותר. כן כן. אני רוצה עוד!

       

      שלא תבין לא נכון אתה כותב מדהים, אתה עמוק, אתה נוגע ופוגע וחוצב. החומרים שלך עשויים מהשירים של ארקדי ובנאי. תל אביביות, לב שבור, מירוץ במעגלים של החיים. כל התחושות, כל המצבים שכל כך מוכרים, התסכול, המרירות, הכאבים, הגעגועים, אתה מיטיב לתאר. אבל אני רוצה שתיקח את זה ותעשה מזה סיפור שמוליק. סיפור של 2000 מילה. כי אני סקרן, רוצה לדעת עוד עליו. עוד עליה. עוד על מה שהיה שם. איך הם התחברו, מה היה בהתחלה, היו צעקות? היה בכי? מי פגע בה? והוא? הוא מזכיר לה אותו? הוא מכיר את ההוא בכלל? מה קורה שם? זה סיפור בנזונה מעניין. אני רוצה לקרוא את כולו. וזה הביקורת הכי מפרגנת הכי מפרגנת שיש כן? תענוג לקרוא אותך!

       

      אם נמרוד כותב תגובה כזו ארוכה זה אומר שהחומר טוב.

      מאאווד מצא חן בעיניי הכניעה של הגבר אל האישה.

      ומצא חן בעיניי בכלל.

       

       מור, תודה מותק. אבל אין כאן כניעה. ואם כבר הוא נכנע לחיים לדעתי והיא אליו..

       יש דברים חזקים, לא נתפוס לא ננגוס...

        19/7/07 02:13:

       

      צטט: ella tulipa 2007-07-18 16:22:59

       

      כולנו היינו שם. ראינו את ההורים שלנו משתדלים כל כך שזה יצליח.

      לפעמים החיים קורים.

      מקווה בשבילך שזה רק סיפור ושאין נקודות שמשיקות עם חייך.

      אם כן, בהצלחה.. זאת ראיית עולם מאוד עגומה.

       

       אני רק צפיתי מהצד. אפילו לא מכיר אותם. גם בלי להכיר. צפיתי...

       

       עגומה? לאו דווקא..

        19/7/07 02:12:

       

      צטט: teta_d 2007-07-18 16:22:59

      חזק.

       

      תמשיך...תמשיך...

      אל תעצור עכשיו.

       

      עוד ועוד,

      רוצה עוד!!!

       

       ממשיך יא טטה. ממשיך...

       עוד? עוד?....או קיי..

        19/7/07 02:11:

       

      צטט: לירון פיין 2007-07-18 16:20:49

      סקס בחמישי? אחלה.

       

       היא רצתה עם האקס, אך חשוב לפייס...

        19/7/07 02:10:

       

      צטט: מיכאל אלתרמן 2007-07-18 16:14:04

      גדול אתה

       

       אתה גדול. אני מסתכל. זהו.

       

       תודה איש

        19/7/07 02:09:

       

      צטט: צחיb 2007-07-18 16:08:45

      וואו זה הורס...

       

       תודה אחי. תודה רבה. מאוד

        19/7/07 02:09:

       

      צטט: קוב 2007-07-18 15:55:23

      כרגיל, פוסט מעולה *

      הסיפורים שלך תמיד משאירים טעם חמוץ. למרות שהם מציגים אנשים מתוקים.עם הרבה חרטות ותהיות.

      מה שכן, אני רואה איך אני בדרך לאותו בחור שנוסע שם (טוב אולי חוץ מהסמים הקשים) וזה די מבאס לקרוא עליו.

       

       אתה לא. אתה לא אחי. לא מתאים עכשיו...

       

       "חרטות נועדו ע"מ לייצר אלטרנטיבה, זה כל יעודן"  -  מכיר ?

        19/7/07 02:07:

       

      צטט: אופיר123 2007-07-18 15:36:08

      לא הם לא צעירים, הם ביחד כבר המון
      היא איבדה את האור, הוא איבד את הדמיון
      לפעמים במטבח דרך כוס קפה
      היא חושבת שהוא עדיין די יפה
      הוא נזכר איך נגעה בו בלילה הראשון
      בעיניה זורח מבט אחר,
      הוא כמעט אומר לה, אבל מוותר
      היא עדיין חידה, הוא אולי הפתרון

      ובחלון, כמעט עולה הבוקר,
      כל כך הרבה בדידות יש בעולם
      וביניהם רק התקווה תעיר אותם בחושך
      הם לא יודעים, הם לא ידעו אף פעם
      אם השער נפתח בדרך אל האושר

      במקום אחר מחלקים דירה צנועה
      הוא בחור פשוט, היא היתה כבר נשואה
      לפעמים כשהוא ער וגופו דרוך,
      הוא שומע אותה בחדר הסמוך
      היא רוצה אותו, היא במיטתה כלואה
      בעיניה זורח מבט כחול,
      הוא רוצה לחבק אותה ולא יכול
      הם קרובים כל כך במרחק של נגיעה

      אז בחלון, כמעט עולה הבוקר,
      כל כך הרבה בדידות יש בעולם וביניהם
      רק התקווה תאיר אותם בחושך
      הם לא יודעים, הם לא ידעו אף פעם
      אם השער נפתח, בדרך אל האושר

      כי אני מאמין שהשער לא סגור
      גם אני לא פשוט וקשה איתי לגור
      גם אני לפעמים לא מעז לומר
      ובוער מכל מה שבתוכי נשאר
      ובמקום לחשוף גם אני עובר על יד
      אבל אז בעינייך יש אור חדש
      וכמו בכישוף שוב אני נכבש
      את יודעת אותי את קוראת אותי מייד

      אז בחלון כמעט עולה הבוקר
      כל כך הרבה בדידות יש בעולם ובתוכי
      רק התקווה תאיר אותי בחושך
      אני רואה, אני שומע חריקה של שער נפתח
      בדרך אל האושר

      בסיפור אחר הם קרובים יותר לסוף
      הם רואים את הים אבל לא יורדים לחוף
      לפעמים הוא מביט בא ומתפלא
      איך גלגל החיים עשה סיבוב מלא
      היא רואה בעיניו את הדרך שעבר
      כשהיום נאסף אל השיכחה,
      הפחד זוחל מתחת לשמיכה
      הם אחד לשני כל הכוח שנשאר

       

       אחי, חבל אתה מבזבז פה את הכשרון...

       ואת הכוכבים שלך..לא?

       קורץ

        19/7/07 02:06:

       

      צטט: annan 2007-07-18 15:29:32

      WOW

      *

       

       אנה נשיקה

        19/7/07 02:06:

       

      צטט: תמנע גרין 2007-07-18 15:27:08

      פששש... הלכת רחוק. ואני כולה מחפשת מישהו שלא מעשן.

      כאילו שזאת ערובה לזוגיות מוצלחת..חחחחח :)  :) :)

       מה זאת אומרת הכל הולך? אין על פרל ג'ם, הגיטרות הכי הורסות בעולם.

      (אוהבת את שלום גם)

       

       

       הוא יש לו הכל באוטו, החיים שלו מאובזרים. הוא חייב את מבינה....

       

       חייב.

        19/7/07 02:05:

       

      צטט: inspire 2007-07-18 15:18:33

      תקשיב טוב.

      פעם אחרונה שאתה מפסיק לשלוח לי פוסטים כאלה בדואר. 

      בפעם הבאה שאגלה במקרה פוסט נפלא כזה נחבא יומיים בתור אני אפרק לך את הצורה הוירטואלית שלך.  

       

      עונג צרוף, השלמה צרודה, מראה שחורלבנית של שקיעה בחייו של אדם. 

       

       מוטי, הבאת אותה במראה השחור לבנית...אוףףףף, חזק. אהבתי.

       

       

       ....ואל תאיים, עשה טובה, כי אני לא אשלח לך ספאם על בסיס יומי. אל תנסה אותי.

       

       תודה תותח!!

        19/7/07 02:03:

       

      צטט: מטליקה 2007-07-18 15:14:13

      יפה.

      מדהים.

      חזק.

       

       

      אתה כותב מעולה!!

       

       

       תודה, נשמהההה אחת.

        19/7/07 02:02:

       

      צטט: taya1 2007-07-18 15:14:04

      הצליח לך.

       

       כן, הא?...

        19/7/07 02:02:

       

      צטט: מוטליס 2007-07-18 15:13:17

      נראה לי שקיבעון לא קשור רק לזוגיות , נישואים וכו'

      קיבעון יכול להיות ונמצא אצל כולנו בראש,

      אני אומר  - הכל עניין של בחירה

       

       מיכה יקירי, זה לא קבעון, זו פשרה, זה פחד, זה מה יש...

       אבל צודק, גם במקומות אחרים לא חסר. ממש לא.

       יש עצב ויש שמחה. אני רק מסתכל מהצד..

        19/7/07 02:00:

       

      צטט: dananda 2007-07-18 14:55:10

      פוסטמעולה

       ישר לבטן, ישר לפחדים ולכמיהות ולשדים שמסתתרים בכל אחד מאיתנו,

      מה אומר לך: 

      עלה לי החום! 

       

       נו טוב...ממך זו כבר ממש חגיגה..

       החום ? עדיף מהקור..

       ולבטן ? כן, לבטן זה טוב...

       תודה דנה

        19/7/07 01:59:

       

      צטט: גן-מור 2007-07-18 14:52:12

      מעולה. חזק ביותר.

       

       

       תודה יקירי.

       אתה מתבקש להקפיד על צריכת הג'ינג'ר. אתה חסר פה..

        19/7/07 01:58:

       

      צטט: ayalab 2007-07-18 14:47:17

       

      כתבת מקסים!

       

       תודה, אין כמו כנות. אין. אפשר להודות שוב?

       

       תודה !

        19/7/07 01:57:

       

      צטט: nookie 2007-07-18 14:44:28

      אני מרגישה שאני מכירה ת'זוג הזה, ת'חיים האלה. לכולם יש קרייבינג למשהו ולפעמים מכורים לקרייבינג האינסופי ולא לחומר שמריצים, למרות, שאין עליו , 'תה יודע

       

       אני? מאיפה לי...

       בכל מקרה, כוסית של ג'ק תפתור הרבה בעיות. אני רואה. אני מתבונן. אני נוכח. לדעת.

       

       תודה לך.

       

        19/7/07 01:55:

       

      צטט: נמרוד הלוי 2007-07-18 14:40:41

      עוד עוד מילים שמוליק יקירי עוד מילים. עוד יותר. כן כן. אני רוצה עוד!

       

      שלא תבין לא נכון אתה כותב מדהים, אתה עמוק, אתה נוגע ופוגע וחוצב. החומרים שלך עשויים מהשירים של ארקדי ובנאי. תל אביביות, לב שבור, מירוץ במעגלים של החיים. כל התחושות, כל המצבים שכל כך מוכרים, התסכול, המרירות, הכאבים, הגעגועים, אתה מיטיב לתאר. אבל אני רוצה שתיקח את זה ותעשה מזה סיפור שמוליק. סיפור של 2000 מילה. כי אני סקרן, רוצה לדעת עוד עליו. עוד עליה. עוד על מה שהיה שם. איך הם התחברו, מה היה בהתחלה, היו צעקות? היה בכי? מי פגע בה? והוא? הוא מזכיר לה אותו? הוא מכיר את ההוא בכלל? מה קורה שם? זה סיפור בנזונה מעניין. אני רוצה לקרוא את כולו. וזה הביקורת הכי מפרגנת הכי מפרגנת שיש כן? תענוג לקרוא אותך!

       

       כמו שאמרתי לך בצהריים, אין לזה מקום כאן. מעדיף תגובה כנה על תוכן

       שקראו, מאשר תגובות מזויפות של אי נעימות הנובעת מחוסר סבלנות.

       חלומות בהספנייה זה לא פה אחוקי. עובדים עם מה שיש.

       אתה טוב. אוהב אותך. אני.

       

       

        19/7/07 01:53:

       

      צטט: ענת שיא 2007-07-18 14:38:26

      הכתיבה שלך עושה לי דמעות

       

       התגובות שלך עושות לי חשק לתפוס ת'חשמלית.

       ואין יותר מזה. אין.

        19/7/07 01:51:

       

      צטט: הנסיך הקטן 2007-07-18 14:38:23

      חיבוט ארוך נתת בי, על פצעים שלי.

      ( וגם חשבתי על הפצעים שלך )

       

      החלטתי לא לגרד

       

      הסתכלתי על השמיים במקום

      הם כחולים

      ואני עומד ומסתכל עליהם

      ונושם את הכחול אל הקרביים

       

      *תודה על התזכורת שאני חי ובריא מחייך

       

       שמע דויד, אתה מלך. בא לי להציע לך לעבוד על איזה פרויקט ביחד..

       מה אתה עושה בשני? פנוי בשבילי קורץ

        19/7/07 01:50:

       

      צטט: מו קושלה 2007-07-18 14:36:19

      אני מאחלת לך שלא יהיו פצעים שצריך לגרד.

       

       

       למי אין מותק, למי אין....

       לי יש כבר הרבה צבעים.

       הוא יש לו בצבע בז'...

       וגם זה טוב, רק ככה מעניין מספיק בחיים האלה. מסתבר

       נשיקה

        19/7/07 01:48:

       

      צטט: אלישיה 2007-07-18 14:35:45

      דפש  מוד.נוסטלגיה.למה  הוא  רץ  קדימה?ככה  זה...העתיד  זה  לא  מה  שהיה  פעם....

       

       למה? כי מהאחורה הוא נורא פוחד. מר שם. נורא..

        19/7/07 01:48:

       

      צטט: גלית ו. 2007-07-18 14:34:54

      תודה על ההפניה, כמעט ופספסתי (הנה סיבה טובה לשלוח הודעות על פוסטים חדשים).

      מעולה! נעים להכיר את הכתיבה שלך, שמוליק!

       

       

       נעים גם לי. הפנייה? רק תגידי


      צועק
        19/7/07 01:47:

       

      צטט: ארז יעקבי 2007-07-18 14:34:46

      שמוליק בואנה זה חזק ... בן זונה של פוסט

       

       תודה גבר, בת זונה של תגובה. אני בעד!

       מגניב

        19/7/07 01:46:

       

      צטט: חן הני 2007-07-18 14:28:05

      מדהים

       

       תודהההה, כיף לשמוע

        19/7/07 01:45:

       

      צטט: nitzan_m 2007-07-18 14:24:03

      צביטה בבטן.

      חמוץ בפה.

      (כן, ככה זה כשלא מגרדים...)

       

      מקסים.

       *

       

       

       תודה מותק, הוא דווקא הלך על מר..אבל מי הוא בכלל...זכותך - ; )

        19/7/07 01:44:

       

      צטט: גדי סולומון 2007-07-18 14:23:24

      היית צריך לבקש ממני רשות קודם...

      אין עליך.

      מחייך

       

       סורי גבר, לא יכולתי להתאפק...

       התקשרתי-לא ענית-נסעתי.

       וזאת פעם אחרונה שאני בכלל מגיב לך לפני ש'תה עושה איתי בירה. אחרונה!

       נשיקה

        19/7/07 01:43:

       

      צטט: shine 2007-07-18 14:19:19

      אולי תשתפו במחשבות על הערגה לעבר, על הרצון לחזור פעם ב...

      והעיקר שיהיה אחלה סופש של אהבה.

      כתבת ושזרת נפלא ים של אהבה, ים של חיים.

       

       תודה סיגל, החיים לא תמיד הוגנים, הא?...

        19/7/07 01:42:

       

      צטט: jack 2 2007-07-18 14:18:36

      קראתי נדהמתי לגלות כמה זה מציאותי או יותר נכון היה רלוונטי לגבי כאילו סיפרת את הסיפור עליי.

      היום אני אעלה פוסט שמחזק את את הסיפור שלך כמה מדהים.

       

       תעלה חביבי, תעלה....על עייני ועל הראסי...

       

      תעמיס קורץנשמה

        19/7/07 01:40:

       

      צטט: k.d. 2007-07-18 14:14:48

      מצוין.מדכא.

       

       עשיתי את שלי . . .

       

       תודה

        19/7/07 01:40:

       

      צטט: filmgeek 2007-07-18 14:13:19

      כתיבה חזקה.

      אהבתי! 

       

       תודה עמי, טוב לראות אותך כאן :)

        19/7/07 01:40:

       

      צטט: lilachmam 2007-07-18 14:12:24

      היי שמוליק,

       

      מקסים,החיים של מישהו אחר,אך הם נראים מהצד שאנחנו מסתכלים עליהם הזוי.....

      מקסים,ואמיתי,אי אפשר לדעת מה ילד יום ומה יהיה מחר.

      העיקר לחיות כל יום ולמצות אותו כאילו אין מחר.

       המשך יום מקסים

      וכמובן שכוכבת.

      קורץ

       

       תודה,

       או כאילו אין ברירה....

        19/7/07 01:39:

       

      צטט: michael beder 2007-07-18 14:07:48

      נחמד לאללה

       

       תודה מיכאל

        19/7/07 01:38:

       

      צטט: inbark 2007-07-18 14:05:03

      שמוליק, איזה משפט פתיחה מדהים והמשך חזק...

      אוהבת את הכתיבה הזורמת שלך...

       

       

       תודה רבה, שמח שהבנת את משפט הפתיחה, לא כולם...

       קורץ

        19/7/07 01:37:

       

      צטט: _אפרת 2007-07-18 14:04:49

      חשבת פעם לכתוב ספר?

      *

       

       חשבתי. אין מי שיאייר לי.....

        19/7/07 01:35:

       

      צטט: hadarok 2007-07-18 14:04:48

       

      כוכב בגלל הכתיבה.

       

      ושאלה:

        

      "מדי פעם כשהוא מציץ בה מרחוק, הוא רואה עליה את האמת.

      זה מציף אותו דחף להשתמש. זה מזכיר לו חולשתו... "

       

      איזו אמת? האם מדובר באהבה חד-צדדית?

       

       

       היא יש לה תשוקה רק לאחד. ותמיד תהיה. מה לעשות שלכל סיר יש מכסה, אבל המון

       פעמים מסתפקים במחבת משום מה...

        19/7/07 01:33:

       

      צטט: barak hachamov 2007-07-18 13:59:41

      שמוליק היקר,

      פוסט נפלא כרגיל...

      רק תגיד לו שינהג בזהירות.

      ברק

       

       

       תודה אחינו, תודה רבה. הוא יכול לנהוג איך שבא לו, הוא יש לו מזל אתה יודע..

        19/7/07 01:33:

       

      צטט: tal.g 2007-07-18 13:53:23

      אני כבר רצה קדימה, לפוסט של עוד שנתיים :-)

       

      נפלא. פשוט כותב נפלא.

       

       אוי, תודה..

       בעוד שנתיים זה לא פוסטים. בעוד שנתיים זה...

        19/7/07 01:31:

       

      צטט: טל אלכסנדרוביץ שגב 2007-07-18 13:46:17

      אתה מעולה

       

       תודה טל, אלו החיים שמעולים...ומעניינים. אני רק מזגזג בהם כרגיל...

        19/7/07 01:27:

      בוקר טוב לכולם

       

      אפשר להשחיל מילה?

       

      תודה. אז ככה...

       

        18/7/07 22:47:

      אוי שמוליק....

      זה יגמר, ברור לך? וזה יגמר בבכי.

      אבל אתה, אל תפסיק.

        18/7/07 22:36:

      שמוליק יקירי

      כתיבה מעולה

          כרגיל אין לי הרבה מה לחדש חוץ מזה שאתה המלך בתחום

      תמשיך כך

       

       

      ויק.נשיקה

        18/7/07 21:49:

      יפה, מצחיק

      וגם

      עצוב.

       

      טעם חמוץ מתוק,

      טעם

      ההחמצה

      והניתוק.

        18/7/07 19:54:
      תודה על הפוסט הנפלא ותודה על הקישור לג'קי.  תודה.
        18/7/07 19:44:
      היהודים סיפרו לך ..?
        18/7/07 19:29:

      אני חושבת שזאת הפעם הראשונה שאני קוראת משהו שלך,

      ומחמאות  תמיד נחמד לקבל,,

      נוגע בול בכאב ועוטף אותו בשכבות שכבות,,כמו החיים,,

      אהבתי, כוכב לעוד כוכב,,

        18/7/07 19:28:

      מצד אחד לא בא לי לכתוב קצר ומהצד השני זה מקסים. וכל מיני מילים נוספות יהרסו.

      (אנסה אמצע...) זה כאילו שהמילים נכנעות לך ואתה שולט בהן בלי פחד. ויש גם נרטיב של סיפור והשילוב עושב בוקס. למה שלא תרחיב את המילים תספר לנו יותר?

      ובסוף בסוף- מ ק ס י ם

        18/7/07 19:16:

      אין ספק כי אתה שייך לנבחרת הכותבים בקפה במדרג האישי שלי - קבל את הוורסיה שלי לכוכב: נשיקה

       

      מילים-מילים

        18/7/07 19:10:

      אהלן שמוליק,

       

       יש משהו שגרם לי לחפור, לחפש..

      כנות, כן?

       

      1. גוף הטקסט לא התחבר לי עם הכותרת. לא מצאתי גירוד ממשי של הפצע.

          כמיהה? ערגה לזמנים שעברו? כן.

          גירוד לכן דם, סורי - לא מצאתי.

      2. ההתחלה טובה, הצלחתי להתחבר, לקראת האמצע והסוף איבדתי אותך.

      3. לדעתי חסר איזון בין הדמויות. (האם כזו הכוונה?)

      4. ניגודים שלא עולים בקנה אחד:  

          הוא נאלץ לקחת את המושכות. עשה זאת בשמחה. לא מסתדר לי מבחינה הגיונית/לוגית

          היא לא יודעת שהוא השתמש -  'הוא לא הזכיר את אופלו'. אז למה: הוא לא משתמש, אז היא לא בוכה?

      אני מאד שמח שבערך חצי שעה ישבתי על השיר לנתחו. אומר הרבה על הכותב.

      (זו מחמאה)

      (אולי היה עדיף שהייתי מגיב 'אהבתי', ודי?)

        18/7/07 17:31:

      לשלך הגעתי אחרי שקראתי את ג'קי.

       

      מעולה.

        18/7/07 17:29:

      שמוליק - סחטיק על הכתיבה המצוינת. אתה סוחף.

       

      ג'קי2 - נראה לי שיש לך עוד כמה נקודות חשובות להוסיף

      ב"על עצמי"...

       

        18/7/07 16:53:
      תענוג,קח לך ירוק...עלי :)
        18/7/07 16:51:

      תודה על ההקדשה אני עדיין מצומרר

       

      HEROIN-- גיבור מי שבפנים או מי שבחוץ.....

        18/7/07 16:29:

      נהדר

      כיכבתי

        18/7/07 16:29:

       

      צטט: נמרוד הלוי 2007-07-18 14:40:41

      עוד עוד מילים שמוליק יקירי עוד מילים. עוד יותר. כן כן. אני רוצה עוד!

       

      שלא תבין לא נכון אתה כותב מדהים, אתה עמוק, אתה נוגע ופוגע וחוצב. החומרים שלך עשויים מהשירים של ארקדי ובנאי. תל אביביות, לב שבור, מירוץ במעגלים של החיים. כל התחושות, כל המצבים שכל כך מוכרים, התסכול, המרירות, הכאבים, הגעגועים, אתה מיטיב לתאר. אבל אני רוצה שתיקח את זה ותעשה מזה סיפור שמוליק. סיפור של 2000 מילה. כי אני סקרן, רוצה לדעת עוד עליו. עוד עליה. עוד על מה שהיה שם. איך הם התחברו, מה היה בהתחלה, היו צעקות? היה בכי? מי פגע בה? והוא? הוא מזכיר לה אותו? הוא מכיר את ההוא בכלל? מה קורה שם? זה סיפור בנזונה מעניין. אני רוצה לקרוא את כולו. וזה הביקורת הכי מפרגנת הכי מפרגנת שיש כן? תענוג לקרוא אותך!

       

      אם נמרוד כותב תגובה כזו ארוכה זה אומר שהחומר טוב.

      מאאווד מצא חן בעיניי הכניעה של הגבר אל האישה.

      ומצא חן בעיניי בכלל.

        18/7/07 16:22:

       

      כולנו היינו שם. ראינו את ההורים שלנו משתדלים כל כך שזה יצליח.

      לפעמים החיים קורים.

      מקווה בשבילך שזה רק סיפור ושאין נקודות שמשיקות עם חייך.

      אם כן, בהצלחה.. זאת ראיית עולם מאוד עגומה.

        18/7/07 16:22:

      חזק.

       

      תמשיך...תמשיך...

      אל תעצור עכשיו.

       

      עוד ועוד,

      רוצה עוד!!!

        18/7/07 16:20:
      סקס בחמישי? אחלה.
        18/7/07 16:14:
      גדול אתה
        18/7/07 16:08:
      וואו זה הורס...
        18/7/07 15:55:

      כרגיל, פוסט מעולה *

      הסיפורים שלך תמיד משאירים טעם חמוץ. למרות שהם מציגים אנשים מתוקים.עם הרבה חרטות ותהיות.

      מה שכן, אני רואה איך אני בדרך לאותו בחור שנוסע שם (טוב אולי חוץ מהסמים הקשים) וזה די מבאס לקרוא עליו.

        18/7/07 15:36:
      לא הם לא צעירים, הם ביחד כבר המון
      היא איבדה את האור, הוא איבד את הדמיון
      לפעמים במטבח דרך כוס קפה
      היא חושבת שהוא עדיין די יפה
      הוא נזכר איך נגעה בו בלילה הראשון
      בעיניה זורח מבט אחר,
      הוא כמעט אומר לה, אבל מוותר
      היא עדיין חידה, הוא אולי הפתרון

      ובחלון, כמעט עולה הבוקר,
      כל כך הרבה בדידות יש בעולם
      וביניהם רק התקווה תעיר אותם בחושך
      הם לא יודעים, הם לא ידעו אף פעם
      אם השער נפתח בדרך אל האושר

      במקום אחר מחלקים דירה צנועה
      הוא בחור פשוט, היא היתה כבר נשואה
      לפעמים כשהוא ער וגופו דרוך,
      הוא שומע אותה בחדר הסמוך
      היא רוצה אותו, היא במיטתה כלואה
      בעיניה זורח מבט כחול,
      הוא רוצה לחבק אותה ולא יכול
      הם קרובים כל כך במרחק של נגיעה

      אז בחלון, כמעט עולה הבוקר,
      כל כך הרבה בדידות יש בעולם וביניהם
      רק התקווה תאיר אותם בחושך
      הם לא יודעים, הם לא ידעו אף פעם
      אם השער נפתח, בדרך אל האושר

      כי אני מאמין שהשער לא סגור
      גם אני לא פשוט וקשה איתי לגור
      גם אני לפעמים לא מעז לומר
      ובוער מכל מה שבתוכי נשאר
      ובמקום לחשוף גם אני עובר על יד
      אבל אז בעינייך יש אור חדש
      וכמו בכישוף שוב אני נכבש
      את יודעת אותי את קוראת אותי מייד

      אז בחלון כמעט עולה הבוקר
      כל כך הרבה בדידות יש בעולם ובתוכי
      רק התקווה תאיר אותי בחושך
      אני רואה, אני שומע חריקה של שער נפתח
      בדרך אל האושר

      בסיפור אחר הם קרובים יותר לסוף
      הם רואים את הים אבל לא יורדים לחוף
      לפעמים הוא מביט בא ומתפלא
      איך גלגל החיים עשה סיבוב מלא
      היא רואה בעיניו את הדרך שעבר
      כשהיום נאסף אל השיכחה,
      הפחד זוחל מתחת לשמיכה
      הם אחד לשני כל הכוח שנשאר
        18/7/07 15:29:

      WOW

      *

        18/7/07 15:27:

      פששש... הלכת רחוק. ואני כולה מחפשת מישהו שלא מעשן.

      כאילו שזאת ערובה לזוגיות מוצלחת..חחחחח :)  :) :)

       מה זאת אומרת הכל הולך? אין על פרל ג'ם, הגיטרות הכי הורסות בעולם.

      (אוהבת את שלום גם)

        18/7/07 15:18:

      תקשיב טוב.

      פעם אחרונה שאתה מפסיק לשלוח לי פוסטים כאלה בדואר. 

      בפעם הבאה שאגלה במקרה פוסט נפלא כזה נחבא יומיים בתור אני אפרק לך את הצורה הוירטואלית שלך.  

       

      עונג צרוף, השלמה צרודה, מראה שחורלבנית של שקיעה בחייו של אדם. 

        18/7/07 15:14:

      יפה.

      מדהים.

      חזק.

       

       

      אתה כותב מעולה!!

       

        18/7/07 15:14:
      הצליח לך.
        18/7/07 15:13:

      נראה לי שקיבעון לא קשור רק לזוגיות , נישואים וכו'

      קיבעון יכול להיות ונמצא אצל כולנו בראש,

      אני אומר  - הכל עניין של בחירה

        18/7/07 14:55:

      פוסטמעולה

       ישר לבטן, ישר לפחדים ולכמיהות ולשדים שמסתתרים בכל אחד מאיתנו,

      מה אומר לך: 

      עלה לי החום! 

        18/7/07 14:52:

      מעולה. חזק ביותר.

       

        18/7/07 14:47:

       

      כתבת מקסים!

        18/7/07 14:44:
      אני מרגישה שאני מכירה ת'זוג הזה, ת'חיים האלה. לכולם יש קרייבינג למשהו ולפעמים מכורים לקרייבינג האינסופי ולא לחומר שמריצים, למרות, שאין עליו , 'תה יודע
        18/7/07 14:40:

      עוד עוד מילים שמוליק יקירי עוד מילים. עוד יותר. כן כן. אני רוצה עוד!

       

      שלא תבין לא נכון אתה כותב מדהים, אתה עמוק, אתה נוגע ופוגע וחוצב. החומרים שלך עשויים מהשירים של ארקדי ובנאי. תל אביביות, לב שבור, מירוץ במעגלים של החיים. כל התחושות, כל המצבים שכל כך מוכרים, התסכול, המרירות, הכאבים, הגעגועים, אתה מיטיב לתאר. אבל אני רוצה שתיקח את זה ותעשה מזה סיפור שמוליק. סיפור של 2000 מילה. כי אני סקרן, רוצה לדעת עוד עליו. עוד עליה. עוד על מה שהיה שם. איך הם התחברו, מה היה בהתחלה, היו צעקות? היה בכי? מי פגע בה? והוא? הוא מזכיר לה אותו? הוא מכיר את ההוא בכלל? מה קורה שם? זה סיפור בנזונה מעניין. אני רוצה לקרוא את כולו. וזה הביקורת הכי מפרגנת הכי מפרגנת שיש כן? תענוג לקרוא אותך!

        18/7/07 14:38:
      הכתיבה שלך עושה לי דמעות
        18/7/07 14:38:

      חיבוט ארוך נתת בי, על פצעים שלי.

      ( וגם חשבתי על הפצעים שלך )

       

      החלטתי לא לגרד

       

      הסתכלתי על השמיים במקום

      הם כחולים

      ואני עומד ומסתכל עליהם

      ונושם את הכחול אל הקרביים

       

      *תודה על התזכורת שאני חי ובריא מחייך

        18/7/07 14:36:

      אני מאחלת לך שלא יהיו פצעים שצריך לגרד.

       

        18/7/07 14:35:
      דפש  מוד.נוסטלגיה.למה  הוא  רץ  קדימה?ככה  זה...העתיד  זה  לא  מה  שהיה  פעם....
        18/7/07 14:34:

      תודה על ההפניה, כמעט ופספסתי (הנה סיבה טובה לשלוח הודעות על פוסטים חדשים).

      מעולה! נעים להכיר את הכתיבה שלך, שמוליק!

        18/7/07 14:34:
      שמוליק בואנה זה חזק ... בן זונה של פוסט
        18/7/07 14:28:

      מדהים

        18/7/07 14:24:

      צביטה בבטן.

      חמוץ בפה.

      (כן, ככה זה כשלא מגרדים...)

       

      מקסים.

       *

       

        18/7/07 14:23:

      היית צריך לבקש ממני רשות קודם...

      אין עליך.

      מחייך

        18/7/07 14:19:

      אולי תשתפו במחשבות על הערגה לעבר, על הרצון לחזור פעם ב...

      והעיקר שיהיה אחלה סופש של אהבה.

      כתבת ושזרת נפלא ים של אהבה, ים של חיים.

        18/7/07 14:18:

      קראתי נדהמתי לגלות כמה זה מציאותי או יותר נכון היה רלוונטי לגבי כאילו סיפרת את הסיפור עליי.

      היום אני אעלה פוסט שמחזק את את הסיפור שלך כמה מדהים.

        18/7/07 14:14:

      מצוין.מדכא.

        18/7/07 14:13:

      כתיבה חזקה.

      אהבתי! 

        18/7/07 14:12:

      היי שמוליק,

       

      מקסים,החיים של מישהו אחר,אך הם נראים מהצד שאנחנו מסתכלים עליהם הזוי.....

      מקסים,ואמיתי,אי אפשר לדעת מה ילד יום ומה יהיה מחר.

      העיקר לחיות כל יום ולמצות אותו כאילו אין מחר.

       המשך יום מקסים

      וכמובן שכוכבת.

      קורץ

        18/7/07 14:07:
      נחמד לאללה
        18/7/07 14:05:

      שמוליק, איזה משפט פתיחה מדהים והמשך חזק...

      אוהבת את הכתיבה הזורמת שלך...

       

        18/7/07 14:04:

      חשבת פעם לכתוב ספר?

      *

        18/7/07 14:04:

       

      כוכב בגלל הכתיבה.

       

      ושאלה:

        

      "מדי פעם כשהוא מציץ בה מרחוק, הוא רואה עליה את האמת.

      זה מציף אותו דחף להשתמש. זה מזכיר לו חולשתו... "

       

      איזו אמת? האם מדובר באהבה חד-צדדית?

       

        18/7/07 13:59:

      שמוליק היקר,

      פוסט נפלא כרגיל...

      רק תגיד לו שינהג בזהירות.

      ברק

       

        18/7/07 13:53:

      אני כבר רצה קדימה, לפוסט של עוד שנתיים :-)

       

      נפלא. פשוט כותב נפלא.

      אתה מעולה

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      שמוליק פרי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין