עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    בלוגורונצ'יק

    אפרסם פה הגיגים, סיפורים קצרים, מתכונים...

    ארכיון

    מונולוג מצחיק

    10 תגובות   יום רביעי, 7/1/09, 00:53


    מונולוג מצחיק

    קצר

    עצב רחוק וקול של מטוס. וריק מול הדף ומול הריק ללא אני וללא רצון ועם תשוקה אדירה שאינה מוצאת מענה, שאינה מוצאת מענה. והיא מגדפת את עצמה ומשליכה על עצמה את עצמה על הכתף ועל הבטן וקורעת בבשר חתיכה ואוכלת ויורקת והכל נמרח וקופא על הבגדים ונוזל בין שערות הערווה עד שאין עד שאין. בכי שיבוא בהפתעה ויעקור אותי ממה שלא יעקר גם אם ארצה. ואני, למה שארצה. למה שארצה בכלל משהו? מתי משהו שרציתי רצה אותי. אני לוקח אותו בידיים ומקמט בזעם, מקמט בזעם וחורק שיניים בזעם ויושב לידו לא נותן לו מנוחה במבט זועם וחודר, אני מגרגר ותוקע את האף ומריח את השריפה שבו. אחר כך לאט לאט קורע לו את החולצה. אחר כך קורע את הקרעים ושוב ושוב קורע אותם. כל כך רוצה לצאת מזה ולצחוק רגע על עצמי אבל כל הגוף שלי בוער בוער מחיים שמנסים להיות ומשיחות טלפון שלא נוגעות בשום דבר ומשיחות עם עצמי שלא נוגעות בשום דבר וממבטים על דברים שלא נוגעים בשום דבר שלא נוגעים ולא נוגעים.. אני מגשש אל המנורה ומכבה אותה. חושך מוחלט ואני יכול בחפשיות לקום וללכת בין החדרים. להציף כותונת ולשיר לה שיר ערש אדום מתוק ולשפוך לה רצונות לתוך הפיג'מה ולצחוק לצחוק איתה. ולבכות לבכות איתה ושזה יגמר ושוב ישוב ויקח אותי לעזזל מהחור הארור הזה. הלילה נסדק מעט הלילה וזה אומר שכל הטלפונים עשו ברית שלא לצלצל אלא אם מצלצלים אליהם קודם. גם הדלת לא תיפתח אם לא יבעטו אותה. אני בועט, אני בועט אני צורח עלייך תיפתחי!

    תיפתחי עכשיו! תיפתחי עכשיו!

    (בוכה)

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/2/09 13:03:


      אהבתי את הטוטאליות, את הבנאליות, למצוא את עצמי במילים שלך,

      ולהתגעגע.

        15/1/09 15:39:


      קרעת אותי

      לא יכולה להפסיק לצחוק.............

        13/1/09 17:40:

       

      הקטע עורר אותי שוב למחשבה שכולנו אחד

      חווים ומרגישים דברים דומים

      אבל רק לאחדים מאיתנו יש את האומץ והכשרון לתאר זאת כך, כמו שאתה עושה...

      כל הכבוד על הכנות!

      איה.

        12/1/09 00:21:


      זה לא הולך בכוח הא?

      :-)

        10/1/09 17:30:

      וואו, חזק... אהבתי את הכתיבה שלך.
        9/1/09 07:18:

      מעולה.

      נראה לי שהן נפתחות דווקא כאשר לא מבקשים מהן,

      מפתיעות כשמתחשק להן להזמין.

      אהבתי כתיבתך,

      סופ'ש נעים.

      טל.קריצה

        8/1/09 21:22:


      בוער מחיים שמנסים להיות.....

       

      משפט ענק.

       

      לכל אחד מכבה אש רוחני - גם אלייך הוא יגיע:-)

      החיים הם מה שבלי לנסות יותר מידיי יוצא מהם.

       

      נפתחה הדלת?

        7/1/09 23:03:
      הגעתי אליך בהמלצת העורך. ונשארתי.
        7/1/09 20:29:

      וזה מצחיק אותך?

      מה אתה עושה כשעצוב?

      עדיין אהבתי (:

        7/1/09 01:21:

       

       

      קורע! בוכה