עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    מאכילה חינם

    מתכונים, חוויות ותצלומים מהמטבח שלי ושל אחרים

    ארכיון

    סוגרת 2008 בהתבוננות

    4 תגובות   יום שלישי, 16/12/08, 01:23

     עשרה דברים (ועוד אחד) שקרו לי השנה. ממה שבחרתי ללבוש, דרך אירועי התרבות והאמנות שבהם ביקרתי ועד שורת המחץ המסיימת. אל תחפשו דווקא אותה.

     

    אופנה

    "זו לא חוכמה להתלבש יפה כשקונים ביוקר", אמרה לי פעם סטייליסטית, "החוכמה היא לדעת להיראות מיליון דולר גם כשאת קונה בזול". אז נכון שכל הרכישות שלי השנה מקאלה ומ+A גרפו מחמאות, אבל סתם שתדעו, שיש חנות אחת ברמת השרון שמוכרת פריטי בייסיק איכותיים ולמרבה הפלא - גם זולים במחיר.

    ורק לשם השוואה, שמלת מעטפת שחברה שלי קנתה בתל אביב ב310 שקלים, נמכרה לי ב130 בלבד. אותו יצרן, אותו בד, אותה איכות. לא תנסו?!

    זיגי. רחוב סוקולוב (ליד השופרסל), רמת השרון.

     

    תרבות

    עוד חודשיים יעזבו את תל אביב. היא שגידלה אותי לזהות קפה איכותי ולהתמכר לחנויות בגדים קטנות והאיש שלה (היא מתעקשת שלא לקרוא לו "בעלי"), שלימד אותי להוסיף צנוברים לסלט. עוד חודשיים הם עוזבים לצפון ואני מפרגנת להם ולי הופעה של קרן אן בבארבי. את התינוק השאירו עם סבתא הערב.

    "ב-5 השנים האחרונות שלנו כאן", היא אומרת, "כמעט לא חווינו ככה את העיר". הוא מביא לנו בירה ואנחנו מתמקמים בקומה העליונה.

    קרן נותנת הופעה. עם עוצמה מצד אחד ורכות מצד שני. מישהו מאחורינו עושה רעש. אנחנו מסתובבים לאחור.

    -"תגידי, זאת לא...."

    -"כן, זאת היא"

    -"אבל מה קרה לה בשיער? למה היא נראית ככה"

    - "וואו, את כנראה כבר ממש לא מעודכנת. לא שמעת שהיא צבעה לסגול???"

     

    אמנות

     שבת בצהריים. כולה רציתי להכין עוגיות. ירדתי לקנות חמאה ועברתי ליד ביתן הלנה רובינשטיין. נזכרתי שזה היום האחרון של ArtTLV. עם שמלת הסמרטוטים של הספונג'ה נכנסתי למוזיאון וקניתי כרטיס לשלושת חללי התצוגה, אחד במוזיאון ושניים בנחלת בנימין.

    שבת בצהריים. כולה ירדתי לקנות חמאה ואני יוצאת אחרי התבוננות ביצירות לכיוון הנחלה. בית העמודים ברחוב הרמב"ם נראה לי מבחוץ כמו יצירת אמנות בפני עצמה. גם החדרים משתלבים היטב עם המיצגים, ומדגישים היטב את מכלול היצירה כולה שנקראת "מן המסד עד הטפחות". הבית הוא לא רק הקירות שמאחורי התמונות התלויות. הבית הוא חלק אינטגרלי מהחויה.

    שבת אחר הצהריים. אני עולה מהנחלה על רחוב קינג ג'ורג' ולא שוכחת בדרך לקנות חמאה.

     

    עבודה

    לעזאזל הכותרות. לעזאזל הכיתובים. לעזאזל הטקסט כולו.לעזאזל עם מי שרצה לקדם אותי. לעזאזל איתי שהסכמתי. לעזאזל המחשבים הארורים האלה שנתקעים כל שניה. לעזאזל עם מי שכתב את זה. לעזאזל עם חוסר ההשראה. לעזאזל עם המקצוע הזה. לעזאזל עם החלומות האלו. לעזאזל עם האמביציה, הפרפקציוניזם, הסלחנות והביקורת. לעזאזל המיתוג, לעזאזל המיתון, לעזאזל הכל.

    אני כל כך שמחה לעבוד במה שאני אוהבת.

     

    אהבה

     "לאן הולכים?"

    "הפתעה"

    "את לא תגלי עד שנגיע לשם?"

    "לא ולא"

    "טוב. מה ללבוש?"

    "אההההה..."

    "נו מה?!"

    "אההה, לא יודעת. תתלבש יפה כזה"

    "מה יפה? כמו חתונה?

    "אההההמממ, חתונה מינוס"

    "מה זה חתונה מינוס?"

    "יעני, כמו שמתלבשים לחתונה - רמה אחת פחות"

    "אין דבר כזה פחות. דארלינג, אצלי זה או חתונה או כלום"

    "נראה לי שיום אחד תצטער על שאמרת את זה"

    (דייט חמישי)

     

    ספורט

     ההתלבטות בין הסטודיו לפילאטיס בשדרה לבין בריכת השחייה שעל גג הסנטר העלתה התלבטות עמוקה יותר: האם להיות קרובה לאדמה או קרובה לשמיים. בסוף הבריכה ניצחה. אני בכלל טיפוס של מים.

    הבהרתי היטב את הכללים: לשחות 50 בריכות או 30 דקות, מה שבא קודם. ואין הנחות.מגיעה לשם כמעט שנה ולומדת את שיגרת היום: בבוקר באות הזקנות עם כובעי הים הכי מגניבים, בערב הנוף משתנה ואפשר לשטוף את העיניים, ולא בכלור. בלילה שקט.

    עדיין לא העזתי לקפוץ למים הקרים. אני נכנסת בזהירות ונותנת למים להתרגל אלי שוב. מכאן רק קצב הנשימות מכתיב את קו המחשבה ואת מהירות התנועה עד שהשעון מראה שחלפו 30 דקות או שהגוף מרגיש שצלח 50 בריכות. מה שבא קודם. ואין הנחות.

     

    טלוויזיה

    מאפריל אין לי טלוויזיה. קצת מתוך בחירה וקצת מתוך חוסר אונים. הדירה שלי פשוט לא בנויה לטלוויזיה. היא ישנה מדי.

    אבל פה ושם יוצא לראות משהו. ובאחד הימים נזדמן לי לראות את "לראות אם אני מחייכת" בערוץ 8. סרט על התמודדות של בנות עם תפקידים שונים שהיו כרוכים במראות ובחוויות מסוימות בצבא. תפס אותי בקטע אישי (ראה לימודים). מרגש.

    כן, חוץ מזה היה גם ה"אח הגדול". הפסדתי את הפרק הראשון והלפני אחרון. לא מרגש.

     

    לימודים

    (כאן אני מנסה להכניס סרטון קצר שצילמתי עם שני חברים בירושלים.

    איה, ששירתה כתצפיתנית ברצועת עזה בשנים 2003-2005, מספרת בסרט על חוויות רגשיות טראומטיות שעברו עליה ועל שאר החיילות בבסיס באותה תקופה.

    חשוב. מרגש. אמיתי. )

    - בעבודה -

     

    אוכל

    אני ממשיכה לעשות כבוד ל"עדנה" שגם היא ברמת השרון. אוכל שעושה מצב רוח טוב ונעים בבטן. ברגע שהחלטתי שזה היעד, לא תזיזו אותי ממנו. השנה גיליתי שיש להם גם בראנצ'ים מעולים בימי שישי, אבל זה לא יחליף לי את תפריט הצהריים/ערב הפרסי, זה שתמיד טעים וטרי ותמיד משתלם במחיר, בכמות ובהרגשה הכללית.

    חוץ מזה בישלתי המון, וגם אפיתי, במטבח הקטן שלי. יעד קולינרי ראשון ל-2009 - לבשל ארוחה לשמונה אנשים.

     

    חו"ל

     ברלין. ספטמבר. רובע קרוייצברג. איך לא חשבתי על זה בעצמי?!

    דווקא אנחנו הישראלים, דווקא בגלל שנכנס החוק נגד עישון בברים ובמקומות ציבוריים וצריך להעסיק את הפה עם משהו, דווקא בגלל הכדורגל, בגלל הכרס, ויותר מהכל, דווקא בגלל עפולה.

    פאב שהוא גם חנות פיצוחים. כמו דוכן מתוקתק בשוק לווינסקי. יש הכל, רק תגידו מה אתם רוצים, קלוי או טבעי, עם מלח או בלי, על המשקל.

    אישה קשוחה מוזגת בירה מחבית. בחוץ, ליד השולחנות, יושבים אנשים ומפצחים גרעינים, מפרקים ערימות של בוטנים ופיסטוקים. אנחנו עוד נראה להם לגרמנים האלה.

     

    קוריוז

    שאלה טובה. לא עולה לי שום סיפור טוב כרגע. אולי בשנה הבאה. בינתיים נשאיר פתוח.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/12/08 08:50:

      מקסים וחמוד,

       2009 תהיה לך שנה עוד יותר טובה.

        16/12/08 16:52:

       

      הכי טוב זה דווקא סעיף "אהבה" שלך. מצויין אפילו חיוך

       

      כן. היום הוא מצטער... :)

        16/12/08 14:39:

      אני הפכתי השנה את מציאת המציאות בסלסלות שמתחת לקאונטר לאמנות. אחלה יציאות גם בשוק בצלאל. שרשראות ענק, כצו האופנה ב-10 שקלים, ספגו מחמאות מתכשיטנית ידועה.

      רק בנעליים אני לא מתפשרת וממתינה ממש עד סוף העונה .

      הכי טוב זה דווקא סעיך "אהבה" שלך. מצויין אפילו חיוך

        16/12/08 13:39:
      כנראה שרק צעירות בנות 24 יכולות להרשות לעצמן ללבוש את הרטרו של קאלה. זקנות כמוני נראות בשמלות האלה כאילו נשלפו הרגע מהבוידם. לנו - רק בגדי גולשים (במלעיל). אגב, זה גם הרבה יותר זול. והכי זול, לנועזות: פשוט תחתוני בוקסר של הסימפסונים. 

      פרופיל

      גילי יובל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות