עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    "היציאה לחופשי"...

    אז הנה אני,כיום(6.7.07),בן 26,שחקן,מתופף,זמר,מנחה,ומתפרנס כיום גם מחלטורות...
    והיום אני עושה עוד דבר חדש-פותח בלוג!

    אבל,הכל התחיל לפני 26 שנה כשנולדתי כחרדי,גדלתי כחרדי,ועברתי המון דברים בדרך לת\"א החילונית(וגם אחרי...)

    אז לפני שאתחיל את הבלוג עצמו (שידבר גם על מאחורי הקלעים(עם הטוב,והרע שבזה) של שחקן יחסית בתחילת הדרך,ואותו כנ\"ל גם לגבי המוזיקה,וגם על הקונפליקטים הרבים בחיי היום יום,ועל ההשפעות והתוצאות של העבר החרדי שלי,ועוד דברים רבים אחרים...)
    אני אקדים בפרקים הראשונים,ואספר את סיפור חיי מהילדות,ועד היום.


    מכיון שהפרקים מסודרים בצורת פוסטים,זה אומר שהם מהסוף להתחלה,לכן עיברו לעמוד הבא והתחילו לקרוא את הפרק הראשון בתחתית העמוד.

    קריאה מהנה...



    הקשיים,הצבא,המקום החדש,הדף החדש ,ושוב הקשיים- פרק ו'

    16 תגובות   יום שבת, 14/7/07, 15:35

                         פרק ו'

     

         ( המשך מהפרק הקודם)

     הגעתי לבקו"ם,בהתרגשות גדולה.

    דמיינתי כבר איך אני מגיע לבסיס,עם החברים החדשים,ואיך אני מיד מקבל נשק,עושה מטווחים,ויוצא לפעילויות למען המדינה.

     

    זה מה שדמיינתי,אבל הסתבר לי שזה ממש לא כך...

     

    לאחר שהתחיילתי,הפנו אותי לעבר האוטובוסים.

    היו שם עשרות אוטובוסים,ואני נכנסתי לאחד מהם.

     

    מה שהיה לי נורא מוזר,זה שקיבלתי קיטבק,ונעליים כבדות,כשלמעשה אני ידעתי שחייל שמתגייס ל"קרבי",מקבל צ'ימידאן,ונעליים קלות.

    הדבר היה נורא מוזר בשבילי,וכששמתי לב שגם כל השאר קיבלו ציוד של "ג'ובניקים",נדלקה לי נורה אדומה חזקה מאוד...

     

    שאלתי את אחד ה"מפקדים" לאן נוסעים,והוא אמר לי לא לשאול שאלות,וכשנגיע אני כבר אדע.

     

    לבסוף הגענו לבסיס "מחווה אלון",ומיד פקדו עלינו להסתדר בשלשות.

    כשראיתי שיש לנו גם מפקדות,הבנתי כבר שאני ממש לא במקום שרציתי להגיע אליו...

     באותו היום הסתבר לי שהגעתי לטירונות 02,של נערים שקבלו הזדמנות שניה,לפני שהם נכנסים לכלא.

    לא הבנתי למה אני נמצא בכלל במקום כזה-הרי גם יש לי פרופיל 97,וגם אני רוצה בכלל להיות לוחם,ומה הקשר שלי בכלל לכל העבריינים האלה?

     

    בערב,היה כיבוי אורות,וה"חבר'ה" "העבירו דחקות " תו"כ שכיבה במיטה.

    ואז בגלל שרציתי להתחבר איתם,זרקתי איזו בדיחה לאויר שאיכשהו "פגעה בכבוד" של הבחור שישן במיטה שמעליי(מיטת קומותיים),והוא מיד קפץ מהמיטה והצמיד לי משהו לגרון(בחושך לא יכולתי לדעת בוודאות אם זה סכין),ואמר לי: "יש לך מזל שאתה ילד טוב כזה,פעם הבאה זה לא יגמר ככה".

     

    באותו רגע הבנתי שמכל המקומות שהייתי בהם עד היום,אני נמצא במקום הכי גרוע,וזה המקום שאני הכי לא רוצה להיות בו. הרבה יותר מאשר החיידר או הישיבה,או ביה"ס בכפר חב"ד.

     

    למחרת התחילה ה"טירונות"(אם אפשר לקרוא לזה כך...).

    לרוב החבר'ה, היו "פטורים" ממאמץ,מעמידה,ומכל מיני דברים אחרים...

     

    אני הייתי "עוף מוזר" בכל המחלקה והפלוגה שלי,כי הייתי "מורעל",והבטיחו לי שאם אני אצטיין בטירונות הזאת,אני אקבל הזדמנות להיות קרבי.

     

    לאחר מס' ימים כשהיינו באמצע "מד"ס"(ריצה איטית מאוד של 2 ק"מ...),שמענו לפתע צעקות ושאגות מרחוק,ותוך מס' שניות הצעקות התקרבו אלינו,ולפתע ראיתי שאלה חיילים עם חולצות שמודפס עליהם הסמל של גולני.

    הם התקרבו אלינו עם צעקות ה"רעל"שלהם:אלללה,קדימה!! וכו',וכשהם עברו אותנו תוך מס' שניות וה"ריצה" שלנו הפכה להיות שקטה(חוץ ממס' תלונות של"חבריי" למחלקה),הרגשתי כ"כ שאני רוצה כבר לסיים את החודש כאן,וללכת לגולני.

     

    כשבועיים לאחר תחילת הטירונות,,המ"מ שלי קראה לי אליה לשיחה.

     

    ניגשתי אליה,והיא שאלה אותי למה אני כאן.

    אמרתי לה שאין לי שמץ של מושג,ושאני ממש לא רוצה להיות כאן,אלא בטירונות של גולני.

     

    ואז היא סיפרה לי,שהיא ביררה לגביי,והסתבר שהקב"א שלי נורא נמוכה,כי מופיע במחשבים של משרד החינוך(שמן הסתם זה עבר לצבא),שאין לי בכלל שנות לימוד,ואין לי בגרויות.

     

    ואז הבנתי הכל:

    מסתבר שבגלל שהישיבות החרדיות לא שייכות למשרד החינוך,ואף לא עושים בהם בגרויות,נוצר מצב שיש לי קב"א של "נער רפול" ,ולכן שלחו אותי לטירונות בת חודש של חיל החינוך.

     

    הסברתי לה את הרקע שלי, ולמה המצב הזה נוצר,היא חייכה,ואמרה לי שהיא כבר יודעת את זה,ושהיא כבר דאגה לזה שאני אשתחרר מ"מחווה אלון" ואחזור בחזרה לבקו"מ.

     

    כבר למחרת עשיתי את כל הפרוצדורות הנדרשות,ארזתי את החפצים שלי,נפרדתי לשלום,ונסעתי לבקו"מ.

     

    בנסיעה חייכתי לעצמי כל הזמן,ודמיינתי איך אני מגיע לקצין מיון,אומר לו שאני רוצה גולני,והוא מיד שולח אותי לגולני.

    אך גם עכשיו דמיונות לחוד,ומציאות לחוד...

     

    הגעתי לבקו"מ בסביבות הצהריים,ואז אמרו לי להמתין.

    המתנתי עד הערב,ואז נאמר לי לחזור למחרת...

    למחרת,ובעצם במשך הימים שאחריו,הייתי מגיע בבוקר לבקו"מ,ממתין עד הערב מקבל "פס",ונוסע "הביתה"(באותם ימים גרתי בדירה של האגודה למען החייל).

     

    במשך הימים האלה ביררתי המון על יחידות צה"ל השונות,וביניהם על יחידת "אגוז".

    באותם ימים,צה"ל היה עדיין בלבנון,ויחידת אגוז הניבה שם הרבה תוצאות.

    כשהבנתי שהיחידה שייכת לחטיבת גולני,שגם כך רציתי להגיע אליה,הבנתי שיש לי מטרה חדשה,שהיא להגיע לאגוז.

     

    ואז הגיע הבוקר,שבו נכנסתי סוף סוף לקצין המיון.

    על כל שאלה שהוא שאל עניתי גולני,לא משנה מה הייתה השאלה.

    לבסוף,הוא אמר שהוא ישתדל לשלוח אותי לגולני,ואם אני באמת אגיע לשם,תהיה לי הזדמנות לצאת שם ל"גיבוש" ליחידת אגוז.

     

    במשך הימים הבאים,ולאחר שהסתבר לי שאני צריך להמתין עד לגיוס הקרבי הבא,בנובמבר,נכנסתי לשיגרה של הגעה מיותרת לבקו"מ,שהות מיותרת בו,בחוסר מעש,וחזרה בערב לדירה של האגודה למען החייל.

     

    ואז בוקר אחד ניגש אליי קצין מהבקו"מ,ואמר שלצבא יש בעיה בנוגע לימים שאני בבקו"מ עד לגיוסי הקרבי,והבעיה היא שלא סיימתי את טירונות ה02,שלי,ולכן אני חייל בצורה חלקית(משו כזה... מוזר),ולכן בינתיים,אני צריך שוב לעשות טירונות 02,ולסיים אותה.

     

    הקצין הלך,ואחד ה"מפקדים"של הבקו"מ(רב"ט צעיר),שלח אותי לכיוון האוטובוסים.

     

    החלטתי שאני לא מוותר הפעם!

     

    היו עוד מס' חיילים שרצו להגיע גולני ולצנחנים,ולא הסכימו"להתפנות" מהבקו"מ,והוכנסו למעצר.

    אני חששתי מזה,במיוחד לאור העובדה שזה יכול להרשם לי בתיק האישי,ואז אני יכול לשכוח מאגוז...

     

    ואז באופן אינסטנקטיבי התיישבתי על מכסה ביוב,שהיה נסתר בחלקו,והעמדתי פנים שאני קורא ספר,והשתדלתי לא להתבלט.

    מידי פעם היה ניגש אליי אחד מהרב"טים והסמלים הרבים שהסתובו שם בין מאות החיילים החדשים לבין עשרות האוטובוסים,ושאל למה אני לא עולה על האוטובוס,והתשובה שהייתי עונה להם תוך ניצול הבלאגן ששרר שם זה: לא,פשוט המפקד ההוא אמר לי לחכות כאן....

     

    וכך התמלאו להם האוטובוסים ועזבו את המתחם,ואני נשארתי שם לבד.

    כשהבנתי שבאמת כבר האוטובוסים התרחקו,ושלאף אחד אין מושג שהם "שכחו אותי", הלכתי לבקש "פס" ונסעתי לדירה.

    למחרת, שיגרת הבקו"מ חזרה על עצמה.

     

    עד ש:

    בבוקר ה15 לנובמבר,נשלחתי הביתה בחזרה,על מנת להביא את הקיטבג ואת שאר הציוד.

    נשלחתי להחליף את הקיטבק בצ'ימידאן,ואת נעליי הכבדות,בקלות,ואז הבנתי שהפעם זה קורה....

     

    הגענו לבסיס"בזק" ליד ג'נין המכונה בא"ח גולני,ורק כשראיתי את דגלי גולני בש"ג,נשמתי לרווחה.

     

    הימים הראשונים היו "ימי הכנה" שבהם בין היתר נהייתה חלוקה בין אלה שרוצים להיות "בגדודים" לבין אלה שרוצים להגיע לגיבוש ל"יחטי"ות". (יחידות חטיבתיות)

     

    אני הצהרתי שאני רוצה לצאת לגיבוש.

    הגיבוש היה ל"סיירת גולני" ויחידת" אגוז".

     

    ואז הגיע היום הראשון לגיבוש.

     

    אמנם היה נובמבר,אבל סרר חום נוראי,וידעתי שבניגוד לרוב האחרים שגדלו במסגרות שלומדים בהם שיעורי ספורט, שחונכו על כושר גופני,ושהיו בכל מיני קורסים להכנה לגיבוש,אני אישית,חלש מאוד בתחום הזה,אבל החלטתי שאני אעשה הכל על מנת לסיים את הגיבוש בהצלחה,ושהדבר היחיד שיכול לעזור לי,זה "כח הרצון".

     

    על הגיבוש הקשה,על הלחצים,ועל מה שהיה לאחר מכן,בפרק הבא...

     

     

     

                   

    דרג את התוכן:

      תגובות (16)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/11/08 17:29:

      מרתק!

      כל הכבוד על האומץ, היוזמה והנחישות!

        5/11/07 16:05:

      נדב

      אין לי מילים

      כל הכבוד שוב ושוב

      אני קוראת ומרגשיה את הלב דופק חזק חזק !

      אתה מרגש אותי

      הילה

        14/8/07 12:27:

      מה קורה נדב? קראתי את הפרק ומחכה לשמוע את ההמשך...

      אוהבת אותך...קורץ

       

        28/7/07 01:11:

       

      צטט: נדב סגל 2007-07-27 13:51:13

      תש'מעי,בכל זאת,את הית המשק"ית ת"ש שלי באותם ימים,ואת נתת לי את האישור ל"בית החייל" כדי שאוכל לישון שם בחופשות...

      נדמה לי שאפילו עשו לך עם זה צרות אם אני זוכרת נכון

      מתלבט

      החזרת אותי 8 שנים אחורה בפוסט אחד. ממש שמחה לשמוע שדברים הסתדרו לטובה.

        27/7/07 13:51:
      תש'מעי,בכל זאת,את הית המשק"ית ת"ש שלי באותם ימים,ואת נתת לי את האישור ל"בית החייל" כדי שאוכל לישון שם בחופשות...
        27/7/07 12:57:

      וואו. נדב. ראה תגובתי בפרטי. נדהמת מזה שזכרת אותי.

        25/7/07 16:29:

      רק המעז מצליח.

      ועכשיו כשאני בערך באמצע אשחרר את הכוכב מהמקלדת.

        15/7/07 15:46:

      לדעתי תוציא ספר...

      אחלה סיפור ומרתק בכל פעם מחדש...

       

      מחכה לפרק הבא.. :) 

        15/7/07 00:49:

      שרון- אל דאגה הפרק ה7 יגיע הרבה יותר מהר ממה שאת חושבת(מגבלות טכניות...)

       

      מאי-כן,הזמן הרב בו "התייבשתי" בבקו"מ,נתן לי בהחלט לעשות "שיעורי בית"...

        15/7/07 00:12:

       

      יפה לך-

      עשית שיעורי בית באיך להיכנס לגולני.

      מרתק.

        15/7/07 00:03:

      והנה, זה שוב קורה:

      אני מתחילה לקרוא... נכנסת לעיניינים... מתחילה להיות במתח.... מתחברת לסיפור... ו...................

      זה נגמר!

       

      אי אפשר לעשות עם זה משהו?!?..

        14/7/07 20:01:
      מחייך אוקיי,אני רואה ששנינו הגבנו על תגובתך בו זמנית...
        14/7/07 20:00:

      (-:

      הגיבוש היה באיזור נהריה ולא בבה"ד 1,אבל כן,מלבד "אגוז" הגיבוש היה גם לפלס"ר,ושאר היחט"יות של גולני.(וכמובן שכפי שציינת כרמית,אני ארחיב על כך בפרק הבא...)

        14/7/07 19:58:

       

      צטט: החברה של לולה 2007-07-14 19:56:30

      בה"ד 1

      גיבוש לפלס"ר (נ"ט, חה"ן)  - שיחקת אותה!

      מחכה להמשך עלילותך להשגת הכומתה החומה...

      נו, ראית מה זה? מרוב המורעלות עשיתי אותך קצין :)

      בא"ח 1. בא"ח.

        14/7/07 19:56:

      בה"ד 1

      גיבוש לפלס"ר (נ"ט, חה"ן)  - שיחקת אותה!

      מחכה להמשך עלילותך להשגת הכומתה החומה...

        14/7/07 19:14:
      עדיין עוקבת....קורץ

      פרופיל

      נדב סגל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין