עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    הקולנוע המופרע של יאסוזו מאסומורה

    6 תגובות   יום שישי , 19/12/08, 23:33


      קצת קשה לחשוב על הקולנוע היפני העכשווי בלי יאסוזו מאסומורה. מאסאמורה הוא עוד אחד מה"אבודים" שאולי בשל נטייתו ליצר סרטי ז'אנר, נדחק לנישה שדרשה פריקים אמיתיים לקולנוע לחשוף אותו מתחת לעמודי התווך של הגל החדש היפני של שנות ה-60. אבל מאסומורה הוא הוא הגל החדש ביפן. לפני סוזוקי המבריק, שוהיי איממורה, נגיסה אושימה או הירושי טשיגאהארה – היה זה מאסאמורה שהביא רוח חדשה של נעורים ומרד, כבר מסרטו הראשון - Kisses  מ-1957 שהוא סוג של יריעת פתיחה לעידן חדש בקולנוע של יפן. בסרט ההוא מפגיש הבמאי בין שני ילדי אסירים, נער ונערה, שמחפשים משמעות מחוץ למחויבות המשפחתית המעיקה שלהם. שני הצעירים מחליטים במודע להפנות גב להוריהם המנוכרים על מנת למצוא משמעות חדשה באהבה ובחופש. סצנות הנסיעה על האופנוע ממחישות את המרד, כמו גם המשחק המשוחרר של הגיבורים – הרחק מהדרמות המאופקות של אוזו ונארוסה או מהאקסטרווגנזה המסוגננת של אקירה קורוסאווה.   

    מאסומורה לא נרתע לערער על הקודים המאוד נוקשים של החברה היפנית בתחומים שונים ומשונים, בראש ובראשונה בייצוג של סקס ומיניות. הוא ברא נשים חדשות שבוחרות לממש את עצמן מחוץ למוסכמות החברתיות, או באופן שהיה יחסית חריג לתקופתו. מאסאמורה התעקש לחשוף את חולייה של החברה הפטריארכלית שבה נשים משמשות את צרכיהם הפיזיים של גברים. הוא הביא למסך נשים שבאופנים שונים בוחרות לערער, למרוד או ממש לשנות את התפקיד המסורתי שמוטל עליהם, את המוסכמות המגדריות של החברה בה הן חיות. ב-Manji, למשל,  הן בוחרות זו בזו, בתוך מארג סבוך של בגידות, נאמנויות כפולות ותשוקות בלתי מרוסנות. ב-Irezumi פונה הגיבורה לנקמה סדרתית, כעשור לפני Lady Snowblood. בהזדמנות זו רצוי לחזור לאותו סרט ראשון, Kisses, שבו מופיעה אמו של הגיבור כאישה רחוקה מאוד מסטריאוטיפ האישה היפנית הכנועה, הצנועה, החנוטה בקימונו, המנומסת, המאופקת, הרכה, השתקנית. כאן מופיעה אישה שעזבה את בעלה ואת בנה כדי לממש חיים עצמאיים, בחליפות מערביות ועם סיגריה תקועה בקצה הפה.   

    גם בסרט המלחמה Red Angel שצולם בשחור לבן בשנת 1966, בוחר מאסאמורה למקם אישה בתפקיד הראשי, הפעם אחות במערך הרפואה הקרבית של הצבא היפני בסין, במהלך מלחמת העולם השנייה. שני גיהינומים מתוארים בסרט העמוס הזה, חסר הפשרות: הגיהינום שבמלחמה (תיאור גראפי מלחיץ של כריתות איברים, למשל) והגיהינום שבנשיות המנוצלת (אונס). בסרט זה משלב מאסאמורה את המוטיבים האהובים עליו בדבר ההתנהגות המינית והתשוקה האנושית לתוך מסגרת פוליטית שלא מתביישת בפציפיזם שלה. המלחמה כביטוי לערכים של מאצ'ואיזם וטריטוריאליזם זכרי קמאי, בדיוק כמו הצורך בסיפוק מיני (או בכל סיפוק אחר) – כל אלה מהווים בסיס לאידיאולוגיה של הסרט החתרני הזה. בהקשר לערעור על מוסכמות מגדריות ראויה לציון סצנה אחת מתוך הסרט הנ"ל שבה הגיבורה לובשת את מדי הקצין של הרופא הממונה עליה (ושבו היא מאוהבת) , ובאקט של היפוך תפקידים מצווה עליו להלביש לה את מגפיו הכבדים. זרקו לבלילה הזו פחדי סירוס ואימפוטנציה, הקרבה אישית, התמכרות למורפיום ואהבה בלתי תלויה, והרי לכם סרט של יאסוזו מאסאמורה.  

    רצוי לבדוק גם את הצד הקליל יותר של הבמאי, במיוחד באזורים שבהם הוא תוקף את החברה היפנית המודרנית, הצרכנית. בסרטיו Giants and Toys ו-The Black Test Car הוא חושף את המגוחכות שבתחרות הקפיטליסטית, ועושה זאת בצבעוניות רבה ותוך שימוש בהומור. למאסומורה גם תרומה נכבדת לז'אנר סרטי הפשע, כשהמוכר מביניהם הוא Blind Beast מ-1969. חבל רק שמתוך כששים סרטים, יצא במהדורות DVD רק מיעוט של כשמונה סרטים.  

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/12/08 10:49:

      צטט: nicolasux 2008-12-21 19:41:17


      תודה על ההמלצה. האמת היא שלא קראתי הרבה ספרים יפניים בחיים שלי. קראתי מותחן משובח לפני כשנה, אבל שכחתי איך קוראים לו....חבל. הוא היה מעולה. וגם מאוד מושפע מהפילם-נואר האמריקאי.

       

      אפרופו פילם נואר

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=735640

       

      תרגיש חופשי לקטול

        21/12/08 19:41:

      תודה על ההמלצה. האמת היא שלא קראתי הרבה ספרים יפניים בחיים שלי. קראתי מותחן משובח לפני כשנה, אבל שכחתי איך קוראים לו....חבל. הוא היה מעולה. וגם מאוד מושפע מהפילם-נואר האמריקאי.
        21/12/08 17:41:


      תודה על ההכוונה. אולי אראה סרט שלו. זה יהיה מעניין עכשיו.

      אפרופו ספרים- מוראקאמי הוא יפאני "לייט" נוטה עם קריצה למערב ויחד עם זאת עדיין טוב.

      נסה את "ספינות טרופות" ששכחתי את שם הסופר שם כבר תראה ספר יפני במיטבו.

        20/12/08 11:02:

      אגב סוזוקי - הוא גם נחשב לקול בולט בגל החדש. הקולנוע של מאסומורה מזכיר במידת מה את הקולנוע שלו בסגנון ובתכנים, אם כי סוזוקי הלך הרבה פעמים עוד יותר רחוק ממאסומורה בכל מה שקשור בצד הפורמליסטי. סוזוקי הוא באמת גאון ואני ממליץ מאוד על סרט פחות מוכר מ-Branded to Kill שנקרא Tokyo Drifter (ייסוריו של יאקוזונר). check it out
        20/12/08 10:55:


      הו, איזה נחמד שאתה מזכיר את מורקאמי. בדיוק קיבלתי מבת דודתי החמודה את "קורות הציפור המכנית", אותו אני מתכוון לקרוא בקרוב. אז עכשיו נעשה החלפות. אני אכיר את מורקאמי ואתה תשלוף את הסרטים של מאסומורה ותעשה חיים (כי הם באמת כיפיים ומסקרנים ומוזרים ביותר).

       

      תודה על התגובה, שי

        19/12/08 23:56:
      האמת היא שחשבתי מעט על הקולנוע היפני לאחרונה, ובפרט על מאסומורה מפני שכלל לא הכרתיו. ומוזר שציפיתי בפוסט  לקולנוען עכשווי כמו קיטאנו, והנה אתה מפתיע עם  במאי שהחל את דרכו באמצע שנות החמישים ויצר כמה יצירות מופת בשנות הששים והשבעים. אני מאד אוהב את הקלנוע של אוזו וגם את של סוזוקי והניגוד שיצרת בפוסט המשובח שלך בינו ובין הקלאסיקונים עושה חשק גדול לראות את הסרטים. נראה כמו במאי יפני משוחרר יותר ביחסו לטבע, לגוף, למין  ולמסורת מה שמעורר בי עניין רב לצפייה בסרטיו. יפני אחר שמתפרש ככזה הוא הסופר מוראקאמי, שההחלטתו לשוות לקפקא, קפאה עליו שיגעון גמור

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ערן קידר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין