עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    FL STEREO

    הרבה מוזיקה וקצת על הסכין

    "מה אתה חושב שאני לא נורמלי להיות נורמלי ?"

    11 תגובות   יום שישי , 13/7/07, 16:35

    ב18 ליולי ימלאו שמונה שנים ללכתו של אחד מגדולי הזמר העברי, מחדש השפה, להטוטן המילים, מאיר אריאל זצ"ל.

    רובנו מכירים את השירים של מאיר, בביצועיו, בביצועים של טובי זמרינו, וגם את הביצוע הנורא של כלא שש.

    אך למי שלא חווה הופעה חיה של מאיר, ולא זכה לשמוע אותו מתפלסף עם הלשון, חסרה חוויה שלמה בה המשורר עושה אהבה עם השפה ומגולל אפילו את הסיפור השטותי ביותר, ביכולת מופלאה של מספר סיפורים מקצועי.

    אז למען כל אלו ולזכרו של האיש, הנה קטע מתוך הקדמה ל"טרמינל לומינלט", פסטיבל בריזה, אשקלון 95'. אחד הקטעים הבודדים שיש ביוטיוב בו מאיר פשוט מדבר, אבל איך שהוא מדבר...אך, כמה חבל שנשאר רק הזכרון.

     

     

    והנה תמלול הקטע כפי שהובא כאן לראשונה

    אשמיע לכם קטע מתוך מחזמר בלתי מותחל. כמו שנהוג במחזמר יש תפאורה מרהיבת עין, צבעים עזי מבע כגון ירוק בוהק, תכלת מסנוורת, שפריץ־שניים אדום, שלולית בז'. איפה אנחנו? בקיבוץ. והנה אתם יודעים שלכל חבר בקיבוץ יש פיסת דשא על יד הבית. אתם ודאי גם מכירים את הפתגם "הדשא של השכן ירוק יותר". ואני הייתי מקפיד על זה שהדשא של השכן שלי תמיד יהיה ירוק יותר.

    מה הייתי עושה? הייתי מצהיב את הדשא שלי. איך הייתי משיג את האפקט המדהים? הייתי מצמיא את הדשא שלי. והדשא של השכן שלי, מה זה ירוק — שחור. כל עשב היה עומד אצלו דום מתוח, שפיץ. הייתי יוצא מהבית לעת ערב, מסתכל על הדשא שלי, מסתכל על הדשא של השכן שלי, והייתי מבסוט. הדשא של השכן שלי ירוק יותר. לפחות כלל אחד בחיים אני מחזיק אחד לאחד.

    כך עוברים עלי יומיים־שלושה של הרגשת בסדר. בינתיים הדשא שלי זוחל מירקרק לצהבהב, מצהבהב לחום. וזה מתחיל לעצבן את השכן, בני. כך הוא בא אלי יום אחד ואומר: "מאיר — במלרע — תראה איך הדשא שלך נראה. לא צבע, לא צורה. זרוק עליו טיפת מים, ותראה איך שהוא תופס צבע".

    אני אומר לו: "לא, בני, אני עושה את זה בכוונה".

    הוא אומר לי: "מה, אתה חוסך במים?".

    אני אומר לו: "חוסך במים? אני מזל דגים, בני. לא נרדם בלי קלטת עם פכפוך מים חיים ונוזלים מלבנון. לא, אני רק מקפיד שהדשא של השכן שלי יהיה ירוק יותר".

    ואז אני רואה את הבארות השחורות של הזעם באישונים שלו מתפרצות החוצה. "תשקה את הדשא!".

    אני אומר לו: "לא".

    הוא אומר לי: "תגיד, 'תה נורמלי?".

    אני אומר לו: "לא. מה אתה חושב, שאני לא נורמלי להיות נורמלי? אני לא נורמלי!".

    בני בכלל לא היה מבסוט. יצא לי מהתמונה ואולי שתי דקות עברו, שלוש — וטלפון מהמרפאה, "תבוא דחוף."

    אני בא למרפאה. כל ועדת בריאות אומרים לי: "השכן שלך אומר שאתה אומר שאתה לא נורמלי". ואז ראיתי שהם עשו סימן לשניים בלבן, ותוך שנייה־שניותיים שקעתי בערפל ענוג צמרירי ורך, נטול מחשבות, נטול נטולות, והתעוררתי במוסד לשיקום.

    לא היו לי ימים טובים בחיים כמו הימים שעשיתי במוסד לשיקום. כל פיפס שלי היו רושמים. כל תנועה שלי היו מתייחסים. אני רק הייתי עושה "אה", היו רצים אלי שניים. עשיתי חיים משוגעים. כל כך טוב שחשקה נפשי לצאת, לראות אם זה באמת זה לפני שאני חותם קבע. אז עשיתי את עצמי שפוי, לא פרויקט מי יודע איזה.

    הלכתי למבדקי שפיות. בין היתר הרימו יד, שאלו אותי: "כמה אצבעות זה?".

    חשבו שתפסו פראייר, אבל אני משהו בפיזיקה עוד זוכר. אז זרקתי ניחוש: "3.7".

    הם מסתכלים ואומרים: "קרוב, כל הכבוד! כל הכבוד, קרוב!".

    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/7/07 14:53:
      מקסים
        14/7/07 01:53:

      עקיצת קרצייה קטנה

      ויוצר גדול מועד ונופל

       

        14/7/07 01:29:

      ושוב תודה שהצלחת להעלות חיוך ראשון. להחזיר שוב את הזיכרון.

      כשהלך מאיר הוא לקח עימו את המילים.

      עצוב, כואב  

        14/7/07 01:19:

      סליחה שאני מתפרצת ככה אבל עדיין לא קראתי כלום רק ראיתי את הדיוקן של מאיר וקמת עצוב לי אבל זה עשה לי טוב לראות...

      חוזרת להתחלה.

        13/7/07 17:56:

       

       

      ברור שחברים, זכותך, רק שמלבד סדנת הגוגול בורדלו, אני אעביר אותך גם טירונות מאיר אריאל קלה.

       

      הולך.

       

      אגב, על הציטוט בכותרת אני חותת בלב שלם. תמיד טענתי שאני לא בוטחת באנשים "נורמליים" יתר על המידה.

      יהי זכרו בלב כולנו
        13/7/07 17:36:

       

      צטט: ליאת זנד 2007-07-13 17:22:27

       

      חייבת וידוי שאחריו, קרוב לודאי חברים יפסיקו לדבר איתי (לא, לאון. בבקשה לא...) - מאיר אריאל לא ריגש אותי מעולם. יש דברים שאוהבת אבל בעיקרון איני שרה קינה על היצירה שפסקה.
      כמובן שהטרגדיה היא טרגדיה אבל כל שנאמר כאן מתייחס ליצירה בלבד.

       

      אז מה? חברים עדיין?

      ברור שחברים, זכותך, רק שמלבד סדנת הגוגול בורדלו, אני אעביר אותך גם טירונות מאיר אריאל קלה.

        13/7/07 17:35:

       

      צטט: יורם עבר-הדני 2007-07-13 17:18:32

      לא יאומן איך האיש היקר ומוכשר הזה נעלם סתם כך. סתם. מי יודע כמה הוא עוד היה יוצר. זה אחד המקרים בהם אתה שואל את עצמך לאן הולכת הנשמה. כי  לא יכול להיות שכל כך הרבה כישרון מקוריות חמלה ושאר רוח פשוט מתפוגגים להם לשומקים.

       

      בגלל שאני מגדלת חתולים, תמיד נדמה לי שהם מגלגלים בתוכם נשמות תועות. הם כל כך מופלאים באופיים (המשתנה) וכל כך יצירתיים, שזה חייב לבוא ממקום משמעותי.

       

      לכן תזכור, תזכרו כולם, לחתולים חייבים להתנהג יפה - גם אתם תחזרו לכאן בתור חתול מחייך

       

      (נשבעת לכם שאני לא מזן הניו אייג' ושאר חירטוטים)

        13/7/07 17:22:

       

      חייבת וידוי שאחריו, קרוב לודאי חברים יפסיקו לדבר איתי (לא, לאון. בבקשה לא...) - מאיר אריאל לא ריגש אותי מעולם. יש דברים שאוהבת אבל בעיקרון איני שרה קינה על היצירה שפסקה.
      כמובן שהטרגדיה היא טרגדיה אבל כל שנאמר כאן מתייחס ליצירה בלבד.

       

      אז מה? חברים עדיין?

        13/7/07 17:18:
      לא יאומן איך האיש היקר ומוכשר הזה נעלם סתם כך. סתם. מי יודע כמה הוא עוד היה יוצר. זה אחד המקרים בהם אתה שואל את עצמך לאן הולכת הנשמה. כי  לא יכול להיות שכל כך הרבה כישרון מקוריות חמלה ושאר רוח פשוט מתפוגגים להם לשומקים.
        13/7/07 16:52:
      מאיר אריאל אהובי, איך הלכת סתם, סתם על רשלנות פושעת. חרא של מדינה יש לנו, אין מה לדבר.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      לאון
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין