עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    טירונות בעכבר Cafe

    ארכיון

    ואז מה?

    2 תגובות   יום שני, 5/1/09, 17:10

    צטט: הבורגנית מאלנבי 2009-01-05 10:33:45

    אין חדש... 

    ביום שאחרי השלב השני, יש שיגידו הפתיחה הרשמית של המלחמה, אני נכנסת למשרד לאווירת בוקר עליזה. הגברים עומדים במסדרון ונראים די מרוצים, אולי אפילו קצת זקופים יותר.

    עוד הוכחה שאקשן עושה טוב לגברים.

    הם מדברים בקולות ערניים, למרות האפקט של יום ראשון בבוקר. כולם מרגישים מצוין מגובשים סביב המאבק הלאומי, מחליפים דעות שכולם כבר שמעו בחדשות, אמרו בשיחות הסלון ופולטים אותן עכשיו בעבודה. כולם מלבד אלה שיש להם בן ברצועה ואפשר לזהות אותם לפי הנטייה להתכנסות, ההליכה המהוסה והעיניים הנפוחות...

    ההתרחשות מתנהלת בעיקר ליד פינת הקפה. אני מחליטה לדחות את הקפה שלי לאחר כך.

    מנהל השיווק אומר שמלחמה טובה לכלכלה, (טוב, בכל זאת משלמים לו לשדר אופטימיות),

    מנהל הכספים אומר שהגיע הזמן להיכנס בהם, (לו פחות חשוב מה חושבים עליו)

    והמנכ"ל אומר שההסברה לוקה בחסר (לו חשוב איך מציגים החלטות ניהוליות).

    מהר מאוד כולם מתפזרים לשגרת העבודה, בכל זאת כאן באזור תל אביב לא שומעים את האזעקות. 

    אני נפגשת עם שרלי לסיגריה עם הקפה ואנחנו מדברות בקול שקט...כמה מפחיד להיכנס לשם, איך יהיו, חס וחלילה אך קרוב לוודאי, הרוגים ופצועים ורק שלא יהיה עוד חטוף ואיך אנחנו לא מכירות ממש מקרוב מישהו שנמצא שם, כי תמיד בצורה בדרך מוזרה זה לא קורה לנו, רק לבן של השכנה של המוכר במכולת.   

     

     

    גם אני חשבתי שאני לא מכירה כאלה שגויסו, וחוץ מההזדהות הגדולה עם האימהות השיגרה המשיכה כדרכה.

    ואז זוגי מתקשר לחבר שלו/שלנו לשאול איך מגיעים למסעדה שהם (הוא ואשתו) סיפרו עליה שבוע שעבר. והחבר מספר שהוא באיזה מקום בהכנות לכניסה לעזה. והפחד מציף. ורק מחשבה אחת "שיצאו כבר משם, שיפסיקו ודי".

    לחברים אחרים אני לא מעיזה להתקשר כדי לא לדעת.

    ואם זה לא מספיק זוגי מדבר על להתנדב, כי היחידה שלו לא מגויסת במקרים כאלה, אבל הוא הרי יכול לעזור הרבה. ומה עם זה שכולם הולכים והוא לא? ואיך אח"כ כשיחזרו כולם וידברו על מה שהיה שם והוא לא יבין.

    ואני באגואיסטיות שלי מסבירה לו כמה הוא אגואיסט כלפי הקרובים אליו. כמה האמונה וההבנה שלו שהוא חייב להיות שם ולעשות כל מה שאפשר הן פסולות. ולא מצליחה לעצור את הדמעות.

    תמיד העדפתי לוחמים בגלל הערכים שלהם, וכמה שהיחידה יותר מובחרת עדיף. אז מצאתי לי אחד כזה ומה אני עושה לו ברגע האמת?...

    נכון, אף פעם לא חשבתי על האפשרות שהלוחם שלי יקרא למלחמה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/1/09 16:30:
      (-:{)
        5/1/09 18:07:

      אחי שם. בחוץ בינתיים.

      בבית יש תינוקת חולה, אשה דואגת, אבא, אמא ואחות שבעי מלחמות, מבצעים ופעולות בנצרים, לבנון, יהודה ושומרון ועוד ועוד.

      בא לי, קצת באגואיזם, לא לתרום כלום לאף אחד. שרק לא יקרה לו כלום. 

      פרופיל

      כריסטינה 10
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין