בשבוע האחרון אנחנו עדים לתופעה חדשה-ישנה: כתבינו בעורף האויב - יש רק בעיה - צ'אק נוריס (המלך) הם לא.

ממש כמו בימים היפים של העיתונות (נו, הכל יחסי), כשעיתונאים היו ממש יוצאים מהמערכת (לא, ב' כספית, צהריים בקטנינה זה לא נחשב לצאת לשטח), פתאום שטף אותנו טרנד חדש - "השליח שלנו בלבנון". ממש כמו כתבותיו המיתולוגיות של בועז ביסמוט משלל מדינות אויב (אני עדיין מתקשה לשכוח את תיאוריו מעט שטופי הזימה מהאייטיז על אוניברסיטת דמשק והסטודנטיות שלה), גם YNET ובמקביל חדשות 10 הפציצו עם שליחות משלהן מביאות חומר "בלעדי" מביירות/דרום לבנון. אז דקה לפני שאנחנו רואים אותן או את שליח "מעריב" (שנתקע במכס כנראה) "מדווחים" משבי החיזבאללה, חשתי שמקומי לקום ולהתריע - חברים, תרגיעו!

כמו שרמזתי בפתיחה, אני בעד תחייתה מחדש של העיתונות החוקרת, היציאה לשטח, האמינות, האי הסתמכות על דוברים ומקורבים בלבד - אבל מה, המשימות האלה בלבנון מיותרות ומסוכנות ברמה דבילית. אין כל תועלת בחומרים המצולמים שהגברת גולדמן (יכולתם למצוא מישהי עם שם יותר יהודי מזה?) או השניה מידיעות, הביאו לנו השבוע. מי שטורח לקרוא את צבי בראל ב"הארץ" או לצפות בצבי יחזקאלי בערוץ 10 כבר יודע מזמן שהשיקום בדרום לבנון נתקע בגלל החיזבאללה, שרוב התושבים לא חזרו לבתיהם, שברובע הדאחיה יש פוסטרים של נסראללה ושבשאר ביירות מבלים וחיים כרגיל. בשביל מידע כל כך גלוי, שאותו ניתן להפיק מכתבות בעיתונות הלבנונית הליברלית או מצילומי סוכנויות הידיעות, לא שווה לסכן עיתונאים באזור בו מעצר עלול להסתכם בהרבה יותר גרוע מגירוש. ממש לא שווה לנו בשביל סדרת כתבות שלא מחדשת דבר להוסיף עוד שם לרשימת החטופים שבידי החיזבאללה. 

אז בחייאת רבאק איתי אנגל, תחזיר את הדרכון הזר למגירה (באמת יש לכם כזה במערכת "עובדה" או שזה רק בשביל הפרומו?) ובואו נרגיע עם האומץ העיתונאי הזה קצת לפני שממש ,אבל ממש נצטער על זה. כמה אסירים שווה לנו הרייטינג?