עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    "היציאה לחופשי"...

    אז הנה אני,כיום(6.7.07),בן 26,שחקן,מתופף,זמר,מנחה,ומתפרנס כיום גם מחלטורות...
    והיום אני עושה עוד דבר חדש-פותח בלוג!

    אבל,הכל התחיל לפני 26 שנה כשנולדתי כחרדי,גדלתי כחרדי,ועברתי המון דברים בדרך לת\"א החילונית(וגם אחרי...)

    אז לפני שאתחיל את הבלוג עצמו (שידבר גם על מאחורי הקלעים(עם הטוב,והרע שבזה) של שחקן יחסית בתחילת הדרך,ואותו כנ\"ל גם לגבי המוזיקה,וגם על הקונפליקטים הרבים בחיי היום יום,ועל ההשפעות והתוצאות של העבר החרדי שלי,ועוד דברים רבים אחרים...)
    אני אקדים בפרקים הראשונים,ואספר את סיפור חיי מהילדות,ועד היום.


    מכיון שהפרקים מסודרים בצורת פוסטים,זה אומר שהם מהסוף להתחלה,לכן עיברו לעמוד הבא והתחילו לקרוא את הפרק הראשון בתחתית העמוד.

    קריאה מהנה...



    הגיבוש,הקשיים הפיזיים והמנטליים,הכמעט שבירה,והכניסה ליחידה

    18 תגובות   יום ראשון, 15/7/07, 18:19

        פרק ז'(המשך מהפרק הקודם)

     טוב,עלינו על האוטובסים שאספו אותנו מבא"ח 1 בבזק,ונסענו לעבר "חצרות יסף" שליד נהריה,כשהשאיפה הגדולה של כולם הייתה להרדם בנסיעה.

    גם אני ניסיתי להרדם,אך המחשבות הרבות לא נתנו לי מנוח...

    חשבתי על עצמי,על החיים,ועל זה שסה"כ לפני שנתיים הייתי עדיין בחור ישיבה,ומאז עברתי כל כך הרבה דברים,וכל כך הרבה שינויים,והנה,סוף סוף יש לי הזדמנות להתחיל חיים חדשים,עם חברים חדשים,במקום חדש.

     

    התרגשתי מאוד,והחלטתי,שלא משנה מה קורה,אני את הגיבוש הזה מסיים!

     

    וכך עברה לה הנסיעה,עד שהגענו למקום.

     

    ברגע שירדנו מהאוטובוס,הגיעו מילואימניקים יוצאי סיירת גולני," על חצי ב "(מכנס צבאי,וחולצת טריקו),ומיד אמרו לנו "ליפול מצב 2"

     

    היינו כך מס' דקות,ואז אמרו לנו לקום,כדי להתארגן,וכדי שיחלקו אותנו לקבוצות.

     

     מאותו רגע,נכנסנו לנוהל"אדמה בוערת" שזה אומר שהכל בריצה.

    אסור ללכת,ובטח שלא לעמוד במקום.

     

    התחלקנו לקבוצות,והמשימה הראשונה שלנו הייתה להקים אוהל תוך זמן קצר מאוד,ושהאוהל יהיה יפה ומדוגם(דבר שלא היה ניתן בכלל לביצוע בזמן המוקצב...),כש"לא עמדנו בזמן"נאלצנו לפרק את האוהל,ולבנות שוב ושוב...

    לאחר ה"חלק הקל"הזה,התחילו הדברים הקשים(שאין זה המקום לפרטם...),כאשר בכל שלבי הריצה וכו' אני הייתי כל הזמן אחרון,או לפחות בין האחרונים.

     

    ידעתי שכל החבר'ה האחרים,בכושר מכיתה א' בערך,ושאני לעומתם ממש "פדלאה",אבל החלטתי שאני לא מוותר.

     

    הגיע הלילה,אכלנו ארוחה מהירה מ"מנות קרב",ונכנסנו סוף סוף(מזיעים ומסריחים) לישון.

     

    התחושה הזאת של סוף סוף להכנס למיטה לישון(וממש לא עניין אותי הסירחון שפשט באוהל) לאחר יום כ"כ מפרך,פיזית ונפשית,הייתה פשוט תחושת אושר! פתאום כ"כ הארכתי את השינה...(לימים בהמשך שירותי הצבאי התחושה הזאת פקדה אותי לעיתים קרובות...)

    לא היה צורך לעשות "כיבוי אורות" מכיון שגם ככה לא היה אור באוהל,ופשוט נרדמתי תוך שניות מועטות,בחיוך רחב...

     

      ו א ז -

    פתאום באמצע הלילה אני שומע צעקות : "הקפצהההה"יש לכם 60 שניות להיות לבושים,בשלשות מחוץ לאוהלים!

     

    כמובן שמתוך "העפיצות" לא עמדנו בזמן,והתחילו ה"קדרים".

    אמנם היום עצמו היה חם,אבל בלילה,כבר ירד גשם די חזק.

     

    תיזזו אותנו במשך כ3 שעות,בגשם,וכל מה שעבר לי בראש זה: נדב,אל תשבר!לא,אתה לא נשבר.אתה לא!

     

    אי אפשר לתאר את תחושת הסיפוק שחשתי,כשנגמרו התיזוזים,ואני לא פרשתי.

    (לרקע כללי: במשך היום,וגם באותו לילה,הרבה אנשים "נשברו" ונכנסו לטיוליות שהחזירו אותם בחזרה לבא"ח גולני.)

    נכנסתי לשק"ש בתחושה הרבה יותר נעימה מהפעם הראשונה,אך מלווה  בחשש נוראי,ששוב "יקפיצו" אותי.

     

    התחיל היום השני,שהיה הרבה יותר קשה מקודמו,ושוב נשברו עוד ועוד אנשים,ופרשו לטיוליות,ואני שכבר הייתי באפיסת כוחות מלמלתי לעצמי:לא לוותר,לא לוותר",אך בד בד,החלתי לחוש כבר את היאוש מתחיל לכרסם בי(בכל זאת זה היה רק היום השני).

     

    התחלתי כבר לדמיין איך אני פורש באמצע,ומצד שני נלחמתי  בעצמי,והקונפליקט היה חזק מאוד...

     

    ואז הגיע שלב,שבו אני מוצא את עצמי זוחל על חצץ,ונושם המון המון אבק,מתחת לחוטי תיל.המרפקים והברכיים כבר משופשפים,וקצת מדממים,והמדים קרועים.

    ואז נשברתי,והחלטתי שכשאני יוצא ממתחת לחוטי התיל,אני פורש.

     

    ואז תו"כ הזחילה והמחשבות,הלך לידי אחד מהמילואימניקים תו"כ שהוא "מריץ צחוקים" עם בחורה,בסלולארי,ותו"כ שהוא  מדבר איתה הוא אומר לה: "שניה מתוקה",ואז הוא פנה אליי ואמר: בחורצ'יק,יאללה,אתה כבר משתרך כאן,עדיף לך ללכת כבר לטיולית,כי לא ניראה לי שאתה תסיים את הגיבוש הזה...

     

    בזכותו סיימתי את הגיבוש!!..

     

    מה שבעצם קרא זה שהוא אמר את זה ממש לפני השבירה הסופית שלי,ומרוב שנפגעתי מזה,ומרוב שכעסתי שכך הוא "עושה פוזות" על החברה שלו בטלפון,על חשבוני, גבר בי יצר ה"התגוננות"(או-לא יודע איך לקרוא לזה...),ואמרתי לעצמי: נדב,אתה יוצא מהגיבוש הזה ב2 אופציות בלבד: או בסיום הגיבוש,כי סיימת אותו בהצלחה,או-באלונקה!

     

    זהו,פשוט מאותו רגע ועד לסוף היום האחרון של הגיבוש אמרתי לעצמי,שאם אני לא מתעלף,אין לי שום סיבה לעצור.

     

    וכך,נמשך הגיבוש,עד שבאמת סיימתי אותו,ואף עברתי אותו,ולאחר מבדקים(כנהוג) עם קב"נים,ופסיכולוגים מילואימניקים,ועוד כל מיני כאלה,התקבלתי לטירונות של יחידת אגוז.

     

    אני באמת לא יכול לתאר את מה שחשתי כשעליתי לטיולית בחזרה לבא"ח,בידיעה שאני חוזר לטירונות של "אגוז".

     

    ידעתי שהולך להיות לי הרבה יותר קשה מהגיבוש,וידעתי שאני אצטרך להכנס לכושר מטורף,ו"להדביק" את החיילים האחרים ,ולהגיע לרמת הכושר שלהם.

     

    אבל,תחושת הסיפוק,וההתרגשות הרבה,היו הרבה יותר חזקים מהחששות הנ"ל.

     

    הגענו לבא"ח,ושם "חברתי" למח' החדשה שלי.(לא כולם הגיעו איתי מהגיבוש,כי היו כאלה שהגיעו אלינו לאחר 4 חודשים של טירונות ל"טייס",ושנפלו על דברים קטנים מאוד,שלא מורידים כהוא זה מערכו של לוחם חי"ר,וכאלה שהגיעו מגיבוש לשייטת ולמטכ"ל,וכו').

     

    מיד קיבלתי קיטבג של ציוד ב' כולל כל הדברים הנלווים אליו,ומיד הייתי צריך "לשפצ"ר" את הציוד שלי,ומשם בעצם התחיל היום הראשון שלי בטירונות.

     

    הטירונות,ההמשך,הקשיים החדשים,ההישרדות,השבתות,ועוד.

    כל זאת ועוד,בפרק הבא...

     

    כרגיל תגובות,שאלות וכו'...

     

    (אמנם,אני לא מאמין בכוכבים ושטויות כאלה,אבל מישהו כאן הסביר לי,שאנשים חדשים שלא מכירים את הבלוג שלי,יכולים לגלות אותו בזכות דירוג של כוכבים,אז... תודה.)

    דרג את התוכן:

      תגובות (18)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/11/08 17:34:
      וואאו!
        5/11/07 16:10:

      קבל כוכב!

       

        25/7/07 16:40:

      כל פרק גומעת.

      אתה מדהים.

        21/7/07 17:04:

       

      מקסימון,

      להתגאות בך.

        21/7/07 01:28:

      אהבתי את הסיפור, ובמיוחד את המילואימניק עם הפלאפון. איך הוא ידע להיות שם בדיוק ברגע שנשברת?

       

      תראה איזה יופי, אלוהים שולח לנו כל מיני מלאכים.

       

      (ואני לא רומז שאתה צריך לחזור בתשובה. ממש לא) 

        19/7/07 22:20:

      אולי תעשה תוכנית מיוחדת עבור מלש"בניקים (למי שלא בקיא: מיועדים לשירות ביטחון)?

      לא יזיק קצת להחדיר רעל כמו סיפורים כאלו כתובים בצורה כה מלאה אינטגרטי..

      תמשיך ככה ואני אכנס לפה כל יום!!!! מגניב

        18/7/07 00:42:

      אני רוצה כוכב!!!

      למה אין לי?!?

       

      נדב, בשבילי הכוכב זה אתה...

        17/7/07 18:13:

      איזה כיף שיש לי כבר עוד פרק לקרוא

      איזה כיף לי

      אני חייבת אבל לציין שדי מזעזע אותי לדעת על יותר על החינוך החרדי.

      זה עצוב מאד שהיכולות שלהם להשתלב בחברה פוחתים עם הזמן

      מאד עצוב

        17/7/07 17:22:

      לדנדן-אני שמח שהצלחתי לגרום לך לחוש בתוך הסיפור,ותודה על המחמאה.(אני לראשונה בחיי "חוטא בכתיבה"...)

       

      מרקורי- תודה על הכוכב. וואללה,לא ידעתי שאתה גולנצ'יק...

       

      לירז-תודה כל הכוכב,זה מחמיא לי...

       

      בריג'יט ג'ונס-רעיון טוב,אולי באמת אעשה מזה ספר בעתיד...

       

      raw-תודה על הכוכב,ובקשר לאורך הפרקים,אשתדל לעשות משהו בנידון...קורץ

       

      דוגמנית- ברוכה הבאה.

      אני אשתדל להמשיך לעניין אותך...

       

       

        16/7/07 23:20:
      מעניין מאוד, מחכה להמשך.
        16/7/07 18:22:

      כוכב תקני ירוק צהלי

      נשבעת לך שאני מחכה לכל פרק

      הם קצרים לי מדי

       

       

        16/7/07 17:40:

      ממליצה לך לכתוב ספר,אני בטוחה שהסיפור שלך ישנה את חייהם של מיליוני קוראים דוסים.

       

        16/7/07 00:37:

      שמתי כוכב.... יותר נכון.. הצלחתי סוף סוף לשים כוכב..

       

      אז.. ממני.. כי מגיע לךתמים

        15/7/07 20:45:

      טוב הפעם החלטתי לתת לך כוכב,

      אני עוקב אחרי הסיפור שלך והוא מאוד מעניין, אתה כותב מאוד יפה..

      *ואולי זה אחוות גולנצ'יקים?

        15/7/07 20:45:

      כ-ב-ו-ד-!

       

      אתה כותב מעולה (לדעתי).

      מעביר תחושות דרך כתיבה ומילים בצורה מפתיעה... הצלחת "להרעיל" אותי כאילו אני חלק מהסיפור-

       וזה חתיכת כישרון.

       

       

       

       

        15/7/07 19:50:

       

      מחייךצוחקנבוך

       תודה.

      וואלה,לא סיפרת לי.(למרות שרמזת,אבל לא כ"כ קלטתי...)

        15/7/07 19:00:

       

      צטט: החברה של לולה 2007-07-15 18:58:27

      בתור מאבחנת שהיתה נוכחת ברבים מהגיבושים הנ"ל

      מגיע לך ח"ח רציני ביותר

      בתור קוראת כאן בקפה

      מגיע לך כוכב תיכף ומיד 

      (ואני מקווה שיש לי, אחרת מישו כאן ייאלץ להסביר...)

      אין לי ואני כבר הולכת לברר למה זה צועק 

        15/7/07 18:58:

      בתור מאבחנת שהיתה נוכחת ברבים מהגיבושים הנ"ל

      מגיע לך ח"ח רציני ביותר

      בתור קוראת כאן בקפה

      מגיע לך כוכב תיכף ומיד 

      (ואני מקווה שיש לי, אחרת מישו כאן ייאלץ להסביר...)

      פרופיל

      נדב סגל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין